כשירות נפשית
אין מה לדון אדם שאינו שאינו בר הבנה או בר היכולת להימנע ממעשה זה או אחר.
לא פעם ניתקל במצב שם החוסר כשירות הוא לא ממחלת נפש, אלא בשל פגם שמתקיים (פיגור לדוגמה) במצב השכלי של האדם.
החוק בישראל אינו תופס את האירוע כולו במצבים אלה, הפרק כאן דן בשאלה של כשירות נפשית ולא כשירות שכלית.
כמעט לא מיותר לציין, יש את האפשרות גם לבחון את חוסר הכשירות במצב משולב שם יש צרוף של בעיות בתחומי הנפש ותחומי הפיגור השכלי.
אז מדובר בוועדה מיוחדת שדנה בשאלות אלו.
מומחה פרטי?
כמובן אפשרי להביא מומחה פרטי בכל שאלה של מומחיות, למערכת קל הרבה יותר לעבוד מול מומחי המדינה. מה שלא תמיד מוביל לתוצאות הגיוניות.
המחשבה שאם יש קביעה של חוסר כשירות היא למעשה שחרו – היא לא תמיד נכונה.
נכון, יש מקרים רבים של טיפול מרפאתי זה או אחר – גם בעבירות חמורות, אולם בעבירות חמורות מאוד – מדובר באישפוז במחלקה סגורה.
https://www.mako.co.il/news-law/2025_q1/Article-c42266cde8bf491026.htm
מה העבירה?
השאלה היא תמיד בשאלות של כשירות נפשית מה העבירה!
לא אחת נתקלתי באירועים של הסיווג של קביעת מחלת נפש הובילה אדם מתפקד ברמה זאת או אחרת, לאישפוז נפשי ארוך. זה היה בתיק של הענישה המצופה של המדינה הייתה מע"ת.
בתור עורך דין פלילי החישוב הוא תמיד מה עומד מול מה.
ההלכה של כשירות נפשית
14517-1025 אשר ברכה
"…אשר בית המשפט דן בשאלת האחריות למעשה על פי סייג אי השפיות לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, הלכה עמנו כי הסיווג – אם מחלת נפש או הפרעה נפשית – אינו הקריטריון הקובע בשאלה אם יש להכיר בפטור מאחריות. כפי שנפסק בעבר, "הנטייה כיום היא לעבור מקטגוריזציה, קרי, סיווג המחלה או ההפרעה, לפונקציונליות, קרי, עד כמה המחלה או ההפרעה פוגעת ומשפיעה על האדם קוגנטיבית ורצונית" (ע"פ 5417/07 בונר נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (30.5.2013); וראו גם: ע"פ 3617/13 טייטל נ' מדינת ישראל, פסקה 27 (28.6.2016); אסף י' טויב "המצב 'הקליני' כקריטריון המרכזי לקבלת הכרעות בשאלות מתחום בריאות הנפש בישראל" שערי משפט ה 243 (2009)).
על דרך ההיקש, כך גם כאשר אנו דנים בטענה של אי כשירות לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הפסיקה העמידה שני מבחנים עיקריים לבדיקת הכשירות, והם: מסוגלות הנאשם לתקשר עם עורך דינו ולייפות את כוחו לפעול בשמו; והבנתו של הנאשם את ההליך המשפטי כנגדו באופן בסיסי (ראו, בין היתר: ע"פ 715/78 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 228".
