הצהרת תובע – ההליך שלפני ההליך של הגשת כתב אישום.
בסיום שלב החקירה ולפני הגשת כתב האישום יש מרווח.
מצד אחד הסתיימה החקירה והכלל חייב להיות שחרור.
מצד שני, יש רצון להגיש בקשה למעצר עד לתום ההליכים או הגבלות אחרות – אבל … עדיין לא נרשמה הבקשה וגם כתב האישום בהליך של כתיבה.
בנסיבות אלה מתבצע הליך של הצהרת תובע על מנת "לשמר" מצב של מעצר. שימור שקיים גם אחרי סיומה של החקירה – ולפני המעצר עד לתום ההליכים.
סעיף 17 לחוק המעצרים
"נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב)".
סיום החקירה במשטרה ועד למעצר עד לתום ההליכים
מעצר לצורכי חקירה מסתיים שמסתיימת החקירה הפלילית! בייחס לאדם עצור. (היינו לא משוחרר).
עם סיום החקירה במשטרה, מסתיימים ימי המעצר לצורכי חקירה. ההיגיון אומר שיש צורך לשחרר את החשוד. (חובה לזכור הצהרת תובע היא בתוך מניין ימי המעצר לחקירה).
אולם למדינה יש בעיה במקרים בהם היא מעוניינת בהמשך המעצר – שהוא כבר בחזקת נאשם! מה יעלה בגורלם של הימים שעד לכתיבה של כתב האישום?
הצהרת תובע – מעצר בין מצבים
חובה לזכור, המעבר בין המציאות של חשוד למציאות של נאשם היא בהגשת כתב האישום!
סיום החקירה הפלילית מחייב את השחרור – וכאן מסעיף כאן מקנה את היכולת להמשך מעצר (של עצור).
הבסיס לכך הוא לאור הצורך לסכם את כל החומרים באופן של גיבוש סופי של הראיות לצורך הגשת כתב האישום, יש אפשרות למעצר "גישור" לעד 5 ימים.
נושא ספירת הימים בין עורך הדין ובין הפרקליטות הוא מהותי.
חובה לזכור מעצר לאור "הצהרת תובע" היא בתוך ימי המעצר לצורכי חקירה.
הצהרת תובע – שינוי מארג הזכויות
חשוב לציין – שמי שהוגשה בעינינו הצהרת תובע והוא נעצר – זכאי לתנאים כשל עצור עד לתום ההליכים בשל העובדה שהחקירה תמה! אין עוד חשש לשיבוש של אותה החקירה.
היינו נגישות לטלפון ועוד.
לאור העובדה שעדיין אין ברשותו אמצעים קשר חשוב לבקש מבית המשפט שיאפשר את השיחות עם המשפחה על חשבון המדינה.
עוד חשוב לדעת – יש עצורים שיועברו למקום כליאה אחר – לכן חשוב להתעדכן בנושא!
הצהרת תובע? מה מתקיים שהאדם משוחרר?
כאשר יש מטרה להמשיך בתנאים, והאדם משוחרר, לדוגמה תחת תנאי שחרור של מעצר בית, והמדינה מעוניינת להמשך התנאים.
זהו לא הסעיף.
הדברים נאמרים למרות שיש דעות הפוכות.
חשוב לזכור שלמשוחררים יש את הזכות לשימוע-בנסיבות אלא נוהגת המדינה לפנות לעורך הדין בבקשה להסכמה לתנאים, בשל אותו השימוע.
חשיבות הצורך לנסות להוביל לשחרור בהצהרת תובע
החקירה הסתיימה – בנסיבות אלא יש כאן את מלוא הנסיבות לנסות לעתור לשחרור – שחרור שאפילו יתקיים בתנאים, יטיל על כל התנאים להמשך.
עורך דין פלילי יבחן כל אפשרות לכן לשחרר בהצהרה.
חשוב לדעת – התובע מצהיר למעשה בהצהרת תובע (מוצאת לבית המשפט השלום על ידי הטוען, שיש מקום להגשת כתב אישום (הוא בחן היטב את התיק), כ מו כן יש מקום לבקש את המעצר עד לתום ההליכים.
היינו טיב האישום גורם לכך שבהסתברות גבוהה יכיל עילה ובקשה למעצר עד לתום ההליכים.
בהעדר הסכמה לראיות הטוען יאלץ להציג את הריאות ולו באופן כללי.
