זיכוי מחמת הספק

זיכוי מחמת הספק מעורר אצל רבים תחושה קשה ביותר. פרק בבניה 9/20.

לאחרים הוא חלום מרחוק החל משלבי ההתחלה של התיק הפלילי  –  החלום הוא הרי ספק.

למאוכזבים היה ברור שאסור היה להעמיד אותם לדין, עצם העמדה לדין יצרה אצלם נזק קשה, לא פעם נזק ששום דבר לא מסוגל לתקנו. שהמילה "ספק" מכילה סוג של אשמה פלילית נמשכת לנצח!

שהם רוצים שיקבע שאין שום ספק ! (לדבר גם משמעויות אזרחיות ניכרות).

חובה לדעת – לדוגמה לשוטרים שהושעו במהלך המשפט, שם זיכוי מחמת הספק יכול עדיין להוביל להפיך של פיטורים, לא אחת תוך שימוש בעובדות שכבר התבססו במהלך התיק הפלילי.

בתור עורך דין פלילי שחי עם החשודים והנאשמים.


ההרשעה היא רק שהאישום מוכח מעבר לכל ספק סביר

חוק העונשין :

"34כא. ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין.

34כב. (א) לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לכל ספק סביר".

ע"פ 9006/20: "..כאשר השופט גרוסקופף הוסיף וציין בפסק דינו כדלקמן:

 "יש להודות, ״השכל הישר״ מצביע על כך כי תכנון מוקדם כזה אכן התקיים, בגדר "הילכו שניים [ובענייננו שלושה] יחדיו בלתי אם-נועדו(עמוס ג 3). ואולם, הרשעה פלילית לא ניתן לבסס על מבחן ״השכל הישר״ בלבד. יש לבססה ״מעבר לכל ספק סביר״, ולשם כך יש להוכיח כי הגרסה לה טוענת המאשימה אינה רק הסבירה ביותר (קרי שהיא תואמת את השכל הישר) אלא שהיא היחידה המתיישבת באופן המתקבל על הדעת עם הראיות (קרי, שהיא הגרסה הסבירה היחידה שיש אפשרות ממשית להתרחשותה)".


שנוצר סדק של ספק  -זיכוי:

ע"פ 3059/03 – בוריס גלובוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1), 654 ,עמ' 671-672:

"... 'אין אנו רשאים להתעלם – לא יהיה זה ראוי כי נתעלם – מהיסוד המוסרי הכרוך בהרשעתו של נאשם; וגם אם נבקש לחמוק ממנו סופו שיגיע עדנו. הנה כי כן, בסופו של ההליך הראציונאלי לבחינתן של חלופות העשויות להקים ספק סביר באשמתו של נאשם;

וגם במקום שבית משפט יאמר אל לבו:כל חלופות אפשריות נעדרות הן, לכאורה, כל משקל של ממש, ומכאן שהתביעה הוכיחה את אשמתו של נאשם מעבר לכל ספק סביר; גם בהגיענו אל תחנת סיום זו, אפשר שקול קטן וחרישי – קול המוסר – יעלה בו בשופט ממצפונו ויאמר לו:אחרי כל אלה "זה לא זה".

אפשר שקול זה פירושו לא יהיה אלא ספק סביר "ראציונאלי". אפשר גם אחרת.

בין כך ובין אחרת, שופט לא יוכל להתעלם ממצפונו – אסור לו שיחמוק ממנו – ועל-פי צו ליבו יעשה. ובית-משפט שלערעור אף הוא יחליט -בדרכו שלו – כך או אחרת (ע"פ 6251/94 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3)45, 125-124'.

אכן, המדינה הניחה לפנינו ראיות ראויות – ראיות חזקות ומשכנעות – להוכחת אשמתו של המערער. אך לא למעלה מספק סביר. ובסדק צר זה שנִבְעָה בחומת הראיות עומדת לו זכותו של המערער לצאת זכאי מן הספק.

