Motiadatoחומרי חקירה וראיות 
באם יש דרך להכניע ענקים – היינו תיקים פליליים עבי כרס – זאת הדרך (יחד עם עתירות להסרת חיסיון).
בפרק כאן מובא החוק – יחד עם מספר דברי הסבר (התיקון הוא משנת 2016). סעיף 74 חוק סדר הדין הפלילי.
אפשרי לעיין במקביל בהנחיות של מי זכאי לראות את התיק הפלילי!:
קיים נושא ביניים שהפרק לא ידון בו והוא העברת חומרי ראיות לצדדים שלישיים – בכך יש דיון בהנחיות פרקליט המדינה (הנחיה 14.8).
מומלץ לקרוא את ההלכות בנושא : סעיף 74 לחסד”פ במקביל.
לאורך מעל ל 20 שנות עבודתי כעורך דין פלילי בקשות ועתירות אלו ואחרות יצרו עבורי שוני מהותי בתיק.
לא פעם גם בסיס לטיעונים בסיכומים (אחרי שהעתירות והבקשות נדחו בחלקן).
בקשות לפי סעיף 74 לחסד”פ ראוי שיוגשו לפני תחילת דיוני ההוכחות בתיק – אבל המציאות מכה בשלל נקודות ! כך שלא אחת בקשות לפי סעיף 74 תוגשנה בעקבות חקירות נגדיות, חקירות חוזרות ואפילו כחלק מהודעת ערעור פלילי !
סעיף 74 חוק סדר הדין הפלילי: תיקון החוק מיום : מיום 4.8.2016
74 – (1) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה שבידי התובע ולהעתיקו
צילום החומר הוא הבסיס להתחלת ההבנה של האירועים !
בלי עיון בחומר – ובד”כ מעבר לפעם אחת – אין ולא היה דבר.
כאן חייבים להבין – גילוי העלמות חומרים הוא אומנות ! שלא יהיה ספק – סנגור שאינו פרנואיד – אינו סנגור !
סנגור חייב להיות פרנואיד ולחפש חומרים נסתרים וכאלו שנעלמו!
האומנם סנגור צריך להיות פרנואיד?
החוק ברור גם הפסיקה : “מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו” ע”פ 721/80 תורג’מן (כ.ה.ש. ברק).
המציאות מעט שונה !
כסנגור פלילי אתה מחפש את החוסרים בכול מקום, לא תמיד אתה מצליח לגלות את כל פעולות החקירה שהתקיימו בתיק, פשוט חלקן לא הניבו את התוצאות המצופות – ולא זכו לתיעוד לאור זאת.
גם בעת החקירה הנגדית מתגלים דברים !
מתוך חקירה נגדית, תיק רצח בניהול המשרד:
1734/29: אדטו: “עכשיו אני אומר לך, אני אומר לך, אני אומר לך שהיו לך פגישות עם צוות החקירה, לאורך כל הימים, אהה, שאין להם בכלל תיעוד. זה נכון ? העד : “כן. כמה פגישות שלא, הם דיברו איתי, ל, למטה, שלא תרדו, אדטו: אוקי. עכשיו, לא, זהו. עכשיו אוקי. העד : אני גם אמרתי את זה בזה, כ.ה.ש: נכון. העד :שנחקרתי פה”.
כאן הוכחו שיחות עם עד התביעה המרכזי ללא תיעוד.
המשך חקירה נגדית לגילוי חומרים
כיצד גילתה ההגנה את קיומן של החקירות הנ”ל ? פשוט הקשבה לכול החקירות. מתמלול חקירות :
- ת/91 א (15.5.12) ראש צוות החקירה’ 13: “אתה לא זוכר מה אמרת לי ? מה אמרת לי ? שהמנייאק פתח, הוא רוצה לצאת מזה נקי…… נכון אמרת את זה ?”.
ת/91 א (15.5.12): עמוד 2 ש’ 18: “אתה לא ניראה לי. דיברנו. ראיתי אותך אתמול….”.
מה לעשות שהחקירות הנ”ל לא נמסרו להגנה – זהו מסע דייג לא פשוט לגלות את החוסרים הנ”ל ! אבל מסע מתחייב. חקירות במשטרה לא תמיד הן מתועדות באופן ראוי ! אלו תרגילי חקירה רגילים, בהם המשטרה לא מגיעה לתוצאה – ואז אין תיעוד ראוי !
