סעיף 74 לחסד"פ

לפי החוק, על המדינה יש את החובה להעביר הכול – המדינה משתדלת למקד את החומרים באלו שיש לה תחת היד ושימשו את מנסחי כתב האישום – ולא בכול החומרים – ולאור זאת הפרק המאוד חשוב הזה.

 דוגמה להבנה – חשיבות הגילוי של חומרי חקירה שלא נחשבו לכאלו :

זהו מקרה הממחיש עד כמה חשוב לבלוש ולברר על אודות עדי התביעה – כמובן במגבלות החוק.

בנסיבות אלו, שלא כל הראיות היו בידי ההגנה, הייתה הסכמה להקלה משמעותית בעונש.

חשוב לציין מבדובר בתקדים  -המסמכים המובאים לשופט מעצרים אינם בנקל נמסרים להגנה !

לציין בין השימוע ובכתב אישום ראוי לבחון האם נוספו חומרים לתיק החקירה ?

הנחיות הפרקליטות – למסור את כל החומר בכול מקום בו אין פגיעה באינטרס – אם יש פגיעה באינטרס לבצע שק"ד.

לציין הרשימה האמורה יוצרת טרחה רבה לתביעה/משטרה – אבל ללא אותה רשימה בלתי אפשרי לבחון את החומר שנמסר והאם הוא ממצא את מלוא הזכויות. (כאן בנושא הרשימה ראוי לשבח את יוצרה של הרשימה המלאה שמכילה את מלוא החומר שנאסף  -עו"ד מר דיוד וינר ז"ל).

כאן חשוב רק לדעת במהלך דיוני מעצר הימים – אין לסנגור חומר ראיות והוא לא יודע למעשה מה מסר כל עד ועד – להגשת כתב האישום. (גם בשימוע יש זכות אבל לפי החוק מוגבלת יותר).

פרקליט יכול וינסה שלא לברר עד הסוף ראיות שהן מראש בעלות פוטנציאל "בעיתי" מבחינתו  -וגם זאת בעיה – בעיה קשה.

העדים נחקרו ואחד מהם סיפר שהוא היה יחד עם חבריו ושוטרים עיכבו אותם לאור סימני דם על הבגדים של אחד מהם – כאם מתברר שאין כל תיעוד של השוטרים. השאלה היא באם יש סימני דם – כיצד אלו הגיעו ? לא מדובר בשאלה של מה בכך.

הרי ברור לחלוטין שיש "סיפור" מאחורי השקרים שהם שיקרו בעדויות.

בפועל מדובר בעבירה על החוק, הרי בעצם האמירות יש פעולת חקירה – ואין זה תפקידה של פרקליטה לחקור עדים (הדבר אסור) – השאלה שיש תמיד היא אילו עוד ראיות הוצגו ובאין תגובה אין התייחסות ?

למרות האמור רשאית המדינה שלא לספק ראיות אשר לגביהן קיימת תעודת חיסיון (פרק זה לא ידון בכך) – חיסיון הכוונה לחומר שהוצא לגביו תעודת חיסיון שמתירה את אי חשיפתו.

ד.  ועוד הרבה חומרים הכל לפי המקרה.

עורך דין חכם שעה שהוא עובר על חומר הראיות מגלה פתאום חיפוש אחרי חומר ספציפי ומעלה שאלות מהו מקום עליית הנקודה.

בכול אופן הגילוי הוביל לשינוי האישום באופן משמעותי ביותר.

מיותר לציין שהוגשה בקשה לקבלת החומר – שם התברר שהיא פגשה רבות ביועצת והתלוננה על דברים רבים  -חוץ מהאירוע הנ"ל.

כך יצא שאין את המידע – סנגור חכם יכול לעתור לקבלת את המוצגים ולבחון אותם ולעשות שימוש בתוצאות באופן שהמדינה אינה יודעת מראש את תוצאות הבדיקות  – דבר שמקשה ביותר על המדינה לנהל את התיק ונותן יתרון להגנה.

לדוגמה שם התברר שהמדינה יזמה פעולות מסויימות והתעלמה מהבטחות אחרות לשופט בדין.

סעיף 108 לחסד"פ – ניתן לזמן עד שיבוא עם חומרים אלו ואחרים – הבעיה אין אפשרות לעיין בחומר קודם לעדות.

השופט כדרך דיון אמור לעיין בחומרים שהתובע אמור לדאוג להבאתם לבית המשפט – לפני שהוא נותן החלטה בבקשה – כך יוצא שישנם חומרים שלא היו בידי המדינה וחייבים למסור אותם לשופט לאור הבקשה – וכך אלו נאספים.

משרד זה הגיש בקשה לקבלת חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ בעת הערעור והחומר הרב שהתקבל הוביל להסדר מקל במסגרת הערעור.

ראוי לדעת לדוגמא גם נאשם עצור זכאי לצפות בקלטות ושלטונות שב"ס חייבים לדאוג ולארגן את הסדרי הצפיה בקלטות שלא פעם הן רבות ביותר.

אמצעי נוסף לגילוי היה עיון בחומרים שנתפסו  – מה שהמחיש שהתיאור של הממצאים היה לקוי ביותר – שלא לומר חסר.

חומר בעל נגיעה לאישום שהתביעה סבורה שאי מסירתו לא פוגע בהליך הוגן – יש אפשרות לא למסור (כמובן חייבת להיות חובת דיווח ותיאור של החומר ברשימה).

ברקו – בש"פ 7936/08 – חומר שנאסף ונרשם ולמרות זאת אינו חומר ראיות  -כמובן חייבים לרשום אותו ברשימה.

"בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על אדם שברשותו מסמך אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם המסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו".

ההבדלים בין הסעיפים:

מצגת משפטית סעיף 74 לחסד"פ: