|
חידושים במשפט הפלילי:
פרק זה הוא חדש ביותר ועדיין לא נרשם אלא בנקודות, עם הזמן יתמלא גם פרק זה בתוכן, בשאיפה מועיל ומאתגר.
כל התחום של משפט פלילי אינו כופא על שמריו.
לצד התקדמות המשפט אנו רואים שינויים רבים וחלקם יסקרו בפרק זה. השינויים נגרמים בשל פעולותהם של לוביסטים ולובים בכנסת לצורך שימות הדגש על עבירות פליליות כאילו ואחרות.
חלק מהשינויים נוצרו בשל שיקולי מערכת שבאה למעשה לנסות ולהוציא אירועים קלי משקל מהענישה הפלילית - אחרי שנים בהן המערכת דאגה להעביר אירועים שונים, בהם חסרי חשיבות, לתוך הענישה הפלילית - עאד כדי סתימת בתי המשפט לגמרי.
תחומי ההתיחסות שפרק זה מעוניין לדון בהם.
א. העברת עבירות התעבורה לתחומי הענישה הפלילית.
ב. אי העמדה לדין בעבירות קלות.
ג. הסתפקות בעדות יחידה בעבירות מין.
ד. מוסד השימוע.
ה. חוקי הלבנת הון.
ו. עבירות מין חדשות.
ז. מעבר מקבילות למישקל וחזרה.
ח. חוק שי דרומי - הגנה עצמית.
ט. אישומי יתר.
התיחסות:
א. תעבורה.
משיחות עם גורמים בכירים בפרקליטת (אחד מפרקליטי המחוזות) קיים במערכת חוסר שיוויון בעבירות תעבורה.
הרי כל הענישה הפלילית למעשה מכוונת על התוצאה בעבירות תנועה.
לדוגמא:
אדם הנוהג במהירות של 150 ק"מ בעיר ולא ביצע פגיעה ידון כיום לעונש תעבורתי בלבד - שעה שעצם העובדה שלא פגע באיש היא תוצאה של מזל.
אם היה הורג אדם אזי היה נשפט בחומרה בגין הריגה.
גם אם היה נוהג כשורה והיה אשם מת היה נשפט על "גרימת מוות ברשלנות".
היינו התוצאה היא המכתיבה את העונש ולא המעשה - המגמה כיום היא לנסות ולשנות את הדגש ולהכניס הרבה יותר תיקים תעבורתיים לתוך הענישה הפלילית.
ב. אי העמדה לדין בעבירות קלות.
מפרסומים לאחרונה (תחילת חודש יוני 2008) מתחזקת המגמה שלא להגיש כתבי אישום בעבירות קלות - גם שיש נפגעים.
שקיים נפגע לא פעם מותנת סגירת התיק בפיצוי המתלונן.
לציין מגמה זאת מתקיימת בשנים האחרונות במערכת המישפט בעיקר בתיקי סמים/גניבה קלה.
המטרה היא להגדיל את המגמה גם לתיקי אלימות ראשונים - ללא פגיעה מהותית.
למעשה הכוונה היא שלא לסתום את המערכת בתיקים זעירים רבים שמביאים ללזות ההליך הפלילי.
ג. האם משתנה המגמה להסתפקות בעדות יחידה בעבירות מין ?
עד לא מזמן די היה בתלונה על עבירת מין ללא תמיכה חיצונית בעדות.
לא פעם הורשעו אנשים על סמך העודת יחידה, ה"חיזוק" ואף ה"סיוע" לתלונה היחידה תמונה הייתה במצבה הריגשי של המתלוננת בעת מסירת התלונה או אף במהלך העדות בבית המישפט.
מגמה זאת יצרה מציאות של הרשעות רבות שלמעשה כל שיש בידי השופט הוא מילה מולה מילה - ולא פעם התלונה היא אחרי שנים רבות.
במרבית המיקרים הורשע הנאשם למרות המצב.