כאן בפגישות הנ”ל יצרו את השקר בעדות של אותו העד (הוכח) ! העד לא מסר את גרסתו שלו לאירועים – אלא את גרסאת החוקרים. נישמע מעבר לכול דמיון ?
ככה נראית החקירה הראשונה של העד בפועל ! מוסר הגרסה הוא ראש צוות החקירה !
ת/89 א 12/20: ראש צוות החקירה ימ”ר מרכז : “אבל יש אחד שלא רץ אתכם. והוא גם עצור. בחקירה, אני עושה שני דברים. א’ אתה אומר, “אני עשיתי”, חבר’ה, טעיתי. אני בא אני נותן גרסה” . ויש, בן אדם, שאומר, “הייתי איתם. רצו., אני לא רצתי. אני לא דקרתי”. והבן אדם הזה, צריך ללכת הבית. אתה מבין ? אני אומר לך, אני אומר לך….
תגובת העד לפני שהשתכנע: “הוא צריך ללכת הבית ? אבל הוא היה בזה ! הוא היה שותף ! הוא יכול לעצור אותנו ! הוא יכול מלא דברים, הוא שותף לרצח…” (במקום פסיקים, סימן שאלה וסימני קריאה -מ.א).
כך נראית עדות במשטרה ! חוקר המשטרה מנסה לשכנע שאדם שלישי (אח”כ יתברר שאביו מקורב לתחנה/שוטרים בתחנה) הוא כזה שלא צריך להיות אשם !
בזכות אין סוף בקשות התגלו חומרי החקירה !
כלים במסע לחיפוש ראיות – רשימת חומר החקירה
אין דרך לדון בתיק בלי רשימה. יש שופטים שלי אשימה יחזירו את התיק לתביעה.
הכלי המרכזי בניסיונות לאיתור חומרי הראיות “שנעלמו” היא רשימת חומר החקירה :
לצערה של ההגנה מדובר ברשימה שיכול ותהה לכול ארגז בנפרד – ולא תמיד תכלול כך פירוט ראוי.
המשך החוק – סעיף 74 חוק סדר הדין הפלילי : “וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום;
בסעיף זה, “רשימת כל החומר” – לרבות ציון קיומו של חומר שנאסף או שנרשם בתיק שאינו חומר חקירה ושל חומר שנאסף או שנרשם בתיק שהוא חסוי על פי כל דין, וכן פירוט של סוג החומר כאמור, נושאו והמועד שבו נאסף או נרשם, ובלבד שאין בפירוט האמור לגבי חומר חסוי כדי לפגוע בחיסיון לפי כל דין; היו בחומר כמה מסמכים מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, תוך ציון מספר המסמכים הנכללים בקבוצה;
חומרי מודיעין
המשך סעיף 74 חוק סדר הדין הפלילי:
(2) לעניין פסקה (1), חומר מודיעין שיש זכות עיון בו כאמור באותה פסקה יהיה רק חומר שמתייחס לעובדות המתוארות בכתב האישום,
לתוכן עדות שאמורה להישמע בשלב בירור האשמה,
לראיה שאמורה להיות מוגשת כאמור
או למהימנות של עד מרכזי.
ואולם חומר מודיעין שנאסף או שנרשם בתיק ייכלל ברשימת כל החומר כאמור בפסקה (1); בסעיף זה –
“חומר מודיעין” – חומר חקירה שנאסף או שנרשם בידי רשות מודיעין;
“רשות מודיעין” – מערך המודיעין של כל אחד מאלה: משטרת ישראל, המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים, צבא ההגנה לישראל, המשטרה הצבאית החוקרת, שירות בתי הסוהר, שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, רשות המסים בישראל, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים.
