עד תביעה המזומן על ידי ההגנה, האומנם הליך אפשרי? מה החוקים לכך?
רישום של אדם או חפץ בכתב האישום ברשימת עדי התביעה – הופכת אותו לאדם שאסור להגנה ליצור עמו קשר (לבטח בנושאי העדות).
בסיום פרשת התביעה וההכרזה אלו עדי מתחילה פרשת ההגנה. (אין חובה כמובן מותר ואךף ראוי לעיתים להגיע לסיכומים במשפט הפלילי).
העד הראשון של ההגנה אמור להיות הנאשם עצמו – אין חובה כמובן! אבל זהו החוק ממש.
אבל מה עושים עם עד תביעה שבפועל לא זומן להעיד?
עכשיו יש אפשרות לעד תביעה המזומן על ידי ההגנה! היינו ההגנה רשאית לפנות אליו.
רשימת עדי התביעה
כזכור, כתב האישום כולל רשימה של עדי התביעה, עדים בעזרתם המדינה מנסה להוכיח את עובדות כתב האישום.
במהלך המשפט, וכמובן עוד לפניו, להגנה אסור לפנות לאותם העדים.
בהיותם עדי תביעה, אסור להטריד ואתם ולנסות להשפיע על עדותם.
אבל… פרשת התביעה הסתיימה, מה עושים כאשר העד בפועל לא מזומן על ידי התביעה?
עד תביעה המזומן על ידי ההגנה נותן להגנה יתרון לא צפוי.
ההגנה רשאית לזמן את העד כעד הגנה – אבל עם יתרון אדיר, הוא יחקר בחקירה ראשית אומנם, אבל עם כללי החקירה הנגדית.
המדינה תבצע בעיניינו רק חקירה חוזרת, חקירה המוגבלת מאוד, וחייבת להיות כזאת הנובעת מהחקירה הנגדית.
עד תביעה שלא נקרא להעיד
סעיף: 178. לא קרא התובע לעד שצויין כעד התביעה בכתב האישום, והנאשם קרא לעד להעיד, רשאי בית המשפט להרשות לנאשם לחקור את העד בחקירה ראשית כאילו היתה חקירה שכנגד ולקבוע סדר חקירתו בידי בעלי הדין האחרים.
הסבר:
תחילה חקירה ראשית של העד, לפי בכללי החקירה הנגדית.
לאחר מיכן למדינה תהה הזכות לחקור את העד – אבל השאלה היא תמיד כיצד? האם לפי כללי החקירה הראשית? (הרי מדובר בעד תביעה).
או לפי כללי החקירה הנגדית?
בפועל כחקירה חוזרת! היינו על דברים שעלו מחקירת ההגנה – לפי הכללים של חקירה חוזרת שהם כמו חקירה ראשית בגדול. (עם הגבלות).
עד תביעה המזומן על ידי ההגנה
שאלה זאת עלתה מספר פעמים – לפי ההחלטה השיפוטית בפסק דין: ת"פ 67104-01-20 נתניהו – נקבע כי:
"אשר לעדת התביעהלרפ"ק רינת סבן, מדובר בקצינת משטרה בכירה, וככזו, באופן מהותי, היא מזוהה עם התביעה. לפיכך, כנקודת מוצא, חקירתה על ידי המדינה, בתום חקירת ההגנה, תהיה חקירה חוזרת, שמטרתה הסרת אי בהירות שעלו בחקירת הסנגורים. ככל שבמהלך החקירה תבקש המדינהבעניין כזה או אחר להציג שאלות בחקירה נגדית, הדבר ישקל לגופו".
היינו החקירה היא לא ראשית, ולא נגדית אלה לפי כללי החקירה החוזרת.
הדבר מטיל צל כבד על ההחלטה לרשום עד ברשימת עדי התביעה – ולא להביאו לבית המשפט.
בכלל, נקיבה בשמות עידן שאין כוונה להביא מטרידה מאוד את הליכי הצדק – ובית המשפט מבהיר זאת (להבנתי) בהחלטה האמורה.
על הוגנות והדדיות בחקירה הפלילית
חשיבות ההגינות ניהול תיק פלילי
ההבדל בין ההגנה בתיק פלילי לתביעה הוא מהותי.
התביעה שולטת בהליך כולו.
בנסיבות אלה רישום של עדים שאין כוונה להביא מטיל צל עצום על ההגנה.
הכללים בדבר עד תביעה המזומן על ידי ההגנה נועדו להגן על ההגנה משרירות הלב של המדינה.
הרישום בלי כוונה להביא, מונע מההגנה את היכולת לאסוף מידע, להתכונן לחקירות באופן מיטבי ועוד ועוד.
בתור עורך דין פלילי הדבר מצטייר כלא הוגן. בנסיבות אלה ההחלטה השיפוטית שאני מביא עושה צדק על ההגנה.
הפסיקה מובילה את המדינה לצורך לתכנן את החקירות באופן מיטבי ולהימנע מרישום עדין רק על מנת להקשות על ההליך השיפוטי.
אני מצרף לכאן את נימוקי ההגנה בהתנגדות לכך שהמדינה חשבה על חקירות נגדיות – היינו יצירתו של יתרון.