כלֵי-עבודה יצר לו איש-המשפט: לחציבה, לפיסול, לליטוש, לניקוי, להברקה, ואלה כולם תולים הם על קיר חדר מלאכת-המשפט. לכל כלי עיתו, כחפצו של בעליו, ולכל כלי ייעודו. וכולם היו כעמודי-תאורה המורים אותנו את דרך הישר. שניים מאותם כלים הם כלי נטל השיכנוע וכלי הספק הסביר. במערכת עובדות של תיק"ו – וענייננו למראה-עיניי הוא מעין-תיק"ו – שני כלים אלה יורונו מה נעשה. והם יורונו כי יש לזכות את המערער מן הספק" (הדגשות שלי, ש.ט). (הציטוטים מתוך תפ"ח 001053/05)


זיכוי מחמת הספק – מול זיכוי מלא

זיכוי מחמת הספק הוא לפי הדין זיכוי מלא!

אבל הקביעה שיש ספק מובילה אנשים רבים למחשבות על ערעור ותחושה שהם חייבים לקבל זיכוי מלא הרבה יותר – זיכוי שאין דרך לקבל במערכת המשפט.

אני מצרף פסק דין מנחה בנושא, חשוב לזכור – הכותרות בפסק הדין אינם במקור והם מסיבות של עריכת האתר, או נוחות הקריאה בלבד.


תמיד לזכור: זיכוי מחמת הספק הוא זיכוי מלא!

הפירוט הוא מפסק הדין. להזכיר פסקי דין קוראים במקור.

בבית המשפט העליון  ע"פ  8616/19
פסק-דין
בקשה למחיקה על הסף; תשובה לבקשה למחיקת הערעור על הסף מיום 16.2.2020; הודעה מטעם המערער מיום 8.3.2020; הודעה מטעם המשיבה מיום 8.3.2020
רקע :
  1. האם נאשם שזוכה בדין רשאי להגיש ערעור על פסק הדין המזכה? זו השאלה הטעונה הכרעה בגדרי ההליך שבכותרת.
  1. נגד המערער הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין ומרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין. בפסק דינו מיום 11.11.2019 זיכה בית המשפט המחוזי את המערער מכל האישומים שיוחסו לו וזאת "מחמת הספק".
  1. המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוא הערעור דנן, ובו עתר לזיכוי "מוחלט" מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. המשיבה, מצידה, הגישה בקשה למחיקת הערעור על הסף בטענה כי המערער אינו רשאי להגיש ערעור על פסק דין מזכה. המערער, בתשובה, טען כי יש לאפשר לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וזאת, בין השאר, נוכח המשמעות שיכולה להיות לטעמי הזיכוי על תביעת פיצויים עתידית שבדעתו להגיש לפי סעיף 80 לחוק העונשין. עוד נטען, כי בבית משפט זה לא ניתנה הלכה בהרכב של שלושה (להבדיל מהחלטה ב"דן יחיד") המורה כי לא ניתן להגיש ערעור על פסק דין המורה על זיכויו של נאשם.
  1. ביום 4.3.2020 נערך לפניי דיון בבקשה למחיקת הערעור על הסף וביום 8.3.2020 הצדדים הגישו השלמת טיעון בכתב.

אין להגיש ערעור על זיכוי :
  1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי אכן, כפי שטוענת המשיבה, לא ניתן להגיש ערעור על פסק דין המורה על זיכוי. מטעם זה, יש להורות על מחיקתו של ההליך שבכותרת על הסף.
  1. לא אחת נקבע בבית משפט זה כי נאשם שזוכה בדין אינו רשאי לערער על טיב זיכויו, וזאת משום ש"משמעותו של זיכוי מחמת הספק זהה למשמעותו של זיכוי מוחלט" (ראו: רע"פ 1568/99 גלעד נ' מדינת ישראל (25.5.1999)). כך, למשל, קבע כבוד השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן:

"המבקש מעלה שאלה אשר נידונה בפני בית משפט זה מספר פעמים וההלכה בנושא זה הינה עקבית וחד משמעית – אין להתיר ערעור על זיכוי מחמת הספק […]. הטעם לכך הוא כי אין על נםקא מינה משפטית בין סוגי הזיכויים" (ראו: רע"פ 6034/07 אוריאל נ' מדינת ישראל (8.11.2007) (להלן: עניין אוריאל)).

