|
פרק זה נועד לדון אך ורק בנושא מעצר של מי שמכונים "עברייני צווארון לבן" בהליכי החקירה במנשטרה ובשאר זרועות החקירה.
נושא מעצרם של אנשים נורמטיביים לחקירה במשטרה שונה ממעצר בעבירות של מי שאינם נורמטיביים, וכן קיים שוני ניכר במהלך הליכי החקירה במשטרה לפי "סוגי" הנחקרים - לאור זאת חשוב לנחקר, בנוסף לתשובות על השאלות שנישאל לדאוג לרישום בדבר חלקו הנורמטיבי (בנוסף להיבטים של האירוע עצמו) - אפילו הוא אשם - וכמובן מקום בו הוא אינו אשם בחשדות כנגדו.
(נושא "זכות השתיקה" בחקירה במשטרה אינו בפרק זה).
השוני בין הנחקרים השונים יוצר שוני בהיבט העונש (לא פעם לחומרה) וכן בהיבט החקירה שמסתעפת ביותר - לא פעם לאור החשש של המשטרה מהסברים באולם המשפט - הסברים שאז הם יעמדו ללא תשובה.
____________________________________________________________________________
לדוגמא:
האם ניתן לעלות על הדעת מקרה בו מתפתחת חקירה כמו במקרה העסקת העובדת הפיליפינית של שר הביטחון (סליחה אישתו) ?
הרי הודיה מהירה בחריגה אמורה הייתה להוביל לקנס מינהלי - כאן עצם הנחקרת הפכה את החקירה "למענינת" הרבה יותר.
ראוי לציין שמאות מקרים דומים נסגרים כל שנה בקנס מנהלי.
____________________________________________________________________________
חשוב לדעת בחקירה אודות אי סדרים במקום העבודה:
לא תמיד ראוי לענות על כל השאלות באריכות, הנקודה המרכזית הלא ידוע מבחינת המשטרה היא "נוהלי מקום העבודה" "בפועל", כאן יש ספק האם יש צורך לפתור את הבעיות של המדינה בשלב החקירה או להמתין להמשך ההליכים, לא תמיד ראוי להבהיר באותו השלב את הכשל אליו ניכנסת המדינה באי הבנה מלא של הבעיתיות בתיק הפלילי.
על מנת להבין את מלוא ההשלכות של היות אדם נורמטיבי, הוכנסה למעשה גם סקירה של כל הנושאים שנימצאים בהשקה עם המעצר בעבירות הצווארון הלבן ולו ממעוף הציפור.
אני מתנצל מראש על המעבר המהיר מידי על כל נושא עבירות הצווארון הלבן - אולם כאמור המטרה בפרק זה היא נושאי המעצר בעבירות הצווארון הלבן ולא התיחסות לכלל העבירות.
ראוי לציין שפרשת הולילנד" ניפצה את כל המוכר בנושא מעצרם של חשודים בעבירות צווארון לבן, הרושם הוא שאנו בעיצומו של הליך שינוי בכול הנוגע לאכיפת החוק על עבירות מסוג זה.
לפני שנגיע לנושא המרכזי ברצוני להציג נקודה שראוי לשים לה לב:
ראש הממשלה לשעבר טס לחו"ל - מבחינת המשטרה זה היה האות למסע המעצרים, המטרה הייתה להציג אותו כמי שברח, לאור זאת (ובאיחור לא ברור) חזר מר אולמרט לארץ - כאן הוא לא נחקר באופן מידי, התועלת למשטרה - הכפשה של שמו ויצירת אווירה של כעס ציבורי על האיש.
האם מדיניות ראויה ?
מיהו "עבריין צווארון לבן":
קשה לדעת כיום, בהגדרה מדוייקת, מהן עבירות צווארון לבן ומהן עבירות "אחרות" - היינו הפשיעה ה'רגילה'.
כמובן קיים "הגרעין הקשה" של עבירות צווארון לבן היינו עבירות, בד"כ מרמה, הונאה, מיסים, ניירות ערך וכו, שמבוצעות על ידי עובד מערכת או גורם שאינו זר למערכת בד"כ תוך כדאי ביצוע תפקידו בעבודה וכחלק מהשימוש בסמכויות שניתנו לו על ידי מקום העבודה -בד"כ לתועלתו האישית (לעיתים לתועלת אירגונית או אחרת).
הקושי בהגדרה הוא בעובדה שלא פעם רואים עבירות מסוג זה המבוצעות על ידי עבריינים של ממש ואפילו כחלק מארגון פשיעה - אז למרות הזהות בעבירות איש אינו סבור שמדובר בצווארון לבן, עצם החברות במקום העבודה וביצוע העבודה כחלק מהשיגרה של מקום העבודה לא הופכת את האירוע תמיד לעבירת צווארון לבן.
לדוגמא: אדם שתכנן את ביצוע העבירה ולצורך כך ניכנס לאותו האירגון, או גדל להיות חלק מאירגון.
מצד שני קיימים מקרים שכול המאפיינים עדיין עומדים לעבריין ולמרות זאת אנו מסרבים לראות באירוע ככזה של צווארון לבן.
כאן אנשים חייבים להבין שעצם הפעילות כעובד באירגון וגם חלק ממערכת פשע הופכת אותם לבעלי ענישה מוגברת - עיין מקרה אתי אלון, או לדוגמא השר לשעבר גונן שגב.
"בני טובים":
אחת ההגדרות שנועדה להבהיר שמדובר בצעיר ללא עבר פלילי היא "בני טובים".
בד"כ מדובר בצעיר שמגיע ממשפחה נורמטיבית שחי חיים נורמטיביים. סיווג מרכזי בנקודה זאת הוא חד פעמיות העבירה והסיכוי שהאירוע יתרחש שוב.
בנקודה זאת חשוב ביותר לנחקרים לנסות לסווג את עצמם בנקודה זאת שמבטיחה ענישה קלה הרבה יותר.
נקודה זאת ניכנסה לפרק זה על מנת להבהיר - קיימת חשיבות רבה ביותר לכול נחקר להבהיר נקודות נורמטיביות בפני החוקרים החוקרים אותו - בלא תלות בשאלות שעל הפרק.
הדבר מאפשר לנחקרי צווארון לבן לדבר על עצמם רבות - בלי לענות על השאלות במחלוקת.
עבירות צוואורן לבן האם הקלה או החמרה ?
יצויין, לא תמיד סיווג של "עבריין צווארון לבן" או כ"עובד ציבור" הוא לטובתו של הנאשם/חשוד בפלילים - הרי מול הזכות שעומדת לו כאדם נורמטיבי ובעל גישה למידע נימצאת החובה להיות נאמן למערכת ממנה הוא זוכה ליוקרה.
לכן יש מקומות שראוי להצניע את המצב ואת הנגישות ואת היכולות העודפות של אדם מסויים.
אני מביא ציטוט מפסק דין מהותי בנושא זה - נימצא גם בפרק של "הימנעות מהרשעה פלילית" - הדגשות לא במקור:
"הימנעות מהרשעתו של אדם אשר נמצא אשם בביצוע עבירה בכלל, ועבירה מסוג פשע בפרט (כמו עבירה אחת בענייננו) היא חריגה, ושמורה לנסיבות יוצאות דופן הנוגעות לאופיו של העבריין, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית והנפשית, מצבו השכלי, טיב העבירה שעבר, וכל נסיבה מקילה אחרת... למעשה, אמת המידה הבוחנת את היחס בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, מהווה יישום של כלל המידתיות, המחייב את כל רשויות המדינה, ובהן הרשות השופטת. הרשעתו של אדם מהווה פגיעה בכבודו, שהרי היא מטילה עליו אות קלון. פגיעה שכזו חייבת להיות לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש,... בבסיסה של הוראת חוק זו עומד "עקרון המידתיות", אשר דורש בחירת אמצעי אשר תואם את המטרה שלשם השגתה פועלת הרשות, וכן יחס ראוי בין הפגיעה בזכות לבין התועלת הצפויה לציבור ממנו... בבואו לשקול את האפשרות של הימנעות מהרשעה, מצווה בית המשפט לשקול גם את הצורך בהרתעה אפקטיבית של עבריינים אחרים, ואת האינטרס הציבורי... בעבירות חמורות, כמו שוחד, חייב בית המשפט "להטביע חותם של פליליות" על ידי הרשעת הנאשם, שאם לא כן, עלול הוא להעביר מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת"... אמנם אין לקבוע כלל מוחלט, המחייב הרשעה בכל מקרה בו מדובר בעובד ציבור; אך היותו של הנאשם עובד ציבור, מהווה שיקול משמעותי לדחות את עתירתו להימנע מהרשעה. המקרים בהם יזכה עובד ציבור לחסד יוצא הדופן של הימנעות מהרשעה הם נדירים...".
מה אנו למדים מציטוט זה ?
חייב להיות יחס הולם בין העונש ובין האיש, בין העונש ובין התועלת הצפויה לציבור מעצם הטלת העונש. אדם במעמד מסויים יתכן ויוענש באופן חמור יותר לאור מעמדו וניצול מעמדו.
למה חשוב ציטוט זה ?
חשוב לנחקר בפלילי, שהוא איש צווארון לבן, או איש ציבור, ואמור להיפגע בסידרה ארוכה של פגיעות שינבעו מעצם החקירה במשטרה/האישום להמחיש את כל הפגיעות האילו למשטרה.
כמו כן חשוב לנחקר לדעת לשים את הגבולות בין התפקיד הרישמי שלו כאדם ובין האירוע הפלילי - לא תמיד טוב לקשר בין שני האירועים.
לדוגמא:
האם מישהו באמת חושב שאלמלי תפקידו של מר חיים רמון היה מוגש כנגדו כתב אישום בגין נשיקה קצרצרה לקצינה לשעבר - שידוע שהיא חיבקה אותו והצטלמה לצידו, וכפי הניראה גם הייתה מעוניינת שהוא יטייל עימה - הרי מדובר בהתפתחות סבירה של יחסים.
"סירוב" להחשב לעבריין צווארון לבן:
קיימים מקרים שעדיף להפריד בין תפקידים, בין התפקיד בעבודה והכוחות בעבודה לבין האירוע הפלילי.
לא תמיד הדבר פשוט, אולם, השיוך לסמכויות ויכולות של מקום העבודה מוביל להקפדת יתר - די לראות את רשימת הקצינים שנשפטה בשל עבירות תנועה והודחו מצה"ל על מנת להבין שהקישור למוקדי המסכות הוא אינו חיובי מבחינתם.
בצד ההפרדה יש לשים לב ולהמחיש את הנזקים העקיפים שנגרמים לו, הדבר ילמד על עוצמת הפגיעה והנזק האישי עבורו - מה שיכול לשמש בהמשך.
