המשפט הפלילי – פרשת שמיעת ראיות התביעה, עבור מרבית הנאשמים בפלילי, היא אירוע קשה נפשית, עצוב, מדכדך
בעיקר.
לא אחת, הדבר מועצם שיש תחושה של עוול וחוסר צדק מעצם קיומו של ההליך.
זה המקום להזכיר לרבים ההליך הפלילי הוא פתח לבעיות קשות במישורים רבים נוספים, לדוגמה השעיה מעבודה, פגיעה ביכולת לבצע פעולות מסוימות, חוסר יכולת להיות כאחד האדם, תחושת פגיעה חמורה בכבוד העצמי ועוד ועוד.
כך שכל קטיעה של המשפט מתקבלת בברכה – לבטח שהנאשם הוא עלול להעיד.
גם ההכנות לדיון הן אירוע קשה
שלא יהיה ספק, מאחורי כל דיון מדויק עומדים ימי הכנה רבים מצד עורך הדין הפלילי – הרבה בשילוב הלקוח.
אני לעצמי לא מאמין בהברקה בלבד, אלא יש את החובה להתכונן. שמדובר בדיון הוכחות המצב מועצם עוד הרבה יותר.
הכנה לדיון הוכחות במשפט הפלילי היא קשה, כל דיון הוא מצד אחד ציפייה גדולה, מצד שני מאבק מתיש. לא פשוט להיות נאשם. הפחדים, החששות, התחושות כולן מתערבבות להן, לא פשוט.
אם בתחילת ההליך היה הכול מהיר משהו, עם המשכות ההליכים, הדחיות ועוד – הכל הופך לקשה יותר ויותר.
– הכל כמובן מועצם מכך שאנשים התרגלו לרואת פתרונות מהירים לבעיות סבוכות – בקולנוע ומשם לדימיון.
הסרטים הפכו את נקודת המוצא לרבים למהירה מאוד, לעדים שנשברים תחת שאלות מתוחכמות וכו. עדים בפועל פועלים פעמים רובת בשם האינטרס שלהם, ואחד האינטרסים המרכזיים הוא לא להיתפס משקרים, האינטרס הלא פחות חשוב הוא לא להודות בשקרים.
המשפט הפלילי יכול ויתנהל בעצלתיים, העדים עולים, חקירה ראשית, אחריה חקירה נגדית – לא אחת הם יטחנו עד דק. אבל קשה לראות מהצד האם יש הישג מהותי, או לא.
נאשמים רבים רואים את חצי הכוס המלאה – הכל מבלי להראות את המציאות שהתפתחה במערכת המשפט.
במציאות של אחוז זיכויים קטן כל כך (במערכת כולה), שנאשם מבין את זה והוא מגיע יום אחרי יום לבית המשפט, התגובה היא בדרך כלל עייפות גדולה.
הדברים נאמרים בראיה של דיוני הוכחות ארוכים שאורכים ימים. אבל לא פעם גם דיוני הוכחות קצרים הרבה יותר מתישים נפשית את הנאשם.
אחרי סידרה ארוכה של ימי הוכחות – כל נאשם מפתח שני רצונות מנוגדים:
א. לעלות ולהעיד כבר.
ב. רק לא להעיד.
לפעמים הרצון להעיד חשוב יותר מכול דבר אחר – הנאשם רק רוצה להשיב לעצמו את כבודו, לבטח שהתיק כולו בנוי על דברים שאמר.
אין להשיב לאשמה
טענת אין להשיב לאשמה היא שלב הביניים בין ההוכחות תביעה להוכחות הגנה, או לפחות תחילת שלב ההגנה.
למרות שהדבר ניקרא "טענה", לא מדובר בטיעון בלבד – אלא ממש בשלב, להבנתי שלב הכרחי במקום בו אין ראיות. מדובר בטענה מהותית, לא טכנית.
חוק סדר הדין הפלילי סעיף 158:
אין להשיב לאשמה:
"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין; הוראות סעיפים 182 ו-183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה".
חובה לשים לב, גם בית המשפט עצמו מחויב לבחון את הטענה, היינו אפילו לא נשמעה. "ובין מיזמתו".
היינו אין מדובר בתגובה לטיעון, אלה בשלב משפטי.