ברוח דברים אלה קבעה המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור, כי דינו של ערעור שהוגש על פסק דין מזכה הוא דחייה. ובלשונה:

"בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש, אשר זוכה בדין אינו יכול לערער על הכרעת הדין המזכה אותו (ראו והשוו: רע"פ 6034/07 אוריאל נ' מדינת ישראל (8.11.2007); רע"פ 1568/99 גלעד נ' מדינת ישראל (25.5.1999)). די היה בכך כדי לדחות את ערעורו של המבקש וקל וחומר את בקשת רשות הערעור" (ראו: רע"פ 3655/12 צדקה נ' עיריית באר שבע, פיסקה 4 (18.7.2012) [ההדגשה לא במקור- ש.ע.]).

           ראו עוד: רע"פ 89/89 אשר נ' מדינת ישראל (8.8.1989); רע"פ 3226/00 זגורי נ' מדינת ישראל (7.5.2000); רע"פ 4178/07 דהאן נ' מדינת ישראל (16.5.2007); רע"פ 548/20 לב נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (23.1.2020) (להלן: עניין לב).

  1. זאת ועוד, בפסיקה הובהר כי אין בסוגיה של פסיקת הוצאותיו של נאשם לפי סעיף 80 לחוק העונשין כדי להקנות זכות ערעור על פסק הדין המזכה, וזאת משום שטיב הזיכוי הוא רק שיקול אחד מבין רבים שיש לשקול בגדרי בקשה זו ובהתחשב בכך שעל החלטת בית המשפט בעניין הוצאות ניתן לערער כאמור בסעיף 80(ג) לחוק העונשין (ראו: עניין אוריאל; עניין לב, בפיסקה 8).

המסקנה של בית המשפט
  1. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי המערער אינו רשאי להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי המורה על זיכויו מן האישומים שיוחסו לו. יחד עם זאת, וכפי שציינתי בדיון שנערך לפניי במעמד הצדדים, חככתי בדעתי באשר לשאלת קיומה של סמכות לבית המשפט, ובפרט לרשמיו, להורות על מחיקה על הסף של ערעור שהוגש על זיכוי (זאת, נוכח הוראות סעיף 213 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל דעה כי לפי פסיקתו של בית משפט זה לא עומדת לנאשם מלכתחילה האפשרות להגיש ערעור על זיכוי, כך שהליך שכזה כלל לא היה צריך להתקבל למרשם. המסקנה הנובעת מכך היא כי יש בידי סמכות להורות על מחיקתו של ההליך כאילו לא התקבל למרשם (ראו והשוו: בש"פ 2567/19 כמאל נ' פרקליטות המדינה (14.4.2019), ערעור על החלטה זו נדחה בבש"פ 3027/19 כאמל נ' פרקליטות מדינה (11.6.2019)), וכך אני מורה.
  1. למען הסר ספק אציין כי לא ראיתי להיעתר לבקשתו החלופית של המערער לתיקון הודעת הערעור כך שיתווסף לה "סעד חלופי של תיקון כתב האישום", זאת משום שאין בתיקון זה כדי לשוות תוחלת להליך בהתחשב באמור לעיל (למבחנים באשר לבחינת בקשה לתיקון הודעת ערעור בהליך פלילי ראו: ע"פ 6483/18 בנימין נ' בנימין (5.5.2019)). בנוסף אבהיר כי אין בהחלטתי זו כדי להביע כל דעה באשר לטענות המערער לגופו של עניין ובפרט באשר לטענותיו בדבר כשלים לכאורה בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי.
  1. אשר על כן, אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת. ממילא, הדיון הקבוע ביום 1.4.2020 – מבוטל.

           החלטתי זו תובא לידיעת המזכירה הראשית אשר תדאג ליישום מתאים שלה, וכן תובא לידיעת יומן בית המשפט לאלתר.

           ניתן היום, ‏י"ט באדר התש"ף (‏15.3.2020).

זמין 24/7 דילוג לתוכן