היינו השופטים לקחו על עצמם תפקיד של בוחני כליות ולב והאמינו מעבר לכל ספק סביר - גם , לא פעם, למתלוננות בעלות אינטרס ניכר בהרשעה !!!
לאחרונה (יוני 2008) בהרצאה של פרופסור היס (ראש בפועל של המכון לרפואה משפטית אבו כביר) נמתחה ביקורת עזה על מציאות זאת. הרי האומנם לא נותר "ספק סביר" שאין ולו ממצע בודד לתמיכה בתלונה ?
לציין כיום עם החשיפה לאמצעי התקשורת יורד אף "גיל השקר" ולא פעם מתברר שגם נערות צעירות שיקרו על הדוכן ובדו סיפורי זוועה על האירועים שעברו.
לעיון האני נימר ע"פ 7220/05 שם המתלוננת סבלה מבעיות של מוחצנות מינית - בית המשפט קובע שאפילו היא מאמינה בכל ליבה בתלונה אין די בכך ויש צורך בראיה חיצונית שאינה נימצאת במתלוננת עצמה.
דוגמא נוספת למגמה המתפתחת היא הדחתה של המתלוננת א' מבית הנשיא מכתב האישום - שם - כפי שנמסר למתלוננת מגורמים המקורבים לתיק - למרות שאותה א' מאמינה בכל ליבה באירועים - עודף מוכנות לחקירה הביא למסקנה שאין דרך להשתמש בעדותו של עד "מתוכנת" מידי.
מדיברי פרופסור היס:
האירוע המשמעותי יותר שיכול להעיד על השינוי במערכת היא הרצאה של פרופסור יהודה היס ראש המכון באבו כביר שהוא האדם האחראי על איסוף ראיות מקוברנות אונס. (הרצאה מיום 3.6.08 בפני בכנס בבית החולים ולפסון ברשות מנהל האגף לנשים ולידות).
נקודת המפתח בהרצאה: "צריך לזכור שיש נשים שמביימות תקיפה מינית וצריך להיות מאוד רגישים לעיניין ....אין ספק שאנחנו צריכים להאמין לתלונה....אבל באיזשהו מקום במוח צריך לחשוב שאולי זה לא בידיוק נכון, ושאולי היה ביום. נהוגק לחשוב שמי שמביימת (תלונה על) אונס הן נשים מבוגרות ולא ילדות או נערות, שכן לילדות או נערות אין מספיק רוע לב לביים דברים , אבל זה היה נכון לפני שלושים שנה. ועדיין התופעה הזאת בשולים".
ועל מערכת המשפט נאמר: "קיימות הרשעות בלי ביסוס עובדתי, בשלוש השנים האחרונות אני מלא התפעלות מהשופטים שאין להם שום מושג רפואי ....שאיכשהו מגיעים בצורה מתוחכמת למסקנה מסויימת - וזה מאוד בעייתי כי היום אונס זה כמו רצח מבחינת העונשים".
על צורת החקירה/הרשעה: "חשוב להדגיש : זה שאין סימני חבלה, לא כלליים ולא באברי המין , לא שולל תלונה על אונס. אך בסופו של דבר צריך לבסס אותה. כשהרופא המשפטי מגיע לדוכן ואומר הייתה תלונה, אך אין שום נתון נוסף שהחקירה המשטרתית הגיע אליו - זו מילה כנגד מילה , וצריך לשאול האם אנחנו לא הולכים צעד אחד מהר מידי, והאם לא צריך לעשות חושבים לפני שמרשיעים".
על סם האונס אמר: "בכל הנושא של סם האונס אין לנו אפילו לא ראיה אחת בארץ, ... זה נכון שמשך החיים של הסם קצר מאוד ואנחנו מודעים לזה, ומכירים את זה, כמעט כל המתלונונות עוד לפני שאנחנו פותחים איתן בשיחה כבר יודעות להגיד:"תשמע זה היה סם אונס". אין לה ספק שאנסו אותה, אין לה ספק שזה סם אונס" אבל אנחנו לא הצלחנו למצוא עד עכשיו אפילו לא מקרה אחד".
