מתן עדות במשטרה

מתן עדות במשטרה

העדות, היינו החקירה במשטרה במסגרתה אתה יושב מול חוקר, נועדה לצורכי איסוף ראיות.

ראיות אשר אמורות להשלים תמונה של אשמה פלילית.

אתה כנחקר לא יודע מה היה לפני, ולא תדע מה יתקיים אחרי. אתה כלי לתאור אירועים שיש ציפייה שראית או חייות בחושיך.

בעיה מרכזית היא שעה שיש מטרה מאחורי מניעת העדות.

לדוגמה עד שברור שראה ואינו מוכן להעיד על מה שחווה. או בשל קשר זה או אחר למי מהחשודים. השאלה היא כמובן למה?

מכן, כמו שנראה בסיומו של הפרק, מוצגות העבירות הפליליות שיכולות לנבוע מהעדות.

אחת השאלות המרכזיות היא תמיד שאלת המטרה היא בבסיס השיקולים. היינו למה העד מוסר מה שמוסר.

ראוי לציין – מדובר בפעולה נדירה יחסית של האשמה של נחקרים.

דרך חשובה לצורכי התמודדות היא להתייעץ בעורך דין פלילי מטעמך  – עוד לפני ההגנעה לתחנת המשטרה.

האם אתה מסתכן בעת העדות?

השאלה תמיד היא האם אתה בעת מתן העדות מסתכן? מה הסיכון להמשך? האם לרצות או לומר אמת?

התשובה היא שלצורך אישום פלילי יש את החובה להזהיר את הנחקר ולהציב לו תמונה כי הוא חשוד בביצוע עבירה פלילית.

עוד חשוב לזכור – תמיד אפשרי לעצור את החקירה לרגע קט ומי שנכנס לחדרי החקירות כעד הופך לחשוד.

חקירה במשטרה:

נודע למשטרה על אירוע של עבירה פלילית היא רשאית, ולא אחת חייבת לחקור אותו.

לצורך החקירה היא מזמנת אנשים שהיא סבורה שיש הם נגיעה זאת או אחרת להיחקר.

כאשר אין חשד מגובש כנגד אדם זה או אחר הוא מזומן כעד, כאן מתחיל הליך של עדות הנקראת "עדות פתוחה".

העדויות כולן יכנסו לתיק המשטרה, בהמשך אלה יחשפו בפני הנאשם, בהנחה שיוגש כתב אישום.

האם יש הבדל בזכויות בין מתן עדות וחקירה במשטרה?

כאשר אתה עד בחקירת משטרה, אתה לא חשוד בביצוע עבירה פלילית. לאור זאת, לפי החוק היבש, אינך זכאי להתייעץ בעורך דין פלילי.

המחשבה שבמקרים שכאלה לא יופעלו עלייך לחצים היא טעות. לחוקרי המשטרה יש תפיס של האירועים, ולא אחת יופעלו לחצי ענק על נחקרים שאינם חשודים על מנת שיהפכו לעדים.

הלחץ המרכזי הוא האיום בהפיכתם לחשודים, מכן הלחצים יכולים לעלות ולהוביל אפילו להחשדתם בעבירות נלוות.

לא אחת נתקלתי בחשודים שלמעשה המטרה הייתה להוביל אותם לדבר על החשודים האמיתיים בתיק.

דוגמה קלאסית:

אדם נתפס עם מעט סמים אחרי קניה של סמים קלים בכמות קטנה.

מטרת החוקר היא להוביל אותו להיות עד כנגד הסוחר, בפועל האירוע הוא אירוע של קנס מנהלי.

אולם, לא אחת יפעילו עליו לחצים מתוך מטרה שיפליל את המוכר.

דוגמא אכזרית במיוחד:

בתיקי ראש הממשלה מר נתניהו, ראש הסגל ארי ארו נחקר על אירועים לא תמיד מובנים תוך הפעלת לחצי ענק עליו, על מנת שיסכים להפליל את ראש הממשלה.

הוא הובא כעד בהסכמתו שלו, אחרי טיסה ארוכה, אולם באם היה מסרב היה נעצר, לא תמיד ברור על מה. מרגע שמתחילה החקירה, אין דרך לעצור, היינו היא יכולה להימשך שעות רבות.

