"השליטה בחפץ" – כאירוע פלילי.
ראשית יובהר, הנושא בפרק זה אינו אדם ספציפי, או חקירה מסויימת, אלא, באמצעות עובדות כפי שהם מוצגות בתקשורת קיימת התייחסות למצב משפטי מורכב. לעורך דין אדטו אין כל ידיעה מעבר לתקשורת אודות מקרה זה.
סיפור מציאות אמצעי הלחימה, נשק ואמצעי החבלה במחסן בבניין בו מתגוררת עורכת הדין ליאורה ברקו שלפי הפרסומים ייצגה בין היתר גם "אירגוני פשיעה" ומעצרה בעקבות זאת - מעלה שאלה מהותית ביותר –
מדוע נעצרה לצורכי חקירה רק עורכת הדין ברקו ? מה על אותם דיירים שהמחסן משמש גם אותם ? היינו מה ההבדל בינהם לבינה ?
הרי באם ישנה התמקדות באדם אחד חייבת לכאורה להיות סיבה לאותה התמקדות !
השאלה היא למעשה: מה הקשר של עורכת הדין ברקו לחפצים ? לא פחות מעניינת היא השאלה - כיצד מוכיחים את אותו הקשר באופן משפטי ?
האומנם מציאה של חפץ במקום בו ישנה שליטה מסוימת ומחולקת לאחד האנשים יכולה לקשור מי מהם למוצג שבמקרה זה הוא פלילי ?
עלמנת להבין את התשובה לשאלה חייבים להבין תחילה מהי החזקה בחפץ.
החזקה בחפץ:
בואו נניח לדוגמא שאתם נכנסים לדירת שותפים על מנת להתגורר שם. השותף האחר מחזיק בסם מסוכן. האם בתנאים אלו אתם הופכים להיות אשמים באותה מידה בהחזקת הסם ?
על מנת להבין את שאלת ההחזקה הפלילית חייבים לדעת תחילה האם יש מודעות וידיעה על ההחזקה בסמים.
הרי אם השותף מחזיק בסם בחדרו שלו, ואין ידיעה על הסמים מצד האחר ברור לחלוטין שאין כל החזקה של השותף השני ...........אבל .................. מה קורה במקרה שאותו השותף מתיר לכם להיכנס לחדרו ולקחת מהסם מתי שתרצו ?
היינו קודם כל ישנה מודעות לסם ולאחר מיכן ישנה גם שליטה מסויימת שמלמדת על החזקה בסם !
ללא ספק ההחזקה כאן היא משותפת אפילו כל הסם נימצא בידיו של האחר באופן תאורטי בלבד.
במקרים מסויימים גם ידיעה על הסם (אפםילו בלי ידיעת מלוא הפרטים) והיכולת להגיע אליו ברגע שתרצה יכולה ליצור החזקה בסם.
אבל אם הסם נימצא, אפילו באזור המשותף, ולכם אין ידיעה על קיומו של הסם – לא יכולה להיות החזקה בחפץ כלל – הרי הבסיס להחזקה הוא הידיעה על קיומו.
מכאן אנו חוזרים למקרה הנשק.
הנשק/תחמושת שנמצאו.
במידה והנשק נימצא בתוך מקום בו לאדם יש החזקה ייחודית – לדוגמא בדירתו – ישנה הנחה שהאיש מכיר את החפצים שבביתו רק הוא נגיש אליהם, ודי בקשר המציאה על מנת להגיש כתב אישום (בכתבה זאת אין התייחסות לנושא ההרשעה להמשך לבוא).
בנקודה זאת לא פעם מוצאים אנשים שנתפסים עם חבילות סמים בחלציים וטוענים בתוקף שהם לא ידעו על קיומם – מיותר לציין שהטענה מגוחכת –
קשה להסביר כיצד מגיעים לשליטה כל כך אינטימית בחפץ -ללא מודעות וידיעה גם על ההחזקה וגם על הפליליות שבה (מעצם מקום המחבוא).
אבל בדירות מגורים, בהם נימצא חפץ אסור בעת חיפוש, לא פעם טוען אחד הדיירים שלא הייתה לו מודעות וידיעה אודות החפץ.
בנסיבות אלו נחקרים כל הדיירים בבית – עד שהמשטרה מיחסת את ההחזקה לאחד מהם – או במקרים בהם לא ניתן להכריע לכול הדיירים שהם בעלי ההחזקה בחפץ –
שהרי קשר של שתיקה ואי הפללה מתקיים בין שותפים למציאות וביניהם בלבד. (לא פעם די בראיה חלקית נוספת לצורך ייחוס הסם לאחד הדיירים).
בדרך כלל מתקיים בין הדיירים בנסיבות שכאלו קשר מאחד בקבוצה שכזאת והוא התא המשפחתי/חברות וכו – הרי המאחד הוא שהוביל למגורים משותפים – והמאחד הוא שמוביל לסירוב להסגר את העבריין.
הידיעה:
עצם הידיעה בפועל או בעצימת עיניים אודות הנשק בצירוף מיקום הנשק והיכולת (גם תאורטית) להגיע אליו - הוא מה שיוצר החזקה בו – ומכאן הוא שווה עבירה פלילית חמורה.
בנסיבות אלו יכול אדם להחשב למחזיק גם בציוד שנמצא אצל אחר.
אולם, במידה ואין כל ידיעה על הנשק, וכמו שפורסם הנשק נימצא במקום בו ישנה נגישות ייחודית לקבוצה מסוימת והיא קבוצת הדיירים שגרים שם באותה קומה של אותו הבינין – כאן עולה חשד כללי כלפי כל החברים בקבוצה של בעלי נגישות.
חשוב לדעת, אם אחר, אפילו לקוח, אפילו מקורב, מאכסן את הנשק במקום לא יכולה להתקיים כל עבירה פלילית - בהנחה שאין ידיעה ואין חשד בדבר האפשרות – אבל כאן המחסן אמור להיות נעול (לפי הפרסום) כך שעולה השאלה כיצד זה אדם זר הגיע אליו ?
יודגש: הבסיס לאירוע פלילי הוא הידיעה !!! (קיימים מקרים ש"עצימת עיניים" – היינו סירוב להכיר במציאות וראיה שלה שקולה לידיעה) – כמו לדוגמא ידיעה על כך שאחר לוקח את המפתחות לצורך אחסון במקום וסירוב לברר מה מאוחסן שם.
החשד:
מה שיכול להיחשב למוזר באירוע שם הוא שמשטרה לא חקרה כלל את השכנים האחרים (לפי התקשורת), שכולם בעלי יחידות מגורים בקומה והמחסן משמש את הדירות של כלל הדיירים באותה הקומה.
מיותר לציין שבין הדיירים אין כל מכנה משותף, כל דייר ודירתו – וקשה למצוא סוג של אחריות משותפת מעצם הבעלות על הדירה לסוגיית ההחזקה בנשק.
בהעדר חקירה של הדיירים נוצרת מציאות בה המשטרה מייחסת את העבירה רק לאחת הדיירות היינו לעורכת הדין ברקו – ואין כל חשד בדיירים האחרים – הכול עוד לפני החקירה - מכאן עולה השאלה – למה ?
האם לא ראוי לחקור את השכנים ולבחון מי מהם הוא גם פוטנציאל או בעל נגיעה לחבילות ?
התשובה, כרגיל, בימי המעצר והתנהגות כל כך חד ממדית מצד המשטרה – "מידע מודיעיני" – הדבר נרמז בתקשורת שהמשטרה פועלת על סמך "מידע מודיעיני".
"מידע מודיעיני" בחקירה:
זה המקום לציין, "מידע מודיעיני" יכול להוביל לחקירה ולהוליך חקירה, אולם, על מנת להוליך תיק פלילי הוא חייב להיות מגובה ב"תעודת חיסיון".
(במהלך החקירה אין כל צורך בתעודת חיסיון – הרי הפרטים חסויים מעצם היותם קשורים לחקירה ורק הגשת האישום הופכת את החומר לחייב בידיעה של הנחקר/נאשם ומכאן יוצר את הצורך ב"תעודת חיסיון" באם רוצים להסתיר ראיה).
"תעודת חיסיון" בתיק פלילי:
לא פעם המשטרה יודעת על אירוע פלילי ואינה יכולה להגיש כתב אישום. הסיבה היא שהמידע שנימצא בידה הוא מידע חסוי שאינו יכול לשמש בתיק הפלילי. מקצרה יוסבר נושא זה.
התנאי הבסיסי להוצאה של "תעודת חיסיון" הוא שהמידע אינו נוגע לליבת האישום – מה שימנע מהנאשם את היכולת להתגונן מפניו וכך יצור מציאות של משפט סתרים.
הרי כל הראיות בבסיס האישום חייבות לעבור דרך עיניו הבוחנות של הנאשם וההגנה – או לפחות להיות מגובות בתעודת חיסיון – תוך שאין הן משפיעות באופן חמור על היכולת להתגוננות.
כך יוצא שאם תמצא תביעת אצבע על הנשק – ברור שהמידע שיש בידי המשטרה והוליך את החקירה – אינו רלוונטי – הרי האישום מבוסס על תביעת האצבע.
כנ"ל בייחס לממצאי DNA.
או כל ממצא אחר שקושר אישית בין הנחקר לבין המוצג.
(ברגע זה אין התייחסות לשאלה האם הטביעה היא על המוצג הפלילי או על אמצעי אריזה חסר יחוד).
אבל ללא טביעה כאמור – היינו ללא כל קשר בין המוצג לבין האדם – מלבד "מידע מודיעיני" כזה שהמשטרה אינה רוצה לפרסם לידיעת הנחקר מחשש לדוגמא שאזרחים אחרים לא ישתפו פעולה עם המשטרה לעתיד לבוא.
במצב שכזה קשה מאוד לבסס קשר ישיר משפטי למוצג שנתפס (זיהוי חבילות, קביעת אזורים במחסן וכו יכולה לשנות את התמונה).
חומר חסוי מטעם לפגיעה באפשרות להעזר על ידי הציבור:
בתיקים בהם עזרת הציבור אינה ברורה קשה למצוא אפשרות להשתמש בחומר החסוי (בכך לחשוף את מוסר החומר ילדי המשטרה לידיעת העבריינים) - שזה נוגע לבסיס האישום – בעת תיק פלילי.
הרי מרגע שמוגש האישום קיימת חובה למסור כל חומר שיש. חומר מודיעיני בבסיס האישום אינו יכול להימסר – כך יוצא שלא יוגש אישום פלילי במקרה בו אין ראיה קושרת נוספת.
יובהר: אין אפשרות למנוע מנאשם לעיין בכול החומר הראיות בתיק – ללא תעודת חיסיון.
תעודת חיסיון אינה יכולה לגעת לליבת האישום.
במקרה ותעודת החיסיון נוגעת לליבת האישום יגיש הנאשם בקשה לגילוי חומר הראיות, במידה ובית המשפט שדן בבקשה יחשוב שהחומר נוגע לליבת האישום – בית המשפט יורה על חשיפתו.
כאן עומדת למדינה אפשרות לחזור מכתב האישום – ובכך למנוע חשיפה של אותו החומר.
חזרה מכתב האישום – באמצע משפט משמעה זיכוי הנאשם – אלא אם נקבע אחרת (בהסכמה)..
