סעיף 74 לחסדפ:
הפרוצדורה הפלילית נועדה להגן על האזרח. לאפשר עיון של אמת בראיות ולקבוע כללים כיצד נוכל להאמין לראיות שיש.
בע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי (להלן- הלכת סילוסטר), נקבע ע"י כבוד השופט זמורה:
"הפרוצדורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על ידי הפרזה בפורמליות. פרוצדורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות דין,
אחד הכלים המרכזיים שיש לנאשם, על מנת להתגונן מפני אישום פלילי הוא החשיפה של כל החומרים שהיחידה החוקרת יצרה, או, שהיו צריכים להיות בחזקתה!
ה"חיפוש" אחרי חומרי ראיות/חקירה
סעיף 74 לחסד"פ הוא כלי מרכזי (לא יחידי) בחיפוש אחרי חומרי הראיות ש"נעלמו" מהתיק. חומרי חקירה ש"סורסו" חומרי חקירה שראוי היה שיהיו בתיק – ולא נכללו בו!
ככלל, לפי סעיף 74 לחסדפ יש את החובה, על המדינה, למסור לנאשם את כל חומר הראיות כמו גם רשימה של חומרי החקירה – חובה שראוי לבחון היטב האם היא מקוימת.
בזכות שימשו נבון בסעיף זה מוכרעים תיקים פליליים לרוב – לטובת הנאשם.
אם אפשרי בנימה אישית – כמעט כל בכול תיק פלילי הצלחתי לגלות חומרי שחסרים לי, חומרים שלא כלולים בתיק, חומרים שעצם הבקשה הובילה לשינוי בגישה של המדינה.
הקדמה הצורך בחומרי החקירה – דרך סעיף 74 לחסד"פ
להבנתי, כל הדברים אותם אנו יודעים על סעיף 74 לחסד"פ צפויים להשתנות בשל פרשת רונאל פישר! בנסיבות אלא חשוב להכיר את הפרשיה הנ"ל – ולאור זאת שהיא עדיין מתנהלת – אין התייחסות באתר !
חשוב לזכור:
תיקים פליליים מוכרעים לא רק על בסיס אמונה בעדויות של עד זה או אחר – אלא לא פחות בעזרת פרוצדורות פליליות. לבטח בעידן בוא יש את ההגנה מהצדק!
פרוצדורות שמחייבות את המדינה לספר את האמת – על האישומים!
הפרוצדורות הפליליות הן כלי נשק רב עוצמה בזיכוי נאשם ! לבטח בתיקים מורכבים!
זה המקום לציין שכול תיק פלילי יכול ויהיה מורכב! לא תמיד הדבר ברור מראש!
חייבים לדעת למשטרה יש כוח עצום בייחס לאזרח הפשוט ! גם הפחות פשוט ! היא מפעילה מערכת חקירתית שלמה – שלא תמיד אפשרי לראות את כולה מעיון בתיק ! מערכת מודיעין ומערכות רבות נוספות !
לא תמיד המשטרה רוצה לחשוף את כל הידוע לה – לפי החוק יש לה את היכולת להטיל חיסיון. ללא חיסיון היא חייבת להציג הכול !
דוגמה: חשיפת תיקים ממגזר אחר לצורך הוכחת אכיפה בררנית!
דוגמה : תיקים של נאשמים אחרים שנסגרו לצורך טיעון על אכיפה בררנית!
הצעת חוק יסוד: זכויות המשפט
מדובר בהאשמה כבדה -מצד שני אחרי ניהול תיק פלילי אחרי תיק פלילי -חקירת מפקדי צוות חקירה אחד אחרי האחר – קשה להימנע מאמירת דברים אלו.
דוגמה לשיבוש תיק פלילי!
ראש צוות חקירה בתיק רצח : "עורך דין אדטו, מה שאני מתקשה אולי להבין. הלא אנחנו יודעים שהגרסה במשטרה הייתה גרסת הסמטה. אין חולק על זה, נכון ?".
הכרעת הדין: עמוד 35: "אלא שלדידי, יש בתיק זה ראיות מכריעות ושיקולים ראייתיים נוספים, שתומכים באופן מובהק בגרסאת הנאשם, ומאפשרים לקבוע פוזיטיבית ממצאים לעניין המקום והזמן של הדקירה הקטלנית – בדשא, לפני הסמטה…. ".
האומנם ראש צוות החקירה אינו מכיר את התיק הפלילי?
משום מה כל העדים (עדי תביעה) מסרו גיסאות "חדשות" ! במשפט ! האומנם אפשרי להניח ששמונה עדים בחרו לשקר ? או אולי העובדה שלכול עד ועד היו שיחות "אישיות" (רק כך אפשרי להגדיר שיחות של חוקרים ללא תיעוד עם נחקרים ! רק היא יצרה תמונת שקר ?
הכרעת הדין : עמוד 37 : "74. כיצד ניתן להסביר את תופעת "הרשומון" האמורה ?
יתכן שהזמן הקצר בו התרחשו הדברים השפיע על כך. שיתכן שתאורת הלילה המועטה, שאינה בהירה כאור יום, תרמה לדבר. אפשר שההתרגשות והמתח, שהיו מנת חלקם של כל העדים, בין כמשתתפים פעילים ובין כעדים לאירוע מלחיץ, יצרו טעויות. …….. ואין לשלול זאת, שהמגמתיות של מי מהעדים או של כולם השפיע גם היא".