דוגמא נוספת שמבהירה נקודה זאת בהיבט אחר - חייל שביצע עבירה יעדיף להיחשב לאזרח ולהישפט ככזה - על מנת שעונשו יוקל ביותר (אם בלל ישפט כאזרח על העבירה).
אותו היגיון עומד גם לעובד ציבור שכשל בתפקידו - ראיה של המעשה בנפרד מהתפקיד - משנה לחלוטין את הענישה (לקולה) - וככול שהתפקיד בכיר יותר האירוע מחמיר.
"ועד העובדים":
עוד נקודה חשובה ביותר לעובד במקום עבודה היא הוועד של מקום העבודה - כאן, לוועד יש כוחות גם במקום בו לא מדובר באירוע חמור ביותר, וגם שמדובר באירוע של חריגה חמורה מכול אמת מידה.
לדוגמא:
תיק מין, הוועד התערב לטובת המנהל שהעלילו עליו ופעל על מנת לסייע לו בכול יכולתו. עצם האמון בצד אחד ופעולה כנגד הצד השני מבהירה להנהלה החוקרת את מצב הדברים.
דוגמא:
תיק גניבה מלקוח על ידי עובד אחראי.
התיק נחקר על ידי ההנהלה שהעבירה את הממציאים למשטרה, הוועד מתערב ודורש שהמשטרה לא תהה מעורבת וכן שישולמו פיצויים מלאים לנחקר.
הוועד גם פועל כנגד הפעולות חקירה של ההנהלה ומבהיר שכך לא מתנהלים - התוצאה ההנהלה מבהירה למשטרה שהנושא חוסל בתוך מקום העבודה אין צורך בהמשך התערבות המשטרה בתיק.
מוכנות לחקירה:
ההבחנות בין נהלים בפועל ובין נהלים כתובים כמו גם שאר ההבחנות מציאות את הנחקר להיות נידרש לפעול במצב תודעתי שונה.
חשוב ביותר לנחקר לזכור את העובדה שמקום העבודה אינו מעוניין להוציא את של המציאות החוצה לחקירת משטרה, כך שסביר שהחקירה תחל בחקירה פנימית.
כאן נימצא כר נירחב של מרווח בפער שבין מציאות, נוהלים, ועדים, ועוד ועוד - כך שהנחקר חייב לדעת שבכול רגע החקירה יכולה להסתיים, או להתפתח, באופן מהותי.
לאור זאת הנחקר נידרש לדעת ולהיות מוכן בהבנת האינטרסים השונים של החוקרים.
קיימת בד"כ חקירה של מקום העבודה ורק לאחר קבלת הממצאים תתערב המשטרה, שבאופן לא מפתיע לא תפליל עובד שנימצא לא אשם על ידי מקום העבודה - במצב זה קיים צורך לדעת את הגבולות ואת היכולות להשפיע על פעולות הבדיקה של מקום העבודה מצב הוועד וכו.
לאחר הבהרת המצב יש צורך לדעת את הסיבות שהובילו לחקירה כמו גם האינטרסים שעומדים בבסיס החקירה.
לימוד האינטרסים ילמד אותו על הכוחות שיופעלו בחקירה ועל צורת הפעולה של מקום העבודה.
כאן הנחקר חייב לדעת ולהכיר את החוק, את נוהלי מקום העבודה, את התורה שבעל פה ואת התורה שבכתב, את החריגות מהתורה עד לרגע זה ואת הסיבות שמובילות לחקירה זאת - כל אילו ילמדו אותו מה ישאל ומה התשובה הראויה.
האם להגדיל את הסיפור או שמע להתמקד בתשובה לשאלות (או כמובן לסרב לכול הליך החקירה ולשמור על זכות השתיקה).
אמצעי ריגול:
אם בחקירה רגילה ראוי לדעת על מה אתה צפוי להחקר - כאן, לא פעם, כולם יודעים בידיוק מה הטענות ומה החריגות ומה מקום העבודה עשה עד לרגע החקירה (השהיה וכו) - כך שאין כל סיבה להגיע ללא מוכנות לחקירה פלילית מסוג זה.
כמו בכל חקירה על מנת לשמור על סוג של "שליטה" בידי הנחקר, במיוחד נחקר לא מקצועי, חשוב להתכונן לחקירה פעולות הבנת המציאות לפני החקירה קלה במיוחד - הרי כל מקום העבודה מדבר ומספר על האירועים.
המציאות הזאת יוצרת לחץ, במיוחד שיש עבירות על נהלים - כאן חשוב לדעת קיים הבדל ניכר בין נהלים ועבירות עליהם ובין מציאות פלילית.
לא חייבים להיכנע ללחץ ולהחקר על ידי מקום העבודה !!! אין סמכות חקירה אמיתית למקום העבודה.
פיטורים ?
לא פעם עדיף לסיים את האירועים במצב דברים שכזה ולא להמשיך ולהתנהל התנהלות שתוביל בהמשך לחקירת משטרה.
מאזן האיומים:
לעיתים האיום על מקום העבודה בחשיפת הפרשיה הוא חמור הרבה יותר מאשר האירוע הפלילי, כך שמקום העבודה יעדיף לסיים את האירוע בסיום משותף של העבודה - רק שדיבתו לא תצא רעה.
כך יכול ואדם שגנב במשך שנים מידע על לקוחות חברה והרוויח מכך כסף רב לא יעבור ילדי המשטרה - הרי מקום העבודה אינו רוצה בגילו חוסר ההקפדה שלו על מקורות ההכנסה שלו - היינו על המידע של הלקוחות.
אז החקירה מתחילהעל ידי חברת חקירות ו/או המנהלים (בד"כ) - לכולם אינטרס לסיים את הפרשיה לנזק מינימאלי למקום העבודה ושמו הטוב -כך שנחקר חכם יכול לנצל זאת.
לחצים בחקירה:
אם נחקר רגיל הוא לחוץ לאור הסיכון להמשך ריקמת חייו - כאן הסיכון גדול הרבה יותר.
הרי הסיכון הוא גם למקום העבודה, גם ליוקרה המיקצועית וגם לעוד דברים רבים.
מה הכי חשוב לנחקר שכזה ?
להירגע.
חשוב לא להיות לחוץ, לא לפחד מהחקירה.
להבין שבהתנהלות נכונה יכולים לשפר את המצב באופן מהותי.
כאן בחקירה בעבירות של עבריינות צווארון לבן בנוסף לשאר הכלים יש לו כלים נוספים שהם רבי כוח:
א. ההכרות האישית.
ב. הכרת הנהלים.
ג. הבחנה בין מעשה לכוונה.
ד. ועד העובדים.
ה. פערים בין נהלים בפועל לנהלים כתובים.
ו. רצון לסיום יחסים באופן חיובי.
כך שמרווח ההתנהלות גדול הרבה יותר מאשר בכול תיק פלילי אחר - וגם הסיכוי שהתיק שנחקר עתה על ידי מקום העבודה יעבור לחקירת משטרה - ושהמשטרה תבין את מורכבות האירגון ותגיש כתב אישום במקום בו אין לה ידיעה על הנהלים בפועל (כך שיש סיכוי ניכר לזיכוי) מקטין את הסיכוי להעמדה לדין.
תיק שהגיע לחקירה:
הבט על החקירה כהזדמנות לפרוס את הבעיות (שאתה מחליט להציף).
יש לאבחן בין מעשים לכוונה.
החקירה, במרבית המיקרים, היא הזדמנות לניקוי השם טיהור האווירה במקום העבודה (במיקרים שכך היא - השתמש בהזדמנות), לא פחות מכול דבר אחר, על מנת להסביר ולספר וללמד את החוקר על השלכות האירוע, על הפער במילוי הנהלים, על רמות הכוונה, על תוצאות החקירה ועל האדם.
מטרת החוקרים כמובן הפוכה, הם יוזמים ומתזמרים את הלחץ, הם יוצרים מציאות מדומה ובזמן החקירה לא פעם מביאים את הנחקר לשקר בנקודה חסרת משמעות בעזרת השאלות החד ממדיות שלהם, לכן חשוב להקשיב, להפנים ולפעול לפי התוכנית.
תוכנית קשוחה מידי וללא הבנה של המטריה יכולה להביא לטעות פטאלית של לומר מה שהנחקר חושב שצריך לומר. דבר זה אופייני לעבירות מין של הכחשת הקשר ולעבירות מרמה של הכחשת קבלת הכספים - גם מקום שזו לא פלילית.
בהיבט זה ראוי לציין כדוגמא את חקירת ראש הממשלה מר אהוד אולמרט בפרשת טלנסקי (לפי התקשורת) - חקירה ראשונה - אולמרט הסכים לחקירה מהירה יחסית (אולי מתוך אמורנה שמדובר בפרשה קודמת) מבלי לחכות ולו במעט (מה שהיה מביא לחשיפת העד כנגדו בתקשורת ואולי אפילו העדות כולה) מכאן ניכנס למדרון חלקלק בשל העובדה שטען שלא קיבל מעטפות כלל.
בהמשך בחקירות רבות ניסה לתקן את הרושם וטען שכן קיבל כסף אולם מדובר היה בדמי כיס הוצאות אש"ל וכו.
מה אנו למדים מכך ? חשוב לבוא לחקירה לא רק מוכנים בידע החוק והמשפט אלא גם לבוא מוכנים בידיעת "הקלפים" הנמצאים בידי המשטרה. (עיין בפרקים הרלוונטיים).
מה עוד ? לא ליפול בהכחשה של אירועים שלא צריך להכחיש.
תרגילי נחקר:
תרגיל הנחקר המרכזי בנוי על מודיעין.
מה עומד מאחורי החקירה ועד כמה ניתן ליצור מציאות חלופית - ומתי לעשות זאת.
בנוסף ל"בעיות זיכרון" - שהן תרגיל ידוע על מנת להטיב להתמודד עם החומר והימנעות מהצורך למסור גרסה לפני הבנת מלוא התמונה למדנו לאחרונה על תרגיל העט.
ראש הממשלה אהוד אולמרט ביקש לרשום את החקירה, כך זאת נמשכת הרבה הרבה יותר זמן והזמן מוקצב, כידוע, בחקירות ראש הממשלה.
האומנם מותר לרשום את השאלות ?
לא לנחקר רגיל, המשטרה במקרה של נחקר "רגיל" תהיה סבורה שמדובר באפשרות לשיבוש הליכי חקירה ותמנע בכל צורה תיעוד החקירה בין אם זה בדרך של רישום או הקלטה.
במקרה של הקלטת סתר ייעצר המקליט. כאן לא נותר אלא לאפשר לרוה"מ לכתוב את החקירה ובכך לאפשר לו לנתח גם את השאלות והסדר שלהן (דבר בלתי אפשרי לזכירה) ובכך ללמוד עוד על החקירה.
הטרדה מינית:
הטרדה מינית אינה עבירה קלאסית של צווארון לבן אולם צורת הטיפול בה במקומות עבודה הופכת אותה לעבירה שכזאת.