תנאים מצטברים להצהרת תובע
3 תנאים מצטברים – כללי הפרוצדורה של דיון מעצר ימים ממשיכים. (אם חלפו 30 הימים יש אישור יועמ"ש). יש חובה לבחון חלופה גם בשלב זה.
א. רק תובע יכול להצהיר הצהרת תובע – ולא שוטר רגיל (יש צורך בהסמכה מיוחדת).
ב. ההצהרה יכולה להיות גם בעל פה. (אין חובה לכתב). במרבית המקרים מגיע השוטר עם הצהרה בכתב.
ג. התובע צריך להצהיר שעומדים להגיש כתב אישום כנגד החשוד. (אין התחייבות, או ודעות, אלא רק שעומדים לכאורה להגיש).
בדיון, שאין הסכמה (וגם שיש) בית המשפט צריך לבחון האם יש עילה לכאורה למעצר עד לתום ההליכים. במידה ואין עילה צריך לשחרר כבר באותו השלב.
הצהרת תובע
בש"פ 977/19 אבו כף – זו לשון סעיף 17(ד) לחוק המעצרים:
"נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב)".
המסקנה היא שיש לפרש את סעיף 17(ד) לחוק המעצרים כך שיום המעצר הראשון נחשב ליום שלם, ולאחר מכן יש לספור ארבעה ימים שלמים. ככלל, זהו המצב הנוהג ממילא הלכה למעשה מאז חקיקת חוק המעצרים. (דעת רוב).
הצהרת תובע – חזרה לאחור
מה מתקיים שעה שאחרי מתן הצהרת התובע – יש פריצת דרך ראיתית בתיק?
לכאורה הדבר אינו אפשרי – שהרי החקירה במשטרה הסתיימה – אולם בפועל חלק מבדיקות הדי אן אי ובדיקות הט.א עדיין בהליכי בדיקה.
" עוד אציין כי לא ראיתי כל קושי בכך שבית המשפט התיר למדינה לחזור בה מהצהרת התובע, כאשר פעלה בהתאם לסעיפים 16-12 להנחיית פרקליט המדינה מס' 5.1 בדבר "הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים" (18.10.2017)), וזאת בשים לב לנסיבות המיוחדות וההתפתחויות שחלו בחקירה. כפי שנקבע לא אחת על ידי בית משפט זה:
"במצב הדברים הרגיל, סעיף 17(ד) יוצר רצף של מעצר שתחילתו במעצר ימים לצורכי חקירה ועד מעצר עד תום הליכים עם הגשת כתב אישום. אך ייתכנו מצבים של "חזרה לאחור", כאשר לאחר הצהרת תובע על פי סעיף 17(ד) יורה בית המשפט על מעצרו של אדם כחשוד מכוח סעיף 13 לחוק המעצרים. זאת, מקום בו מגיע למשטרה מידע חדש, או כאשר חלה התפתחות מהותית בחקירה, המצריכה פעולות חקירה מהותיות נוספות שיש בהן להשליך על תוכן כתב האישום או על האפשרות כי יימצא שהחשוד אינו מעורב בעבירה המיוחסת לו" (ראו: בש"פ 1270/14 ששון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (20.3.2014)).
הגשת הבקשה למעצר – הצהרת תובע – באיחור
הגשת בקשת מעצר באיחור הופכת את הדיון לדיון שהמעצר אינו חוקי.
אולם חשוב לזכור בייחס לדיני מעצר :
שופט ח' מלצר (כתוארו אז), "מצב שבו שוהה אדם במעצר שלא כדין הוא קשה ביותר הן לאדם הנפגע והן לעקרונות הראויים במדינת חוק דמוקרטית, האמונה על כבוד האדם וחרותו" (ראו בש"פ 8892/08 מדינת ישראל נ' ואהבה, פסקה 1 (29.10.2008)). דא עקא, "[…] תקלה כזאת אינה פוטרת את בית המשפט מלדון בבקשת המעצר המובאת בפניו לגופה.
העובדה שנפלה שגגה בהליכי המעצר, בעקבותיה היה המשיב נתון במעצר בלתי חוקי, יש בה כדי להשליך על השיקולים אם לשוב ולהורות על מעצרו של אותו אדם, אך אין היא מהווה שיקול יחידי ומכריע בשאלה אם יש להיעתר לבקשת המעצר המוגשת, ובית המשפט איננו רשאי להתעלם מן השיקולים האחרים העומדים ביסוד הבקשה אך ורק בשל מורת הרוח המתחייבת מהמחדלים שקרו עובר לבקשה" (שם, פסקה 9; ההדגשה במקור – א.ש.).