האומנם אנו מניחים כשיטה ששמונה עדים בחרו לשקר – ולא שוטר אחד ?
מיותר לציין – התיק כאן הוכרע רבות בזכות בקשות על בקשות לפי סעיף 74 לחסד"פ ! זהו נישקו של הנאשם בפלילים !
לא אחת, בסיוע העלמת חומרים המשטרה בונה על "קונספציה" (מטרה לירות עליה את החיצים, המצויירת אחרי שהם מגלים את החצים).
כאן, בתיק המוצג, בזכות בקשות על בקשות התגלו פערים בחומרי החקירה ומשם הדרך הייתה סלולה להוכיח את ההפך מקו המדינה – בתיק רצח !!!
החובה לחפש חומרים גם תיקים "קטנים" – לדוגמה סעיף 74 לחסדפ
תיק החזקת רכוש חשוד כגנוב.
הבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ הוא לעשות חקירה כמו שחקריה ראוי שתהה ! היינו לקבל את התלונות של כל מתלונן ומתלונן. הדבר היה מטיל עבודה אין סופית והופך תיק פלילי "קטן" לארגזי חומרים.
מכאן המדינה העדיפה לסגת למעשה מכתב האישום (התחייבות להימנע מעבירה).
חומרי תלונות קודמות ועבר פלילי
חורים אלא הם כמובן הם מנשמת אפו של התיק הפלילי – לא תמיד אנו בהגנה יודעים הוכל על העבר הפלילי ועל תלונות קודמות – אולם במקרים רבים הדבר קריטי לצורכי ההגנה.
בש"פ 8165/19 : פלוני : "עיון במסמך 2, פלט תלונות קודמות של אחד המתלוננים, מעלה כי המידע הכלול בו עשוי להיות רלוונטי לצורך הערכת אמינות גרסתו (ואין באמירה זו כמובן כדי לטעת מסמרות לכאן או לכאן), וזאת ללא קשר להתפתחויות עתידיות.
בכך די על מנת להקנות לעוררים זכות לעיין במסמך זה. לעומת זאת, ביחס למסמך 3, תדפיס מידע פלילי בענייו של אחד העדים, לא נראה כי קיימת לו רלוונטיות להליך הפלילי בעניינם של המבקשים, ועל כן אין מקום לקבלת הערר לגביו.".
תיק רצח אחר – לדוגמה סעיף 74 לחסד"פ
תיק החקירה ריק מחומרי חקירה מאחרי דיון העצר. בעת דיון המעצר הטוען הצהיר שהוא רוצה לבצע מספר רב של פעולות חקירה שהן הכרחיות וחשובות לתיק.
בקשה לקבל את המסמך הצליחה.
כך שאותו העד עולה לדוכן יש לברר מה התרחש עם אותן בעיות בוערות ? למה הוא החליט שלא לבחון דבר !
בסיוע הבקשה לפי סעיף 74 לחסד פ אנו מבצעים דבר חשוב ביותר!
הבקשה יכול ותהה כלי להוביל את המדינה לחקור כיאות את האירוע ! (מבנית).
האם החקירה היא חלק ממכלול ? או עומדת בזכות עצמה ? הרי ראיה של המכלול יכולה להוביל לטענות הגנה מהצדק!
אותה הבקשה יכול ותהה כלי להבנת הסיבה למה התיק החל ? למה הוא התנהל ? מה הבטיחו למוטבים שונים במקומות שונים ? (לדוגמה בדיוני מעצר).
חיפוש אחרי חומרי ראיות ש"נעלמו" ו"הועלמו" על ידי המדינה – כאלו שיכול וישנו את נקודת ההשקפה. אלו הן כלים רבי חשיבות בדרך את הזיכוי. הוא יכול להציג את התמונה הפלילית באופן שיוביל את המדינה להעדר רצון להציג תמונה כלל!
נחקר חכם ובעקבותיו נאשם חכם מוביל את ההליך המשפטי למציאות של ברור וחיפוש להבנת מלוא התמונה!
במיוחד הדבר אמור בתיקים מורכבים של מרמה ותיקים פליליים חמורים שם יש פעולות משטרה מורכבות.
לפי החוק יש חובה למסור את מלוא חומרי הראיות להגנה
רק אחרי עיון בכול החומרים יש את היכולת לדעת מה יעשה בהמשך התיק הפלילי.
לדוגמה לסירוב להציג את מלוא הראיות
האומנם המדינה מסתירה חומרי חקירה?
לא אחת המדינה תעדיף לחזור מאישום – ורק שלא לחשוף את מקורות המידע או מידע אחר – לכן לעורך הדין הפלילי השפעה עצומה בהליך זה ! סעיף 74 לחסד"פ הוא נשק רב עוצמה בחיפוש אחרי ראיות.
הנחת הבסיס היא תמיד שהמדינה פועלת כדין
"המלאכה של מיון החומר שנאסף מסורה כאמור בידי המשטרה והפרקליטות.
