עורך דין פלילי
דף הבית » החקירה הפלילית, חקירה במשטרה » המעצר והחקירה הפלילית

המעצר והחקירה הפלילית

 

 
 
  המעצר והחקירה הפלילית:

 

 המידע אודות נושא המעצר חולק למספר פסקאות משנה.

פרק זה דן בהיבטים שלפני המעצר ובהם בלבד - היינו בפעולות החקירה המתקיימות בשעה שהאדם אינו עצור כלל.

בפרק אחר נימצאים תרגילי החקירה הספציפיים, כאן בפרק זה יסקרו חקירות מהימים האחרונים והסבר על פעולות המשטרה באותם התיקים.

 

  החקירה הפלילית:

 

החקירה הפלילית היא אירוע מסעיר ביותר מבחינתו של הנחקר, במיוחד שהיא באה בשילוב מעצר לצורכי חקירה.

גם ללא המעצר ההתמודדות השכלית בין חוקר ונחקר אינה התנהלות "שוות כוחות" הפחד הלא נישלט של הנחקר הופך אותו לאדם שכישוריו פחותים בהרבה ממה שניתן היה לשער שאפשרי.

 גם אנשים שהם מודעים לחקירות, חוקרים, שוטרים, עורכי דין  ועוד בעלי מקצוע ניכשלים באותם הכשלים של אחרוני העבריינים בעת החקירה הפלילית.

 הלחץ על הנחקר לשתף  פעולה בחקירה הפלילית הוא עצום, החוקרים בעת השיחה מאתרים את הנקודה המפעילה את הנחקר ומשם הדרך קלה, הנחקר מאבד את תחושת המציאות ומתחיל לפטפט עצמו לדעת שהחוקרים מעודדים אותו להסביר עוד ועוד הסברים שלא ממין העיניין.

 בנקודה זאת חשובה במיוחד זכות היוועצות בעורך דין פלילי.

 עורך הדין הפלילי רשאי להגיע לחקירה במשטרה, להוציא את הנחקר  (בד"כ ליפני החקירה) ולבחון יחד עמו את העובדות שיש בתיק הפלילי.

 מה אומרות העובדות ?

 האם באמת כל הסבר והסבר ייקלו על הנסיבות או אולי שורת ההסברים ימחישו יותר מכול שמדובר באדם שחי במציאות מקבילה ואינו מתקשר באופן הגיוני.

 

שימוש בתרגילי חקירה לצורך ערעור הנחקר.

 המשטרה לא פעם משתמשת בתרגילי חקירה לצורך ערעור הנחקר ושינוי תפיסתו למציאות.

בפרק זה לא מובאים התרגילים - אלא - ההשפעה שהם יוצרים.

ראוי לדעת תרגילי החקירה הספציפיים מובאים בפרק אחר באתר.

ראוי לדעת מטרת תרגילי החקירה הוא ערעור הנחקר, הבנה שלו שהחוקר יודע הרבה יותר, ומתן במה נירחבת להסברים מצידו.

כך שהוא יפטפט עצמו לדעת - גם מקום שראוי היה לשתוק.

ככלל בחקירה מורכבת ראוי להימנע משיחות עם זרים ולבטח שלא לענות על שאלות ליפני שעורך דין פלילי מגיע ומאפשר לנחקר לנשום עמוק ולהבין את הסיכונים התמונים בתוך גרסתו לאירועים.

 

הדלפות מחקירה פלילית:

 הכונה היא למיקרים בהם יש עניין ציבורי והחוקרים מתחקים אחרי הנחקר לכול מקום אפשרי.

על מנת לתמרץ את הנחקר הם שולחים לכיוונו "גירויים" שאמורים להוביל אתו לתגובה אחרי תגובה.

 

במציאות זאת הם אוספים אמירות מפיו אודות המציאות כפי שהוא רואה אותה, הנחקר בהמשך לא ידע שמדובר באמירות ליפני הזהרה ולפני חקירה רישמית ויאלץ להתמודד גם אם אמירות אלו - אמירות שנאמרו עוד ליפני תחילתה של החקירה ה"רישמית" ולכן עוד ליפני ההזהרה. דוגמאות למקרים בהם מודלף חומר לתקשורת לצורך בחינת השטח.