במקומות עבודה גדולים קיים ממונה על הטרדה מינית וממונה חוקר לחקור את העבירה של הטרדה מינית.
העבודה מול חוקרים אילו היא לא פשוטה, לאור חוסר יכולת מסויים מצידם ורצון להגיע לתוצאות בכול מחיר כלי מרכזי הוא "הפוליגרף".
מצד שני בידי החוקר להמליץ על פתרונות "יצירתיים" לסיום המשבר כמו העברה בין סניפים ועוד.
כאן לעיתים על הנחקר ליזום העברה והפרדה בין העובדים או סיום המשבר בדרך לא משפטית שתבהיר את החוסר הבנה לאירוע מצד אחד והבנה למצב הנפגעת מצד שני - כך שסיום האירוע יכול ויהיה לא משפטי לחלוטין.
עונש חוץ משפטי:
כמו בכל תיק חלק מהעונש יכול להיות חוץ משפטי (מקרה השר יצחק מרדכי, מקרה הנשיא לשעבר מר עזר ויצמן, כמובן גם מקרה הנשיא מר משה קצב - קשה לראות בהסדר המקורי ככזה שלא לקח בחשבון את הנזק למדינה מהמשך העיסוק בפרשה), בכל המקרים האלו ההיבט החוץ משפטי חשוב במיוחד, כל פעם היבט אחר, דגש אחר.
חשוב לדעת - גם אזרח מהשורה יכול להמחיש את הנזק הנ"ל במהלך חקירותיו, חשוב לעשות כך גם בשימוע ובבקשות בתיק - וכמובן בטיעון לעונש.
בעבירות צווארון לבן הנזק הנוסף ברור לחלוטין, לא מקרה עובד ציבור שיחדל לעסוק בעיסוקו והכל ידעו על קלונו כמו אזרח נורמטיבי מהשורה שלא מעניין איש, או, כמו עבריין מהשורה.
בעבר ה"שימוע" היה רק לתיקים פליליים עם אישי ציבור, כיום למעשה קיים שימוע לכל אדם. כך שקיימת התקרבות בין תיקים של צווארון לבן ל'כחול'.
לא פעם גם בתיקים של צווארון כחול המטרה היא לקבל שימוע ועוד - הכל על מנת להמחיש את הנקודות הרלוונטיות של האשם הספציפי.
למעשה אפשר להעביר חלק ניכר מהתיקים לכיוון של צווארון לבן, האפיון המרכזי להבנתי הוא הטיפול במניעת הגשת כתב האישום. טיפול שכזה לא תמיד מצליח אולם הטיפול גורם לכך שלא פעם יש הפחתה באישומים והבנה של הנאשם - מה שמביא להקלה בעונשים המוצעים בפגישות להסדרי טיעון.
דברים המאפיינים עבירות צווארון לבן:
בדיקת רמת הכוונה באירוע הפיזי.
ביצוע חקירות פליליות גם על ידי הנאשם להוכחת נקודות לטובתו.
סיבוך התיק באירועים רבים נוספים.
הבחנות בין נהלים בעל פה לנהלים בכתב.
הבחנות בין חריגה מהלים לעבירות פליליות.
הגשת בקשה לסגירת התיק.
שימוע.
ולא פעם עוד שימוע.
טיפול בהיבט התקשורתי (באם קיים).
למעשה המטרה בתיקים מסוג זה, בד"כ שם נדונים נאשמים להם זאת הפעם הראשונה אל מול מערכת המשפט לבחון שני מוקדים לעבירה.
המעשה.
הכוונה העומדת מאחורי המעשה/מועדות לרכיבי העבירה.
דוגמא: במה הדברים אמורים. בתיק דקירה רכיב המעשה פסול על פניו. ברכיב הכוונה, יש להניח שאדם מתכוון לתוצאות מעשיו.
בתיק צווארון לבן, לדוגמא, של שימוש בכרטיס אשראי של החברה להתנהלות האישית. המעשה ברור. האם הייתה מודעות לכך שלא נערך חשבון ? האם ברור היה שבסיומו של החודש הדבר לא מוסדר ?
אם ברור היה שיש בסיום החודש התחשבנות. וזאת לא התרחשה. האם אז יש עבירה ? לא בטוח, למה היא לא התרחשה ? מלבד זאת הרי אין התאמה בזמן בין רכיב העבירה לבין הרכיב הנפשי של העבירה.
דוגמא זאת ממחישה עד כמה חשב להיות מודעים לרכיבי העבירה בעת החקירה ולאור זאת עד כמה חשוב הליווי המשפטי המלא.
שימוש נכון בכוחות העומדים לחשוד יביא לא פעם לעיקור התיק הפלילי מתוכן.
ניתן לא פעם גם להסב את התיק ואת המעשה הפסול לכיוון משמעתי - גם בתיקים בעיתיים ביותר, היינו חייבים לראות את קיומם של מערכות כללים מקבילות ולפנות אליהם.
הטווח האפור:
בכתבי אישום כנגד "אישי ציבור" ודמויות מוכרות לחברה מתהפכת המגמה - לא עוד הרשעות בכמעט כל תיק ותיק אלא לא מעט זיכויים, אפילו יש טענה לרוב זיכויים על הרשעות.
חלק גדול מהזיכויים בתיקים של צווארון לבן נובעים מהעובדה הפשוטה -
למעשה אנו נמצאים במצב בו הכל הוא או פלילי או שלא פלילי - כל פעם שאנו רואים התנהלות בעיתית הפרקליטות מגישה כתבי אישום.