מעדות פתוחה לעדות תחת הזהרה

לא אחת נחקר שחש את עצמו בטוח מספיק מוסר פרטים שבעיני החוקרים מפלילים אותו, ואז מתבצעת עצירה והחוקר מודיע שהוא מזהיר אותו בייחס לאירוע זה או אחר.

מאותו הרגע הוא מקבל את "הזכות" להתייעץ בעורך דין פלילי מטעמו.

נחקר חכם מקפיד על עצירה של החקירה וזימון עורך דין מטעמו לתחנה לצורך התייעצות.

השינוי שהתנהל ברגע זה אינו של מה בכך – מדובר באירוע מהותי.

זכויות של עד

לעדים במשטרה, אין את זכות השתיקה. זה כמובן להבדיל מחשודים.

לפי חלק מהחוקרים, לעד אין את הזכות לייעוץ בעורך דין פלילי מטעמו. ההסבר שהם יתנו הוא שהוא לא חשוד בדבר.

אולם כל זה אינו אומר שהעד הוא מחוסר זכויות.

לעדים הזכות הבסיסית לפרטיות. היינו שלא לחשוף את חייהם בפני החוקר.

כמובן הזכות מפני הפללה עצמית, דבר ששימוש בו מיד מעורר את השאלה – היינו יש אירוע פלילי בו אתה מעורב?

אם כך אתה צפוי להיות חשוד, אולם במה?

ככלל ככול שהאירוע הפלילי חמור יותר – חוקרי המשטרה יובילו את הנחקר שאינו חשוד למסירת עדות באמצעים קשים הרבה יותר.

כך שהשיח של זכויות אינו תמיד תקף.

חשוב לציין – אסור לשקר.

עצם השקר הוא אירעו פלילי.

לעד אסור לחבל בראיה שהמשטרה יכולה למצוא – לדוגמה במחיקה של מסמכים:

השמדת ראיה[א/122]

242. היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי, והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו – מאסר חמש שנים.

תרגילי חקירה על עד:

כל תרגילי החקירה המקובלים יוכלים לחול על עד.

הבסיס הוא יצירת חשד פלילי – ואז יש את היכולת לעצור את העד.

הדבר בולט לא אחת בעדי מדינה, שהם אנשים עם מעורבות שולית שבשולית באירועים, אולם הצורך לרתום אותם לעודת מוביל להחשדתם באירוע פלילי – ומשם לנסות ולהחתים אותם כעדי מדינה.

עדות בבית המשפט:

מי שמספר עדות במשטרה ומי שלא יכול להיות מזומן לבית המשפט.

מיותר לציין, אין זכות ואין יכולת לאיש להימנע מעדות בבית המשפט, מרגע שזומן כדין, הוא יובע לעדות, ואם לא ברצונו בית המשפט יאכוף עליו את ההגעה לעדות.

לבית המשפט יש שלל דרכים לאכוף את ההגעה לעדות.

תיעוד הדברים בעת החקירות:

חקירת המשטרה מתועדות.

יש תעוד בכתב, ויש תעוד מוקלט.

התעוד המוקלט הוא חובה ביחס לעדים וחשודים בעבירות מסוימות.

לאחר מיכן שאתה מגיע לבית המשפט יש ציפייה של התובע ולא פעם של ההגנה גם שתחזור על הדברים שאמרת.

לתובע יש את הזכות להגיש את הדברים שאמרת במשטרה בתור עודת בחלק מהמקרים.

אחרי העדות במשטרה

אחרי עדות פתוחה במשטרה אתה הופל לסוג של שבוי בידי ההליך.

באם יתקיים דיון הוכחות ויש צורך בעדותך אתה תזומן לבית המשפט לצורך מתן העדות.

באם אתה חשוד אתה יכול להיות מזומן כנאשם.

החוק: פרק ט': פגיעות בסדרי השלטון והמשפט

סימן א': שיבוש עשיית משפט

הגדרות [א/116]

236. בסימן זה, "עדות" – אמרות בעל פה או בכתב שנאמרו לשם ראיה, למעט אמרות שלא בשבועה מפי נאשם בהליך פלילי, ולרבות חוות דעת שניתנו לשם ראיה ותרגומים מפי מתרגם בהליך שיפוטי.

עדות שקר [א/117, 118] [תשל"ג]

237. (א)  המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו – מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו – מאסר תשע שנים.