 

לדוגמא: דודו טופז ז"ל.

 עוד ליפני המעצר יוצרים החוקרים מציאות במסגרתה "עיתונאים" (אמיתיים) מקבלים תדרוך  (או לפחות הדלפה) אודות החשדות, כך יוצא שהאדם נאלץ להתמודד עם עיתונאים ולענות על החשדות.

מיותר לציין שהדבר מוביל ללחצים קשים אצל הנחקר.

הבעיה היא שלחצים אלו אינם מבוקרים והנחקר מתחיל לפטפט את עצמו מול כל אדם שמוכן להאזין  -לאחר מיכן הנאשם שמבין את שעשה חש בושה צער וחסר יכולת להכיל את עצמו - לא פעם.

 

הדלפות מחקירה מהימים האחרונים:

 דניאל מעוז בן שנחשד ברצח הוריו (שכונת רמות בירושלים)  שנת 2011 - גם כאן התקשרו עיתונאים לראיין אותו בדבר החשדות כנגדו.

הדבר אצל כל אדם, לבטח אדם שתחושת אשמה מסויימת רובצת לפיתחו יוצרים גל של רגשות ופטפוט ללא הכרה בעת החקירה.

 כאן מדובר היה באדם שהיה עורך דין וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה.

החוקרים אספו ראיות כנגדו והחלו מסכת של "הטרדות" החל מראיונות לתקשורת ששמחה במקרים שכאילו לשתף פעולה לצורכיה שלה.

 התוצאה הייתה שהאיש דיבר ודיבר - הכול ללא התייעצות אמירות שבהמשך יופנו גם כנגדו.

 

פעולות רקע של המשטרה:

 בפרשיות מהותיות חוקר משטרה טוב מבצע סידרה של פעולות רקע, לפני שהוא יחקרו את הנחקר חקירה מהותית.

 לא פעם בזירה תהה גביית הודעות מהירה שמטרת להרדים את הנחקר בפוטנציה וליצור אצלו אשליה שלא חושדים בו והוא מצליח לחמוק.

 בכול אותו הזמן, במציאות, כולם חשודים - והמשטרה אוספת ראיות כנגד כל אדם ואדם בעל נגיה לפרשיה.

 החוקרים יחבחנו חשבונות בנק - לבחון למי יש בעיה כספית.

החוקרים יבדקות העברות בנקאיות חריגות ליפני /אחרי האירוע.

החוקרים יבחנו תשלום חובות או כניסה לחובות בסמיכות.

יאכנו את מכשירי הטלפון הניידים.

יבחנו את גופם של הנחקרים לבחינת פגיעות גופניות.

יבחנו את הזירה באמצעות מעבדה ניידת למציאת רמזים לדוגמא: האזור מתחת לציפורניים של הקורבנות.

החוקרים יגיעו לקו האינטרנט של החשוד בפוטנציה ויבדקו מה הוא ראה ובמה צפה ומה עיניין אותו.

ועוד ועוד.

 

במקביל מתקיים שלב נוסף והוא: איסוף נתונים ויצירת גירויים סמויים. - האיסוף המודיעיני.

 

אם עד לשלב זה האיסוף היה ללא מגע עם הנחקר הרי מעכשיו האיסוף משנה את פניו, אנשי משטרה יבקרו בנקודות מפתח, לדוגמא בבית בו יושבים שיבעה.

לא פעם כחברים של בני הזוג.

הם יגיעו ללוויה - לאור נתיה של רוצחים להגיע גם כן.

הם ינסו לאתר אנשים שהתנהלותם מצביעה על "עודף" צער - או חוסר צער.

 

הם יישוחחו עם שכנים בכול הביניינים באזור - מי יודע מתי לפרט מסויים תהה חשיבות להמשך ?

ככלל המטרה היא צפיה באירועים ואיסוף נתונים.

לא פעם אותו האיסוף יוותר מודיעיני ולא יעלה על פני השטח בחקירות - אולם - הידע הנוסף יאפשר לחוקר לערער את ביטחונו של הנחקר בכול שלב וזאת תוך יצירת מצג שהנחקר אינו מסוגל להתמודד עימו - חוסר הידיעה.

