motiadato פרטים מוכמנים פרשת רומן זדורוב – “רצח הילדה תאיר ראדה”.
פרשת הרוצח רומן זדורוב העלתה את נושא הראיות המוכמנות, מהחקירה הפלילית במשטרה – מדובר בראיות שאין דרך שאדם ידע עליהן – ללא נוכחות בזירה/מעורבות באירוע.
עדות על פרטים מוכמנים יכול ותוביל למציאות ראיות של ממש, ויכול שתחזק בעצם העדות על נושא זה או אחר את פרשיית התביעה.
מיותר לציין שלאחרונה אנו נחשפים למה שמוגדר בתקשורת כ”זיכוי רומן זדורוב” יש היבטים רבים לאותו ה”זיכוי“, במיוחד שהמערכת כמעט “נקייה מזיכויים”.
הרושם שמנסים ליצור בסיקור התקשורתי הוא שחל כרסום בראיות הליבה של התיק הפלילי – כרסום שכזה בפרשת התביעה “עד שהזיכוי הוא מעבר לאופק” – ורק נדרש לבחון עוד ראיה והזיכוי יגיע – מציאות שהיא רחוקה מתיאור זה.
כל הפרטים המובאים כאן נלקחו מפסק הדין המרשיעה של בית המשפט החוזי מחוז צפון.
פרטים מוכמנים: מה שנקבע בבית המשפט העליון הוא:
“על פני הדברים ומבלי לטעת מסמרות בעניין, התרשמנו כי מדובר בראיות מהותיות ובעלות משקל סגולי המצדיק נקיטה בהליך החריג של גביית ראיות נוספות בשלב הערעור והחזרת התיק לערכאה הדיונית”, כתבה בהחלטתה השופטת עדנה ארבל. “שוכנענו בנסיבות המקרה שלפנינו כי שורת הצדק מחייבת את הבאתן של ראיות אלה, חרף הפגיעה הנגרמת כתוצאה מכך לעיקרון סופיות הדיון”.
היינו המטרה היא הסרת הספקות ובחינה של הראיות “החדשות” של המומחים. הדבר המהותי במקרה זה הוא עצם בחינה של הראיות – תופעה מבורכת לכשעצמה. ראוי במקום שיש ראיות שהארכאה הדיונית תבחן אותן – אפילו באם הן מגיעות בשלב הערעור (כך נשמרת הזכות לערער).
מדובר כאמור בשתי חוות דעת:
א. הראשונה בייחס לתביעת הנעל על הגופה.
ב. בייחס לסוג הסכין שביצע את הפגיעה.
החזרת הדיון לשמיעה של ראיה זאת או אחרת היא אירוע שמתקיים פעמים רבות – הרי מעצם המשפט הפלילי המטרה של המשפט היא להרשיע מעבר לכול ספק סביר – ואם יש ראיה מהותית אפילו שנוספה באיחור רב – ראוי שתיבחן – ולבטח שהבחינה תהה בהארכה הדיונית.
___________________________________________________________________________________
המערכה התקשורתית – ככלי לשינויי תודעה :
בעתיד ראוי יהיה לרשום על החלק התקשורתי של תיק פלילי זה.
מצד מר רומן זדורוב, מדובר במערכת משומנת של יחסי ציבור – מלחמה שמנהלים עבורו בכישרון רב עורכי דינו הפליליים המוכשרים בבית המשפט – ועל כל הכבוד להם. אבל גם בזירה התקשורתית יש פעילות לרוב.
בזירה התקשורתית ראוי לציין: די להקליד את רצף המילים “רומן זדורוב” בגוגל ולקבל רצף של חיפושי משנה על חפותו המסתברת של הרוצח רומן זדורוב.
בטלוויזיה ממחזרים סרטים שמטרתם ליצור ספק – החומרים התקשורתיים מתעלמים מחלק מהמציאות המשפטית – וכאן במקרה זה נדון ב”פרטים המוכמנים”.
“מתקפת יחסי הציבור” בעיצומה. מעטים האנשים שקראו את כל הכרעת הדין. לבטח מעטים מאוד האנשים שעיינו בכול התיק הפלילי (גם אני איני מתיימר לכך).