בפועל לא הכל שחור (פלילי) או לבן (מותר) - קיימות נורמות התנהלותיות, כמו בעבירות של מרמה או עבירות מין שהן פסולות לחלוטין, ולמרות זאת אינן פליליות - אבל המערכת המקבילה אינה מתפקדת כלל.
קיימים נושאים רבים שחייבים היו להתנהל בוועדות אתיקה, ועדות משמעת ועוד. לאור חוסר התפקוד של המערכות האלו הכל הופך לפלילי או שלא פלילי.
נשמע כאילו מדובר רק ביחס לאישי ציבור בכירים, אולם, המצב אינו שכזה, לא פעם מדובר אפילו ברופא שחרג, עובד ביטוח לאומי שפעל שלא בהתאם לנוהל, או, אפילו מורה שהעיר הערה שיכולה להתפרש לשני הכיוונים.
למעשה חוק כמו נפגעי הטרדה מינית הכניסו לתוך המטריה הפלילית אפילו מנהלים שהחמיאו לעובדת כפופה באופן חד פעמי, או אפילו זאת שיתפה פעולה - למעשה ישראל היא המדינה הדורסתית ביותר בעולם ביחס להקפדה על העדר הטרדה מינית והפיכתה לאירוע פלילי אפילו מדובר בלא הרבה יותר מחיזור סביר וראוי.
מקרים אילו ראוי היה שיתבררו בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה וכו ולא מסגרת הפלילית, אולם זהו אינו המצב ולא פעם הכל הופך לפלילי.
דוגמא: גם לאחר הגשת תלונה בעבירה של הטרדה מינית במקום העבודה, ודחיית התלונה כשיקרית יכולה העובדת להתלונן שוב במשטרה על אותו האירוע לאחר מקצה שיפורים רעיוני ולנסות לשפר את מצבה - בד"כ הדבר יביא לכדי פיצוי ניכר.
הפרופיל התקשורתי בעבירות צווארון לבן:
פרסום ותקשורת כמעט תמיד יגרמו נזק לנאשם. פרסום האיש יביא לזירוז ההליך, עודף יווטיבציה אצל הפרקליטות, קביעת מוטב חריג ועוד.
גם, כדוגמא, פרסום שמו של אדם כעבריין מין ימשיך לגרום נזקים הרבה אחרי שזה ישכח את ההליך המשפטי כולו. לא פעם הנזק נגרם על ידי עורכי הדין לאחר בקשות לחיסיון.
ראוי לציון תהליך משפטי אינו מעניין את התקשורת, מה שכן מעניין את התקשורת ואת הציבור היא תחילתו וסופו של תיק פלילי.
לא פעם התקשורת תקבע לא מעט ביחס להמשך התיק הפלילי. לאור זאת חשוב לא פעם לעבוד בצורה נכונה אל מול ההתקפה התקשורתית. לפעמים יש להזין גרסה נגדית ולפעמים יש להימנע מלהזין את הכתבות ולצפות שיסתיימו מעצמן - למרות הרצון להגיב.
זה המקום לציין, המשרד ייצג בתיק מרמה רחב יריעה, במהלך המשפט יצא הלקוח (שהיה במעצר בית - לאחר דיון בעליון) לחו"ל לפגישות עם אישים המוכרים ביותר בעולם (האפיפיור ונשיא ארצות הברית)- כאורח כבוד - העברת הפרטים לידי התקשורת הייתה מביאה לכתבות ענק - שהייתה מביאה לביטול הפגישות ונזק נורא ללקוח - אירועים אילו הושתקו בעבודה נכונה של המשרד.
חשיבות התקשורת והעבודה מול התקשורת כחלק מההליך - אפילו באי פרסום - היא חלק חשוב מהתיק הפלילי, לאור זאת לא פעם מקובל להשתמש ביועצי תקשורת לצורך הטיפול בהיבט התקשורתי של הפרשה והתמודדות בזירה התקשורתית, במיוחד שאין דרך מניעתית למנוע את עניין התקשורת בפרסום.
מאז פרשת אולמרט הראשונה (החשבוניות בליכוד - לפני כ 12 שנים לערך) - מקובל בכל תיק בעל פרופיל תקשורתי של צווארון לבן לשכור יועצי תקשורת חיצוניים.
מטרת העבודה התקשורתית ליצור דעת קהל במקום החשוב באמת - הפרופיל התקשורתי מה שישפיע לא מעט על סיומו של התיק הפלילי.
דוגמא לעבודה נכונה: פרשת חיים רמון מלמדת רבות על חשיבות התקשורת - הכרעת הדין הייתה חמורה ביותר, קשה ותקיפה, באמצע הייתה ביקורת תקשורתית קשה שלא מעט ינקה את עוצמתה מדיברי היועמ"ש שיתכן ובהתנהלות, לאחר העבירה, היה נמנע מהגשת כ"א, וכן ניתוח המצב להבנת ידוענים רבים - והינה גזר הדין היה אפילו ללא קלון ובעונש קל ביותר.
דוגמא נוספת היא תיק שי דרומי - שם הלובי שנוצר אחרי הירי בפורצים הביא אפילו לשינוי החוק והתרה של שימוש בכוח כלפי פורצים. החוק נחקק במהירות הבזק לאור פעולות של לובי חקלאי, שפעל רבות בתקשורת, שנישא על כנפי האירוע לצורך שינוי החוק והתרת השימוש בכוח כלפי גנבים/פורצים.