 

בפרשת דניאל מעוז היה שימוש בתרגיל חקירה קלאסי.

החוקרים איתרו מצלמת הבטחה, הבעיה היחידה הייתה שזאת לא עבדה.

החוקרים סיפרו לנחקר לאחר מסירת גרסתו הראשונית על קיומה.

הנחקר נכנס ללחץ והודה שהיה במקום.

ראוי לציין, עצם העובדה שמדובר בבן הובילה את המשטרה לכדאי כך שאין רלוונטית לט.א או אפילו לממצאי DNA בזירה. כך הנחקר קשר עצמו לזירה במועד ובאופן שהוביל לכתב האישום.

 

 
   
"השליטה בחפץ" – כאירוע פלילי.
 
ראשית יובהר, הנושא בפרק זה אינו אדם ספציפי, או חקירה מסויימת, אלא, באמצעות עובדות כפי שהם מוצגות בתקשורת קיימת התייחסות למצב משפטי מורכב. לעורך דין אדטו אין כל ידיעה מעבר לתקשורת אודות מקרה זה.
 סיפור מציאות אמצעי הלחימה, נשק ואמצעי החבלה במחסן בבניין בו מתגוררת עורכת הדין ליאורה ברקו שלפי הפרסומים ייצגה בין היתר גם "אירגוני פשיעה" ומעצרה בעקבות זאת - מעלה שאלה מהותית ביותר –
מדוע נעצרה לצורכי חקירה רק עורכת הדין ברקו ? מה על אותם דיירים שהמחסן משמש גם אותם ? היינו מה ההבדל בינהם לבינה ?
הרי באם ישנה התמקדות באדם אחד חייבת לכאורה להיות סיבה לאותה התמקדות !
 השאלה היא למעשה: מה הקשר של עורכת הדין ברקו לחפצים ? לא פחות מעניינת היא השאלה - כיצד מוכיחים את אותו הקשר באופן משפטי ?
 האומנם מציאה של חפץ במקום בו ישנה שליטה מסוימת ומחולקת לאחד האנשים יכולה לקשור מי מהם למוצג שבמקרה זה הוא פלילי ?
עלמנת להבין את התשובה לשאלה חייבים להבין תחילה מהי החזקה בחפץ.
 
החזקה בחפץ:
בואו נניח לדוגמא שאתם נכנסים לדירת שותפים על מנת להתגורר שם.  השותף האחר מחזיק בסם מסוכן. האם בתנאים אלו אתם הופכים להיות אשמים באותה מידה בהחזקת הסם ?
 על מנת להבין את שאלת ההחזקה הפלילית חייבים לדעת תחילה האם יש מודעות וידיעה על ההחזקה בסמים.
 הרי אם השותף מחזיק בסם בחדרו שלו, ואין ידיעה על הסמים מצד האחר ברור לחלוטין שאין כל החזקה של השותף השני ...........אבל .................. מה קורה במקרה שאותו השותף מתיר לכם להיכנס לחדרו ולקחת מהסם מתי שתרצו ?
היינו קודם כל ישנה מודעות לסם ולאחר מיכן ישנה גם שליטה מסויימת שמלמדת על החזקה בסם !
 ללא ספק ההחזקה כאן היא משותפת אפילו כל הסם נימצא בידיו של האחר באופן תאורטי בלבד.
 
במקרים מסויימים גם ידיעה על הסם  (אפםילו בלי ידיעת מלוא הפרטים) והיכולת להגיע אליו ברגע שתרצה יכולה ליצור החזקה בסם.
אבל אם הסם נימצא, אפילו באזור המשותף, ולכם אין ידיעה על קיומו של הסם – לא יכולה להיות החזקה בחפץ כלל – הרי הבסיס להחזקה הוא הידיעה על קיומו.
מכאן אנו חוזרים למקרה הנשק.
 