הנחת היסוד היא כי גורמים אלה מבצעים את מלאכתם נאמנה ובאופן מקצועי ונטול פניות, ומשכך 'בשלב זה של קביעת היקף 'חומר החקירה' המועמד לרשות הסניגוריה חייבים כל הנוגעים בדבר לסמוך על הגינותם, מומחיותם ניסיונם ושיקול דעתם הנאות של נציגי התביעה הכללית'" (עניין צוברי, 633 […])"
(בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו, בפסקה 23 (2009); וראו גם שם, בפסקה 28).
המבחן הרלוונטי ביותר לקבלת חומרים
בש"פ – 6662/19 : מושכלת יסוד שנייה: הרלוונטיות היא תנאי מקדמי, שלב שאין בלתו, בהליכי גילוי, הן במשפט האזרחי והן במשפט הפלילי. מבחני הרלוונטיות הם רחבים, וכוללים אפילו חומר שהוא בפריפריה של האישום (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625 (2000)).
אולם, על אף הגישה הליברלית, המבחן אינו מבחן הזיקה לאירוע, ובוודאי שלא "אם לא יועיל לא יזיק". לכן, בקשה לעיון בחומר מתוך גישה שמא אולי ניתן יהיה לדלות ממנו טענה לפגם כזה או אחר בהליכי החקירה, היא בבחינת מסע דיג.
לא די לנאשם להעלות טענה לאכיפה בררנית כדי להצדיק מתן רשות עיון, "ואל לו לבית המשפט להתיר לסנגור להפליג למרחקים ולערוך 'מסע דיג' (fishing expedition) בלתי מסוים ובלתי ממוקד מתוך תקווה ספקולטיבית שמא יימצא בחומר המבוקש דבר מה העשוי לסייע להגנה" (בש"פ 2886/16 גורבאן נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (11.5.2016); בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר, בפסקה 11 והאסמכתאות שם (23.1.2014) (להלן: עניין שיינר)).
מבחן הרלוונטיות – והאיזון אחריו
"מושכלת יסוד שלישית: רק לאחר שחוצים את מחסום הרלוונטיות, אנו נדרשים למלאכת האיזון בין זכותו של הנאשם לעיין בחומר לבין חיסיון או אינטרס נוגד אחר. במלאכת האיזון יש ליתן משקל למקבילית הכוחות של עוצמת הרלוונטיות (שולית או גבוהה) מול עוצמת האינטרס המוגן.
ככל שעוצמת הרלוונטיות של המסמך המבוקש גבוהה, יהיה לכך משקל בהחלטת בית המשפט להורות על גילוי המסמך על אף קיומו של חיסיון יחסי או אינטרס מוגן.
ולהיפך – ככל שהרלוונטיות נמוכה או ככל שקיימות ראיות אחרות שניתן להסתמך עליהן ללא צורך להידרש למסמך שגילויו מתבקש, יינתן משקל רב יותר לחיסיון ולאינטרס הנוגד (עניין שיינר, פסקה 11).
חובה לכן להיות ממוקדים בבקשה!
רלוונטיות של תיק אחר
בש"פ 8190/19 "….הגעתי למסקנה כי חומר החקירה בתיק האחר רלוונטי לצורך האישום הנוכחי כנגד העורר.
באופן כללי אציין כי החשדות נגד העורר בקשר לתיק הנוכחי עשויות להיות קשורות למעורבותו בתיק האחר, ובאפשרות זו די על מנת לענות על דרישת הרלוונטיות הלכאורית במקרה זה".
מגבלות על חומרים שיועברו
בתיק כאן התבקש תיק המומחה של הדי אן אי מתיק קודם שם התלוננה המתלוננת – הבקשה נדחתה.
בש"פ 8301/19 "דומני שדי בהצגת הבקשה על מנת ללמד עד כמה הרחקנו לכת בערר זה.
זכותו של הנאשם לקבל מידע רלוונטי לכתב האישום נגדו חייבת להיות מוגבלת בצורה מסוימת. המשיבה נהגה בתיק זה בשקיפות, והעבירה מידע מקיף ביחס לאירוע קודם בו דיווחה המתלוננת על פגיעה מינית מצד אדם אחר. יהיו שיאמרו כי נהגה אף בנדיבות יתר.".
הסתרת נהלים ברשות
בר"ע 3823/19 – פלוני (דגשים לא במקור) :
"…..בראשית ההליך, ביקשו המבקשים לעיין בחומרי חקירה: לקבל את הנהלים, ההנחיות והפקודות של המשיבה בעניין אמות המידה להחלטה על ניתוב תיקי חקירה נגד שוטרים לדין פלילי או דין משמעתי.
זאת, כדי לבסס טענה בדבר אכיפה מפלה. אשר לבקשה לקבל מידע בדבר תיקים אחרים של תקיפה על ידי שוטרים שהועברו לטיפול במישור המשמעתי בלבד, קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ג' סקפה שפירא) בהחלטה מיום 2.12.2017 כי אין מדובר ב"חומר חקירה" וכי כדי לחייב את המדינה למסור לנאשמים חומרים שאינם חומרי חקירה לצורך ביסוס טענת הגנה מן הצדק,
על הנאשמים להעמיד תשתית ראייתית ראשונית לכך שאכן ננקטה מולם אכיפה בררנית ממניעים פסולים וכי על הנאשם להצביע על מדיניות שיטתית וממושכת, ואין די בהצבעה על מקרים בודדים כדי להעביר לרשויות התביעה את הנטל להוכיח כי לא התקיימה אכיפה בררנית.
לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה לקבלת נתוני העמדה לדין מתיקים נוספים, בקבעו כי "לא הובאה ראשית ראיה כי במקרה דנן חרגה המאשימה ממדיניות עקבית בה היא נוהגת".
תיק מרובה נאשמים
בעיה מיוחדת קיימת בתיקים מרובי נאשמים. לבטח שמדובר במגה תיקים.
המדינה שמחה תמיד להעביר חומרים לרוב – והרבה יותר מזה – עשרות שלא לומר מאות ארגזים. בפועל אין את הדרך לסווג בינהם.
כמות החומרים היא אין סופית – ואין דרך לדעת מה שייך למי ומהנאשמים.
במקרה זה הפסיקה היא חד משמעית :
הציטוט מובא שוב בבש"פ – 3708/19 איילת:
בש"פ 5027/14 מדינת ישראל נ' הירשמן:
"כאשר עסקינן בפרשיה המכילה מספר נאשמים רב, ובודאי רב מאוד כבענייננו, סבורני כי על מערכת התביעה לפרט ככל הניתן אילו מן הראיות רלבנטיות למי מהנאשמים לשיטתה ולמיטב הבנתה, בנתון לאמור להלן. לעניין זה חוששני כי אין להלום את טענת העוררת, לפיה אין זה מתפקידה לעשות כן, אלא תפקידו של הסניגור אשר ייטיב לעשות זאת ממנה,
ויתרה מכך – כי ענייננו בפרשיה אחת ועל כן קיים קושי בהפרדה זו. כאשר ענייננו בפרשיה מרובת נאשמים, סבורני כי כדי לקיים מבחינה מהותית את תכליתו של סעיף 74 לחוק ואת זכותו של הנאשם להליך הוגן, שיוך החומר לכל אחד מהנאשמים, במידת האפשר, הוא חיוני.
בעיית הזוטרים בתיק פלילי
…. כך למשל, כפי שנטען על-ידי המשיבים, כאשר ענייננו בנאשם 'זוטר' יחסית, אשר החלק המיוחס לו קטן באופן משמעותי מזה של כל היתר (ואין באמור – כמובן – כדי לקבוע כי מי מהמשיבים שבענייננו הוא בגדר נאשם 'זוטר'), קשה למצוא טעם בכך שייאלץ לנבור בעשרות אלפי המסמכים אך כדי לאתר את אלה המיוחסים לו, גם אם ה'נבירה' נעזרת באמצעים דיגיטליים".
סעיף 74 לחסדפ – מסירת מלוא חומרי הראיות להגנה!
לפי החוק, על המדינה יש את החובה להעביר הכול – המדינה משתדלת למקד את החומרים באלו שיש לה תחת היד ושימשו את מנסחי כתב האישום – ולא בכול החומרים – ולאור זאת הפרק המאוד חשוב הזה.
חומרי חקירה שלא רוצים להעביר
אלו נושרים שכל מקרה יקבל תשובה שונה לאור הניואנסים הקטנים שלך התיק.
החובה למסור להגנה את כל חומר הראיות ורשימה של חומר החקירה
כאן חייבים להבין – המשטרה דואגת לחומרים שבכוחם לפגוע בנאשם בפליליים – הרבה פחות מכך היא דואגת לחומרים שבכוחם לפגוע בתיק הפלילי עצמו.
דגשים לא במקור.
חקירה פלילית מטרתה איסוף ראיות פליליות לצורך הגשת אישום פלילי
תקדים מיום – 13.11.12
הדרך לכך היא שהפרקליטות אינה תופסת את מלוא הראיות אלא משאירה חלק מהאריות במכון עצמו – והמכון גובה כספים ! משום מה בייחס לקלטת עורכי הדין הפליליים סורבו תמיד בטענה שהקלטת שהיא ראיית המקור היא "רישום פנימי" של המכון.
ההלכה הנוהגת בחומרים שמוגשים במעצר הימים
"…בגדר החומרים שברגיל אין לראותם כ"חומר חקירה" אנו מוצאים מזכרים המתייחסים לפעולות החקירה שבוצעו ולפעולות החקירה המתוכננות; בעיות שנוצרו בחקירה;
תחזית של לוחות זמנים לביצוע פעולות חקירה; ותכנון מערך של פעולות משטרתיות הקשורות בחקירת החשוד. הטעם לכך הוא שבחומרים אלה אין כדי להועיל להגנת הנאשם, ומנגד, חשיפתם עלולה לפגוע במערכות החקירה המשטרתיות.