ד. שימוע.
עד פרשת קצב נושא השימוע היה לא פעם אות מתה.
סנגורים חששו לפרט את מלוא הנתונים שבידהם בפני הפרקלליטות/תביעות בשימוע שכן אז בד"כ היה מתנהל סוג של תיקון הליקויים ושימת דגשים - הכל לפי שנאמר.
לאור זאת שימועיים עסקו בד"כ לא בהיבטי העבירה אלא בהיבטים אישיים -
חשיפת טענות הגנה הייתה מתבצעת במשורה - מחשש לתיקון.
ראוי לציין לא פעם התבטא עורכי דין פליליים מהשורה הראשונה על המוסד וטענות שמדובר בפיקציה לא ראויה.
בפרשת קצב שונה האישום כפי שהיה בכתב האישום המוקדם ללא הכר עד לכתב האישום הסופי (ממנו חזר קצב) כך שמדובר בהשג הסנגורילאלי הגדול ביותר בתחום זה - מה שמחייב שיקול דעת נוסף בכל אירוע של שימוע לעתיד לבוא.
לציין, הסנגורים חשפו חלק ניכר מחומר הראיות אולם, כפי הניראה, הותירו בידהם עדיין קלפים סגורים להמשך ההליכים.
ו: עבירות מין חדשות.
עבירות ההטרדה המינית הן כמעט יחודיות לישראל בלבד.
רק כאן יכולה הערבה חד פעמית בעבודה יכולה להחשב לעוולה פלילית (לא רק אזרחית) אפילו ההערה הייתה חד פעמית אפילו המטרה כמעט כשרה.
לאחרונה בנוסף לכך החלו להאכף בארץ חוקי המחשבים ביחס לפדופיליה ברשת (אחזקת תמונות תועבה).
בעבירה זאת, לא פעם, הנאשם זוכה למשפט ציבורי - היינו המעצר מסוקר בהרחבה בעיתונות ומפורסם בכל אמצעי התקשורת -כך שהענישה בפועל היא בעצם הפרסום.
ז - קבילות מול מישקל.
בעבר המצב היה ברור ראיה בלתי קבילה לא הוגשה.
לאחר זמן המטולטלת והמחשבה על בית משפט "מיקצועי" - בניגוד לשיטת המושבעים הפכו כל ראיה לקבילה - והשאלה שניבחנה הייתה המשקל אותו אנו מיחסים לאותה הראיה.
לאחרונה לאור סידרה של פסקי דין המטולטלת זזה שוב והשאלה של קבילות הראיה מתחילה לקבל מקום של כבוד - מקום שזכויות הנאשם נפגעו.
הדבר בא מתוך מסקנה שהמשטרה רואה בפגיעה בזכויות רע הכרחי כך שבפועל השוטר לא נענש ויש למעשה עידוד למעבר על החוק מצד אנשי משטרה.
ח - מקרה שי דרומי:
עד עכשיו הזכות להגנה עצמית הייתה מוגבלת ביותר.
למעשה למדינה היה מונופול על השימוש בכוח - וגם זה היה מוגבל. גם במקרים בהם הפעולה הייתה סבירה כנגד התקפה אלימה ביותר הוגשו כתבי אישום כנגד המתגוננים ולא פעם אילו הורשעו והוענשו על ידי בתי המשפט.
עד לעכשיו לצורך הגנה עצמית היה צורך להוכיח את הנקודות הבאות.
1. התקפה שלא כדין.
2. סכנה מוחשית לפגיעה באחד האינטרסים שלך. (גוף ורכוש).
3. המעשה דרוש באופן מידי.
4. הפסקת ההתגוננות מיד בסיום התקיפה.
היינו אסור היה מרגע תחילת הבריחה להמשיך להשתמש בכוח כלפי העבריין.
5. סבירות המעשה - האמצעי צריך להתאים למטרה (לא להשתמש בכוח יתר).