           (ב)  לענין עדות שקר אין נפקא מינה –

(1)   אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה או בעיצום אחר שהותר על פי דין;

(2)   באיזו צורה או טקס השתמשו להשבעת המעיד או לחיובו באמירת האמת, ובלבד שהיו בהסכמתו של המעיד;

[תשכ"ט]

(3)   אם בית המשפט, בית הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות;

(4)   אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי.

בידוי ראיות [א/119][תשכ"ט]

238. הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו – מאסר חמש שנים.

שבועת שקר [א/120]

239. מי שביודעין מוסר תצהיר שקר, בין בשבועה או בהן צדק ובין שלא בשבועה ושלא בהן צדק, לפני מי שהוסמך לקבל את התצהיר, דינו – מאסר שלוש שנים.

עדויות סותרות [א/120א] [תשכ"ה, תשכ"ט, תשל"ב](תיקון מס' 12) תש"ם-1980

240. (א)  המוסר הודעות או עדויות, בענין אחד בפני רשויות שונות, והודעותיו או עדויותיו סותרות זו את זו בשאלה עובדתית שהיא מהותית לגבי הענין, ועושה כן בכוונה להטעות, דינו – מאסר חמש שנים.

           (ב)  "רשות", לענין סעיף זה – בית משפט הדן בפלילים, בית דין משמעתי, שוטר או רשות אחרת שערכו על פי דין חקירה קודם לאישום בבית המשפט או בבית הדין המשמעתי, ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, או מי שנתמנה לפי סעיף 13 לחוק האמור.

           (ג)   פרוטוקול של המשפט והודעה או עדות שנרשמו כדין בחקירה כאמור, יהיו ראיה לכאורה לדברי העד שבהם.

מיום 13.4.1980

תיקון מס' 12

ס"ח תש"ם מס' 968 מיום 13.4.1980 עמ' 112 (ה"ח 1400)

  (א)  המוסר הודעות או עדויות בענין אחד בפני רשויות שונות, והודעותיו או עדויותיו סותרות זו את זו בשאלה עובדתית שהיא מהותית לגבי הענין, ועושה כן בכוונה להטעות, דינו – מאסר שנתיים מאסר חמש שנים.

לעניין כניסת חיקוקים לתוקף ר' הערה במסך החיפוש

סירוב להעיד [א/120ב] [תשכ"ח]

241. (א)  מי שחייב להעיד או למסור ראיה אחרת בהליך שיפוטי והוא מסרב לעשות כן, דינו – מאסר שנתיים.

           (ב)  הטלת מאסר לפי סעיף 5 לפקודת בזיון בית המשפט על אדם שסירב כאמור, אין בה כדי למנוע שפיטתו לפי סעיף קטן (א), אולם מי שנדון למאסר לפי סעיף קטן (א), תנוכה מענשו התקופה שבה היה אסור לפי סעיף 5 האמור.

השמדת ראיה[א/122]

242. היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי, והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו – מאסר חמש שנים.

ידיעות כוזבות [א/123] [תשל"ג]

243. המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע – מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו.

שיבוש מהלכי משפט

244. העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים; לענין זה, "הליך שיפוטי" – לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט.

הדחה בחקירה

245. (א)  המניע אדם, או מנסה להניעו, שבחקירה על פי דין לא ימסור הודעה או ימסור הודעת שקר, או יחזור בו מהודעה שמסר, דינו – מאסר חמש שנים.

           (ב)  המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א) בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו – מאסר שבע שנים.

מיום 2.4.1978

ת"ט תשל"ז-1977

ס"ח תשל"ז עמ' XVI

הדחה בחקירה [א/124א, (א),(ב)] [תשל"ג]

הדחה בעדות

246. (א)  המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו – מאסר שבע שנים.

           (ב)  המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א), בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו – מאסר תשע שנים.

סייגים לתחולה[א/124א(ו) רישה][תשל"ג]

247. סעיפים 245(א) ו-246(א) לא יחולו על מעשה הבא להעמיד אדם על זכותו לפי דין להימנע מעדות או ממסירת הודעה, או על מעשה הנעשה כדין במהלכם של משפט או חקירה.

הגנה[א/124א(ו) סיפה][תשל"ג]

248. באישום על מניעת הודעה או עדות או על חזרה מהודעה או מעדות לפי סעיפים 245(א) או 246(א) תהיה לנאשם הגנה, אם יוכיח שעשה את המעשה למען גילוי האמת או מניעת שקר.

הטרדת עד

249. המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו – מאסר שלוש שנים.

נסיבות מחמירות(תיקון מס' 12)תש"ם-1980

249א. נעברה עבירה לפי סעיפים 245, 246 או 249 כשהעבריין נושא נשק חם או קר או כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם –

(1)   בעבירה לפי סעיף 245(א) – מאסר שבע שנים;

(2)   בעבירה לפי סעיף 245(ב) – מאסר עשר שנים;

(3)   בעבירה לפי סעיף 246(א) – מאסר עשר שנים;

(4)   בעבירה לפי סעיף 246(ב) – מאסר ארבע עשרה שנים;

(5)   בעבירה לפי סעיף 249 – מאסר חמש שנים.

מיום 13.4.1980

תיקון מס' 12

ס"ח תש"ם מס' 968 מיום 13.4.1980 עמ' 112 (ה"ח 1400)

הוספת סעיף 249א

השפעה לא הוגנת

250. המבקש להשפיע שלא כהוגן על תוצאותיו של הליך שיפוטי, בדברי שידול או בקשה הנשלחים אל שופט או אל פקיד בית המשפט, דינו – מאסר שנה אחת.

פרסום מסולף של דיון משפטי

251. המפרסם שלא בתום לב, בכל דרך של פרסום, דין וחשבון לא מדוייק על דיון בבית משפט או בועדת חקירה על פי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, דינו – מאסר ששה חדשים.

התרמה למען תשלום קנס [א/128]

252. הפותח, בכל דרך של פרסום, פעולת התרמה למען תשלומם של קנס, הוצאות או פיצוי שפסק בית משפט בפלילים, או נותן פרסום להתרמה כזאת, דינו – מאסר ששה חדשים.

תשלום קנס שהוטל על הזולת(תיקון מס' 34)תשנ"א-1991

252א. (א) לא ישלם תאגיד, במישרין או בעקיפין, קנס שהוטל על זולתו, ולא ישלם מעביד קנס שהוטל על עובדו; העובר על הוראה מהוראות סעיף קטן זה, דינו – מאסר שנה אחת.

           (ב)  נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד, יואשם בה גם כל אדם אשר בעת ביצוע העבירה היה בו מנהל פעיל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד מינהל בכיר האחראי לתשלום הקנס, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:

(1)   שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;

(2)   שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה.

           (ג)   לענין סעיף זה, "תאגיד" – לרבות חבר בני אדם שאינו מואגד ולמעט תאגיד שחבריו חייבים להעמיד לרשותו את מלוא כוח עבודתם ולהעביר לו את נכסיהם.

 מיום 25.7.1991

תיקון מס' 34

ס"ח תשנ"א מס' 1365 מיום 25.7.1991 עמ' 206 (ה"ח 1839)

הוספת סעיף 252א

חיפוי

253. (א)  המקבל או מנסה לקבל טובת הנאה לעצמו או לזולתו בעד אי גילוי או כיסוי של מעשה עוון או פשע או של כל ידיעה בנוגע למעשה כאמור, דינו – מאסר שלוש שנים.

           (ב)  המקבל או מנסה לקבל טובת הנאה לעצמו או לזולתו על מנת שלא ימסור עדות בחקירה על פי דין או במשפט, דינו – מאסר חמש שנים.

פרסומים על נכס גנוב

254. העושה אחת מאלה, דינו מאסר ששה חדשים:

(1)   מציע בפומבי פרס בעד השבת נכס שנגנב או שאבד, ובהצעתו זו משתמש במלים הבאות לומר כי מביא הנכס לא יישאל שאלות, או כי לא ייעצר ולא יוטרד;

(2)   מציע בפומבי לכל מי שקנה נכס גנוב או אבוד או הלווה כסף עליו, להחזיר לו את הסכום ששילם או שהלווה או לתת סכום כסף או פרס אם יושב הנכס;

(3)   מדפיס או מפרסם הצעה כאמור בפסקאות (1) ו-(2).

זילות בית המשפט

255. האומר או כותב דבר על שופט או דיין לענין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו – מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו ענין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה.

בריחה

257. הבורח ממשמורת חוקית שהוא נתון בה בשל עבירה פלילית, דינו –

(1)   אם הוא מואשם או מורשע בפשע – מאסר שבע שנים;

(2)   בכל מקרה אחר – מאסר שלוש שנים.

סיוע לבריחה

258. העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שבע שנים:

(1)   מסייע אסיר או עצור לברוח או לנסות לברוח ממשמורת חוקית;

(2)   מכניס, או גורם שיוכנס, דבר לבית סוהר כדי להקל על בריחתו של אסיר או עצור.

הברחת אדם

259. המבריח או מנסה להבריח אדם, ממשמורת חוקית, דינו –

(1)   אם המוברח הואשם או הורשע בעבירה שענשה מוות או מאסר עולם – מאסר עשרים שנים;

(תיקון מס' 12) תש"ם-1980

(2)   בכל מקרה אחר – מאסר שבע שנים.

מיום 13.4.1980

תיקון מס' 12

ס"ח תש"ם מס' 968 מיום 13.4.1980 עמ' 113 (ה"ח 1400)

259. המבריח או מנסה להבריח אדם, בכוח, ממשמורת חוקית, דינו –

(1) אם המוברח הואשם או הורשע בעבירה שענשה מוות או מאסר עולם – מאסר עשרים שנים;

(2) אם הואשם או הורשע בפשע אחר – מאסר שבע שנים;

(3)(2) בכל מקרה אחר – מאסר שלוש שבע שנים.

מסייע לאחר מעשה

260. (א)  היודע שפלוני עבר עבירה ומקבל אותו או עוזר לו בכוונה שיימלט מעונש, הריהו מסייע לאחר מעשה, זולת אם היה בן זוגו, הורהו, בנו או בתו של העבריין; ואולם אשה שבנוכחותו ובמרותו של בעלה קיבלה עובר עבירה שבעלה השתתף בה או עזרה לו, כדי שיימלט מעונש – אינה בגדר מסייעת; לענין סעיף זה, "עבירה" – למעט חטא.

           (ב)  מסייע לאחר מעשה אפשר להעמיד לדין ולהרשיע, אף אם מבצע מעשה העבירה לא הורשע תחילה או שאי אפשר לנקוט הליכים נגדו או לאכוף עליו ענישה בשל העבירה.

דין מסייע לאחר מעשה

261. מסייע לאחר מעשה, דינו –

(1)   אם העבירה היתה פשע – מאסר שלוש שנים;

(2)   אם העבירה היתה עוון – מאסר מחצית תקופת העונש שנקבע לאותה עבירה.

אי מניעת פשע

262. מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו – מאסר שנתיים.

סירוב לעזור במניעת עבירות

263. מי שנצטווה כדין מפי עובד ציבורי, שוטר או אדם אחר, לעזור במניעת עבירות או במעצרו של אדם או במניעת הברחתו או בריחתו של אדם, והוא מסרב או נמנע מהגיש עזרה לפי יכלתו, דינו – מאסר שלוש שנים.

הכשלת עיקול

264. המקבל נכס, מסלקו, מעכבו, מסתירו או עושה בו מעשה אחר ביודעים כי הנכס עוקל או ניטל על פי הוראת בית משפט, בכוונה להפריע או להכשיל את ביצוע העיקול או ההוראה, דינו – מאסר שלוש שנים.

שבירת חותם

265. השובר, מסלק או עושה ללא מועיל, במזיד, חותם שהוטבע על פי הוראת רשות רשמית, בית משפט או בית דין, דינו – מאסר שנתיים; ואם היה מופקד על שמירת החותם, דינו – מאסר שלוש שנים.

הזנחת השמירה על חותם [א/138]

266. המופקד על שמירת חותם שהוטבע על פי הוראה של רשות רשמית או של בית משפט או בית דין, והוא בהתרשלות מניח לחותם שישובר או יסולק או ייעשה ללא מועיל, דינו – מאסר ששה חדשים.

הוצאת מסמך ממשמורת(תיקון מס' 23)תשמ"ח-1988

267. (א)  המוציא, ללא רשות, מסמך ממשמורת מוסד ממוסדות המדינה או מרשות מקומית, דינו – מאסר שלוש שנים.

         (ב)  עובד הציבור המופקד על הטיפול במסמך או על שמירתו, המוסר אותו שלא כדין לאחר והמסמך מוצא מהמשמורת כאמור בסעיף קטן (א), דינו – מאסר חמש שנים.

           (ג)   בסעיף זה, "מסמך" – בכתב או בכל אמצעי אחר שבו נרשם דבר.