עדות מפי שמועה -פרק בבניה
ככלל עדים מעידים רק על מה שהם קלטו במבחר החושים שלהם.
באופן עקרוני אם העד לא קלט את הדברים מדובר בעדות שמועה – העדות אינה קבילה כראיה לאמיתות תוכנה.
באופן עקרוני!
במהלך המשפט, חובה בעת החקירות על הצד השני להקשיב היטב לעדות ולהתנגד בכול מקום בו העדות גולשת לעדות שמועה, או עדות של שמועה על שמועה.
במרבית המקרים תירשם סוג של התנגדות כללית לאמירת הדברים על מנת לאפשר את שתךף העדות, אולם הדבר אינו תמיד כך, ולא אחת יערכו קרבות ענק בשאלה של מקור המידע והאם הוא יכול להאמר לפרוטוקול כעדות.
יותר לציין – באם צד מסוים מתרשל בשמירה על הפרוטוקול הרי בשיטה האדברסרית הדברים נכנסים לתיק והופכים להיות אמת.
לכן חובה לעמוד על המשמר.
פקודת הראיות הסעיפים הרלוונטים.
עדות שמועה? מי קבע?
בשנת 2021 נתקלתי באירוע שלא יאמן – חוקרת ילדים בעת העדות בבית המשפט הסבירה למה היא לא ביצעה את תפקידה כיאות.
היא הסבירה שלא מדובר ברשלנות אלא היא החליטה שהיא לא בוחנת מול הקטין שעליה היה לחקור אמרות של עדים אחרים בטיעון של "עדות שמועה".
בזמן אמת הקשבתי ושתקתי. (בעת הסיכומים היו בפי מספר טענות) חובה להבין שיש אימרות טיפשיות – אין טעם להתנגח – אלא להמתין לסיכומים -לבטח שמדובר בעדי תביעה:
א. היא חייבת לבחון את הנושאים שעולים מפי עדים אחרים! שמועה או שלא שמועה. היא לא חוקרת ושאלות כמו קבילות הן לא נהשאלות שלה.
ב. אמרות של הנחקר לעדים אחרים שהוא מספר עליהם – והם לא מספרים עליהם – אינן עדות שמועה לעצם האמירות. אלא לכול היותר עדות שמועה בייחס למעשים שאותו קטין מתאר.
ג. שיחות שהוא מתאר עם עדים – הן עדות מקור! (חזרה מסוימת על הסעיף למעלה).
הטיעון הבסיסי היה שחוקרת הילדים לא מקצועית ולא מוכשרת לתפקידה. זה לא מטרה של חוקר בתיק לברר נושאים כמו עדות שמועה – אלא החוקר צריך להטיח את טענותיו – ולקבל התייחסות של עדים – גם שהן עדויות שמועה.
הסבר: החלוקה לשמועה מול אמירה
בהנחה שאדם כלשהו מספר לך על אירוע בו הוא היה נימצא ולקח בו חלק, יש כאן שני חלקים לאירוע.
יש את החלק שהוא מספר – לבטח שזהו אירוע פלילי של קורבן עבירת מין זה מהותי – מהותי גם לדעת באם אותו אדם משקר ואין סיפור כלל.
בייחס לאירוע המיני עצמו – מדובר בעדות שמועה.
חשוב לציין – בתוך השמועה יש מאפיינים נוספים כמו בכי, עוצמת תאור האירוע, ועוד ועוד פרמטרים שמשפיעים על האמון בתיאור.
סימן ב': עדות על אמרות
מיותר לציין חוקים קוראים במקור. כאן זה לא מקור אלא ציטוטים שנועדו להסביר את המציאות מתוך עיני שלי עורך דין אדטו, בהליכי המשפט הפלילי.
אמרת עד בעת ביצוע עבירה
9. עדות על אמרה שנאמרה בשעה שנעשה, לפי הטענה, מעשה עבירה, או בסמוך לפניו או לאחריו, והאמרה נוגעת במישרין לעובדה השייכת לענין, תהא קבילה אם אמר אותה אדם שהוא עצמו עד במשפט.