ראוי לציין שבסיוע הפרופיל התקשורתי מוטל על עבריין עונש נוסף והוא חשיפה, לא פעם, ללא כל שיעור למעשה שעשה. כמו כן יתכן מצב במיוחד בתיקים של צווארון לבן של העמדה לדין סלקטיבית של אדם שמבצע עבירה שמבוצעת על ידי רבים וטובים שההבחנה בינו לבינם היא שהוא עומד לדין והם לא. במצב זה ניתן לטפל בסיוע דוקטרינה של "הגנה מהצדק" שהוכנסה לדין הישראלי במקרה של פרשת "חפת" (משפט הבנקאים) דוקטרינה זאת יכולה לחול גם על ההרשעה וגם על העונש.
חוק נפגעי עבירה:
בפרק זה לא תהה התייחסות לחוק נפגעי עבירה פלילית - אולם - ראוי לציין החוק הביא למציאות בה הנפגע הוא בעל זכות עמידה ביחס לכל הסדר טיעון בתיק הפלילי, אולם במציאות חוץ חוקית במסגרתה שקיים פרופיל תקשורתי יכול כמעט כל אדם לעתור כנגד סגירת התיק הפלילי או אפילו ההסדר העונשי - היינו לא רק הנפגע הישיר/מתלונן יכול לעתור כנגד סגירת התיק.
מציאות זאת מחייבת יצירת אווירה חיובית חוץ משפטית כלפי כולי עלמה.
ענישת יתר בעבירות בעלות פרופיל תקשורתי:
לא פעם אנו נמצאים בטענות על מבחן בוזגלו (השאלה האם כולם מקבלים אותו יחס מהמערכת) - היינו השאלה המכרעת האם הכל זוכים לאותו היחס בפני רשויות החוק.
התשובה היא שקשה לראות את המצב כך.
אפשר לראות את האירועים לא פעם מהצד ההפוך של האירועים.
האם כתב האישום כנגד מר חיים רמון היה מוגש גם כנגד אזרח מהשורה ?
האומנם אדם שנשק לבחורה אחרי חיבוק חם מצידה - שהנשיקה נמשכת רגע קט, ואח"כ היא מבקשת ממנו את מספר הפלא היה זוכה לכתב אישום תוך הפעלת כל המערכת הפלילית להוכחת האישומים ?
האומנם כל שדרוש היה לצורך אי הגשת כתב האישום הייתה התנצלות חמה ?
בפועל נראה שתחושה לא נעימה עמדה באוויר כנגד התנהלות בעיתית של שר בכיר ביום הראיון של מלחמת לבנון השנייה. באין דרך אחרת הוגש כתב האישום.
מה המטרה מאחורי פרק זה ? המטרה היא למחיש את האסון שנוצר שעה שקיים תיק בעל פרופיל תקשורתי ניכר. היינו חשוב ביותר לבחון את ההיבט התקשורתי במנותק מההיבט המישפטי. היינו יתכן וראוי היה להתנצל ציבורית על הפגיעה מיד למרות הנזק המשפטי שהאירוע גורם - כך האירוע יחדל להיות נושא תקשורתי.
חשוב לדעת.
הזמן משרת את הנאשם.
תיק שמוגש באיחור ניכר הוא הרבה פחות חמור מתיק שמוגש באופן מידי. האם קיימת אפשרות שתיק כמו זה שהוגש כנגד מר רמון היה מוגש באופן מידי כנגד אזרח מהשורה ? התשובה לא.
לציין בתיק שם היה מידע שהושג באהזנת סתר ולא נמסר לשר. מצב רגיל במקום הסתבך בתעודות חיסיון הזמן שהיה עובר עד הגשת האישום היה מאפשר בקלות למסור את החומר כולו ומונע את הפארסה המתמשכת בתחום זה.
מעצר בעבירות צווארון לבן:
מעצר ימים (לצורכי חקירה):
מעצר ימים:
בשיקולי מעצר לצורכי חקירה משתלבים בנוסף לכללים של מעצר עד לתום ההליכים גם צורכי החקירה.
הדבר חשוב שכן אפשר לפעול בחקירה על מנת להדגיש את נקודות הזכות שיסייעו בהמשך בסוגיית המעצר עד לתום ההליכים.
ראוי ליזכור - סיום פעולות החקירה מביא במרבית המקרים לשחרור - רק במיעוט המקרים מוטלים תנאי שיחרור או המשך המעצר.
עוד חשוב לדעת - כל עוד קיים המעצר מתבצעת חקירה - לכן חשוב במיוחד להדגיש את הצריך הדגשה ולהביא את הגרסה הראויה בפני החוקרים (בהנחה שיש צורך בכך).
כמובן קיימים מקרים לא מעטים בהם משמיע הנחקר פעם אחת מספר מילים ובוחר לשתוק מסיבה זאת או אחרת (לדוגמא - "הכל עלילה ואני את שלי אומר בבית המשפט")- דבר זה נעשה במקום שם החקירה מנסה להזין את עצמה מאמירותיו של הנחקר - לא פעם שתיקה בחקירה יכולה להוביל למעצר. או אז תהה האמירה הנכונה: "עדיף לעצר לימים ולא לשבת שנים".
בתיקים רבי נחקרים הדבר נדיר ביותר שיצלח, במיוחד בתיקי צווארון לבן, אולם למרות זאת עדיף לא פעם שלא להתייחס ישירות לאישומים אלא לחכות לחשיפת החומר ( לאחר הגשת כתב האישום) על מנת להשיב לאישומים לגופו של ענין.