 הנשק/תחמושת שנמצאו.
במידה והנשק נימצא בתוך מקום בו לאדם יש החזקה ייחודית – לדוגמא בדירתו – ישנה הנחה שהאיש מכיר את החפצים שבביתו רק הוא נגיש אליהם, ודי בקשר המציאה על מנת להגיש כתב אישום (בכתבה זאת אין התייחסות לנושא ההרשעה להמשך לבוא).
 בנקודה זאת לא פעם מוצאים אנשים שנתפסים עם חבילות סמים בחלציים וטוענים בתוקף שהם לא ידעו על קיומם – מיותר לציין שהטענה מגוחכת –
קשה להסביר כיצד מגיעים לשליטה כל כך אינטימית בחפץ -ללא מודעות וידיעה גם על ההחזקה וגם על הפליליות שבה (מעצם מקום המחבוא).
 אבל בדירות מגורים, בהם נימצא חפץ אסור בעת חיפוש, לא פעם טוען אחד הדיירים שלא הייתה לו מודעות וידיעה אודות החפץ.
 בנסיבות אלו נחקרים כל הדיירים בבית – עד שהמשטרה מיחסת את ההחזקה לאחד מהם – או במקרים בהם לא ניתן להכריע לכול הדיירים שהם בעלי ההחזקה בחפץ –
שהרי קשר של שתיקה ואי הפללה מתקיים בין שותפים למציאות וביניהם בלבד. (לא פעם די בראיה חלקית נוספת לצורך ייחוס הסם לאחד הדיירים).
 בדרך כלל מתקיים בין הדיירים בנסיבות שכאלו קשר מאחד בקבוצה שכזאת והוא התא המשפחתי/חברות וכו – הרי המאחד הוא שהוביל למגורים משותפים – והמאחד הוא שמוביל לסירוב להסגר את העבריין.
 
הידיעה:
עצם הידיעה בפועל או בעצימת עיניים אודות הנשק בצירוף מיקום הנשק והיכולת (גם תאורטית) להגיע אליו - הוא מה שיוצר החזקה בו – ומכאן הוא שווה עבירה פלילית חמורה.
בנסיבות אלו יכול אדם להחשב למחזיק גם בציוד שנמצא אצל אחר.
 אולם, במידה ואין כל ידיעה על הנשק, וכמו שפורסם הנשק נימצא במקום בו ישנה נגישות ייחודית לקבוצה מסוימת והיא קבוצת הדיירים שגרים שם באותה קומה של אותו הבינין – כאן עולה חשד כללי כלפי כל החברים בקבוצה של בעלי נגישות.
 חשוב לדעת, אם אחר, אפילו לקוח, אפילו מקורב, מאכסן את הנשק במקום לא יכולה להתקיים כל עבירה פלילית - בהנחה שאין ידיעה ואין חשד בדבר האפשרות – אבל כאן המחסן אמור להיות נעול (לפי הפרסום) כך שעולה השאלה כיצד זה אדם זר הגיע אליו ?
 יודגש: הבסיס לאירוע פלילי הוא הידיעה !!! (קיימים מקרים ש"עצימת עיניים" – היינו סירוב להכיר במציאות וראיה שלה שקולה לידיעה) – כמו לדוגמא ידיעה על כך שאחר לוקח את המפתחות לצורך אחסון במקום וסירוב לברר מה מאוחסן שם.
 החשד:
מה שיכול להיחשב למוזר באירוע שם הוא שמשטרה לא חקרה כלל את השכנים האחרים (לפי התקשורת), שכולם בעלי יחידות מגורים בקומה והמחסן משמש את הדירות של כלל הדיירים באותה הקומה.
 מיותר לציין שבין הדיירים אין כל מכנה משותף, כל דייר ודירתו – וקשה למצוא סוג של אחריות משותפת מעצם הבעלות על הדירה לסוגיית ההחזקה בנשק.
 בהעדר חקירה של הדיירים נוצרת מציאות בה המשטרה מייחסת את העבירה רק לאחת הדיירות היינו לעורכת הדין ברקו – ואין כל חשד בדיירים האחרים – הכול עוד לפני החקירה - מכאן עולה השאלה – למה ?
האם לא ראוי לחקור את השכנים ולבחון מי מהם הוא גם פוטנציאל או בעל נגיעה לחבילות ?
 התשובה, כרגיל, בימי המעצר והתנהגות כל כך חד ממדית מצד המשטרה – "מידע מודיעיני" – הדבר נרמז בתקשורת שהמשטרה פועלת על סמך "מידע מודיעיני".
 "מידע מודיעיני" בחקירה:
זה המקום לציין, "מידע מודיעיני" יכול להוביל לחקירה ולהוליך חקירה, אולם, על מנת להוליך תיק פלילי הוא חייב להיות מגובה ב"תעודת חיסיון".
 (במהלך החקירה אין כל צורך בתעודת חיסיון – הרי הפרטים חסויים מעצם היותם קשורים לחקירה ורק הגשת האישום הופכת את החומר לחייב בידיעה של הנחקר/נאשם ומכאן יוצר את הצורך ב"תעודת חיסיון" באם רוצים להסתיר ראיה).
 