אבל עיון בהכרעת הדין מעלה כי המציאות של פסק הדין היא חד משמעית, קשה להבין כיצד מתנהלת “חגיגה” של זיכוי בימים אילו. גם באם ראיה זו או אחרת תוצא מהמארג הכללי של הראיות עדיין יש די והותר ראיות אחרות – לבטח ללא אותה תביעת נעל מפורסמת
.
האם הרוצח מר רומן זדורוב חף מפשע ?
על כך יענה ראשית בית המשפט המחוזי ובאם יידרש גם בית המשפט העליון – לי מנקודת הניתוח הזאת אין כל דרך לדעת מה התרחש באותו היום באותו בית הספר – אלא – רק לבחון את הכרעת הדין ואת המידע הגלוי שהובא שם.
שם העובדות חד משמעיות !
______________________________________________________________________________________
פרטים מוכמנים – רשומה זאת תעסוק ב”ראיות מוכמנות“:
כך שאין כל מטרה לנתח את פסק הדין מעבר למטרה של הצגת הנושא – של “ראיות מוכמנות”, חשיבותן לניתוח העדות של החשוד בעבירה פלילית.
פרט מוכמן הוא פרט שרק נוכחות בזירה/מעורבות בעבירה הפלילית/נגיעה לאירועים יכולה להביא לידיעה על ושל הפרט על ידי העד/חשוד.
כל חוקר חולם על עימות החשוד בעת החקירה הפלילית אל מול פרט מוכמן זה או אחר – לצורך כך , בין היתר, נחסות הראיות בהליך והמשטרה אף מטילה איפול על הממצאים.
פרט מוכמן “מסבך” הוא כזה שאפילו החוקרים לא היו בידיעה עליו ורק לאחר שהאדם מסר את הפרט נערכה בדיקה והתברר שיש צדק בדברים – היינו המציאות היא כזאת שהפרט הוא פרט אמת.
על מנת לבחון את התוספת הראייתי נבחן ראשית את הבסיס הראייתי:
נתחיל מהעובדות: (מתוך הכרעת הדין – הנאשם ברצח מר רומן זדורוב).
הראיה המרכזית היא הודיה של הנאשם באשמה. (גם בפני החוקרים גם בפני מדובב).
לכך מצטרפים שורה של שקרים של הנאשם.
לכך מצטרפות שתי עובדות נוספות:
הסכין של הנאשם לא נמצאה מעולם (עבד בסיוע סכין) כך שהיעלמותה מעלה שאלה למה ?.
המכנסיים של הנאשם לא נמצאו מעולם. (מכנסיים שהביא עוד מרוסיה והחליט מיד לאחר האירוע להשליך אותן לפח ולמרות המאמצים לא נמצאו).
לכך מצטרפים פרטים מוכמנים שידע.
______________________________________________________________________________________
סיכום זה יעסוק בנושא פרטים מוכמנים :
כזכור יש הודיות של הנאשם לרוב בעדויות – ההצלחה המשפטית של ההגנה שם היא בהתמקדות בראיה שמוטלת בספק לפי ההגנה – ראיה שבמהותה חייבת להיות פריפריאלית – לנוכח רצף הראיות האחר.
תחילה מספר מילים על הראיות האחרות:
מתוך הכרעת הדין:
” עוד אציין בפתח דבריי, כי הסניגור לא כפר בעובדה שלאחר הרצח, אין בנמצא להב הסכין היפנית עמה עבד הנאשם ביום הרצח ולא המכנסיים אשר לבש ביום זה, אך טען כי הדבר נעשה ע”י הנאשם לתומו ולא אחרת”.
“בתיק זה הודה הנאשם בפני מדובב בלילה שבין ה – 18/12/06 ל – 19/12/06, אחר בפני חוקריו ביום 19/12/06, שיחזר ביום 19/12/06, וחזר והודה שוב ביום 21/12/06 בפני חוקריו אלא שכמבואר לעיל, הנאשם חזר בו והסנגורים טענו בלהט כנגד ההודאות והשחזור”.
הנאשם חושש:
“מסביר, כי ייתכן ויימצא דם על מכנסיו וסוליית נעליו, אולי השתפשף בטעות על הקיר (ת/169 ב’, בעמ’ 11), הנאשם מיוזמתו מעלה אפשרות כי יימצא דם על הסכין הצהובה שלו, בעקבות ביקורו בשירותים:
“כי אם אני באופן פתאומי נגעתי איפה שהוא בדם.. ואני לכלכתי את היד למשל.. יכול להיות שיש..” (ת/169 ב’, בעמ’ 13).”.
הנאשם מתפתל בתשובותיו:
“ח: הוא היה בתוך הנרתיק?
נ: בטח.
ח: אז למה שיהיה עליו דם?
נ: אבל למה על הסכין אני יכול להגיד למה, אה.. אחרי השירותים כשאני הלכתי לעשות דבק, כן? אני לקחתי את הסכין, אם אני סגרתי שם אה.. בשירותים ונכנס לי דם אה.. על הידית, למשל אם היה דם על הידית אני תפסתי את הידית כן? אני סגרתי ו.. דם נשאר על הידיים”.
(שם, עמ’ 14).
שוב עולה חשש אמת של הנאשם.
הנאשם לוחש:
“ר.ז (-הנאשם) (בשקט): אני עשיתי טעות. לא היו עדים. בזה אני בטוח. אני עשיתי טעות שלא ניקיתי דם בשירותי בנים. טיפות דם לא ניקיתי וזאת הטעות שלי. מה יהיה הלאה אני לא יודע.
מ (-ארתור): איפה זה היה? למעלה?
ר.ז: לא, למטה
.
מ: ומה עם הסכין?
ר.ז: אני חושב שטפטף מהלהב
מ: איך אתה יודע שאין דם ומעבדה לא עלתה על זה?
ר.ז: זה להב. לא להב הזה. ניתן להחליף אותם. את הלהב שטפתי וזרקתי.
מ: ופלסטיק?
ר.ז דם היה רק על הלהב. אני הוצאתי
מ: וזרקתי
כאן עכשיו ננסה להבין מהן הראיות שהן ראיות המסבכות את הנאשם כפרטים מוכמנים בתיק הפלילי – כאמור המכנסיים והלהב מעולם לא נמצאו (הסכין כולה נעלמה).
_________________________________________________________________________________________
הסבר חיזוקים לעדות:
נחקר יכול ויודה באירוע פלילי – אין די בכך -יש צורך בדבר מה -היינו ראיה כלשהי שתהה חיצונית (עדיף) שתוביל לאמון באותה הודעה.
עורכי דין פליליים יודעים להתמודד עם עדויות של עדים שמודים – השאיפה של עורכי הדין שלא תמצא הראיה שתוביל לאמון בעדות – סתירה של עדות במהלך המשפט יכול ותהה בטענות לקבילות (משפט זוטא, או בטענות למשקלה של העדות.
לכן החלום של חוקרי המשטרה הוא לגלות במהלך העדות פרטים שהנחקר לא יכול היה לדעת !
_________________________________________________________________________________________
“פרטים מוכמנים”:
פרט מוכמן הוא עדות/אמירה !
עדות/אמירה שנוגעת לנושא סמוי ולא מוכר – לא מוכר לציבור ככלל.
הכרת הנושא יכול ותוביל לראיה של ממש, ויכול ותישאר ברמת עדות.
השאלה היא אחת – האם הפרט שנמסר בחקירה הוא כזה שיכול ליצור חיזוק ראייתי לעדות עצמה _בהנחה שלא הוביל לראיה חיצונית).
שוב:
יש” הודעות מלאות בפני חוקרים ובפני מדובב (מוקלטות ) יש צורך להבין מה הוביל לאותן ההודיות ? לחץ פנימי ? או נסיבה אחרת ? הרי לחץ פנימי לא יכול להוביל לידיעה של פרטים שלא מוכרים לחוקרים !
כאן חייבים לבחון את ה”פרטים מוכמנים”. כאמור אילו הם פרטים שלא בידיעת אנשים – אלא – באם יש להם נגיעה לאירוע עצמו.
ידיעת פרט מוכמן יכולה ליצור את התוספת הראייתית הנחוצה לצורך הרשעה של אדם – בנוסף להודעה מצדו.
_________________________________________________________________________________________
הפרטים המוכמנים מתחלקים למספר “סוגים” -ראוי לדעת אותם:
א. ידיעת פרט שלא בידיעת החוקרים (אין סכנה לכך שהחוקרים שטלו את הפרט).
ב. פרטים מסתברים.
ג. פרטים שקיימת אפשרות לידיעה ממקור אחר.
_________________________________________________________________________________________
פרטים מוכמנים במשקל מרבי:
לדוגמא:
“הנאשם ידע למסור, כי לא יכל לנעול את דלת תא 2 מבחוץ, כאשר בשלב זה טרם נודע לחוקריו, כי מנעול הדלת המאפשר פתיחתה מבחוץ, שבור”.
” הנאשם הסתבך בשקריו. כשניסה להסביר כיצד ידע עובדה זאת, לבסוף הודה ששיקר, לא ראה את דלת התא והמנעול השבור במראה.”
מדובר בפרט מוכמן חריג, ידיעת הנאשם לגביו ברורה ויש להעניק לו משקל גבוה. לכך כמובן יש להוסיף את השקר !
“תיאור תנוחת המנוחה בשעת הרצח כפרט מוכמן חריג”.
” הנאשם, הן בשחזור והן בחקירותיו, ידע לציין כי המנוחה עמדה כשצידה מופנה אליו, הדבר תואם לממצאי הזירה, כפי עדות עוזיאל, ולהתזות הדם על הקיר הגובל עם תא מספר אחת”.
: “יצוין, כי בעת שהנאשם מסר ושחזר פרט זה, טרם ניתנה חוות דעתו של עוזיאל (מיום 25.12.06), מדובר בפרט מוכמן שלא היה בידיעת החוקרים ומצביע ברורות על הנאשם כמבצע.”
“שיחתו של הנאשם עם ראובן ג’נאח. ….אשר הנאשם שיקר לראובן וביקש למנוע ממנו מלשוחח עם רעייתו ולהסביר לה בעברית ברורה מה ארע בביה”ס…בסיום השיחה אמר הנאשם לאשתו ובעברית: “ילדה נפלה מאסלה בשירותים“, כאשר נכון לשעת השיחה, הנאשם טרם נחשף לידיעות בתקשורת אודות הרצח ופרטיו, וראובן עצמו כלל לא ידע כי הרצח ארע בשירותים (ובוודאי לא בהקשר של אסלה)”.
מדובר בפרטים מוכמנים, ספציפים ומדויקים.
_________________________________________________________________________________________
פרטים מוכמנים בעלי משקל גבוה:
בקטגוריה זו אמנה את הפרטים המוכמנים, אשר היו בידיעת הנאשם ללא הסבר מניח את הדעת.
“הנאשם בחקירותיו ציין, כי טרם הרצח עמדה המנוחה ליד התא השני, ואף בשחזור הוביל את השוטרת המדמה את המנוחה לעבר תא מס’ 2, מדובר בפרט מוכמן אשר היה בידיעת הנאשם.”. (פרט זה היה אמנם בידיעת החוקרים).
הנאשם הסביר את ידיעותיו: : “אף אחד לא נכנס לעשות את צרכיו בתא הראשון או הרביעי”, רק הסבר זה מחייב להבנתי לראות בפרט זה פרט מהותי..
“הנאשם ציין בפני חוקריו, כי ראה מספר טיפות דם בשירותי הבנים, כאשר בווידויו בפני המדובב “ייסר” עצמו על שמספר טיפות דם טפטפו מלהב סכינו כאשר לא טרח לנקותן, ו”טעה” כפי דבריו למדובב פעם אחר פעם”.
בפועל, אכן ממצא זה נצפה בשירותי הבנים, הנאשם העלים נתון זה מפני חוקריו עוד כשנחקר כעד, כאשר נתון זה תמוה ביחס לאדם חף מפשע.
נאשם דבק בגרסה, כי לא אנס את המנוחה (אף בשלב בו טען לאיבוד זיכרון, שלב בו לכאורה, אינו יכול לשלול אופציית האונס). הנאשם מוכן היה להודות ברצח אשר, לכאורה, לא ביצע, אך לא באונס. התעקשות הנאשם על גרסה זו מעידה על ידיעתו כי המנוחה לא נאנסה, עובדה שאין הסבר כיצד תגיע לידיעתו.
_________________________________________________________________________________________
הפרטים הנוגעים למכניזם הרצח:
“הנאשם תיאר חתך בצוואר, הנפת סכין פעמיים, שיסוף הצוואר “לא עד הסוף”, כן הזכיר חתכים בבית החזה, חתך שבוצע בטעות ואכן מדובר בחתך שטחי, הזכיר את הפגיעות ביד המנוחה, את אחיזתה את הסכין, את הפגיעה האפשרית בשורש כף היד והחתכים באזור המותן”.
“מדובר במסה של פרטים בתיאור אקט הרצח – לא הגיוני לדעת הכול ללא נוכחות באקט עצמו”.
_________________________________________________________________________________________
פרטים מוכמנים בעלי משקל מופחת:
ההגנה בערעור הצליחה ליצור את השאלה של מדרך הנעל – שוב – יובאו הדברים מהכרעת הדין – יודגש – בית המשפט סיווג את הפרט כאמור כפרט בעל משקל מופחת מלכתחילה !!!
“יש למנות בקטגוריה זו את אופן יציאת הנאשם מן התא. כאשר דימה הנאשם את מסלול הימלטותו מהתא, דרך על האסלה, כאשר עקבת נעלו נמצאה על גופת המנוחה אשר היתה ישובה על האסלה. יודגש, בשלב השחזור, טרם ידעו החוקרים עובדת קיום העקבה”.
“ונזכיר, כיוון העקבות על מכנסי המנוחה תואם את כיוון יציאת הנאשם מהתא”.
הסבר בית המשפט למה הפרט בעל משקל מופחת:
“הנאשם בשחזור ובחקירותיו לא הזכיר כי הניח את גופת המנוחה על האסלה, עובדה המחלישה מעוצמתו של הפרט המוכמן”.
המשך הפרטים המוכמנים בקטגוריה זאת:
“הנאשם, טרם השחזור, מסר את מיקום זירת הרצח”.
הסיבה למשקל מופחת:.
” אין להתעלם מהעובדה הברורה כי בעת השחזור, חלף הנאשם ליד זירת הרצח, המשיך להוביל לכיוון חצי הקומה שלמעלה, ציין “אני לא זוכר”, תיקן והוביל לעבר הזירה”.
“הנאשם ידע לפרט את לבוש המנוחה, הג’ינס הכחול ונעלי הספורט, כאשר גם אם מדובר במראה חיצוני שאינו חריג, עדיין קיימות אין ספור אפשרויות וצבעים לתיאור לבושה”.
“תיאר את מראה החיצוני- גובהה ושערה, כאשר כעובדה, נחשף לתמונת המנוחה מכלי התקשורת ואף בתצלום וידיאו.”
_________________________________________________________________________________________
ראיות מחזקות חיצוניות נוספות:
השלכת המכנסיים:
החשד הראשוני נגד הנאשם התעורר לאחר שמסר כי זרק את המכנסיים שלבש ביום הרצח. בחקירתו מסר, כי מדובר במכנסי עבודה כחולים מרוסיה, זרק אותם ביום שבת אחר ששמן והמכנס היה קטן עליו (ת/159, ע’ 2).
בחקירותיו טען כי השליך את המכנסיים לפח הסמוך לביתו, שלח את החוקרים למזבלה האזורית (ת/159, ע’ 1), ואולם בשיחתו עם המדובב סיפר לו כי קבר את מכנסיו באתר בו יוצקים בטון, כאשר בלתי אפשרי למצוא אותם (ת/9, ע’ 27).
_________________________________________________________________________________________
ראיה נוספת שראוי לבחון:
יש ראיה שאולי לא ראוי לציין -שכן אין היא נוגעת ישירות – אבל לאור הסיכום שלמעשה עוסק בפרשיה חובה לציין:
מרשימת הפעולות שבוצעו במחשב של הנאשם על היוזר שלו עולה, בין היתר, חיפוש סרטי סנאף (ראה: ת/632, ע’ 2). החיפוש שבוע וחצי לפני הרצח !
סרטי סנאף הם:”…סרטי מחתרת אותנטיים של אונס ורצח של ילדים בעיקר או קטינות, זה סרטים שקשה מאוד למצוא באינטרנט ורק מי שמחפש היטב יכול להגיע לסרטי סנאף, המחיר שלהם אלפי דולרים בסרט אותנטי…”. (ראה: ע’ 870, ש’ 29- ע’ 871, ש’ 2 לפרוטוקול).
אשר לנאשם, נמסר בהקשר זה:”..במקרה זה הסנאף הזה הוא ניסה להוריד אותו באימיל.”ובחקירתו הנגדית העיד: “ש. לגבי הסנאף – יכול להיות שבן אדם מקליד את המילה סנאף בטעות”.
מהיסטורית הגלישה ברשת של הנאשם: “אז אם אתה ימני אז הסכין מוצאת מייד ביד ימין ובאותו רגע ביד שמאל (כף יד) מבוצעת או דחיפה של היריב בכתף כדי שיסתובב אליך עם הגב או תפיסתו בבגד (צווארון) ומשיכה חזקה לכיוון שלך גם כדי שיסתובב אליך עם הגב. בזמן שמחזיקים אותו ביד שמאל יד ימין עם הסכין מייד הולכת לגרון היריב ואתה צריך לצעוק לכל הגופים חזק וברור ‘תעמדו אני הורג’ לאחר מכן יש לך שניה להכנסת קצה המעוקל של הסכין בתחתית הסנטר מתחת ללסת מכיוון הגרון, תכניסו את הסכין 2-2 וחצי ס”מ אין שם שום עורקים חשובים אבל זה אזור מאוד רגיש על גוף האדם אפילו אדם שיכור. הקצה האחד צריך להיות מופנה כלפי מעלה כדי שהלקוח בזמן תזוזות לא יחתוך לעצמו מייד את הגרון. אתה עוד תצטרך אותו.”
וכך בהמשך:”אם יש לך ידיים חזקות אז בזמן לקיחת הגוף בשבי תחזיק את הכתפיים שלו ביד שמאל כאלו לחבק אותו, קצה הסכין יוחדר לפי הטבעת זה מאוד מאוד כואב לקליינט והוא ‘ישיר כמו זמיר’ כל דבר שתגיד לו במאה אחוז.”
ארבעה ימים לפני רצח המנוחה ז”ל !
אין מילים.
_________________________________________________________________________________________
סיכום – פרטים מוכמנים בראי פרשת זדורוב :
פרשת רצח הילדה תאיר ראדה ז”ל היא פרשיה שבכול מקרה אחר הייתה נחשבת לפשוטה.
התיק ממחיש את עוצמת הקבוצה אליה משתייך הנאשם – קבוצה שהצליחה ליצור התמקדות בראיות משנה לצורך עיון בתיק ותוך ההתעלמות מראיות הליבה.
הקבוצה אפילו הצליחה לפלג את הוריה של המנוחה שגם הם לא מבינים מיהו הרוצח והאם הרוצח מסתובב חופשי.
האם זאת המציאות ? המשפט הפלילי דן בשאלות של הסתברות -ההסתברות נקבעה למעבר לכול ספק סביר.
נקבעו גם כללים לבחינת ראיות.
הכלל הבסיסי הוא שכל ישר ומידת זהירות.
רשומה זאת דנה ב”ראיות המוכמנות” ראיות אשר אמורות להצטרף לבסיס הראייתי של הודית הנאשם הן בפני החוקרים והן בפני המדובב לצורך הרשעה בפלילים -עצם ידיעת הראיות המוכמנות יוצרת את התוספת הדרושה להרשעה במקרה בו יש הודיית חוץ.
כאן במקרה זה יש הרבה יותר.
מיותר לציין – הבעיה בליבה של המערכת הפלילית היא לא תיק זה – הבעיה בליבה היא העובדה שב99% מהמקרים מורשעים נאשמים. שם במקרים רבים יש “דילוג” על בחינה עמוקה של הראיות – כאן בתיק זה יש ראיות רבות -כפי שמוצג.
מקרים רבים הנאשם באמת חף מאשמה ואיש לא נכנס לבחינה ראייתי הראויה באותם התיקים -עתה השיטחיות של המערכת בתיקים רבים מתנקמת בה שבמקרה זה אחרי הסבר ארוך ביותר של השופטים וחוסר הסבר של הנאשם – שוב עצם עבודת המערכת יוצרת את הספק !
מוטי אדטו, עורך דין.