חקירה בה הייתה שתיקה גורפת זכורה כפרשיית העמותות במפלגת העבודה (אהוד ברק) שם שתקו של הנחקרים והחקירה לא הצליחה להתרומם ולהגיע לממצאים. מקובל שהתנהלות מסוג זה נדירה בעבירות צווארון לבן ומאפיינת הרבה יותר ארגוני פשיעה שם הנחקרים כולם עבריינים בטוחים בכך שאיש לא ישבור את שורת השתיקה.
מעצר עד לתום ההליכים:
גם באירועים של צווארון לבן נעצרים לא פעם נאשמים במעצר עד לתום ההליכים.
קיימים מספר כללים מנחים למעצר עד לתום ההליכים בעבירות צווארון לבן.
פרק זה ראוי שיקרא בשילוב הפרק על מעצר עד לתום ההליכים - הכללים דומים אולם היישום בעבירות צווארון לבן שונה במידת מה.
לציין מרבית תיקי הצווארון לבן מתנהלים שעה שהנאשם משוחרר ובד"כ אף ללא תנאים משמעותיים.
ראוי לזכור בעבירות של צווארון לבן, לפרקליטות מרווח להחלטה להעביר חלק מהתיקים (מרמה והפרת אמונים לדוגמא) לבית המשפט המחוזי למרות שמדובר בתיקים של בית המשפט השלום.
התנאים למעצר עד לתום ההליכים בעבירות צווארון לבן.
א. האם מתמלאים תנאי הלכת פרנקל.
הלכת פרנקל: עבירות רכוש המבוצעות באורך שיטתי, או, בהיקף ניכר, או, תוך התארגנות של עבריינים מספר, או, תוך שימוש באמצעים מתוחכמים ומיוחדים עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון הציבור.
ההלכה מבדילה בין עבירות רכוש המקימות הלכת מעצר לבין העבירות שלא מקימות עילת מעצר.
היינו מסוכנות בעת מעצר. ללא אחת החלופות בפרנקל אין דרך לעצור את החשוד.
ב. סכום הגזילה.
סכום הגזילה הוא אף פעם לא לבדו. (אלא במקרים חריגים).
אין אין שום נתון נוסף חייב להיות סכום גזילה ממשי ביותר.
ככלל בסכומים גדולים מאוד (לדוגמא מאות מיליונים) אין החלטות שחרור.
ג. עבר נקי.
ההלכה ידועה: אין זה דבר שבשגרה שבית המשפט מורה על מעצרו של מי שנעצר בעבירות של מרמה ורכוש - עד לתום ההליכים - קל וחומר בעבר נקי.
באירועים בהם נעצר אדם עם עבר נקי - סכומים עצומים.
ד. מהו תחום העבר הפלילי.
היינו האם עבירות מאותו תחום כמו זיוף, מרמה, רישום כוזב, הלבנת הון וכו.
נאשם עם עבירות מאותו סוג מצבו רע מנאשם עם עבר מסוג אחר.
ה. חשש מבוסס לשיבוש הליכי משפט ו/או התחמקות מהדין.
היינו האם יש חשש מבוסס לשיבוש הליכי משפט/הליכי שפיטה המידע יכול להיות מבוסס על תסקיר שירות מבחן, קיום חשבונות בחול, קיום בית/משפחה בחו"ל, קיום קשרי עבודה בחו"ל וכו.
שיבוש הליכי משפט - קיום קשרי עבודה עם עדים, סירוב למסור מידע על עסקיו, הסתרת נכסים וכו.
ו. חלקו בפרשה.
חלקו של הנאשם במארג הכללי.
החלק נלמד מהראיות לכאורה - אם הסנגור אינו חולק על הראיות לכאורה ולא מסייג אותן - הסנגור יכול להפנות לכתב האישום כמו שהו.
בחינה מלאה של הראיות לא פעם תוביל לנזק לאור העובדה שבית המשפט ייחשף למלוא הראיות שלא פעם כתב האישום אינו מגלה את מלוא הבעיה בתיק.
אם חלקו של הנאשם דומיננטי לפי כתב האישום אזי מדובר בנקודה מחמירה ביותר.
ז. האם המעשה היה נקודתי או אירוע מתמשך.
לא אירוע חד פעמי קצר מועד ומתוחם כמו אירוע שיטתי ומתמשך (נהוג לבחון את התקופה בה מבוצע האירוע).
רצף של מעשים שיטתי מתגבר על העדר עבר פלילי - הרי העובדה שלא הורשע עד היום הוא רק בזכות העובדה שלא נתפס ולא בשל העובדה שלא עבר עבירות.
ח. התסקיר.
חיובי מול שלילי.
בד"כ לאנשים נורמטיביים (רוב עברייני צווארון לבן הם אנשים נורמטיביים וללא עבר פלילי) - יש תסקירי שירות המבחן חיוביים.
תסקיר שלילי הוא חיזוק למסוכנות.
תסקיר חיובי מספק מימד נוסף שיאפשר שחרור בתנאים וקביעה של התנאים.
מיותר לציין - תסקיר חיובי אינו יכול להביא לשחרור כאשר יש עבירות חמורות או מסוכנות הנלמדת באופן אחר.
למשרד עו"ד פלילי אדטו מוטי שתי שלוחות בירושלים ובמרכז (תל אביב), המשרד מייצג חשודים בפלילים בכול בתי המשפט בארץ ובתי הדין הצבאיים מהצפון דרך השרון והשומרון ועד לדרום ולעיר אילת.
|