"תעודת חיסיון" בתיק פלילי:
לא פעם המשטרה יודעת על אירוע פלילי ואינה יכולה להגיש כתב אישום. הסיבה היא שהמידע שנימצא בידה הוא מידע חסוי שאינו יכול לשמש בתיק הפלילי. מקצרה יוסבר נושא זה.
התנאי הבסיסי להוצאה של "תעודת חיסיון" הוא שהמידע אינו נוגע לליבת האישום – מה שימנע מהנאשם את היכולת להתגונן מפניו וכך יצור מציאות של משפט סתרים.
 הרי כל הראיות בבסיס האישום חייבות לעבור דרך עיניו הבוחנות של הנאשם וההגנה – או לפחות להיות מגובות בתעודת חיסיון – תוך שאין הן משפיעות באופן חמור על היכולת להתגוננות.
כך יוצא שאם תמצא תביעת אצבע על הנשק – ברור שהמידע שיש בידי המשטרה והוליך את החקירה – אינו רלוונטי – הרי האישום מבוסס על תביעת האצבע.
 כנ"ל בייחס לממצאי DNA.
או כל ממצא אחר שקושר אישית בין הנחקר לבין המוצג.
(ברגע זה אין התייחסות לשאלה האם הטביעה היא על המוצג הפלילי או על אמצעי אריזה חסר יחוד).
 אבל ללא טביעה כאמור – היינו ללא כל קשר בין המוצג לבין האדם – מלבד "מידע מודיעיני" כזה שהמשטרה אינה רוצה לפרסם לידיעת הנחקר מחשש לדוגמא שאזרחים אחרים לא ישתפו פעולה עם המשטרה לעתיד לבוא.
 במצב שכזה קשה מאוד לבסס קשר ישיר משפטי למוצג שנתפס (זיהוי חבילות, קביעת אזורים במחסן וכו יכולה לשנות את התמונה).
חומר חסוי מטעם לפגיעה באפשרות להעזר על ידי הציבור:
 בתיקים בהם עזרת הציבור אינה ברורה קשה למצוא אפשרות להשתמש בחומר החסוי (בכך לחשוף את מוסר החומר ילדי המשטרה לידיעת העבריינים) - שזה נוגע לבסיס האישום – בעת תיק פלילי.
 הרי מרגע שמוגש האישום קיימת חובה למסור כל חומר שיש. חומר מודיעיני בבסיס האישום אינו יכול להימסר – כך יוצא שלא יוגש אישום פלילי במקרה בו אין ראיה קושרת נוספת.
 יובהר: אין אפשרות למנוע מנאשם לעיין בכול החומר הראיות בתיק – ללא תעודת חיסיון.
תעודת חיסיון אינה יכולה לגעת לליבת האישום.
במקרה ותעודת החיסיון נוגעת לליבת האישום יגיש הנאשם בקשה לגילוי חומר הראיות, במידה ובית המשפט שדן בבקשה יחשוב שהחומר נוגע לליבת האישום – בית המשפט יורה על חשיפתו.
 כאן עומדת למדינה אפשרות לחזור מכתב האישום – ובכך למנוע חשיפה של אותו החומר.
 חזרה מכתב האישום – באמצע משפט משמעה זיכוי הנאשם – אלא אם נקבע אחרת (בהסכמה)..
 
     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר