|
הקדמה:
לעיתים מרוב סיפורים "פליליים" - על מעשי פשע ועבריינות, באמצעי התקשורת - כולם בטוחים שגם הם "מבינים" במשפט פלילי ויודעים כיצד לנהוג במציאות בה הם מפסיקים להיות "צופים" מהצד והופכים לנאשמים/חשודים בפלילים.
כאן מתחילה הטעות הקשה שגורמת לא אחת לאנשים לנסות ו"לחסוך" ב"התחלה" של ההליך הפלילי בכך שימנעו משכירת עו"ד פלילי - מיד בתחילת החקירה אלא ישכרו עו"ד פלילי מטעמם "בהמשך".
התנהגות זאת נגרמת לא פעם מתוך הנחחה ש"די באמת" על מנת לנקות מכול חשד ואשמה.
המציאות כמובן שונה, האמת היא רק נידבך אחד - אולם - האמת חייבת להיות ממוקדת וסדורה, לא פעם אותו חוסר מיקוד בחקירה ואי הדגשה ראויה של הנקודות שחשוב לדעת בפליליים יהפוך בהמשך לסיבות בגינן ה"תשלום" (העונש) בשל אותו האירוע יהפוך לכבד הרבה יותר.
מיותר לציין, אמת, של אדם אחד היא שקר אצל האחר וכל אדם רואה את המציאות בצורה שונה - לאור זאת חייבים להסתייע בעורך דין מתחילת החקירה הפלילית ולכול אורכה.
היכולת של העו"ד הפלילי להשפיע בשלבי החקירה הפלילית השונים היא גדולה לאין שיעור מהיכולת להשפיע בהמשך לאחר סיום שלב החקירות במשטרה - "תיקי ענק" יכולים להפוך לאירוע איזוטרי בהשפעת ייצוג נכון בשלבי החקירה הפלילית הראשוניים - לכן אם קיימת שאלה מתי צריך לשכור עו"ד פלילי ? -
התשובה היא: מהרגע הראשון שאתה ניצב בפני איום משפטי פלילי - אם אפשר עוד לפני החקירה הראשונה במשטרה ואם כבר נחקרת אזי בהקדם האפשרי.
זה המקום להוסיף -עו"ד הפלילי ילווה את החקירה במשטרה באופן שיום יום בסיום החקירה יערך ניתוח של המצב המשפטי והסקת מסקנות לאור המימצאים החדשים והגילויים החדשים מהחקירה -כך ששני הצדדים למעשה פועלים אחד כנגד השני - המשטרה כנגד החשוד והחשוד מנתח את פעולות המשטרה.
יש לציין עו"ד פלילי המלווה את החקירה יגיעה למעצר/נחקר יסייע בגיבוש הקו שינחה את החקירה בתיק הפלילי וכיצד להתמודד עם החקירה הדינמית וכיצד לא להיות רק מובלים אלא לנסות ולהוביל את החקירה לכיוונים הנכונים יותר לנחקר - העידוד הנפשי הוא התוספת שבלעדיה דבר לא יסתייע.
הבנת ה"אירוע הפלילי":
מעצם היותינו חלק מהחברה הכללית שם אירועים פליליים הם "חדשות" חמות, כל אדם שומע על אירועים פליליים בחדשות ובאופן יום יומי - אולם הבנת ההליך הפלילי מורכבת הרבה יותר - סיסמאות המופרחות בהתחלת ההליך יוצרות רושם מוטעה - המציאות, לא פעם, שונה לחלוטין.
לא פעם אנו נחשפים כאזרחים בחברה ל"מלחמה" משפטית בין הסנגורים של החשוד/נאשם ובין המשטרה והפרקליטות, לא פעם הזירה גולשת לאמצעי התקשורת - בד"כ בשלבי התיק הראשונים - שעה ששמועות וחלקי אמת מובילים את התיק הפלילי.
בהמשך העבודה המשפטית משתלטת על הכול והתיק הפלילי מפסיק לעניין (בד"כ לאור מורכבות ההליך שאינו מובן לכולם) - רק לעיתים אנו נחזור לתיק הפלילי כנושא חדשותי בשלבי העונש האחרונים - כך שלמעשה המידע שיש לציבור אודות האירועים הפליליים אליהם אנו חשופים שיטחי ביותר ולא פעם הגורם שמעביר את המידע גם "צובע" אצת המידע לצרכיו.
התנהלות "חוץ משפטית" של המשטרה/פרקליטות מובילה לזעם רב אצל הנאשם שלמעשה ניפגעת יכולתו להגן על עצמו באופן ראוי. ניתן לציין בנושא כדוגמא את פרשת המעצר של ראש עיריית בת ים מר שלמה לחייני, פרשת רצח משפחת אושרנקו (שם החקירה סוכמה בתקשורת שהמשטרה מבקשת עדיין ימי מעצר) ועוד ועוד.
לאחרונה מנסה הסנגוריה הציבורית לקדם חוק שימנע הצגה של הראיות בטרם הכרעת הדין במשפט.
סגירת תיקים פליליים בבקשות:
קשה ביותר לנתח - ללא ראיית חומר הראיות של התיק הפלילי - מה הוא החסר הגדול ביותר בתיק וכיצד למקסם את הסיכוי לסגירת התיק הפלילי.
אבל ניסיון משפטי מצידו של העו"ד המומחה לפליליים מוביל לכדאי כך שניתן להעלות את הסיכוי לסגירה/הפחתה ניכרת בתיק הפלילי - גם במהלך החקירה ואחריה.
החקירה אינה חד מימדית - לא רק המשטרה שולטת בהליך החקירתי, אלא ניתן בעבודה נכונה, להוליך את המשטרה למחוזות הרצויים (בכפוף לראיות שכבר יש) - לא פחות משהי מסוגלת להוליך את הנחקר!
מטרת פרק זה באתר היא לאפשר לאדם ה"רגיל" להבין חלק מהמושגים המשפטיים ודרכם, אולי, להבין אף יותר מכך - אולי אפילו להבין שיקולים ולעולות במהלך התיק הפלילי - שיקולים שיכריעו את המציאות המשפטית - והם לא תמיד משפטיים.
חלק מהמושגים מוכרים לכול אדם לאור ניסיון החיים של כל אזרח ואזרח ואחרים פחות מוכרים, ראוי להכיר אותם על מנת לקבל תמונה מלאה על ההליך הפלילי.
מטרת פרק זה היא להקנות מושגים בסיסיים שיאפשרו הבנה ובחינת המצב המשפטי, כך שאפילו ניתן יהיה לסווגו כאירוע אזרחי או פלילי. (אירועים אזרחיים אינם מטופלים ע"י המשטרה).
כולי תקווה שבחומר המשפטי המובא כאן יש בכדי לסייע - במידה וקיימת שאלה/הערה אשמח לכל הערה שאלה.
חשוב לדעת עצם הכרת המושגים אינה מאפשר "ייצוג עצמי" בפליליים, הייצוג המשפטי במשפט הפלילי/החקירה הפלילית הוא נושא מורכב הרבה יותר, ולא די אפילו בלימודי משפטים בסיסיים על מנת לטפל בתיק פלילי, אלא, יש צורך בהרבה ניסיון מעשי בתחום הפלילי לפני שניתן לייצג בפועל אדם כלשהו בבעיה בתחום המשפט הפלילי - אולם, הכרת המושגים, מאפשרת דיון והבנה של ההליכים.
מוטי אדטו, עו"ד.
כללי:
העצות באתר זה אינן באות במקום ייעוץ וייצוג משפטי פרטני על ידי עו"ד פלילי שהוא הכרחי בהליכים פליליים לאור מורכבותם, ובמיוחד לאור הסכנות שההליכים מגלמים על האדם.
זה המקום להסביר - אין תיקים דומים, השוני בין המיקרים הוא מובנה, הדברים נאמרים ביחס לכול תיק פלילי ובמיוחד בהליכי החקירה שהם דינמיים הרבה יותר ולא פעם התנהלות נכונה בהם מסיימת את התיק הפלילי עוד קודם להגשת האישומים הפליליים לבית המשפט - לכן למניעת כאב לב בהמשך שכור לעצמך עו"ד פלילי בהתחלת ההליך הפלילי.
מטרת אתר זה הינה לסייע לנחקר/חשוד/נאשם בפליליים במיקוד הנדרש ובחינת דרכי ההתמודדות הראויות למצב בו הוא נימצא.
אין לראות בדברים המובאים כאן משום ייעוץ משפטי ו/או ייעוץ לעשות/לא לעשות פעולה מסוימת.
הכוונה מאחורי היגדים אלה היא להעניק לכם (הקוראים שאינם עו"ד המומחים בפלילים) כלים לבחון את המציאות המשפטית/חקירתית הפלילית על ידי הבנת המושגים השונים בהם משתמשים המשפטנים והשוטרים.
במידה וקיימת שאלה ספציפית ניתן לפנות לעו"ד אדטו מוטי לפלא: 052-23-32-651 או באמצעות אתר זה.
על מנת להקל את ההתמצאות באתר, חולקו העצות לראשי פרקים.
הדגשים השונים הושמו על נקודות בהן מתמקד המשרד (ייצוג של לא עבריינים), במידה וקיימת שאלה פרטנית ניתן לפנות באתר לעו"ד פלילי אדטו מוטי.
מטרת הפרק ללמד על השלבים השונים של המישפט משלב החקירה ועד לסיום ההליכים. חומר נוסף ביחס לחלק מהנקודות נימצא גם בפרקים נוספים.
החקירה הפלילית:
החקירה הפלילית מטרתה להגיע למשפט ולאישום פלילי, מבחינת הכוונה - אין חקירות סרק - חקירה פלילית ש"תגלה" אירוע "אזרחי" דינה להיסגר !!!
חקירה המתנהלת בחוסר הגינות מובנה תכשל - או לפחות בית המשפט אמור לפסול חלקים ממנה.