7. ודוק: הפסיקה הכירה בכך שהעובדה שתוצר חקירה לא נמצא פיזית בתיק החקירה אינה מקנה לו "חסינות" מגילוי. לכן, אין לקבל גישה גורפת, השוללת מראש את היות המזכרים המוגשים לשופט לפי סעיף 15 לחוק המעצרים "חומר חקירה". על התביעה לסווג ולמיין את המסמכים שהוגשו לשופט המעצרים בהתאם לכללים הרגילים, הקובעים מה לחומר חקירה ייחשב. ככל שהמסמכים רלוונטיים לנושא האישום, או אף לפריפריה של האישום, יש לראותם כ"חומר חקירה" שחל עליו סעיף 74 לחוק ולהעבירם לעיון ההגנה (בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' שיבלי (13.2.2008); כן ראו בש"פ 6856/16 ביטון נ' מדינת ישראל (15.11.2016), שם היה מדובר במקרה חריג שבו מידע, שבמצב הדברים הרגיל היה בבחינת "תרשומת פנימית", נחשף למעשה במסגרת כתב האישום, שייחס לנאשם הדלפה של "מועד הפרוץ" של החקירה).
ראוי לציין – ההלכה היא בעייתי ביותר ולמעשה הופכת את הליך המעצר ללא ניתן לבחינה בפעמים רבות.
רקע – סעיף 74 לחסד"פ
דוגמה להבנה – חשיבות הגילוי של חומרי חקירה שלא נחשבו לכאלו
זהו מקרה הממחיש עד כמה חשוב לבלוש ולברר על אודות עדי התביעה – כמובן במגבלות החוק.
דוגמה נוספת – סעיף 74 לחסד"פ
בנסיבות אלו, שלא כל הראיות היו בידי ההגנה, הייתה הסכמה להקלה משמעותית בעונש.
דוגמה נוספת – סעיף 74 לחסד"פ
חשוב לציין מבדובר בתקדים -המסמכים המובאים לשופט מעצרים אינם בנקל נמסרים להגנה !
דוגמה נוספת סעיף 74 לחסד"פ
דוגמה נוספת סעיף 74 לחסד"פ
דוגמה לחשיבות המידע שמושג בזכות הבקשה
מטרת החקירה הפלילית היא לאסוף ראיות כנגד הנאשם
האם בכול תיק פלילי יש חובה למסור את מלוא חומרי החקירה להגנה?
מתי צומחת הזכות לקבלת החומר ראיות
לציין בין השימוע ובכתב אישום ראוי לבחון האם נוספו חומרים לתיק החקירה ?
חומרי חקירה שהכללים על מסירה אינם חלים עליהם
מהו חומר חקירה
הנחיות הפרקליטות – למסור את כל החומר בכול מקום בו אין פגיעה באינטרס – אם יש פגיעה באינטרס לבצע שק"ד.
תעודת חיסיון
גם שיש חיסיון – יש חובה ליצור פראפראזה שתגלה ולו במעט מהמסמך ! בנסבות אלא הידיעה מי הוא המקור, מובילה פעמים רבות להתנגשות ההגנה אל מול אותו המקור.
הוצאת תעודת חיסיון בעקבות הוראה למסור את חומרי החקירה.
לפי סעיף 108 – הנחיות פרקליטות ומשטרה – במקרה המתואר הוצאה בעקבות תעודת חיסיון לטובת הציבור.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 18/7984
החוק – סעיף 45 לפקודת הראיות : "חסיון לטובת הציבור":
לפגוע בענין ציבורי חשוב.
ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם".
הציטוטים מתוך פסק הדין – מתי יועברו החומרים :
אחד משני תנאים:
להגנתו, גם אם אינה חיונית לה, ומידת התועלת הטמונה בה עולה על מידת הפגיעה
בענין הציבורי שעליו מגן החסיון.
בעתירה לגילוי ראיה. לפי הסעיף:
חשיבות ההקראה
החסוי לגדר המחלוקת בין בעלי הדין, בשים לב לגרסת
ההגנה,
להרחיב את המבט ולבחון מהו הערך המוסף שלהן, על רקע הראיות הגלויות וביחס לגדר
המחלוקת הספציפית…".
מתן אפשרות ראיה של החומר היא הבסיס להליך הוגן:(החומר חייב להיות מועבר במלואו לאחר הגשת האישום)
תיק פלילי, הדרך לניצחון
חומרי חקירה וראיות
מהו חומר חקירה הכלול בסעיף 74 לחסדפ
רשימת החומר שנאסף – סעיף 74 לחסדפ
לציין הרשימה האמורה יוצרת טרחה רבה לתביעה/משטרה – אבל ללא אותה רשימה בלתי אפשרי לבחון את החומר שנמסר והאם הוא ממצא את מלוא הזכויות. (כאן בנושא הרשימה ראוי לשבח את יוצרה של הרשימה המלאה שמכילה את מלוא החומר שנאסף -עו"ד מר דיוד וינר ז"ל).
מועד קבלת חומרי הראיות
כאן חשוב רק לדעת במהלך דיוני מעצר הימים – אין לסנגור חומר ראיות והוא לא יודע למעשה מה מסר כל עד ועד – להגשת כתב האישום. (גם בשימוע יש זכות אבל לפי החוק מוגבלת יותר).
העונש על התובע/פרקליט שכושל בהעברת מלוא חומר הראיות להגנה
פרקליט יכול וינסה שלא לברר עד הסוף ראיות שהן מראש בעלות פוטנציאל "בעיתי" מבחינתו -וגם זאת בעיה – בעיה קשה.