6. אין הגנה במקרה שהאדם ניכנס למצב מרצונו תוך ציפיה שהמצב יתרחש.
טעות במצב הדברים - גם אם יש טעות במצב הדברים קיימת הגנה - גם שיש טעות לא סבירה יכולה להיות הגנה עצמית.
אולם צריכה להיות טעות !!! היינו חשוב היה למסור למשטרה גרסה.
לאחרונה נחקק חוק הידוע בשם חוק שי דרומי. החוק משנה את המצב ומתיר התגוננות פעילה הרבה יותר.
34י1. (*א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור.
(ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול אם –
(1) המעשה לא היה סביר בעליל, בנסיבות העניין, לשם הדיפת המתפרץ או הנכנס;
(2) האדם הביא בהתנהגותו הפסולה להתפרצות או לכניסה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים.
(ג) לעניין סעיף זה, "משק חקלאי" – לרבות שטח מרעה ושטח
המשמש לאחסון ציוד וכלי רכב במשק חקלאי.
(תיקון מס' 98) תשס"ח-2008
|
למעשה מוכשר מצב של פעולה רחבה ביותר (עד כדי גרימת מוות) כנגד פורצים/גנבים שחודרים לבית/שטח (כולל החצר).
לאור החדשנות של החוק עדיין אין פסיקה המפרשת את החוק - על כך בהמשך.
ט. אישומי יתר.
כל פרקליט בכיר יכחיש. תקנות היועץ המשפטי לממשלה אוסרות. פסק הדין בעיניין קצב שולל מכול וכל - אבל זה קיים מציאות קיומית בלתי ניתנת לאמון (במיוחד בעבירות קלות יחסית).
אישומי יתר, היינו פרקליטים ותובעים הכותבים כתבי אישום שמטרתם היחידה היא להביא את הנאשם להסדר טיעון תוך "ויתורים" על אישומים רבים מצידם במשא ומתן.
חשוב לדעת אותם אישומים לא היו ולא ניבראו, בד"כ מדובר בפיצול אישום אמיתי למספר אישומי משנה והגזמה בהם, או אמונה לתלונה - אמונה שכל העובדות מוכחיות שמדובר באמונת כזב.
כך לפרקליט יש שוט גדול במיוחד מעל הנאשם שמחשש שיורשע באחד מהאישומים הרבים הוא מודה בתיק המצומצם מתוך רצון שלא להיות בסיכון אין סופי.
דוגמא: מהימים האחרונים, כתב האישום כלל אישום כנגד הגבר שעל מנת לסחוט את אישתו וליצור עבורה מציעות מפחידה, הנ"ל דקר את עצמו בסכין ונעץ את הסכין בביטנו ודם פרץ.
זאת התלונה.
מה לעשות שהאיש נעצר דקות מהתלונה, ביטנו נבחנה ואין כל פצע דקירה, החולצה שלמה והוא אפילו לא מכיר את האירוע - אבל אישום זה כמו עוד 9 אירועין נוספים המתוארים בכתב האישום שרק אחדים מהם "אמיתיים" יוצרים תחושה אצל הנאשם שאולי עדיף להתפשר ו"להודות במשהו" על מנת להימנע מהסיכון.
י: תסקיר קורבן:
חוקר נפגעות עבירה פלילית שנוצר על ידי לובי הנשים חפץ היה להכניס "דמות" נוספת לאולם המשפט - הקורבן.
לקורבן זכויות רבות לפי החוק ובין היתר להגיש תצהיר לבית המישפט. התצהיר כמובן יכול להכיל עובדות שיקריות או כאילו שהן לא חלק מכתב האישום.
לכאורה מצב בלתי נסבל מצד הנאשם.
משפט קצב הוכיח שמול הזכות הזאת קיימת גם זכות לנאשם לזמן את המתלוננת לדוכן העדים וצורך חקירתה על התצהיר.
קראו אף אודות - מגמות במשפט
|