אמרה של קרבן אלימות
10. עדות על אמרה שאמר אדם שנעשה בו, לפי הטענה, מעשה אלימות, והאמרה נוגעת לאותו מעשה או לנסיבות-לואי שלו, תהא קבילה אף אם האדם שאמר אותה אינו נוכח כעד ואף אין להביאו למשפט משום שהוא נפטר או תשוש או חולה או נעדר מן הארץ, ובלבד שנתקיימה באותה אמרה אחת מאלה:
(1) היא נאמרה בשעת מעשה האלימות, או בסמוך לאחריו, או לאחר שהיתה לו ההזדמנות הראשונה להתאונן עליו;
(2) היא נוגעת למעשה האלימות לפי סדר האירועים עד כדי היותה חוליה בשלשלת הנסיבות הקשורות במישרין לביצוע העבירה;
(3) היא נאמרה בשעה שהוא היה גוסס, או האמין שהוא גוסס, בעקבו של מעשה האלימות.
אמרת עד מחוץ לבית המשפט (תיקון מס' 5) תש"ם-1979
10א. (א) אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אם נתקיימו אלה:
(1) מתן האמרה הוכח במשפט;
(2) נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו;
(3) העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה.
(ב) בית-המשפט רשאי לקבל אמרה כאמור בסעיף קטן (א) אף אם נותן האמרה איננו עד, בין משום שהוא מסרב להעיד או אינו מסוגל להעיד, ובין שלא ניתן להביאו לבית-המשפט משום שאינו בחיים או לא ניתן למצאו, ובלבד שבית-המשפט שוכנע שמנסיבות הענין עולה, כי אמצעי פסול שימש להניא או למנוע את נותן האמרה מלתת את העדות.
(ג) בית המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה, או על חלקה, והוא רשאי להעדיף את האמרה על עדותו של העד, והכל אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט, והטעמים יירשמו.
(ד) לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה.
קבלת אמרה בהסכמה (תיקון מס' 5) תש"ם-1979
10ב. אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אף אם נותנה אינו עד במשפט, אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האמרה לא היה שנוי במחלוקת, ובלבד שהנאשם היה מיוצג על ידי עורך דין.
שמירת דינים (תיקון מס' 5) תש"ם-1979
10ג. אין האמור בסעיפים 10א ו-10ב כדי להכשיר ראיה שאינה קבילה מסיבה אחרת שבדין או לפסול ראיה שהיא כשרה לפי דין אחר.
הוכחת אמרה של נאשם (תיקון מס' 5) תש"ם-1979 ת"ט תש"ם-1980
11. אמרתו של נאשם מותר להוכיח בעדותו של אדם ששמע אותה; נרשמה האמרה בכתב והנאשם חתם עליה או קיים אותה באופן אחר, מותר להוכיחה בעדות על כך ממי שהיה נוכח באותו מעמד. אמרה שנרשמה כאמור מותר להוכיחה אף בתצהיר בכתב של מי שהיה נוכח באותו מעמד, אם הנאשם מיוצג וסניגורו הסכים לכך או – כאשר האמרה נוגעת לאישום בעוון או בחטא – אם הנאשם, במענה לשאלת בית המשפט ולאחר שבית המשפט הסביר לו את זכותו לחקור את נותן התצהיר, אישר שקרא את האמרה או שהיא הוקראה לו, אינו כופר בכך שהאמרה היא אמרתו וויתר על חקירת מקבל האמרה.
הודיה
12. (א) עדות על הודיית הנאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה ובית המשפט ראה שההודיה היתה חפשית ומרצון.
(תיקון מס' 5) תש"ם-1979
(ב) בית המשפט רשאי לקבל כראיה, להוכחת הנסיבות שבהן ניתנה הודיית נאשם, גם תצהיר בכתב של מקבל ההודיה, שבו הוא מפרט את נסיבות גביית ההודיה ומצהיר כי ההודיה היתה חפשית ומרצון, והוא אם נתקיים אחד מאלה:
(1) הנאשם מיוצג וסניגורו ויתר על חקירת מקבל ההודיה;
(2) ההודיה היתה על עבירה שהיא עוון או חטא והנאשם, במענה לשאלת בית המשפט ולאחר שבית המשפט הסביר לו את זכותו לחקור את נותן התצהיר, אישר שקרא את ההודיה או שהיא הוקראה לו, אינו כופר בכך שההודיה היתה חפשית ומרצון וויתר על חקירת מקבל ההודיה.
בייחס לכול אמירה שאמורה להישמע כעדות שמועה חלות מספר שאלות משנה, התשובה לכל שאלה תשנה לחלוטין את צורך הייחס לאותה האמירה.
שאלת הבסיס היא: מי אמר את הדברים האם עד לאירועים או הנאשם?