ראיות לא מתועדות
לכן ראוי לדעת – מותר ורצוי לעיין במלוא החומר. קיימות בעיות מבניות בחלק מהבדיקות – כמו לדוגמא בעיון בצילומי נתיחה – על כך בשאיפה המשך.
החובה ליצור תיעוד – סעיף 74 לחסדפ שזה לא נימסר – דוגמה נוספת
העדים נחקרו ואחד מהם סיפר שהוא היה יחד עם חבריו ושוטרים עיכבו אותם לאור סימני דם על הבגדים של אחד מהם – כאם מתברר שאין כל תיעוד של השוטרים. השאלה היא באם יש סימני דם – כיצד אלו הגיעו ? לא מדובר בשאלה של מה בכך.
הרי ברור לחלוטין שיש "סיפור" מאחורי השקרים שהם שיקרו בעדויות.
תסקיר שירות מבחן לפי תקנה 4.
קיימים מקרים בהם המדינה מבצעת סוג של בחינה של המציאות לפי תקנה 4 לצורך ההחלטה האם להגיש כתב אישום או שלא. מדובר בחלק שהוא חומר ריאות למרות שהמדינה סבורה פעמים רובת שלא כך הדבר.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=494826
דוגמה נוספת סעיף 74 לחסדפ – שלא מקוים.
בפועל מדובר בעבירה על החוק, הרי בעצם האמירות יש פעולת חקירה – ואין זה תפקידה של פרקליטה לחקור עדים (הדבר אסור) – השאלה שיש תמיד היא אילו עוד ראיות הוצגו ובאין תגובה אין התייחסות ?
ראיונות בפרקליטות לעדים :
כידוע לפני העדות עוברים עדים ישיבת הכנה בפרקליטות לצורך בחינת העדות – במידה ועולים שם טכנים חדשים – ראוי לבצע חקירה מחדש, במידה ועולים "רק" נושאים עם חידוד לבצע רישום :
תרשומת פרקליט
זה המקום לעיין בחוק שאמור לחייב את המדינה: הנחיות פרקליט המדינה : "תרשומת שעורך פרקליט מראיין עם עד:
25: "ראיון עדים לקראת עדותם בבית המשפט הינו מרכיב חיוני בעבודות הפרקליט, הנדרש כדי להבטיח שעדי התביעה יוכלו למסור בבית המשפט עדות אמת מלאה ומפורטת, ככול שהדברים רלוונטיים לתיק הנדון בבית המשפט ובהתאם לכללים המקובלים……. ככלל, תרשומת ראיון של פרקליט עם עד אינה בגדר חומר חקירה. עם זאת, אם מעלה העד בראיון פרטים חדשים ומהותיים שלא נזכרו בהודעתו במשטרה, יש חובה להעביר פרטים אלו לידיעת ההגנה. העברת פרטים אלה תהיה, ככלל, בדרך של גביית הודעה נוספת מהעד במשטרה ביחס לפרטים אלה, והודעה תימסר להגנה: עניין מסיקה".
מתוך פסק דין יצחק מרדכי – הערעור :
"….אכן, ההגנה עתרה לבית–משפט קמא ביום 30.10.2000 בתיק ב"ש 6424/00 בבקשה לגילוי חומר ראיה. בין שאר פריטי חקירה שגילוים נתבקש היה גם "תרשומת שיחות שהתנהלו בין הפרקליטות לבין מתלוננות בתיק זה, ובפרט פרטי שיחות שניהלה הפרקליטות עם מי מהמתלוננות לפני סיום החקירה ולפני גביית הודעתן האחרונה".
בין נימוקי ההגנה היה גם הנימוק ש"א" תושאלה לראשונה ב17.3.2000– ולאחר מכן ב27.3.2000–, וכי היא שוב תושאלה ב10.4.2000–. בתווך שבין 27.3.2000 ל10.4.2000– התקיימה הפגישה בפרקליטות שעל משמעותה המלאה סיפרה המתלוננת בבית–המשפט, הכול כמפורט לעיל.
נוכח שינויי גירסה אלו "אנו מתעניינים מאוד בדרך שבה נולדו השינויים, זו נקודה קריטית". עוד טענה ההגנה, שבהסתכלות כוללת על השתלשלות העניינים, הפגישה בפרקליטות הייתה באמצע החקירה משום ש"חומר החקירה לא גובש ולא סוכם" עד אז.
מדובר אפוא, לפי טיעון ההגנה, ב"פעולת חקירה מובהקת ונסיבתית, נראה לנו שהשיחה בפרקליטות היא הגורם לשינוי הגרסה…".
המדינה טענה כנגד זה שמדובר בריאיון של עד עם עורך–דין, וריאיון כזה "אינו מחייב רישום או חשיפה". הפרקליט אינו חוקר, איננו מזהיר, הוא רק מתכונן לחקירת העד על–ידי ראיונו. שלב הריאיון הזה היה לאחר שב4.4.2000– "הועבר התיק בשעות הבוקר לפרקליטות עם מכתב סיכום פעולות החקירה נ2/", ואז נסתיימה החקירה. בא–כוח המדינה הודה שבפגישה עם "א" "היא ניהלה אתנו שיחה כאמור ושם נוכח גם פקד
— סוף עמוד 377 —
זרגרוב… בשיחה הזו הרחיבה 'א' ומסרה פרטים שלא הופיעו באותה רמת פירוט בשתי הודעותיה המקוריות". בעקבות כך ביקשה הפרקליטות שתיגבה הודעה נוספת.