מה בוחן בית המשפט?
בית המבחן לא בודק את איכות הראיות או האם יש מספיק ראיות.
המבחן הוא האם עמדה התביעה לכאורה להוכחת האשמה. היינו בהנחה שכל ריאות התביעה אמינות – וכל ריאות התביעה טובות, רק אז יש אפשרות לקבל את הטענה ולקבל את הזיכוי.
זהו נטל שקשה ביותר להוכחה.
ראה לעניין זה יעקב קדמי על "סדר הדין בפלילים תשס"ג-2003, חלק שני שם נאמר:
"המשמעות המעשית של "היעדר הוכחות לכאורה" בהקשר זה היא: כי אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה אפילו יינתן בהן מלוא האמון, ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי. במצב כזה, אין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן; שהרי אין לו בפני מה להתגונן, וראוי לזכותו"(שם בעמ' 1049).
פסק הדין המוביל – :ע"פ 732/76 – מדינת ישראל נ' רפאל כחלון ואח' . פ"ד לב(1), 170
"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון ב-ע"פ 28/49, הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם". (שם בע"מ 179-180) .
טיעון שמוביל לנזק?
האם הצלחה בטיעון יכול ותוביל לנזק?
במקרים בהם הטיעון מתקבל, יש מקרים רבים שהערעור על קבלת הטיעון יתקבל גם הוא ואז לא אחת השופט פוסל את עצמו מהמשך ההליכים. גם זהו שיקול באי טיעון של הטענה הזאת.
הגעה לראיות בסיוע פרשת ההגנה:
מיותר לציין, החקירה אמורה להוביל לראיות. פרשת התביעה אמורה לתרגם את הראיות שהביאה המשטרה לראיות משפטיות.
פרשת ההגנה לא חייבת בכלל להתקיים.
אסור שיהיה מצב במסגרתו המדינה לא מצליחה להוביל לראיות להרשעה במסגרת פרשת התביעה מתוך הבנה שהיא תשבור את הנאשם על דוכן העדים.
המדינה מחויבת במסגרת פרשת התביעה להביא לפחות לראיות שבלי בחינת משקלן (בהתאם להבחנה של הגנה מהצדק בייחס לקבלתן) – בלי ראיות שכאלה אין מה להשיב לאשמה.
אין להשיב לאשמה הרצון/חוסר הרצון להעיד
טיעון של אין להשיב לאשמה הוא "מים חיים" לנאשמים רבים בכך שהוא מסיים את התיק הפלילי בזיכוי מלא – לא פחות חשוב מכך, בלי שהם עלו להעיד.
ראוי לציין, בתיק "לאלום" שמופיע באתר הנטייה שלי הייתה שהנאשם לא יעיד וכי אני אסכם את התיק כולו – בסיום פרשת התביעה עם או בלי טיעון זה. אולם, שם הנאשם רצה מהבחינה הנפשית להעיד, עבורו מדובר היה באירוע משמעותי ביותר. עצם ההעדה.
הדבר בא אחרי חקירה קשה בה הוא חש שלא הצליח להעמיד את הדברים על דיוקם. הכבוד הוא לעייתים אירוע מהותי.
למה לא להעיד בבית המשפט
אלא באם אתה חובב עלבונות – אין לך שום רצון לעמוד על הדוכן ולהיות מושפל עד דק, לא תמיד עם שאלות של אמת, לא אחת עם שאלות משנה על שאלות משנה ללא כל תכלית.
בנסיבות אלא מדובר בטענה שכל נאשם בפלילי חולם עליה היא "אין להשיב לאשמה".
מדובר בטיעון שעולה שניות לאחר ההכרזה של התובע/פרקליט על סיום פרשת התביעה: "אלא עדי".
או אז קם עורך הדין ומסביר שלמעשה אין ולו דבר בתיק עד לרגע זה – אין אפילו את הצורך שהנאשם יעלה להעיד – התיק הפלילי ראוי לו שיעלם מהעולם ללא כל השלכה נוספת.
חשוב לזכור – התביעה חייבת להביא במסגרת פרשת התביעה ראיות להוכחת האשמה – טיב הראיות הוא שאלה נפרדת – אבל מה יש שיש "חור" בראיות ?
היינו יש ראיות – אבל נקודה מהותית מיסודות האישום חסרת התייחסות ? היינו אין ראיה לאחד הרכיבים של האשמה.
מי מעלה את הטיעון של אין להשיב לאשמה
מדובר בטיעון שראוי שהנאשם יעלה (לא תמיד), אולם גם בית המשפט יכול להעלות את הטיעון מיוזמתו.
שיקולי בחינת הראיות:
בית המשפט אינו בוחן את המשקל – אלא את דיות הראיות.
בעבר היה מקובל לחפש ראיות בסיסיות בלבד – ברמת דיות הראיות.
לא מקובל היה בעבר לשקול את משקל הראיות – אלא את קיומן בלבד.
ההנחה השלטת היא שכל הראיות יקבלו את המשקל בסיומו של ההליך. קיים חריג לכלל זה שהראיות שעלו הן כה בלתי אמינות – שכל המשך של ההליך אינו במקומו.
טיעון ביוזמת בית המשפט
בית המשפט שמודע לקשיים של הנאשם, חייב גם הוא , לפי החוק לבחון האם יש את הראיות הבסיסיות. באם לא לתת לתובע להשיב – ואז להחליט האם הוא מסיים את החלק הזה של המשפט.
בפרשת ביבי השופטים, עוד לפני הסיום הרשמי של התיק, שמורכב מ 3 אישומים, אולם אחרי שמיעת העדים בתיק 4000 הודיעו לפרקליטות שהיא מתקשה בתיק. המטרה של צעד מסוג זה הוא הבהרה של הצורך לשיקול דעת מחדש – לפני החלטה שיפוטית הכרחית בטיעון של הגנה מהצדק.
כאן חשוב לציין – באם תהה הכרעה בטיעון של הגנה מהצדק, הדבר יכול להוביל לפגיעה קשה בפרקליטת.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001450285
שילוב טיעון של הגנה מהצדק בטיעון של אין להשיב לאשמה
טיעון של אין להשיב לאשמה יכול ויהיה משולב בטיעון של "הגנה מהצדק" ביחס לחלק מחורי החקירה, היינו הוצאתם מהתיק לאור מעשים פליליים/לא מוסריים/לא חוקיים שנעשו בדרך להגעה אליהן.
עוד יצויין שלא אחת הטיעון של הגנה מהצדק יבוא לפני על מנת להכשיר את הטיעון של אין להשיב לאשמה בהמשך.
https://www.haaretz.co.il/blogs/doronkoren/2022-08-18/ty-article/00000182-afb3-d018-adae-bfbf02d30000https://www.haaretz.co.il/blogs/doronkoren/2022-08-18/ty-article/00000182-afb3-d018-adae-bfbf02d30000
טיעון של הגנה מהצדק יכול להיטען בכל שלב של המשפט – חשוב בטיעון להגיע לעובדות אלה בחלקן יחשפו אט אט במסגרת ניהול התיק.
מתוך תיק נתניהו – הטיעון של הגנה מהצדק.https://elizipori.co.il/wp-content/uploads/%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%A6%D7%93%D7%A7-10.8.22.pdf
סיכומים אחרי טיעון של אין להשיב לאשמה:
חשוב לדעת, לא אחת אחרי טיעון של אין להשיב לאשמה הנאשם שאמור לעצות בדרך הרגילה לדוכן העדים – לא יעלה.
תחת עליה לדוכן העדים הוא יעדים לסכם תא המשפט.
הדבר בנוי כולו עם נקודות מוצא שונות לשני האירועים.
בסיכומים – המדינה צריכה להוכיח את האשמות מעבר לכול ספק סביר.
באין להשיב לאשמה – די בראיות דלות ביותר על מנת להוביל לחובה לענות על החשדות באופן של יצירת החובה להשיב.
אולם גם שהחובה לא מתמלאת – אין בכך על מנת ליצור ראיות.
ערעור אחרי אין להשיב לאשמה
באם הטיעון מתקבל – התיק מסתיים ומדובר בערעור קגיל.
באם הטיעון לא מתקבל – אין זכות ערעור, והתיק ממשיך כרגיל, הערעור יכול להתקיים בהמשך כמו אחרי כל טענת ביניים.