חשוב לדעת, הגוף החוקר מטרתו אחת - להעביר את התיק עם המלצות מתאימות לתביעות/פרקליטות - וכמעט כל הדרכים כשרות - לאחרונה זוכו נאשמים לאור מצב זה - בית המשפט קבע במספר תיקים שלא כל הדרכים כשרות ויש מגבלות על צורת החקירה והלחצים הנפשיים/פיזיים שמותר ליצור במהלכה.
חשוב לדעת: העיניים שיבחנו את חומר הראיות לכן הן של עו"ד המתמחים בפליליים, לאור זאת, חשוב במיוחד להעזר בעו"ד פלילי, כזה שמראש בוחר ב"צד שלך" ונאמנותו לנותנה לך - כבר בשלבי החקירה ואם ניתן אפילו לפני החקירה על מנת למזער נזקים אפשריים.
לדוגמא: כמעט בכול אירוע המתה שראינו לאחרונה ראינו שהחשוד הודה בחקירה הראשונית ושינה את הודעתו בהמשך (לאחר בחינת המצב עם עורך דין המתמחה בפלילים) - לא פעם אין מדובר כלל בשינוי כללי של הגרסה, אלא, ביצירת דגשים שמשנים לחלוטין את האירוע מהבחינת המשפט הפלילי.
המשטרה, לצערינו, לא פעם מתעלמת, לעיתים מתוך רשלנות, לעיתים מסיבות אחרות מטענות הגנה אפשריות של החשוד, ולאחר הייעוץ עם עו"ד המומחה בפלילי חשוד ילתיח באחוזים גדולים הרבה יותר מדגיש את אותן הנקודות החשובות לו. ( לדוגמא הגנה עצמית ) על מנת שהמשטרה תהה חייבת לבחון את הטענות שהוא מעלה.
להדגיש כל תיק פלילי מתחיל בחקירת משטרה/רשות חוקרת - החקירה יכולה להתחיל לאור תלונה או אפילו בשל מידע שמגיע למשטרה ממגוון מקורות ופרסומים (אפילו עיתון טלויזיה וכו).
לעיתים החקירה הפלילית "האמיתית" היא חקירה הנערכת על ידי גוף חיצוני למשטרה כמו עיתון, משרד העבודה והרווחה, משרד העבודה, מבקר המדינה ועוד - כך שחשוב למדוד את התגובות למציאות החקירה באופן מדוד ולא ליצור חזית רחבה מידי עליה אין אפשרות לשמור בהמשך.
בנקודה זאת, ראוי לציין, גם עיתוי יצירת ה"חזית" חשוב ביותר, לא פעם החזית תוצב רק בעת התגובה לאישון עצמו בבית המשפט, או אפילו בשלבים מאוחרים של המשפט (אפילו בסיכומים במקרים מסויימים).
התנהלות נכונה בחקירה הפלילית -
חשוב להיות מודע לפעולות החקירה הפלילית השונות שמבוצעות על הנחקר, חלקן גלויות והחלק האחר סמויות ממנו - אבל בהמשך, ברגע שיוגש האישום הפלילי יתברר, לא פעם שגם הן גרמו לנזק ניכר לנאשם.
לאור זאת חשוב לנחקר בפליליים לערוך את עיקרי הטענות ולהתמקד בהן, לא למסור גרסאות שונות במקומות שונים (לדוגמא ל"אסירים" בתא, חברים שונים ועוד ועוד ), לא להגיע למסקנה שיש שוטר "שעוזר" ש"אוהב", ורק רוצה לסייע - שיחות נפש לא עושים עם השוטרים (אלא אם זה חלק מקו ההגנה) - אלא עם עו"ד פלילי מטעמך ועם הפסיכולוג (גם כאן בסיגים מסויימים).
גם עיתוי העלאת טענות של קו ההגנה, במשפט הפלילי, אינו ברור - לעיתים העיתוי הוא העיקר - חשיפה מוקדמת מידי של טענות יכולה להביא לכדי ביטול קו ההגנה המסויים !!! (מבלי לטעון שצוות ההגנה של מר אולמרט ביצע זאת הרי "חשיפת" האמירות הבעיתיות של ב"כ המדינה כלפי השופטים כעשרה ימים לפני תחילת ההוכחות היא אידאלית מבחינת אולמרט, מצד אחד אין דרך להחליף פרקליט זמן כה קצר לפני הדיון, מבלי לפגוע בקו התביעה, מצד שני הפרקליט שיופיע הופך לסוג של "חסר חן" בעיני השופטים).
חייבים לדעת, התנהלות נכונה בחקירה יכולה להביא לכדי סגירת התיק הפלילי או להפחתת האישומים/ממצאים עד כדי סגירת התיק - למרות שלא פעם יש ראיות לאשמה כזאת או אחרת - החקירה אינה מילוי דפים - אלא הצבת גרסת החזית לקרב - חזית המוצבת נכון יכולה לבטל ראיות חד משמעיות.
לדוגמא: לרצון והבנה - פרשת ידלין, האדם שהיה אמור להיות נגיד בנק ישראל נחשד בעבירות מרמה - הקו שלו לחקירה - אי אפשר לחיות מהשכר שקיבל.
האם באמת יש שוטר שישתכנע מכך ? כמה בכלל מרוויח אותו השוטר על מנת שישתכנע שאי אפשר לחיות מסכום זה או אחר שבעיניו, יש לשער, נישמע דימיוני.
דוגמא נוספת: להצבת "חזית" (המחלוקת בפועל) - תיק אונס הנאנסת פגועה פיזית ממכות:
א. החשוד מכחיש את ההכרות.
לאור זאת די למשטרה להוכיח קשר - לדוגמא פלט טלפוני - על מנת לבטל את גרסתו.
ב: אם הוא היה מודה בקשר וטוען שלא היו יחסי מין - על המשטרה להוכיח שכן היו יחסי מין - (לדוגמא זרע).
היום בעידן בו מבוצעות דגימת DNA כדבר שבשגרה - הצבת החזית כל כך רחבה היא לא נכונה - במצב בו התלונה מידית.
ג: אם היה טוען ליחסי מין בהסכמה - ואת אירוע המכות היה ממקם בלי קשר (לדוגמא לאחר יחסי המין התחולל אירוע של תקיפה) - יתכן והתיק היה הופך להיות תיק תקיפה - תיק שהענישה בו שונה לחלוטין מתיק אונס.
הסבר זה ממחיש את חשיבות הצבת החזית - אפשר כמובן היה גם להציב חזית של יחסים אלימים בכוונת מכוון - אבל לצורך הדוגמא לא הועלתה אפשרות זאת באתר.
ראוי לציין, עורך דין אינו "ממציא" גרסה, אלא, עורך הדין הפלילי ממקם את האירועים והגרסה שהוא שומע תוך מתן ההדגשים ה"נכונים" בסיפורו של הלקוח.
כללי הבסיס לחקירה פלילית:
זומנת לחקירה ? ראוי לדעת מהי הסיבה לכך שמתנהלת חקירה נגדך, ומה ההגדרה שלך עצמך - האם אתה עד/חשוד בעיני המשטרה. (מיותר לומר שכור עו"ד המומחה בפליליים).
למרות שזה נראה ברור, חשוב לדעת מה הוא חומר הראיות שיש למשטרה/הרשות החוקרת. המשטרה כמובן לא תספר על כך ואחת המטרות בחקירה היא לא הספקת מידע אלא איסוף "מודיעין" וחומר חקירה.
ראוי ונכון (בד"כ) לפני התשובה לבחון מהו הבסיס לשאלה הנשאלת.
אם אתה חשוד עצור. בקש מהעו"ד הפלילי ששכרת שיגיע לתחנת המשטרה לצורך התיעצות - המשטרה חייבת לאפשר את הפגישה.
כמו כן חשוב לדעת "קל מאוד" להפוך מעד לאירוע פלילי לחשוד בפלילים, לא פעם מסווה החוקר את הסיבה האמיתית לחקירה (לעדים אין זכות שתיקה) וקל הרבה יותר לקבל שיתוף פעולה מעד - והמטרה האמיתית יכולה להיות להפוך את העד לנאשם בפלילים.
לכן אם אתה נימצא במשטרה מכל סיבה שהי - יהיה דרוך ומוכן לחקירה.
התיעץ עם העו"ד הפלילי מטעמך קודם לחקירה על מה ראוי ולא ראוי לעשות בחקירה. (התשובה על סמך המצב ועל סמך מאפיינך האישיים).
אתה חש חוסר מסויים ? עצור את החקירה וזמן את העו"ד הפלילי לתחנה לצורך הכנה לחקירה.
ראוי לציין מרגע זימון העו"ד הפלילי החקירה חייבת להעצר - ואם היא לא נעצרת - הפסק אתה לדבר על לפגישת הייעוץ עם העו"ד הפלילי -בסיומה תחליטו על הקו להמשך.
כללים בסיסיים לחקירה פלילית:
מספר מילים כלליות על חקירה פלילית - שוב אין מדובר בייעוץ על ידי עו"ד פלילי, אלא, בטרום יעוץ לכול היותר המחייב יעוץ ממושך מהעו"ד הפלילי ותרגול מקרים ותגובות.
החוקר אינו חבר, ואינו טוב או רע - אלא - פועל מתוך מטרה - לא זהה למטרה שלך.
החוקר שחוקר אותך כחשוד בפלילי אינו "שותף לצרה".
אם אתה חש אחרת אתה בצרה !!! "שותפות" ו"הבנה למצב" אינו אלא אמצעי להשגת מידע ולא יותר.
גם שיחות המתבצעות מחוץ לחדר החקירות גם בחדר השירותים "יזכו" לתיעוד (גם מחוקר "טוב"). מדהים כמה חשודים "מתבלבלים" בנקודה זאת ומספרים מחוץ לחדר "בשיחות אישיות" דברים שלא ראוי לספר - לפחות אם אתה מעוניין לשפר את מצבך.
לציין החקירה נמשכת בכול המתקן המשטרתי וגם בתא המעצר (מדובבים) וגם לאחר השחרור מהמתקן המשטרתי נימשך איסוף חומר הראיות לכן ראוי תמיד לשים לב מה אומרים ולהיות מוכנים לקראת החקירה בכול רגע נתון.
"טעויות" כמו הכנסת נאשם אחר לחדר או לרכב בדרך כלל אינן טעות, אלא הליך חקירתי מצולם ומוקלט שנועד לבחון את התגובות שלך עצמך, או של האחר.
ראוי תמיד להיות על המשמר ולא לאבד את השליטה בהשפעת הליך המצטייר כ"לא חקירה".
אמצעי עזר לחקירה פלילית:
"טעויות" כמו הכנסת נאשם אחר לחדר או לרכב בדרך כלל אינן טעות, אלא הליך חקירתי מצולם שנועד לבחון את התגובות שלך עצמך, או של האחר.
החוקר מתמקד באשמה, לא פעם החוקר מתעלם מראיות שיוכולות לסייע לקו ההגנה, לדוגמא, ראיות ל"הגנה עצמית", פגיעות בגוף אצל החשוד/נאשם/תוקף ועוד. חובה להביא את הראיות וחובה לא פחות חשובה לנסות לגבש את קו ההגנה כבר בשלבי החקירה.
גיבוש קו ההגנה נעשה באמצעות עורך הדין המומחה לפלילים ולא ע"י החוקר.
במהלך החקירה הנחקר יכול להביא לכדי חשיפת עובדות שלא תמיד קשורות לחקירה, אולם, יכולות להיות חשובות ביותר בהליכים בהמשך.
לא פעם הנחקר יכול למקד את החקירה בנקודות בהן הוא רוצה שהחקירה תתמקד.
לדוגמא: נחקר שנתפס עם 4.2 ק"ג מריחואנה (208 צמחים) (קנאבוס) מיקד החשוד את החקירה בהיותו אדם נורמטיבי הסובל ממחלה המצריכה שימוש במריחואנה - התוצאה ? שירות לתועת הציבור (של"צ ) בהיקף של 200 שעות וקביעה שהחומר, למרות הכמות, שימש לצריכה אישית (לפי החוק עד 15 גרם).
לדוגמה: העובדה שאתה מטפל בבן משפחה חולה, אתה סובל ממחלה או מצב (התמכרות לאספנות לדוגמא) ורופא/מטפל המליץ לך על צריכת חומר מסוים או המציאות מובילה להחזקה זאת בלי כוונה ליצור תגובת שרשרת של הפצה.
דוגמה נוספת: קיימת חזקה שכל כמות סם מעל לכמות מינימאלית ביותר (מעל ל 15 גרם קנאביס (מריחואנה) לדוגמא) נחשבת לשימוש מסחרי ( רישמית עבירה של 20 שנות מאסר). במידה ותנהל נכון את החקירה (או שמע תתנהל נכון) ניתן להראות שמדובר בשימוש אישי למרות הכמות הגדולה - וכך להביא להפחתת האישומים בצורה ברורה.
עוד דוגמא: בתיק מין, אתה והמתלוננת (לדוגמא אישתך) מקיימים יחסי מין אלימים כדרך שגרה, כך שההתנהגות במקרה זה היא לא אונס אלא דפוס חריג וגם לסימנים יש הסבר של לכול היותר חריגה בעוצמה אולם לא אירוע של אונס.
עוד דוגמא: הותקפת על ידי מי שטוען שגנבת ממנו והוא פגע בך פיזית - חובה להבהיר למשטרה את המצב המלא ולדאוג שהמשטרה תטפל באירוע זה - לא פחות מאשר היא תטפל באירוע הגניבה.
לאור הצורך במיקוד החקירה, חשוב ביותר לקבוע את קו החזית של הטיעונים כבר בשלב החקירה.
בעבירות פליליות מסוימות מסירת גרסה משלך, היא כמעט חובה, ובמידה ולא תמסור גרסה הדבר ישמוט את הקרקע מתחת לטיעוניך.
לכן, ראוי לא לסרב להיחקר או לטעון לזכות שתיקה, אלא, לעמוד על הזכות לייצוג ולייעוץ לפני החקירה תוך עיכוב מסויים של החקירה (במידה ולא נערכת מראש לחקירה) -ההבדל בין שני האירועים - שאולי הם זהים הוא גדול ביותר.
מצד שני לא נכון לנחקר לתת גרסאות שוב ושוב באותה הנקודה, חזרה על אותן שהשאלות באה על מנת לגלות אי דיוקים כאילו ואחרים - תמיד יהיו - אי דיוקים, כך שניתן להפנות את החוקר למה שכבר נמסר.
עוד ראוי לציין, קיימת זכות שתיקה - לא פעם עדיף לשתוק ולחכות לייעוץ מקצועי (אפילו הדבר יגרור מעצר)מאשר לסגור את התיק עליך ולספר על אירועים שיובילו לשנות מאסר.
כמו שהעצורים בבתי הכלא יואמרו - "עדיף לשבת ימים (ימי מעצר) במקום לשבת שנים (הרשעה בתיק פלילי).
בניית האופציה השיקומית/טיפולית ראוי שתתחיל להיבנות משלב זה (לכל המאוחר) וגם זאת נעשה באמצעות החקירה הפלילית.
מושגי יסוד בפלילים:
עיכוב פלילי:
מהו עיכוב פלילי?
עיכוב פלילי הוא במקור סמכות הבירור של המשטרה בשטח, או, בתחנה על מנת להבין אירוע שהתרחש ולדעת כיצד לנהוג ואת מי לחקור ביחס לאירוע בין כעד ובין כחשוד/מתלונן.
הבירור מתבצע על מנת ללמוד את המצב - לפני השימוש במעצר או בסמכות אחרת - ונועד למניעת מעצרי סרק - או פעולות פוגעניות יותר.
אדם המעוכב בפליליים אינו עצור - על כל המשתמע מכך - לכן אין להגביל את זכויותיו מעבר לנדרש מהעיכוב.
בפועל לא פעם ההבדל לא ברור אדם מעוכב הנלקח לחקירה פלילית מנותק מעולם ללא כל הסמכה בדין - לא רק זאת אלא לפעמים אפילו נמנעות מה"מעוכב" הזכויות המגיעות לכול עצור כמו יעוץ עם עורך דין פלילי - הרי הזכות הזאת היא לעצורים בלבד לפי המשטרה.
העיכוב הפלילי מאפשר למעשה למנוע את ההודעה למשפחה על המעצר (הרי האיש לא עצור) מונע הגעת עו"ד (הרי אין הודעה) המומחה בפליליים.
רישמית עיכוב עד 3 שעות.
עיכוב מרובה מעוכבים יכול להימשך עד ל 6 שעות.
כך שלמעשה לא פעם נעצרים אנשים ונחקרים במשטרה תוך מניעת היכולת שלהם להודיע על מעצרם ושעה שכבר מודיעים ומגיע עורך דין לתחנת המשטרה מתברר שמרבית ה"נזק" לחקירה כבר התרחש והנאשם פעל בצורה שונה מהמצופה והראוי בנסיבותיו.
לכן חשוב ביותר גם בעיכוב להבין את מטרת העיכוב במידה כולל סיכון כולשהו (כמו שקיים חשד פלילי ) לשכור עורך דין שיגיע לתחנה ויברר את המצב המלא וברור גם יוכל לפעול על מנת למנוע את המעצר.
מרגע שאתה מבין את פשר העיכוב (אפילו כעד) במידה וקיים סיכון פלילי - עצור את החקירה !!!
המתן לעורך דינך בתחנה - אל תוסיף לדבר - המתנה של שעות יכולה למנוע כאב לב של שנים רבות.
אל תסכים להמשיך לדבר אלא דרוש שהעורך דין יגיע לתחנה באופן מידי - המשטרה לא תאהב את המצב - אולם בנפשך הדבר.
המעצר הפלילי:
רישמית המעצר אינו "אמצעי חקירה", אלא, המעצר (למעט בעילה אחת שם הוא אמצעי עזר) בא על למנוע סיכונים לחקירה ולחברה.
מעשית ל"ריח הליזול" (המעצר עצמו) יש השפעה רבה על נחקרים והחוקרים שעה שהם חוקרים אנשים נורמטיביים משתמשים לא פעם באיומים אודות ה"סכנות" במעצר.
מעשית, לא פעם, "עילת המעצר" האמיתית היא נוחיות החוקר והמשטרה בכול ההליכים האילו אינה מבוקרת כלל.
לציין עובדה שכמעט לא תיאמן - לא פעם נעצר אדם לאחר שחרורו נסגר התיק בעילה של "חוסר עיניין לציבור" - היינו בעת המעצר היה עיניין ציבורי והוא נגוז - בד"כ לאור העובדה שהעבירה חסרת משמעות אמיתית.
לכן חשוב ביותר - מיד עם העיכוב/מעצר חייב להגיע עו"ד לתחנת המשטרה על מנת לאפשר לא רק הוועצות אלא הרתעה כלפי אנשי המשטרה ממעצר חסר עיניין אמיתי ולו בשל היכולת.
לציין למעט נסיבות מיוחדות המעצר הוא ל 24 שעות ללא בקרה אמיתי (הגעה לשופט).
אמצעי חקירה פלילית:
במהלך המעצר הפלילי (ולא רק) נחשף הנחקר בפלילים למאמצי חקירה החל מהפשוטים ביותר ועד למסובכים ולא מובנים בראיה ראשונה - הרי אין הנחקר יודע מה בסיס הראיות של המשטרה.
המאמצים כוללים החל מתשאול פשוט, דרך "יעוץ משפטי פלילי" מהחוקרים על המצב המשפטי, דרך שקרים המגובים אפילו בדפי פרוטוקול של עצורים אחרים, מדובבים, האזנות, חורים בקיר המזמינים שיחה בין עצורים ועד קצה הדימיון.
חשוב להבין שהיחידי איתו ניתן לשוחח ללא חשש הוא עורך הדין הפלילי, ועוד יותר חשוב להבין שעבירה של שיבוש החקירה מאששת למעשה את החשדות באשר לעבירה העיקרית והיא עבירה בפני עצמה שלא פעם העונש עליה הוא חמור יותר מהעבירה הראשית.
למה נאמרים הדברים ? אתה נחקר ? תירגע. תנשום עמוק. זה הזמן לשוחח עם עורך הדין שלך אודות המצב המשפטי והראייתי בתיק.
אתה חייב לדעת: בחלק עצום מהתיקים הנזק המהותי לנחקר נגרם לאור דבריו במשטרה, לא פעם עדיף לכן לשתוק מאשר לגרום לנזקים שאינם ברי תיקון.
לעיתים ירשמו החוקרים מילה במילה כל דבר מפליל שיספר הנחקר וכל טענת הגנה והסבר למהלך הדברים לא ירשם כלל או שירשם בקיצור - ההבנה של מלוא הנתונים תהה רק בשלב מאוחר הרבה יותר.
המשך הנושא נימצא בראש פרק מיוחד.
ראוי להדגיש שוב: גם לאחר שתקרא את החומר בכל הספרים ובכל אתרי האינטרנט, ידיעותיך וניסיונך אינם מגיעים לאלה של עורך דין פלילי, אפילו מתחיל.
לכן ראוי תמיד להתייעץ ייעוץ פרטני עם עורך דין מרגע עליית החשדות כנגדך.
מדהים כמה אנשים מחשיבים עצמם ל"מומחים" בחקירות - בד"כ פוגשים בהם בחדרי מעצר, כך ש"מומחיותם" בספק - נדיר מאוד לראות התנהלות נכונה בחקירה - שלא בייעוץ עורך דין.
סיום החקירה במשטרה, מה הלאה ?
לאחר סיום החקירה הפלילית קיימות אפשרויות שונות בפני החשוד בפלילים - עוד לפני העמדה לדין.
ראוי ונכון להשתמש באפשרויות, לאחר שיקול דעת, לא תמיד נכון להמתין לכתב האישום הפלילי.
לציין האפשרויות שעומדות בפני החשודים:
א: לא פעם אסור, בתכלית האיסור, לעשות ולו דבר, אלא, להמתין לכך שהזמן יחלוף ועוצמת האישום תרד - במיוחד שקיימת אפשרות שהתיק לא יזכה לעדיפות - הסיבה לכך היא שזמן שחולף מוריד מעוצמת הענישה יותר מהרבה נסיבות אחרות.
ב: לא פעם ראוי ונכון לבנות תוכנית טיפול בסיוע עורך דין פלילי על מנת למנוע עונש חמור בהמשך.
ג: פעמים אחרות ראוי ונכון לבנות את תוכנית הטיפול ולהעבירה לידי התביעות/פרקליטות ביחד עם בקשה לסגירות התיק הפלילי.
ד. מקרים אחרים לאור להמשיך להזין את אש החקירה ולשלוח את המשטרה לעדים שונים ולהציג ראיות שונות.
ה. בניית קו ההגנה בדרך של גביית עדויות והכנות לתיק הפלילי כאילו הוא אמור להתנהל.
קיימות גם דרכי ביניים ודרכים שונות - הדרכים כיצד לנהוג מובאות כדוגמא אפשרית ולא יותר.
התשובה לשאלה איך לנהוג בכול אירוע תמונה בבחינה של הנסיבות כולן - חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין בשלב זה - רק עו"ד מנוסה בפלילים יוכל להחליט מה עדיף לעשות בשלב זה.
אחרי החקירה:
הסתיימה החקירה הפלילית במשטרה ? איך החשוד בפלילים יכול לדעת מה ממשיך להתרחש ?
קודם כל מי אמר שהסתיימה החקירה ?
העובדה שבימים אילו אינך נימצא בחדרי החקירות אינה מבטיחה שהחקירה אינה נמשכת ומוקדי העיניין שלה הם אחרים או אפילו אתה באמצעים סמויים - כך שבהמשך אולי תוזמן אתה להמשך חקירה ושם יוצגו הראיות ה"חדשות".
סיום החלק הגלוי מחייב פגישה עם עורך הדין על מנת לבצע הערכה מחדש של הנסיבות כולן.
למעשה בין כל חקירה וחקירה ראוי לבצע "עיבוד" לנתונים החדשים שהוצגו.
דבר זה הוא מרכזי אסור לשקוע בזרי הדפנה, יתכן וראוי להביא עדים לחיזוק נקודה מסויימת, להעלות נתונים נוספים בפני החוקר, או לשלום מכתב סליחה ומחילה (במיוחד בתיקים קטנים בעיקר שאין בעיה ראיתית ), אם לא דאגתה לייצוג משפטי עד לשלב זה ראוי לאחר שלב זה לדאוג לעורך דין המומחה בפלילים על מנת שיבדוק האם ראוי לנקוט בצעדים כולשהם עוד במהלך שלבי החקירה.
לציין, לא פעם לא ראוי לעשות ולו דבר, אולם גם החלטה זאת נלקחת לאחר שיקול דעת ממושך ואינה תוצאה של זכיכות דעת !!!
שימוע פלילי.
שימוע פלילי הוא הליך המתקיים בשעה שקיימת מחשבה להעמיד לדין אזרח בגין עבירה פלילית.
עד לפני מספר שנים בד"כ מי שהלכו לשימוע פלילי היו אישי ציבור שרק הם ידעו על כתב האישום הממשמש ובא ופעלו לכן למנוע את הגשתו לבית המשפט.
כיום החוק שונה - אולם לא בטוח שהמצב השתנה - השימוע לאזרח מהשורה הוא בכתב ולא בטוח כלל בשלב שהוא מקבל הודעה על זכותו להשיג על כתב האישום הפלילי - שיש בכלל כוונה להגיש את אותו כתב האישום !!! כך יוצא, לא פעם, שתגובת האזרח לשימוע היא ראיה עצמאית כנגדו.
האם מומלץ ללכת לשימוע ?
לא תמיד, לא פעם ייחשף קו ההגנה לתיק והמדינה תערוך השלמות ותיקונים בחומר הראיות.
השיקול המלא מתי ראוי ומתי לא ראוי להגיע לשימוע ואם ראוי ונכון לבקש את השימוע הוא שיקול מקצועי מורכב ביותר.
אולם כמו כל זכות לנאשם ראוי לבחון האם ראוי להשתמש בזכות וראוי לא פעם לטעון להעדר הזכות ופגיעה בזכות בכול מקום שהזכות נפגעה.
הפרת הזכות:
כאמור, בשנים האחרונות, רישמית, הפך השימוע לזכות השמורה לכול ולא רק לאישי ציבור ונבחרים אחרים.
לא תמיד המדינה "זוכרת" לאפשר את זכות השימוע בפועל, במקרים שכאילו שמורה לנאשם הזכות לעתור למחיקת התיק הפלילי לאור ביטול זכותו - התיק כמובן יכול להיות מוגש שוב בהמשך (אלא במקרים נדירים) אולם "איום" במחיקת התיק יוצרת אפשרות עדיפה לקיום משא ומתן בתיק.
משרד עו"ד אדטו מוטי ביטל מספר תיקים לאור העדר שימוע - בהמשך שהוגשו כתבי האישום בשנית היה הדבר לאחר שנים - כך שכל הענישה באותם התיקים השתנתה לחלוטין.
כתב האישום הפלילי.
תחילתו של המשפט היא בהקראת כתב האישום.
כתב האישום הפלילי מציג את תיאור העובדות המהוות את הבסיס לעבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם.
במידה ועובדות אלה לא יוכחו - יזוכה הנאשם.
הדרך להוכחת העובדות היא הבאת ראיות ועדים שעדותם תקבל משקל המאפשר הרשעה פלילית.
זיכוי יתקיים במידה והנאשם יצליח ליצור "ספק סביר" בראיות כנגדו המהוות את בסיס העבירה הפלילית.
בסיומו כתב האישום נרשמים סעיפי החוק בהם מואשם הנאשם.
חובת הוכחת הטענות מכתב האישום היא על התביעה/פרקליטות, כך שלא פעם משזו לא מצליחה בהוכחת הטענות - הנאשם מזוכה.
חשוב לזכור: העבירה צריכה להיות מעוגנת באירוע מזוהה היטב, שניתן להצביע עליו, לבודדו ולמקמו במרחב ובזמן.
חומר הראיות:
הדבר החשוב ביותר לאחר קבלת "כתב אישום" הוא צילום חומר הראיות הפלילי ולימוד הבסיס להטענות של המדינה כפי שהן מופיעות בכתב האישום הפלילי.
יודגש: גם אם עדיין אינך מיוצג - זכותך לצלם את חומר הראיות במשרדי היחידה המאשימה (פרקליטות/יחידת התביעות) וכך תוכל להגיע אל עורך הדין עם מלוא חומר הראיות.
חובה על המדינה למסור לידך את מלוא חומר הראיות - מלבד חומר ראיות שהוצאה בגינו "תעודת חיסיון" או חומר שהוא חומר פנימי שנעשה ביחידת התביעות פרקליטות כהכנה לדיונים - בכלל זה התכתבות פנימית. (ביחס לקורבנות עבירות מין קיים הסדר מסויים שונה).
זה המקום לציין: לא תמיד ראוי לחכות מסיום החקירה בחוסר מעש עד להגעת כתב האישום כנגדך; מומלץ ואפשרי לפעול לאיסוף חומר לתיק הצפוי או/ו להגשת בקשה לסגירת התיק עוד לפני הגעת כתב האישום.
במידה ואתה מחוסר אמצעים הנך רשאי לקבל ייצוג על ידי סנגור ציבורי שימונה ע"י המדינה. לא ראוי שלא להיות מיוצג בהליך פלילי - מספר האנשים שהזיקו לעצמם בייצוג עצמי הוא גדול ביותר. פרטי הסנגוריה הציבורית וכתובתה נשלחים יחד עם כתב האישום לכל הנאשמים.
הקראה:
המשפט מתחיל בהקראת כתב האישום לנאשם - ההקראה יכולה להתבצע בפועל או שעורך הדין מצבע זאת במשרד ורק מצהיר שהנאשם מכיר את עובדות כתב האישום וזאת תגובתו לאישום.
התגובה יכולה להיות טענה מיקדמית לעצם האישום - שמטרתה מחיקה של חלקים מהאישום או אפילו את כולו בשלל שלל טענות ביחס לאישום.
הנאשם בתגובתו לאישום יכול להודות בעובדות הכתובות בכתב האישום או לכפור בעובדות וכן לפרט טענת אליבי ו/או עובדות אחרות שלדעתו הן מרכזיות להבנת התמונה הכוללת.
הנאשם גם יכול להודות בחלק מסויים של העובדות ולכפור בחלק אחר - אז המדינה תצתרך לבחון האם היא מסתפקת בהודיה או שהיא מעוניינת במשפט הוכחות.
גם אם לא מעלים טענות מיקדמיות חשוב ביותר לברור מילים בשלב זה ולנסח את התגובה בהקפדה יתרה, הרי כל עובדה שמודים בה היא כזאת שהמדינה לא תצטרך להוכיח - וכאן עולה השאלה האם המדינה בכלל מסוגלת להוכיח את העובדה הניטענת ?
האם המדינה סביר שתוכיח את הנקודה ?
לא פעם בוחר הנאשם בכפירה כללית מתוך מטרה לערפל את הטיעון המרכזי שלו ולפרוס את אותו הטיעון בשלב מאוחר הרבה יותר (מה שימנע מהמדינה לתקן את הטעות הדגשים שלה בתיק), ואפילו בסיכומים.
לדוגמא:
החומר שאותו הנאשם הפקיר אינו חומר "לקיח" לכן אין רשלנות להפקרתו במקום שהופקר.
תעודות חיסיון :
קיימת חובה מוחלטת למסור לנאשם בפלילים את מלוא חומר הראיות שהגיעה לידי הרשות החוקרת (וכן רשימה של מלוא חומר החקירה).
זהו הכלל - לכלל קיים חריג בדמות חומר ראיות נימצא תחת לתעודת חיסיון ספציפית וממוקדת.
תעודת חיסיון שיכולה למנוע את העברת מלוא החומר לנאשם, בשל אינטרסים אחרים שיכולים להיפגע מעצם חשיפת מלוא חומר הראיות - בד"כ התעודה קיימת בתיקים מורכבים יחסית.
לעולם לא יכול להיות מתחת לתעודה חומר ראיות שיכול להביא לזיכוי הנאשם. במקרה שכזה על הפרקליטות להחליט האם לגלות את החומר או אפילו שלא להגיש כתב אישום.
לציין קיימת חובה לפרט את מהות החומר החסוי - ולו בקווים כללים.
הנאשם רשאי לעתור להסרת החיסיון - חשוב מאוד לשקול היטב את הצורך בעתירה מסוג זה לאור העובדה שהחומר ימסר לעיון השופט במעמד צד אחד מה שיכול לגרום לנזק ניכר בלי יכולת להתגונן מפני הראיות.
בד"כ הדיור בחיסיון לטובת הציבור מתרחש אצל השופט הדן בתיק כך שהדבר יכול להוביל לנזק ניכר ולתוצאה של שופט שעיין בחומר הראיות בתיק במעמד צד אחד שהוא במקרה המדינה יהפוך לבן ברית לצד שחשף בפניו חומר ראיות ניכר.
יוזכר - לא פעם לאחר החלטה להסרת החיסיון מעדיפה המדינה שלא לקיים את ההחלטה ולחזור מכתב האישום - היינו זיכוי.
שירות המבחן.
שירות המבחן הוא גוף של משרד העבודה והרווחה שמטרתו לסייע לבית המשפט ולשופט בעיקר בבחינת היבטים נוספים בחיו של הנאשם/קורבן.
המטרה בתסקיר (שמה של חוות הדעת של שירות המבחן) היא לבחון את השפעת המעשה באופן נרחב הרבה יותר. הדברים מובאים לבית המשפט בצורה של חוות דעת שלנאשם אסור לראות לאור ההיבטים הטיפוליים שבה.
חוות הדעת יכולה לשנות את הענישה בתיק מסויים מהקצה אל הקצה ולסייע רבות לנאשם ולהביא את הענישה הפלילית להיבט השיקומי שלה. היינו התמקדות בנאשם ובשיקומו ולא בעבירה.
במקרה של תסקיר נאשם ראוי לדעת מראש מהו היעד בשיחה עם קצינת המבחן ולספק לה את מלוא האינפורמציה על העבירה, היחס לעבירה וכמובן לספק את המסמכים המלאים המעידים מיהו הנאשם, עברו, ההווה וחלומותיו לעתיד.
שירות המבחן יכול להמליץ על ענישה מקלה, אולם, חשוב ביותר על מנת להגיע לענישה זאת לשתף פעולה עם קציני המבחן ולהבין את חשיבות ההיבט הטיפולי.
על מנת לקבל המלצה מקילה חייבים לעמוד בסידרה של כללים ובינהם "לקיחת אחריות" לביצוע העבירה - לאור זאת לא פעם עדיף לדעת מתי לא לבקש תסקיר מעצר לא פחות מאשר לדעת מי כן לבקש תסקיר.
כמעט ואין תיק שהסתיים באי הרשעה - ללא המלצה של קצין המבחן על בחירה באופן טיפולי תוך המנעות מהרשעה.
הסדרי טיעון.
הסדר טיעון הוא הסדר (הסכם) בין התביעה/פרקליטות לנאשם ההסדר מושג בד"כ עם עורך הדין של הנאשם הבקיא באפשרויות השונות ומה למעשה בפועל "שווה" העבירה הפלילית בה הנאשם מודה.
ההסדר בא להביא בפני בית המשפט הסכמות או בעבודות האישום או בעונש או בשניהם.
לפעמים נותרת שאלה מסויימת לשיקול דעת בית המשפט כמו שיעור הקנס או העונש המדוייק.
נהוג להקל בענישה במסגרת בשל "חיסכון הזמן" ו"עצם ההודיה".
הסדר טיעון הוא כלי מרכזי במערכת המשפט - מעל ל-90% מהתיקים מסתיימים בהסדר.
בית המשפט אינו חלק מההסדר, ולאור זאת אינו מחויב לקבלו.
בכל פעם שדנים בהסדר בית המשפט מחויב להזהיר את הנאשם שההסדר אינו מחייב את בית המשפט עצמו. אולם בפועל, מעל ל-99% מההסדרים כן מתקבלים על ידי בתי המשפט.
לא פעם אפילו תיקים שמתחילים בניהול הוכחות יסתיימו בהסדר לאחר שהצדדים יבחנו את המציאות לאחר שיישמעו מספר עדויות יעריכו סיכונים/סיכויים להמשך מול התועלת מהמשך המשפט.
היתרון בהסדרי טיעון טמון בעובדה שהדבר יכול להבטיח את הענישה ולמנוע משפט ארוך. בתמורה לחיסכון בזמן וללקיחת האחריות יזכה הנאשם בדרך כלל בעונש קל יותר מאשר היה נגזר עליו בבית המשפט ללא ההסדר.
בחלק גדול ביותר מהסדרי הטיעון מתוקן כתב האישום (בסעיפי העובדות) וסעיפי האישום מוחלפים בסעיפים חמורים פחות.
לא פעם, משהצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמה ביחס לעונש, יושאר לבית המשפט טווח מסוים של שיקול דעת. לא פעם ההסדר כפוף ל"תסקיר" שירות המבחן על מנת לבחון את מצבו של הנאשם ו/או הקורבן לעבירה.
ככלל, במקרים בהם קיימות ראיות להוכחת אשמת הנאשם, ראוי לנסות לגבש הסדר טיעון על מנת להסיר את חששותיו של הנאשם ולהקטין את הנזק האפשרי.
לא פעם ההסדרים הם צימצום סיכונים לשני הצדדים כמו במקרה שהראיות אינן חד משמעיות והצדדים למעשה "רוכשכם" סיכונים היינו שקיים סיכוי לזיכוי מעדיפה התביעה להקטין את העונש והעיקר שיוטל עונש כולשהו ומצד שני הנאשם מעדיף להענש באופן קל יותר ולהימנע מסיכוי למאסר כבד.
ניהול הוכחות:
תגובת הנאשם לאישום:
בתחילת התיק הפלילי מתקיימת ישיבת הקראת האישומים, שם מתיחס הנאשם לאישומים כנגדו, מאשר חלק מהעובדות ודוחה עובדות אחרות.
ניסוח התגובה לאישום מחייב לשלוט בכול חומר הראיות של המשפט הפלילי ולדעת את קו ההגנה לתיק הפלילי - הנאשם רשאי כמובן לכפור בכול הראיות - אולם הדבר יאריך את המשפט - ואם שלא לצורך הדבר יכול להוביל לפגיעה בנאשם ובקו ההגנה שיציב בהמשך (באמונה לאותו הקו).
לאחר התגובה התביעה צריכה להחליט האם היא מסתפקת בתגובה, או, היא מעוניינת להוכיח נקודות נוספות.
ראוי לציין ההתיחסות היא לעובדות ולא לאישומים - האישומים הם תוצאה של העובדות.
ניהול המישפט:
לאחר שנאשם כופר בעובדות חשובות מהנטען כנגדו בכתב האישום, או התביעה אינה מסתפקת בהודיה שלו בעובדות אילו ואחרות, מתחיל להתנהל משפט הוכחות לצורך הוכחת הטענות שהתביעה טוענת להן.
לצורך הוכחת העובדות מזמנת התביעה את עדיה ומגישה באמצעותם ראיות/עדויות לתיק הפלילי.
העדים נחקרים תחילה על ידי התובע ולאחר מיכן על ידי עורכי הדין מטעם הנאשם שמנסים לפגוע בעדותו באמצעות חקירה נגדית.
בסיום פרשת התביעה מתנהלת פרשת ההגנה ובסיומה מסכמים הצדדים את טיעוניהם בפני בית המישפט.
כוונה ומעשה :
נושא רמת הכוונה הנידרשת ביחד עם המעשה הוא נושא מורכב ביותר - רק יובהר - בחלק ניכר מהעבירות חייבת המדינה להוכיח גם רמת כוונה בניפרד מהמעשה עצמו.
הדבר מורכב במיוחד בעבירות ההמתה שמעשה ותוצאה אחת מסווגים בדרכים שונות לאור רמות הכוונה.
רצח - כוונה מיוחדת מראש.
הריגה: (לדוגמא בתאונת דרכים). על בית המשפט להישתכנע כי הנאשם היה מודע בפועל ליצירת הסיכון שגרם למוות, על התביעה להוכיח שהנאשם היה מודע ליסודות העובדתיים של התנהגותו וכן לאפשרות של גרימת התוצאה הקטלנית, היינו לאפשרות להתרחשותה של התוצאה הקטלנית, לא די באפשרות לגרימת נזק גוף.
היינו רמת הכוונה היא יסוד מוביל - וחצי מההוכחה שעל המדינה להוכיח על מנת להרשיע.
הכנת העדים לדיון בפליליים:
כל צד מחוייב להכין את עדיו לדיון ולעבור איתם על מה שמסרו בהזדמנויות קודמות.
אולם, אם התובע נתקל במצב בו עד משנה את עדותו בפרט מהותי התובע מחוייב להעלות את הדברים על הכתב - ככלל - הגורם שאמור להעלות את הדברים על הכתב הוא החוקרים בתיק היינו השוטרים ולא התובע על מנת שלא להפוך את התובע לנחקר בתיק הפלילי.
חיסיון מפני הפללה עצמית בפליליים:
שצד מזמן עד ראוי לספר לעד שאם הוא יודה ביסודות עבירה פלילית אזי ניתן יהיה להשתמש בפרטיכול ההודיה ולהגישו לבית המישפט האחר כתעודה ציבורית (בעיף 38), ואז הפרטיכול ישמש כראיה חלוטה שהדברים נאמרו בבית המישפט על כל המישתמע מכך.
לאור זאת קיים סעיף 47 לפקודה המאפשר לעד שלא להשיב על שאלות שהתשובה להן עשויה להפלילו.
עד שטוען לחיסיון מפני הפללה ובית המישפט מורה לו להשיב תשובתו תהה חסויה - אין אפשרות להשתמש בפרטיכול.
חקירה ראשית בפליליים:
על מנת להוכיח את טענות המדינה חייבת המדינה להביא את עדיה להוכחת הנאמר בכתב האישום.
הראשונה בחקירות היא ה"חקירה הראשית". כאן נחקר העד ע"י הצד שזימן אותו למשפט.
חובה לכול צד להכין את עדיו לחקירה זאת. השאלות שמותר לשאול הן שאלות "פתוחות" היינו לא שאלות מדריכות.
חובה לכול צד להכין את עדיו לחקירה באופן שמרוענן זיכרונו של העד - חשוב לזכור שלעד שאמור להעיד אסור להיות באולם המשפט בעת העדויות של עדים אחרים - מכאן ברור שאסור שהדרכת העד לחקירה תוביל לכך שהעד ידע על המתרחש באולם המשפט ועל שנאמר ע"י עדים אחרים.
העד לחקירה תוביל לכך שהעד ידע על המתרחש באולם המשפט ועל שנאמר ע"י עדים אחרים.
חקירה נגדית בפליליים:
לאחר החקירה הראשית על מנת לבחון את תקפות אמירות הצד שכנגד רשאי (לא חייב) הצד האחר לחקור את העדים ב"חקירה הנגדית".
באופן מסורתי זהו האמצעי המרכזי לחשיפת האמת. (ניקראת לא פעם חקירת "שתי וערב").
עו"ד (או הנאשם) החוקר את עדי הצד שכנגד עושה זאת תוך שימוש בשאלות "מנחות" (שאלות שהתשובה היא כן או לא), המטרות הן:
א. היא ערעור האימרות שנאמרו בחקירה הראשית. (עדי התביעה נחקרו במשטרה והמטרה של הנאשם היא לעקר את הפגיעה בו בעדותם).
ב. עימות מול אימרות חוץ, אמירות של עדים אחרים, חומר שקייםפ אצל הסנגור ועוד.
ג. תקיפת מהימנות. (אישית או של הדברים שאמר).
חקירה נגדית היא הדרך המרכזית לחשיפת האמת - בד"כ נהוג לשאול שאלות שהתשובה עליהן ידועה וברורה המטרה בחקירה היא להגיע ל"שליטה" בנחקר כך שהעדות תעוקר מהחלק הפוגע בהגנה.
בד"כ: ללא ביצוע עבודת הכנה מהותית הכוללת השגת מידע נוסף על האירועים מלבד חומר החקירה והכרת מלוא חומר הראיות כמעט בלתי אפשרי לבצע חקירה ראויה.
ניתן לכתוב על אומנות החקירה הנגדית מאות ואלפי מילים המטרה אחת - ערעור ראיות הצד שכנגד - וכמובן ביסוס קו ההגנה (במקרים שניתן) - על מנת להגיע לכך חייבים להתכונן שעות וימים ולהכיר כל פסיק בחומר החקירה.
חקירה חוזרת בפליליים.
חקירה שבה חוקר הצד שהזמין עד את העד חוקר שוב את העד על מנת לסלק "חוסר בהירות" בעדותו - כתוצאה מהחקירה הנגדית - . (יודגש: "חוסר בהירות" שנגרם כתוצאה מהחקירה הנגדית - היינו לא חקירה ראשית בשנית).
הכללים הקיימים, בפליליים, בדבר צורת השאלות בחקירה ראשית ממשיכים לחול.
ניתן כמובן גם במהלך החקירה החוזרת להכריז על עד כ"עד עויין" - כמו בחקירה ראשית.
סיכומים בפליליים:
בסיום פרשת ההגנה מסכמים הצדדים את הטענות שלהם, נהוג במישפטים פליליים לסכם בעל פה (במישפטים מורכסים מסכמים בד"כ בכתב).
לאור לציין, זהו הזמן לשלוף "שפנים" מהכובע, ולפרש את החוק והראיות כמו שהוצגו.
הכרעת הדין בפליליים:
הכרעת בית המשפט בשאלה - אשם/זכאי.
במקרה של הרכב (שלושה שופטים או יותר) די ברוב על מנת להכריע - כלל זה הוא בניגוד לכל היגיון משפטי לאור העובדה שאם קיים שופט, על אחת כמה וכמה שופט מיקצועי, החושב שהאדם זכאי הרי לא יתכן שהוא מורשע מעבר לכל ספק סביר - אבל זהו המצב בארץ.
במקרה של זיכוי יש צורך להכריז על כך מיד בתחילת הדיון הפלילי.
טיעונים לעונש בפליליים.
לאחר שנקבע שהנאשם אשם, בהכרעת הדין, נערך דיון נוסף בשאלת העונש.
לדיון מסוג זה מקובל, במשפט הפלילי, להביא עדים להוכיח נקודות באישיותו וכן לטעון לעונש, לא פעם מציגים מסמכים וחוות דעת כחלק מהטיעון לעונש (במקרים בהם העד אינו מגיע ראוי לתאם את הדבר עם הצד השני).
במידה ונבנתה תוכנית שיקום זה הזמן להציג אותה ולהסביר לאורה מדוע ראוי במקרה זה שלא למצות את הדין עם הנאשם.
תוכנית השיקום בחלק מהמשפטים הפליליים עוברת בחינה של שירות המבחן (שירות הפועל מטעם המדינה) בצורה של תסקיר שירות מבחן.
חשוב לזכור שזכותו של הנאשם בפליליים למסור את גרסתו אחרון ובלא שישאל כל שאלה שהיא (או להיות עד כאחד העדים) - חשוב ביותר שהנאשם לא יטען שהוא אינו אשם (במידה וקיים הסדר טיעון והנאשם הודה).
ללא הרשעה בפליליים:
אחת הבקשות שמועלות בטיעון לעונש בפליליים היא סיום התיק ללא הרשעה פלילית.
לא אחת, למרות שהנאשם אשם ואשמתו הוכחה לחלוטין, ייצא הנאשם בפליליים מהמשפט - ללא הרשעה.
הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות ותלויות בעבירה, בנאשם הספציפי ובמדיניות הציבורית - ובמיוחד באיזון הראוי בין שלושת האינטרסים.
- ללא הרשעה בפליליים משולב בד"כ בתוכנית טיפולית הכוללת היבט פרקטי והיבט טיפולי כמו של"צ ו/או מבחן.
של"צ: שירות לתועלת הציבור.
שירות זה הוא למעשה התנדבות לטובת הקהילה ואינו מהווה ענישה אלא תרומה לקהילה. השל"צ נקבע לפי שעות - החל מ-80 ועד ל 600 שעות. (של"צ יכול להתקיים גם שיש הרשעה).
מבחן: אופציה טיפולית בד"כ במקרים בהם בעיה גרמה לביצוע העבירה. לדוגמא עבירת סמים הנאשם נגמל ושליחתו למאסר תפגע בחברה הרבה יותר בשל חזרתו הצפויה לסמים.
קיים סוג נוסף של מבחן והוא מעקב (בד"כ בעבירות סמים).
ענישה.
לעולם נבחן עניינו של כל אדם באופן אינדווידואלי פרטני.
לאור זאת לנסיבות האישיות ולנסיבות העבירה משקל רב בשקילת השקולים בענישה בפליליים. לכן ראוי לא פעם לנהל את התיק בייחס לנסיבות התיק ולא רק בשאלת האשמה.
לא פעם אנו רואים שני נאשמים בעבירה דומה ולמרות זאת הם יענשו באופן שונה לחלוטין אחד מהשני.
הבדל הענישה יכול להיות משמעותי ביותר ולכן ראוי לחלוטין שלא להתמקד רק בשאלת האשמה במהלך הליכי החקירה/ניהול התיק, אלא לשים לב גם להכנת שאלת העונש במידה ותוכרע שאלת האשמה. ( ראוי להדגיש, לעיתים ששאלת האשמה ברורה מנוהל התיק להוכחת הנסיבות בלבד).
כדוגמא: ביום מסויים הסתיים התיק שמוצג באתר זו במהלכו נדון אדם בגין גידול ואחזקה של 218 צמחי סם במשקל 4.2 ק"ג העונש שהוטל - של"צ (שעות שירות לתועלת הציבור).
בשל העובדה שדובר בשימוש אישי.
באותו היום הסתיים תיק נוסף אצל אותו שופט ואותו עורך דין בעונש מאסר בפועל ושם הכמות הייתה "רק" 1 ק"ג של מריחואנה. ההבדל ? התיחסות הנאשם להליכים וחוסר רצון בטיפול שיקומי.
חשיבות השיקום בפליליים והתכנות ארוך התווח שכולנו מחוייבים אליו מביא לכך שבייחס לעונש, הטיעון לעונש מתחיל להיבנות מרגע החקירה בפליליים.
חשוב לדעת ולהעריך מה הרצון (מעשים וראיות מול החשוד) מהתיק הפלילי האם הרצון הוא לזיכוי או שמע הרצון הוא לעונש מופחת.
כשאומרים עונש מופחת אזי ניתן גם בעבירות חמורות לקבל עונשים שאינם חמורים כלל וכלל אלא בין אם צופי פני עתיד ובין אם עונשים שיקומים.
נושא זה הינו אחד הנושאים המרכזיים בעבודת הסנגור הפלילי שצריך להעריך את המצב בתיק להתוות את הדרך ולהעלות אל פני השטח את הנימוקים השונים לענישה/זיכוי כבר בשלב החקירה.
לציין לא פעם הנימוקים בין זיכוי לענישה מוציאים זה את זה - אולם זה לא חייב להיות המצב וניתן לשלב בין הנימוקים ולהסתייע בשניהם לא פעם.
בתחום הענישה יש היבט נוסף שלא ננגע בו והוא המוטב, לשופטים שונים דגשים שונים והחמרות שונות, חשוב לאור זאת להכיר את הרכב השופטים ואת החלטותיהם במיקרים דומים.
ערעורים בפליליים.
ערעורים נחלקים לשני סוגים:
ערעורים על ההרשעה בפליליים.
ביחס להרשעה (לא העונש): בית המשפט של הערעור לא בקלות יתערב בבחינת המהימנות בהכרעת הדין - ביחס להחלטות משפטיות מוטעות התשובה שונה וההתערבות בהן תהה בלות רבה הרבה יותר - לכן לא פעם ראוי למקד את הטיעון בשאלות משפטיות.
ראוי לציין שלמרות ההלכה שאין בית המשפט של הערעור בודק בדיקות מהימנות של העדים - הלכה זאת ששורשיה בשיטת המושבעים פסולה בעיקרה בשיטת המשפט שלנו הבנויה על שופטים מקצועיים - ולא תמיד יש יתרון לשופט השומע. זאת לאור העובדה הפשוטה שכן ניתן אוביקטיבית לבחון עדות ועד גם מקריאת הפרטיקולים - אולם ,לא מעט בשל נימוקי מדיניות, קשה להוביל את בית המשפט שלערעור הפלילי לעירעור בקביעות מהימנות העדים.
בסוגיות המשפטיות במהלך ניהול ההליך: הכשלים המשפטיים נבנים במהלך התיק הפלילי, עו"ד נבון משאיר מספר כשלים לשימוש בהמשך - בערעור לדוגמא - או - אפילו להצגתם במהלך הסיכומים.
לציין ניתן להגיש סידרה שלמה של בקשות במסגרת הערעור על ההרשעה ואפילו בקשות לחשיפת חומר ראיות ועיון בחומר שלא עיינו בו בבית המשפט שדן בתיק (הליך נדיר).
ערעורים על העונש בפליליים.
ביחס לעונש: שאלה מרכזית העומדת בנושא הערעורים היא, האם בית המשפט לא יחמיר בעונשו של המערער. התשובה היא, שבמידה שהמערער מגיש ערעור רק על עונשו, בית המשפט הדן בערעור אינו יכול להחמיר את עונשו. לכן, לא פעם, באם העונש חמור במיוחד או שקיים שינוי בנסיבות, ראוי ביותר להגיש ערעור לבחינת הענישה.
במסגרת הערעור על העונש ניתן גם להזמין "תסקיר" או להציג מסמכים חדשים.
ערעור בפליליים:
במידה והטענות בערעור מתקבלות יכול בית המשפט להתערב במספר אופנים:
א. קבלת הערעור ופסיקה בעצמו.
ב. קבלת הערעור והחזרת התיק להרכאה הדיונית לצורך הוספת עובדה נוספת למארג השיקולים - אפילו הרשעה והחזרת התיק לצורך הטיעון לעונש לבית המשפט הקודם.
ג. החזרת התיק לניהול מחדש/בהוספת ראיה. (לדוגמא מערער שלא היה מיוצג).
משפט חוזר בפליליים:
משפט חוזר אינו אינו אופציה לתיקון המעוות, או יותר נכון להגדיר זאת, הסיכוי לתיקון המעוות במשפט חוזר היא קלושה - לכן רצוי להקדיש בעת התיק את מלוא תשומת הלב אליו ולא לחכות למשפט החוזר (או לערעור).
כמות המשפטים החוזרים שהיו עד היום היא ספורה ביותר - מרבית המקרים מדובר באירועים בהם עיוות הדין זעק לשמיים (פרשת ברנס, כנופיית מע"ץ, ועוד), תיקים להם הייתה הכרות עם חלק ניכר מהמערכת המשפטית.
עד היום היו בארץ 17 בקשות למשפטים חוזרים, ב 10 מהמקרים לא התקיים דיון משפטי בתיק הפלילי והנאשמים זוכו (בהסכמת המדינה) - בכל המקרים האחרים בהם התקיימו המשפטים הורשעו הנאשמים בשנית - לא פעם תוך קביעות קשות ביותר וטענות שהעונש קל מידי.
אחת הטענות המרכזיות כלפי המשפט החוזר היא - המשפט החוזר מאמץ פרטיכולים שלמים של המשפט המקורי, כך שקשה להוביל לתוצאה שונה שהדרך היא אותה הדרך.
כמו כן נוהגים בתי המשפט להתעלם מהסיבות שהובילו לפתיחה במשפט חוזר ואינם רואים את הסיבות בהסכמה למשפט חוזר כנסיבה הדורשת התיחסות מיוחדת.
העילות למשפט חוזר:
א. ראיות שמקורם בשקר או זיוף - ראיות שעשויות לשנות את תוצאות המשפט.
ב. עובדות או ראיות העשויות לשנות את תוצאות המשפט. (לא חייב להיות חדשות).
ג. אדם אחר הורשע בינתיים וניראה מהנסיבות שהאדם שהורשע אינו אשם.
ד. חשש של ממש שבהרשעה נגרם עיוות דין. (שינוי בפרשנות החוק לדוגמא - פס"ד אקסלרוד).
בעבר היה היועמ"ש עצמו עונה על כל בקשה ולאחרונה הוסמך היועמ"ש להעביר את הסמכות גם לאחרים, יחד עם ההסמכה "הסתיימו ההסכמות" למשפט חוזר - לפחות בינתיים.
התיישנות עבירות בפליליים:
תקופת ההתיישנות מסווגת על פי חומרת העבירה:
פשע שדינו מאסר עולם - 20 שנה
פשע אחר - 10 שנים
עוון - 5 שנים
חטא - שנה אחת ]חשוב במקרים של עבירות קנס (דוחות)]
בעבירות מסוג פשע או עוון תקופת ההתיישנות מתחילה מיום הליך החקירה האחרון או ההליך האחרון
מטעם בית המשפט, או מיום הגשת כתב האישום - על פי המאוחר מביניהם.
עבירות מין בקטינים/במשפחה יוצאות דופן ותקופת ההתיישנות נבחנות באופן שונה המחייב ייעוץ מקצועי פרטני.
הסיבות לסגירת תיק בפליליים:
במסגרת המשטרה עצמה ניתן גם כן לסגור את התיק הפלילי - ללא העמדה לדין, דבר חשוב ביותר הוא להבחין בין שלושת עילות סגירת התיקים.
ראוי לציין שהעו"ד הפלילי מעריך את חומר הראיות ופועל לפיו על מנתלהביא לכדאי סגירת התיק הפלילי בעילה הטובה ביותר האפשרית - בהתאם לנסיבות.
1. "אין אשמה".
2. "אין ראיות".
3. "אין עיניין לציבור". ("נסיבות העיניין אינן מצדיקות המשך ברור").
בעוד שהוצאת פלט "רישום פלילי" - פלט הנדרש ע"י מעסיקים רבים בארץ כתנאי לקבלה לעבודה לא יראה על תיק הנסגר מ"חוסר אשמה".
סגירת התיק בשל נסיבה אחרת ("אין ראיות" או "אין עיניין לציבור") תמשיך להופיע בפלט ולפגוע בסיכויו של החשוד לקבלה לעבודה הנדרשת - כל זאת בלא משפט כלל ובלא ברור אמיתי של הנסיבות.
לאור זאת ראוי ונכון להגיש בקשה לשינוי עילת הסגירה בתיק הפלילי בכול מקום בו אין אשמה וסגירת התיק הייתה בשל כל עילה אחרת.
בנושא זה קיימת הרחבה באתר הזה בפרק המתאים.
פסלות ראיות בפליליים:
נושא זה הוא אחד הנושאים ה"חמים" שמכריעים תיקים פליליים, גם חמורים, לטובת הנאשמים שרשויות החקירה התעלמו מזכויותיהם הבסיסיות.
באופן עקרוני, בשנים האחרונות קיים מעבר מכללי קבילות לכללי משקל - היינו כל הראיות מגיעות לשופט והוא קובע את המשקל הראוי לתת לראיות ועל סמך הראיות ומשקלן להכריע.
הנושא הוא נושא שבנשמת אפו של התיק הפלילי, למעשה, אחת הסיבות העיקריות לבחירה בעורך דין המתמחה בפליליים היא המורכבות בפסלות ראיות - הצורך בחיזוק ראיות וסוג החיזוק הנדרש (דבר מה, חיזוק, סיוע) הדברים חשובים במיוחד על רקע על השינויים בדיני הראיות בשנים האחרונות בפליליים.
בתוך המגמה הכללית של מעבר לכללי משקל (כל הראיות מוגשות והשפט מכריע במשקל הראיה) ניכנס בשנים האחרונות כלל פסלות חדש הצובע את המצב הראייתי באור שונה - פגיעה בכללי ההגינות הבסיסית - היינו מקום בו פגעה המשטרה (בד"כ) בזכויות הנאשם באופן קשה נצבעות הראיות באופן שהן לא תוגשנה אל השופט ותיפסלנה על הסף - למרות שיתכן ומדובר בראיות אמת.
ז"א הוכר מצב בו אשם יהיה אשם ותהינה ראיות כנגדו - ולמרות זאת הוא יזוכה בדין.
באופן כללי ניתן לפסול ראיות בשל מספר נסיבות - הכוונה היא לראיות שיכולות לבסס הרשעה פלילית ולמרות קיומן כראיות עצמאיות - הראיות לא יהיו חלק מהתיק המשפטי שיבוא בחשבון בסיום התיק הפלילי.
קשה לא פעם להוכיח את העוולות בעת החקירה - אולם - חשוב ביותר שחקירה תהה מלווה על ידי עורך דין שיעקב אחריה ויבסס את הנסיבות שיכולות בהמשך להביא לפסלות הראיות.
עדות מפי השמועה בפליליים:
ככלל העדות מפי השמועה פסולה, או לכל היותר יכולה להיות עדות לאמירת הדברים ולא לנוכנותם.
הנזק המרכזי מעדויות אילו היא העובדה שהעדות יכולה להשפיע על התת הכרה של השופט הכל מבלי שהעד בכלל קלט את האירוע בחושיו, אלא הוא שמע על כך בלי יכולת בקרה ביחס לאמיתות התוכן, ומבלי שאנו נוכל לאמת אותו אל מול מקור השמועות.
יצויין שיש צורך להתנגד בעת אמירת הדברים לעדות מפי השמועה.
ראיות יכולות להיפסל בפליליים בשל שלל נסיבות כמו:
1. פגיעה בכללים של חוק האזנת סתר.
2. פגיעה בכללים שנקבעו בחוקי השמירה על הפרטיות.
3. אמצעים לא הוגנים (יששכרוב).
4. ההודיה אינה חופשית ומרצון (ס' 12 לפקודה, זוטא, יששכרוב).
5. ראיה הפוגעת בהגינות ההליך (אמנת רומא - האג, יששכרוב, אסף).
ראוי לציין בנושא של הגינות ההליך את מניעת זכות ההיוועצות עם עורך דין שיכולה להביא לכדי פסלותה של ראיה - פסק הדים החדש יחסית בתחום הוא הלכת אסף.
ראיות חסויות בפליליים:
בתיקים רבים קיימים ראיות חסויות - היינו ראיות שלא נמסרות להגנה.
כמעט תמיד תהה בתיק "תעודת חיסיון" שתלמד אותנו על העובדה שקיימת ראיה מסוג זה.
הנאשם רשאי להגיש עתירה לבית המשפט לקבלת הראיה - מגבלה מסויימת נימצאת בעובדה שבעבר בראיות לטובת הציבור דן אותו השופט שדן בתיק הפלילי עצמו.
כיום מקובל לעתור להחלת מוטב בעת הדיון בבקשה זאת.
הצלחה בבקשה מובילה את המדינה לחזרה מהאישום (במקרים רבים) לאור חוסר רצונה לחשוף מקורות.
לאור זאת בעת בניית קו ההגנה יש לבחון איכן נימצאות ראיות שיכול והן חוסות בתעודת חיסיון ולבנות את קו ההגנה בהשקה אליהן - באופן שתהה חובה לחשוף את הראיות החסוייות לאור העובדה שהן מנשמת אפו של הליך הצדק.
שינוי "הלכת קינזי".
הלכת קינזי היא ההלכה שאסרה, במשך עשרות שנים, על העדת עד במשפט פלילי אם הוא נאשם במשפט פלילי אחר (באותה פרשיה) - עד לאחר סיום משפטו שלו.
ברור ש ה"עד" לאור משפטו שלו עצמו, הוא בעל אינטרס מובנה בעדות, כך שעדותו אינה אמת, העד רוצה בין באמצעות ריצוי הפרקליטות ובין באמצעות השחרה של פני הנאשם האחר - לקדם את המשפט שלו עצמו.
איסור זה בוטל (במסגרת בג"צ ולא בתיק פלילי) לאור הצורך בניהול הליך פלילי "מהיר" יותר.
השאלה היא האם הדרישה ל"זירוז" הליכים פליליים היא מעל הדרישה הטבעית ביותר לצדק ? הרי ברור שקשה יהיה לנתח עדות של עד שהוא כל כך בעל אינטרס בתיק הפלילי ובתוצאותיו.
ראוי לציין בצורך בזירוז ההליך הפלילי אפשר לטפל באמצעות שופטים נוספים וייעול, בהיבט של חוסר צדק ושקרים שבית המשפט לא פעם ישמע - כאן אין כלל דרך לתקן את הנזק.
יודגש, ברור שלא פעם נימצא עד בעל אינטרס בתוצאות המשפט הפלילי בבית המשפט, והנחת העבודה ששופט יכול להבחין באמת אל מול השקר - כמובן שעד שנימצא במשפטו הפלילי יהיה לא פעם עד מתוכנת, ויקדיש שעות רבות במסגרת משפטו שלו לצורך השקר - זהו שקר שקשה מאוד להתמודד עימו.
נקבעו כללים בג"צ 1139/05 - שם ההלכה בוטלה (כמעט לחלוטין). (לציין זה היה אחד הבגצים המוזרים שהיו במערכת המשפט - הפרקליטות עתרה כנגד שופט על החלטת ביניים באמצע הליך פלילי ומיד ניקבע הרכב מתוגבר של שופטים - ממש כאילו הוזמן הבג"צ מראש).
ההלכה שנקבעה בעבר תמשיך לחול רק במקרים חריגים ונדירים (שהמשפט הפלילי של השותף יעיל במיוחד).
כל נושא משקלן של העדויות ודרכי הניתוח של עדות של עד בעל עיניין לא נדון כלל !!!
הודיה בפליליים:
במשך שנים רבות הודיה באישום הפלילי (במסגרת הודעה במשטרה שהנחקר מודה בעבירה) הייתה נחשבת ל"מלכת הראיות" בבית המשפט.
והמשטרה עשתה (ועושה) ככול האפשר להביא אנשים לכך יודו בחקירות - במקום לחקור את התיק הפלילי ולאסוף ראיות חיצוניות לנחקר לביצוע העבירה הפלילית הסתפקו השוטרים בהפחדת הנחקר וניסיונות לחילוץ של "הודעה" ממנו.
לאחרונה מתרחש שינוי בגישה, שינוי שנימצא בשורה של פסקי דין, שוב אין בתי המשפט הפליליים רואים בהודיה במשטרה כראיה שדי בה לצורך הרשעה (רישמית עד לא מזמן די היה צורך ב"דבר מה" לצורך אימות ההודיה והרשעה על פיה ).
ראוי לדעת אתו "דבר מה" יכול היה להילמד מההודיה עצמה - ולבטח מעצם הסירוב להעיד על ידי הנאשם היה נחשב ל"דבר מה" (אפילו לסיוע ) אז חל שינוי מהפכני בתחום.
כיום עצם הסירוב להעיד (בהודיה שלא הוקלטה בווידאו) אינו יכול להחשב ל"דבר מה" - לכן אין בו די להרשעה.
גם ה"דבר מה" אינו יכול להחשב לחלק מההודעה עצמה אלא יש צורך בראיה חיצונית.
בנוסף לשינוי זה בתי המשפט מקפידים הרבה יותר על זכות ההיוועצות ומאפשרים לכול נחקר להתייעץ עם העו"ד הפלילי מטעמו - עוד לפני החקירה הפלילי.
שינוים אילו הם המשך התפתחות כללי הפסלות ראיות/הודיות מהסעיף הקודם ועיקרו הכרה בזכות של חשודים/נאשמים להתנהל בצורה מיטבית ולא רק בצורה של פגיעה בעצמם והפללה שלהם - התחלת ההתמודדות בכוחות ראויים נימצאת תמיד בייצוג על ידי עו"ד המומחה בפליליים.
|