משמעות הדחייה להמשך ההליכים
בית–משפט קמא (כבוד השופטת ב' כהנא) דחה את בקשת ההגנה בהחלטתו מיום 8.11.2000. לי נראה שטיעוני ההגנה בעניין זה הם נכונים וראויים. צריך להביא בחשבון שריאיון עם עורך–דין יכול להיות מנוצל, חלילה, לרעה. על ה"רעה" הזו עמד בית–משפט העליון בע"פ 226/54 אלופי נ' היועץ המשפטי [10], בעמ' 1348, באומרו ש"…אסור, כמובן, לשים דברים בפי העד ולהורותו את אשר יאמר", וכן בע"פ 685/81 אהרוני נ' מדינת ישראל [11], בעמ' 689, שם נאמר ש"הבעייתיות, המתלווית לראיונם של עדים… נובעת מן החשש, שמא השפיעו הריאיון או המפגש על יכולתו של בית המשפט לעמוד על אמיתות דבריו של העד…".
חקירה אינה אקט פורמאלי
כבר אמרתי שאינני מרמז ש"רעה" כזו נפלה בענייננו, ואולם נראה שבכלל, ובתיק זה בפרט, סיום חקירה איננו אקט פורמאלי שמכתב המשטרה לפרקליטות סותם עליו את הגולל. יש שאירועים שונים המתרחשים לאחר מכן מחייבים או מצדיקים המשך החקירות והשלמתן, ואם כך קורה, נסתם הגולל לא על החקירה, אלא על מכתב המשטרה שנחזה להיות בשעת שליחתו מכתב המעיד על סיום החקירה.
דרכי המחשבה של עדים
במקרים כאלו יכול שגם עצם האירועים שהביאו להחלטה שיש צורך להשלים את החקירה, גם הם בבחינת חומר חקירה שיש לחשוף אותו בפני ההגנה.
הטעם הוא שחומר זה יכול שיצביע על האופן שהביא את האנשים הנחקרים להעיד בדרך אחרת, ולו מבחינת הדגשי הדברים. אין מדובר במבחן טכני שבו עצם הישיבה בפרקליטות מוציאה את רשויות החקירה והתביעה מחובת תיעוד ורישום.
המדובר הוא במבחן של תוכן (להבדיל ממבחן של צורה). אם המפגש בפרקליטות, מבחינת תוכנו, נושא אופי של תשאול שיש בו תוספות, הבהרות והשלמות, כל זה לצד דו–שיח המביא לשינויים אלו, הרי שהמפגש הוא "חקירתי" ביסודו ואי אפשר להעלים את תוכנו מההגנה.
הדגשת ייתר לחשיבות
דברים אלו נכונים שבעתיים במקרה זה שבו החוקר המשטרתי עצמו נכח ב"פגישת הפרקליטות", והם נכונים שבעים ושבעה מונים נוכח ה"מיוחדות" של תיק זה (שעליו עמד כאמור – סדבון), שכלל מאמץ חקירתי מרוכז מאוד שבוצע בחלקו על–ידי הדרג החקירתי העליון, ושכלל "מסע שכנוע" לא מבוטל כלפי "א" (וגם כלפי "נ" – המתלוננת באישום השני) שסירבה להגיש תלונה.
יצוין שפגישה נערכה גם בין "נ" לבין הפרקליטות, וגם בה נכח קצין המשטרה זרגרוב, ואותו קצין משטרה גבה בפרקליטות הודעה נוספת מ"נ", דבר שיש בו כדי להצביע על אופייה של הפגישה, על פרשנות אפשרית לאופייה של הפגישה ועל ההיבט החקירתי של הפגישה.
ראיות חסויות
למרות האמור רשאית המדינה שלא לספק ראיות אשר לגביהן קיימת תעודת חיסיון (פרק זה לא ידון בכך) – חיסיון הכוונה לחומר שהוצא לגביו תעודת חיסיון שמתירה את אי חשיפתו.
מהו חומר חקירה לפי סעיף 74 לחסדפ
ד. ועוד הרבה חומרים הכל לפי המקרה.
חומר מודיעיני:
עורך דין חכם שעה שהוא עובר על חומר הראיות מגלה פתאום חיפוש אחרי חומר ספציפי ומעלה שאלות מהו מקום עליית הנקודה.
חומר רקע -סעיף 74 לחסד"פ.
הגילוי הוביל לשינוי האישום באופן משמעותי ביותר.
דוגמה: יומנים ותלונות קודמות
מיותר לציין שהוגשה בקשה לקבלת החומר – שם התברר שהיא פגשה רבות ביועצת והתלוננה על דברים רבים – חוץ מהאירוע הנ"ל. מדובר בדוגמה קלאסית לעתירה לפי סעיף 74 לחסד"פ.
מוצגים לבדיקה
כך יצא שאין את המידע.
סנגור חכם יכול לעתור לקבלת את המוצגים לפי סעיף 74 לחסד"פ, אזי לבחון אותם ולעשות שימוש בתוצאות באופן שהמדינה אינה יודעת מראש את תוצאות הבדיקות – דבר שמקשה ביותר על המדינה לנהל את התיק ונותן יתרון להגנה.
מסמכים ממעצר:
לדוגמה שם התברר שהמדינה יזמה פעולות מסויימות והתעלמה מהבטחות אחרות לשופט בדין.
דוגמה: הבאת חומר על ידי עד אחר – לא סעיף 74 לחסדפ :
סעיף 108 לחסד"פ – ניתן לזמן עד שיבוא עם חומרים אלו ואחרים – הבעיה אין אפשרות לעיין בחומר קודם לעדות.
המוטב בדיון בבקשות לפי סעיף 74 לחסדפ
השופט כדרך דיון אמור לעיין בחומרים שהתובע אמור לדאוג להבאתם לבית המשפט – לפני שהוא נותן החלטה בבקשה – כך יוצא שישנם חומרים שלא היו בידי המדינה וחייבים למסור אותם לשופט לאור הבקשה – וכך אלו נאספים.
סעיף 74 לחסדפ – מועד הדיון
משרד זה הגיש בקשה לקבלת חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ בעת הערעור והחומר הרב שהתקבל הוביל להסדר מקל במסגרת הערעור.
מה עושים עם חומר הראיות של התיק הפלילי
ראוי לדעת התחושה של האשמה ו/או המצב בפועל אינם משנים – אנו כעורכי דין פליליים בוחנים אשמה פלילית לפי המשפט הפלילי על פי הראיות וההתייחסות אל אותן הראיות על ידי הנאשם – כך יוצא שאם ישנה ראיה שהיא לא קבילה/פסולה – אותה הראיה אינה קיימת למעשה.
הכלי המרכזי בעיון בחומר הראיות הוא הנחקר/נאשם עצמו.
ראוי לדעת לדוגמא גם נאשם עצור זכאי לצפות בקלטות ושלטונות שב"ס חייבים לדאוג ולארגן את הסדרי הצפיה בקלטות שלא פעם הן רבות ביותר.
כיצד התגלו החומרים החסויים ?
אמצעי נוסף לגילוי היה עיון בחומרים שנתפסו – מה שהמחיש שהתיאור של הממצאים היה לקוי ביותר – שלא לומר חסר.
כמה מההלכות המשפטיות בתחום – לאור בקשות לפי סעיף 74 לחסדפ
חומר בעל נגיעה לאישום שהתביעה סבורה שאי מסירתו לא פוגע בהליך הוגן – יש אפשרות לא למסור (כמובן חייבת להיות חובת דיווח ותיאור של החומר ברשימה).
חומר ראיות קלאסי – לפי דרישה
ברקו – בש"פ 7936/08 – חומר שנאסף ונרשם ולמרות זאת אינו חומר ראיות -כמובן חייבים לרשום אותו ברשימה.
סיכום מסוים בבקשות לקבלת תיקים ישנים – לפי סעיף 74 לחסדפ
מתוך בש"פ 8252/13 : "לסיכום התורה כולה על רגל אחת, אפנה לדברים שאמרתי בבש"פ 5535/13מדינת ישראל נ' שימשילשווילי[פורסם בנבו] (15.8.2013), שם היה מדובר בבקשה לעיון ברישומים פליליים של עד או מתלונן:
"על בית המשפט לקחת בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים, לאו דווקא על פי סדר חשיבותם: האם החומר נכלל מלכתחילה בתיק החקירה; האם הרלבנטיות היא בעוצמה גבוהה או שמא מדובר בחומר שהרלבנטיות שלו אינה מובהקת, על אחת כמה וכמה לא רחוקה ושולית; האם מדובר ב'מסע דיג' ספקולטיבי; האם מדובר בתיקים ישנים, מה שמשליך הן על הרלבנטיות והן על משאבי התביעה לאיתור התיקים; הזכות לכבוד, לפרטיות, לשיקום ולרהביליטציה של העד או קרבן העבירה ומידת הפגיעה בזכות זו;
החשש הכללי כי עדים וקרבנות עבירה יחששו להעיד במשפט; הפגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים, שייתכן כי מעורבים בתיקים שנסגרו, ומידת הפגיעה; העיקרון של סופיות תשובות העד בענייניים צדדיים, אשר יש בו כדי להחליש את התועלת שיכולה לצמוח להגנה מהחומר".
ראיונות עם עדים – סעיף 74 לחסדפ
סעיף 108 לחסד"פ :
סעיף 108 לחסד"פ:
"בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על אדם שברשותו מסמך אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם המסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו".
ההבדלים בין הסעיפים
מצגת משפטית סעיף 74 לחסדפ
סעיף 74 לחסדפ
משפט לציטוט:
העובדה.. שחומר אינו מצוי פיזית בידי גורמי התביעה והחקירה אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 74 (ד) … להורות לתביעה לתפוס את החומר ולהעבירו לעיונו….".
העברת חומרי חקירה לצדדים שאינם הנאשם !