פרק בבניה 3/20.
אחת מהטענות הבסיסיות של אזרחים, בעיקר נורמטיביים אולם לא רק, שמעורבים באירוע של אלימות היא כי מעשיהם הם בגדר "הגנה עצמית"!
הדבר מתקיים הם בגדר אלימות רחוב והן בגדר של אלימות במשפחה!
מדובר בטענה שלמעשה מקנה למי שפגע באחר את הזכות לבצע זאת – בתנאים מסוימים.
חשוב לכן להבין את התנאים לקיומה של ההגנה של "הגנה עצמית".
ראוי לציין לפני הכול – גם במקום בו הטענה נדחית, היא יכולה לשמש בסיס נרחב לצורך הטיעונים לעונש כמו גם להקלות אחרות שבחוק שמוגדרות לאנשים שהיו תחת איום פיזי מתמשך.
עוד חשוב לציין – "שמירה על זכות השתיקה" במהלך החקירה במשטרה, בכוחה לבטל טיעון מאוחר של הגנה עצמית. פשוט דברים רבים לא יחקרו, התוקף לא ייחקר תחת הזהרה אלא כקורבן בלבד ועוד ועוד.
נושא זה גם הוא ממחיש את החשיבות בסיוע עורך דין פלילי לצורכי החקירה במשטרה!
הגנה עצמית
בסעיף 34י לחוק העונשין, אשר מורה כדלקמן:
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים".
ראוי לעיין גם סעיף 34טז לחוק העונשין, אשר קובע כך
"הוראות סעיפים 34י, 34יא ו-34יב לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות הענין לשם מניעת הפגיעה".
שישה תנאים מצטברים שבהם מותנית תחולת סייג ה"הגנה עצמית
הבסיס לרישום הפרק הנו ע"פ 2618/18 פלוני.
הראשון – קיומה של תקיפה שלא כדין.
השני – הימצאות הנאשם בסכנה מוחשית, ולא ערטילאית "של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו, או ברכושו, שלו או של זולתו".
השלישי מחייב כי מעשה ההתגוננות היה "דרוש באופן מיידי" כדי להדוף את התקיפה.
התנאי הרביעי לתחולת הסייג, הקבוע מפורשות בסיפא של סעיף 34י לחוק העונשין, הוא כי הטוען לו – לא נכנס למצב ב"התנהגות פסולה" "תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים".
החמישי – הוא תנאי הנחיצות. על פי תנאי זה סייג ההגנה העצמית יחול רק אם לא ניתן היה להדוף את התקיפה בדרך אחרת, שהיא פחות פוגענית כלפי התוקף. ניתן למצוא עיגון לתנאי זה בדרישה הקבועה בסעיף 34י לחוק העונשין כי מעשה ההגנה יהיה "דרוש באופן מיידי" להדיפת התקיפה, וכן בדרישה הקבועה בסעיף 34טז לחוק העונשין האמור.
התנאי השישי והאחרון הוא תנאי המידתיות, הנגזר אף הוא מדרישת הסבירות הנזכרת בסעיף 34טז לחוק העונשין.
במסגרת בחינת תנאי זה יש לבחון את היחס בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לבין הנזק הצפוי מהתקיפה (ראו: ע"פ 4191/05 אלטגאוז נ' מדינת ישראל (25.10.2006) (להלן: עניין אלטגאוז); ע"פ 7712/12 פלוני נ' מדינת ישראל (23.05.2013) (להלן: עניין פלוני)).
די בכך שאחד מהתנאים הללו לא יתקיים כדי להביא למסקנה כי אין תחולה לסייג ה"הגנה העצמית" בנסיבות.
תנאי הנחיצות מובא על ידי בית המשפט העליון כבסיס להכל
"….השאלה שעולה בבחינת תנאי הנחיצות היא האם ניתן היה, בנסיבות המקרה, לממש את האינטרס המוגן, קרי ההגנה על רכוש וביטחון תושבי המקום, בדרך פוגענית פחות מזו בה נעשה שימוש. הנימוק הבסיסי לדרישת תנאי זה הוא כי: "אדם הפועל לשם הדיפת זה שבא לתקוף אותו, ממלא למעשה את תפקידן של רשויות האכיפה, ועל-כן עליו להראות כי פנה לשימוש בכוח רק משנוכח כי לא היה ניתן להדוף את התוקף באמצעות שימוש בחלופות אחרות, פוגעניות פחות" (ע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 80, 90 (2004))"..
דרישת הנסיגה
"….עובר לשימוש בכוח מגן, על הנתקף, למצות את הדרך של נסיגה בטוחה, המייתרת… את הצורך בכוח מגן" (ראו: יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין (מהדורה שלישית) 800 (2014) (להלן: רבין וואקי). השאלות: באלו מקרים חלה חובת נסיגה כאמור, ומהם גבולותיה בנסיבות כל מקרה, שנויות במחלוקות רחבות ועמוקות (ראו: בעז סנג'רו הגנה עצמית במשפט הפלילי 255-230 (2000) (להלן: סנג'רו)). מכל מקום, אני סבור שבנסיבות המקרה אין צורך להידרש לסוגיית מאפייניה וגבולותיה של "דרישת הנסיגה", במסגרת בחינת התקיימות התנאים לתחולת סייג ההגנה העצמית, וזאת נוכח האפשרות שעמדה בפני המערערים – להזעיק את כוחות הביטחון".
האם האירוע מתקיים באופן תכוף או אולי יש פה אירוע שם יש את הזמן והמועד להזעיק את המשטרה ?
לא כל אירוע חייב להוביל לפגיעה.
באירוע בדרום תועד הקב"ט יורה באוויר. האם חש סכנה שהובילה לצורך בשימוש בנשק?
באם כל אירוע של התפרעות מאפשר לירות באוויר? יש לשער שהאירוע עוד יבחן בהמשך, להבנתי מדובר באירוע נוראי, אם יתאפשר לאנשים לירות באוויר או בכלל באירועים של מה בכך – יש כאן סכנה חמורה.
אולם, כידוע, אני לא מכריע.