מתי נקבל עדויות שמועה לאמיתות התוכן
ככלל כל הסעיף הזה אמור היה לבוא על מנת להסביר שיש מקרים רבים בהם כן נקבל עדויות שמועה לאמיתות התוכן.
לאור העובדה שהפרק לא בנוי לעורכי דין נגדיר זאת כך.
א. חוות דעת.
ב. הבעת דעה.
אירועים הצמודים לאירועי אלימות.
כאשר האמירה והאירוע הן בו זמניים – נוכל לאשר את עדות השמועה.
כאשר האמירה היא בניגוד לאינטרס אישי של האדם.
לדוגמה:
תיק רצח אותו ניהלתי.
הפתולוג של ההגנה (נאשם אחר) בחן את הגופה וקבע ממצאים.
הנאשם האחר העביר את הממצאים אלי בהסכמה.
הממצאים תמכו בי – והיו כנגד הנאשם האחר (משפטו התנהל במוטב אחר).
היינו יש אמון בחומרים הנ"ל לאור העובדה שנרשמו בניגוד למי שזימן את חוות הדעת.
ראוי לציין הממצאים היו אז אחרי שנתפסו בידי מערכת בתי המשט – כמקובל ונמסרו אלי אחרי זמן ניכר.
נאשם ועדות שמועה
אם נאשם אמר את הדברים מדובר בהודיית חוץ.
אפשרי להוכיח אותה בשלל דרכים – אין חובת כתב.
על סמך להרשיע את הנאשם לפי הודיית החוץ שלו יש צורך בדבר מה נוסף. (תוספת מאמתת קלת ערך).
כל שנידרש הוא על מנת להרשיע יש צורך להוכיח שההדיה היא:
חופשית
וכן מרצון.
במיידת הצורך, יש צורך להוכיח את נסיבות מתן האימרה.
היינו נעבור לסעיפים של הוכחת האימרה – בעיף 10 א לפקודת הראיות.
רס גסטה.
העד שמע את האירוע אגב אירוע מרגש ומסעיר, בנסיבות אלה יש נטיה לאשר את האמירה.
היינו את עדות השמועה.
הדברים נאמרו על ידי עד?
האם באופן ספונטני סמוך לאירוע.
באם באופן ספונטני.
סעיף 9 וסעיף 10.
אלא חלים רק על אימרות ספונטניות.
שם לא צריך תוספת ראייתית. אין דרישת כתב.
סעיף 9 עד רגיל.
אמרת עד בעת ביצוע עבירה
9. עדות על אמרה שנאמרה בשעה שנעשה, לפי הטענה, מעשה עבירה, או בסמוך לפניו או לאחריו, והאמרה נוגעת במישרין לעובדה השייכת לענין, תהא קבילה אם אמר אותה אדם שהוא עצמו עד במשפט.
סעיף 10 ניפגע אלימות.
אמרה של קרבן אלימות
10. עדות על אמרה שאמר אדם שנעשה בו, לפי הטענה, מעשה אלימות, והאמרה נוגעת לאותו מעשה או לנסיבות-לואי שלו, תהא קבילה אף אם האדם שאמר אותה אינו נוכח כעד ואף אין להביאו למשפט משום שהוא נפטר או תשוש או חולה או נעדר מן הארץ, ובלבד שנתקיימה באותה אמרה אחת מאלה:
(1) היא נאמרה בשעת מעשה האלימות, או בסמוך לאחריו, או לאחר שהיתה לו ההזדמנות הראשונה להתאונן עליו;
(2) היא נוגעת למעשה האלימות לפי סדר האירועים עד כדי היותה חוליה בשלשלת הנסיבות הקשורות במישרין לביצוע העבירה;
(3) היא נאמרה בשעה שהוא היה גוסס, או האמין שהוא גוסס, בעקבו של מעשה האלימות.
באם לא בספונטניות – סעיף 10 א. יש תוספת ראייתית מסוג חיזוק.
יש חובה של תיעוד (במקור דרישת כתב).
10 אא העד נוכח ואינו משתף פעולה.
היינו דבריו שונים באופן מהותי ממה שהוא אומר במשפט (או מכחיש).
העד נוכח במשפט, היינו האדם שאמר את הדברים, ואדם אחר מתעד את הדברים.
10 א ב העד לא נוכח כלל, הדברים נירשמו.
יש חובה להוכיח אמצעי פסול.
אדם שנעלם אינו עונה על הדרישה.