אחריותו של תובע – סעיף 74 חוק סדר הדין הפלילי
(א1) תובע יקבל לעיונו מרשות חוקרת או מרשות מודיעין את כל החומר שנאסף או שנרשם כאמור בסעיף קטן (א), לרבות חומר מודיעין, ויוודא שחומר החקירה ורשימת כל החומר עומדים, בעת הגשת כתב האישום או בסמוך לכך, לרשות הנאשם וסניגורו או אדם אחר כאמור באותו סעיף קטן; היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה יקבע הנחיות לביצוע סעיף זה, לרבות לעניין פיקוח על הליך סיווג החומר.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
(ג) בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום, ואולם בקשה לעיין בחומר מודיעין תידון לפני בית המשפט הדן באישום, שיהיה רשאי להעביר את הדיון בבקשה לשופט יחיד שאינו דן באישום, ואם היה בית המשפט הרכב – לשופט יחיד שהוא אחד משופטי ההרכב או שאינו דן באישום; נאסף או נרשם חומר המודיעין בידי רשות מודיעין שהיא מערך המודיעין של שירות הביטחון הכללי, של המוסד לתפקידים מיוחדים או של צבא ההגנה לישראל, תידון הבקשה בפני שופט של בית המשפט העליון.
(ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד.
(ד1) על דיון בבקשה לפי סעיף קטן (ב) לעניין חומר מודיעין יחולו הוראות סעיף 46(א) עד (א2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971, בשינויים המחויבים.
מה מתקים שתובעת משתמשת בחומרים שלהגנה אין?
לכאורה, לא אירוע אפשרי. מתברר שהוכל אפשרי. מתוך חקירה חוזרת לעד תביעה:
1212/23: עו”ד פוזננסקי: הסבירו לך, הרי אנחנו היינו יחד במשפט, ואני לא מדברת כ.ה.ש: לא, עו”ד פוזננסקי: לא, בבית המשפט עצמו כשהוא היה, מה שהיה באולם, לא בחדרי חדרים כ.ה.ש: כן עו”ד פוזננסקי: באולם. הרי הנושא הזה עלה שוב ושוב, …..והסבירו לך את העניין הזה שאתה נוכח במקום ……
העד: לא נכון. לא הסבירו לי את זה
עו”ד פוזננסקי: אני הייתי בעצמי כשהסבירו לך את זה”.
בית המשפט שאומר לא ! מתכוון לומר – תשתקי. ללא תספק מציאות לא ראויה שתובעת אחת מנהלת שני משפטים במקביל ! שניהם בדלתיים סגורות – ולכן יש לה יתרון דיוני.
התוצאה ברורה :
1213/18: אדטו: …..אני מתנגד לשאלה, ואני רוצה להסביר. אני לא מקבל את החומרים מהתיק המקביל. אני לא מקבל את החומרים מהתיק המקביל, זה לא שלא ביקשתי, זה אני לא מקבל……………………………………………
כ.ה.ש: ….למה אתם לא נותנים לו את החומר ?
עו”ד פוזננסקי: אנחנו ניתן לו כל חומר שהוא רוצה”.
הבאת החומרים החזירה את העד לתיק לנגדית חוזרת. בסיומו של התיך כל עדותו של העד נידחתה.
עימות בין סעיף 74 לחסד”פ לבין תעודת החיסיון
קיימים מקרים רבים שמתקיים עימות בין שתי הגישות – המדינה מנסה לחסות, ומחסה, בלי לציין את כל מה שחסוי ובלי פירוט מלא של הדברים בתעודת החיסיון.
גם רשימת חומרי החקירה היא המומה.
במצב זה עורך הדין ינסה להשלים את הרישמה – דרך עתירה. התוצאה לא אחת שהוא יוחזר לצורך עימות ישיר אל מול תעודת החיסיון. עימות שהמדינה רואה בו עדיף הרבה יותר – שכן באופן מבני חלקו חסוי. בש”פ 6840/19 שאול פרץ.
סיווג בין הנאשמים
במגה תיקים ובכלל בתיקים גדולים יש צורך לדעת איזה חומר מיוחס למי. היינו המדינה חייבת ליצור סוג של הפניה פנימית ברשימות באופן שאפשרי להתמצא בתוך התיק הפלילי.
הסיווג המרכזי הוא סיווג החומרים לחשודים אלא ואחרים : בש”פ 5027/14 מדינת ישראל נ’ הירשמן .
בש”פ 3708/19 איילת.
חוק סדר הדין הפלילי – דרכי העתקה ועיון
- עיון בחומר החקירה או העתקה ממנו יהיו במשרד תובע או במקום אחר שתובע הועיד לכך, ובמעמד אדם שתובע מינה, דרך כלל או לענין פלוני, להבטיח שהעיון וההעתקה ייעשו בהתאם לחוק ולהוראות התובע.
- המפריע או המכשיל אדם שנתמנה על פי סעיף 75 במילוי תפקידו, דינו – מאסר שלושה חדשים; המוציא מתוך החומר שנמסר לו לעיון או להעתקה מסמך או מוצג בלי שקיבל לכך רשות בכתב מאת תובע, דינו – מאסר שנה.
- (ב) הודעה של עד בענינים פורמליים שאינם מהותיים לבירור האשמה, אין חובה שתהא בכתב, אולם התובע ימסור לנאשם או לסניגורו – זמן סביר מראש – את שם העד, ואת עיקר התוכן של עדותו לפי הידוע לתביעה, זולת אם ויתרו על כך.(א) לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך.
|
- הוראות סעיף 74 אינן חלות על חומר שאי-גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין, אולם הוראות סעיף 77 חלות עליו.
חומרים שאינם בידי התביעה
לא אחת חומרים שאינם בידי התביעה – הם החומרים המבוקשים.
מתוך – בש”פ 8092/18 המצטט את הבש”פ הנ”ל :
בבש”פ 8252/13 מדינת ישראל נ’ שיינר, בפסקה 11 (23.1.2014):
“[…] גם חומר שאינו נמצא פיזית בתיק החקירה, אך נמצא בשליטתן ובהישג ידן של רשויות אכיפת החוק, או שצריך להימצא בידי התביעה או הרשות החוקרת יכול וייחשב כ’חומר חקירה’ […] אי-הימצאות החומר בידי רשויות התביעה והחקירה, מהווה אינדיקציה לכך שעל פני הדברים אין מדובר ב’חומר חקירה'” (ההדגשה במקור).
השאלה תמיד בייחס לחומרים שלא בידי המדינה היא האם מדובר בחומרים קונקרטיים או שלה לא !
תקיפת מהימנות
מתוך פסק הדין שלמעלה:
“….בבש”פ 3099/08 אברהמי נ’ מדינת ישראל, בפסקה 9 (23.2.2009): “חומר הנוגע לתקיפת מהימנותו של עד מרכזי עשוי להיות חלק מחומר החקירה, אולם לא תמיד כך. ככל שהחומר המבוקש מרוחק מן העניין המתברר בפני בית המשפט, כך קטנה הרלבנטיות שלו, לעיתים עד כדי הוצאתו ממסגרת המושג: ‘חומר חקירה'” (ראו גם: בג”ץ 233/85 אל הוזייל נ’ משטרת ישראל, פ”ד לט(4) 124, 130-129 (1985) (להלן: עניין אל הוזייל); בש”פ 2602/96 זינגר נ’ מדינת ישראל, פ”ד נ(3) 231, 232 (1996); בש”פ 5425/01 אל חאק נ’ מדינת ישראל, פ”ד נה(5) 426, 430 (2001)).
יש מציאות לחייב את המדינה לפנות למדינות אחרות :
מתוך הפסק דין למעלה:
ודוק: אינני שולל אפריורית כי ייתכנו מקרים שבהם תוכר זכותו של הנאשם לקבל לעיונו חומר המצוי בידי רשויות חקירה במדינה אחרת, אך בקשתו של העורר במקרה הנוכחי אינה קרובה לכך (השוו לבש”פ 716/17 מלול נ’ מדינת ישראל (20.2.2017), שם נזקק הנאשם לחומרי חקירה מארה”ב לצורך הוכחת טענתו כי הוא כבר הועמד לדין בגין אותן עבירות בהן הוא נאשם בישראל).
סעיף 74 חוק סדר הדין הפלילי
סעיף שהשימוש בו הוא אומנות!
טעות של בית המשפט יכולה להוביל לביטול כתב אישום!
כנ”ל בייחס לטעות של תובע!
מדובר בכלי מרכזי וחשוב ביכולתו של נאשם להגן על עצמו. הפרק על הסעיף הנ”ל חולק למספר פרקי משנה – פרק זה דן בחוק. שהוא משנת 2016 – ההלכות שהיו עד אז מלמדות על הצלחות רבות בשימוש בסעיף זה של החוק.
