הגנה מהצדק שיהוי

אחת הטענות המרכזיות של נאשמים היא טענת הגנה מהצדק שיהוי.

היינו שהתיק הוגש שנים רבות אחרי, הוגש אחרי למרות שלא הייתה סיבה לדבר! היינו נגרם להם נזק ניכר לאור הזמן שחלף.

במקרים רבים מסוג זה, נעלם יסוד ההרתעה!

בפועל, יש פגיעה בחוש הצדק מעצם המניעה מאדם לחזור לחייו – למרות האירועים: טיעון מרכזי של הגנה מהצדק שיהוי יכול לבוא גם בשאלת העונש – ולא רק בשאלת הכרעת הדין.

חשוב לציין בתיקי מרמה ותיקים סבוכים מסוג זה, לא אחת כתבי האישום יוגשו שנים רבות אחרי. מדובר בשל החקירה הסביכה.

עוד חשוב לציין שטיעון להגנה מהצדק שיהוי הוא טיעון שנישמע פעמים רבות, במריבת המקרים ההתחשבות תהה בענישה, או בהליכים חוץ בית המשפט.

בתור עורך דין פלילי בטיעונים על מחדלי הראשות ותקלות בעת החקירה הפלילית הדבר הוא ברור לחלוטין שיש "לצבור תקלות".

חשוב לזכור, הגנה מהצדק באה על מנת "לעזור" לנאשם ולא לסגור חשבון עם הראשויות!

פסקי דין – הגנה מהצדק שיהוי

ע"פ ע"פ 7391/19   שלמה כהן נ. מדינת ישראל.

דגשים לא במקור, פסקי דין קוראים במקור.   (25.08.2020)

"הגנה מן הצדק – שיהוי                                                       

 29.      שאלה משמעותית יותר מעלה, על פניו, טענת המערער להגנה מן הצדק מחמת שיהוי. כאמור לעיל, העבירות שבגינן המערער הועמד לדין בוצעו בשנת 2004, כתב האישום נגדו הוגש בחודש אוקטובר 2013 ותוקן בחודש ספטמבר 2015 כך שצורפה אליו החברה כנאשמת. אין חולק, כי פרק זמן ממושך זה מעורר קושי של ממש וכי שיהוי בהגשת כתב אישום עשוי להקים לנאשם הגנה מן הצדק, גם בעדר כוונת זדון מצד הרשות (עניין ורדי, פסקה 100 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה). יחד עם זאת, הדבר יתאפשר במקרים חריגים בלבד, שבהם לא רק שחלף זמן משמעותי מאז ביצוע העבירות אלא שנגרמה פגיעה ממשית ומוחשית להגנת הנאשם, לחירותו ולנסיבות חייו, ללא טעם מניח את הדעת להתנהלות הרשות (שם, פסקה 108). במקרה כזה, יבחן בית המשפט האם עומדת לנאשם הגנה מן הצדק על פי המבחן התלת שלבי (שם, פסקה 109).

 30.      בענייננו, לא נפל דופי בקביעת בית המשפט המחוזי, כי תקופת השיהוי הרובצת לפתחה של המשיבה אינה משתרעת על מלוא התקופה אלא מתייחסת לפרק זמן מצומצם יותר של כשלוש וחצי שנים וכי הסעד הראוי בשל כך, בנסיבות המקרה, הוא בהקלה בדין ולא בביטול כתב האישום. 

31.      כפי שנקבע, הראיה העיקרית נגד המערער – זהות הנזקים בתביעת הפיצויים ובתביעת נזקי ההצפה – נמסרה למשטרה ביום 10.9.2008, עם הגשת התלונה השנייה של עובד מס רכוש שגילה זאת באקראי כשנחשף לכתבה עיתונאית שהתייחסה לנזקי השיטפונות של החברה. בכך מתקיים "טעם מניח את הדעת" להתנהלות המשיבה ביחס לפרק הזמן שבין ביצוע העבירות ועד לאמצע שנת 2009. זאת ועוד, המערער הלין על קצב התנהלות החקירה מאז תחילתה, אלא שמתשובת המשיבה עלה כי למעשה כבר בינואר שנת 2007 נסגר תיק החקירה נגדו מחוסר ראיות ונפתח מחדש. בפרט זה יש כדי להצדיק את קביעת בית המשפט כי לא היה שיהוי בתקופה זו. בדיון לפנינו הוברר כי המערער, כמו גם בית המשפט קמא, לא היה מודע לכך. לפיכך, יש להניח כי בשל חוסר הידיעה, עינוי הדין הכרוך בהימשכות החקירה היה מנת חלקו של המערער גם בפרק הזמן שבין סגירת התיק ועד לפתיחת החקירה מחדש".

שיהוי מול גילוי מאוחר של העבריין/העבירה.

חשוב לדעת –  שיש גילוי מאוחר של העבריין – לדוגמה שנים אחרי זה נעצר, ומדובר בעבירה קשה – אין התחשבות במוטיב הזמן.

רואים במעשה כמי ששולט על האירועים. לבטח שמדובר בעבירות רצח ואונס קשים.

אני מפנה לפרשת נועה אייל שם בשנת 2014 הייתה פריצת דרך חקירתית לאירועים משנת 1998. מהלך החיים של הרוצח מאז ועד לכידתו – אינו ממין העניין.

https://news.walla.co.il/item/3424440

הגנה מהצדק ותאוריית הצבירה

קיים טיועון של צבירה של מעשי הרשות – לצורך טיעון.

"תורת הצבירה" שאומצה במשפט הפלילי בהקשר של הפרת אמונים ברע"פ 6477/20 שחם נ' מדינת ישראל (15.11.2021).

הדבר גם כהערת אגב בפסק דין:

מוזכר ב 3432/22 משה דן: … הציטוט הוא מהפסק דין המחוזי – והרעיון כאן לא התקבל.!!! אבל חשוב לזכור."ראוי לאמץ את תורת הצבירה גם במקרה של טענות הגנה מן הצדק אותן מעלה נאשם בשל מספר מחדלים של הרשויות בעניינו. ייתכן שנכון הוא שבית המשפט יבחן את מכלול השיקולים ולא יזדקק להיתלות בפגם אחד, חמור ומשמעותי ככל שיהיה" (עמ' 18-17 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

ההלכות של הגנה מהצדק ידועות:

מתוך פסק דין שלום פתח תקווה –

ת"פ 21374-02-12 מדינת ישראל נ' אברמוב

"בעניין יפת נקבע –

"המבחן הקובע, כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה"התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם, או כלשון הלורד OPPRESSIVE" CONNELLY [117], AT (1192) DEVLIN", המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית-המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי במקרים שבהם התנהגות הרשות הייתה כה מקוממת עד כי אי-אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה" (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו].

בהמשך עודן המבחן ואין כיום עוד צורך בכך שהמצפון יזדעזע על מנת לקבל את ההגנה.

הלכה היא  כי ההגנה תחול לא רק במצבים בהם התנהגה הרשות באופן שערורייתי, אלא גם במקרים בהם התרשלה הרשות, או בהתקיים נסיבות שאינן תלויות ברשות, אך יש בהן כדי להביא למסקנה כי לא ניתן להבטיח משפט הוגן, או כשקיום ההליך יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, [פורסם בנבו] נקבע:

"עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות, ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן". 

עם זאת, גם בענין בורוביץ עמד בית המשפט על כך כי ביטול הליך פלילי מחמת הגנה מן הצדק הינו מהלך קיצוני, אשר יעשה בו שימוש במקרים חריגים בלבד, וכי ככלל נדרש להצביע על קשר סיבתי בין התנהגות הרשויות לבין הפגיעה בזכויות הנאשם. 

נקבע באותו ענין מבחן תלת שלבי להחלת ההגנה:

ראשית יש לזהות את הפגמים בהליכים שננקטו ולקבוע את עוצמתם, כאמור במנותק משאלת אשמתו של הנאשם;

שנית יש לבחון  אם בקיום ההליך חרף הפגמים יש פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. נקבע בהקשר זה כי על בית המשפט לאזן בין האינטרסים תוך התחשבות בחומרת העבירה – חומרה המשפיעה על האינטרס הציבורי שבמיצוי הדין, במידת הפגיעה ביכולת הנאשם להתגונן, ובמידת אשמתה של הרשות – אשמה אשר יש בה כדי להשפיע על אמון הציבור;

לאחר שני השלבים הראשונים, על בית המשפט לבחון אם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מידתיים יותר מביטול כתב האישום.".