חשיבות השימוש בסעיף
שמגיע תיק פלילי אל משרדי ועל השולחן מונח תיק עב כרס, או אפילו לא עב כרס – זהו הכלי המרכזי שבו אני אבחן את התיק – הבדיקות לצורכי גילוי של חומרים שאין בתיק !
רק לאחר הגילוי של החוסרים – ניבחן את מה שיש ומה המשקל של מה שיש.
כעורך דין פלילי בעיני השימוש בסעיף זה הוא קריטי וחשוב.
חומרים שיצר הפרקליט
לא אחת גורמי מקצוע בונים לעצמם חומרים לצורכי העדות. גם הפרקליט עושה כך בעקבות ראיון של עדים.
בש”פ – ראובן דדון 5339/20: דגשים לא במקור.
“סעיף 74 לחוק מעגן את זכותו של נאשם בהליך פלילי לעיין בחומר חקירה שנאסף על ידי גורמי החקירה והתביעה, ואשר עומד בבסיס האישומים נגדו. זכות העיון עומדת בליבת זכותו של הנאשם להליך הוגן ותכליתה להקנות לנאשם כלים והזדמנות אמיתית להתגונן מפני האישומים נגדו.
נוכח מהותה ותכליתה של זכות העיון, מגמתה העקבית של הפסיקה היא לפרש את המונח “חומר חקירה” באופן מרחיב, אשר כולל כל חומר הקשור במישרין או בעקיפין לאישום.
האם החומר הוא חומר חקירה?
השאלה אם חומר מסוים מהווה “חומר חקירה” לפי החוק הינה עניין להכרעה פרטנית בהתאם לטיב החומר המבוקש ולמידת הרלוונטיות שלו להליך בגדרו הוא מבוקש (ראו: בש”פ 3474/19 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 9 (24.6.2019); בש”פ 3892/16 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 7 (26.6.2016)).
9. ביחס לסוגיה שעומדת לפנַי, בית משפט זה כבר פסק פעמים רבות כי תרשומת ריאיון פרקליט עם עד, כמו גם תרשומות פנימיות אחרות, אינם בגדר “חומר חקירה”.
הטעם לכלל זה הוא החשש שמא חשיפת מסמכים פנימיים תפגע בתפקודן התקין של הרשויות וביכולתן לחוות דעתן בחופשיות עת נידון תיק מסויים (ראו: בש”פ 3221/12 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 4 (1.7.2012)). ברם, גם לכלל לפיו תרשומת ראיון עד היא תרשומת פנימית יש חריג – כאשר עולה מהריאיון פרט עובדתי חדש ומהותי שלא התגלה עד לאותו מועד (ראו: ע”פ 4855/02 מדינת ישראל נ’ ד”ר איתמר בורוביץ, פ”ד נט(6) 776, 846 (2005)).
10. לאחר שבחנתי בעיון את התרשומת שערך הפרקליטות בדבר הריאיון עם המומחה, לא מצאתי כי יש בחלקים שלא הועברו לידי העוררים רלוונטיות להגנתם. כמו כן, אין בחלקים האמורים התייחסויות החורגות מהמפורט ממילא בחוות דעתו של המומחה, שנמסרה זה מכבר לעיון העוררים.
11. עוד אציין כי נפסק זה מכבר ש“העובדה כי בריאיון העד מצוי פרט אשר נכנס לגדרי החריג המחייב העברתו לנאשם, אין בה כדי להפוך את התרשומות בכללותן לחומר חקירה.
הרציונאל שבאי-מסירת תרשומת פנימית עומד בעינו ואין במסירת פרט חדש, כזה או אחר, כדי לשנות את מהותה של התרשומת כולה” (ההדגשה במקור – ד.מ.) (בש”פ 6740/13 מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 12 (19.1.2014); ראו גם: בש”פ 213/19 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 38 (6.2.2019); בש”פ 687/00 מסיקה נ’ מדינת ישראל (3.2.2000)). על כן, אין בסיס לדרישת העוררים להעביר את התרשומת בכללותה לעיונם.
12. כאמור, הבקשה נדחית.