תוספת ראייתית – פרק בבניה 8/20.
פרק זה אינו לעורכי דין, אלא לאנשים שנמצאים בהליך ולא תמיד מצליחים להבין על מה מדברים באולם.
חשוב לדעת את הבסיס: כיום ניתן להרשיע במרבית המקרים לאור עדות יחידה במשפט הפלילי, מיותר לציין, עדות כזאת שזוכה לאמון. היינו למשקל מירבי.
המילה משקל מלמדת אותנו על העובדה שמדובר בשאלה של שיקול דעת!
לא פעם התיק הוא מילה מול מילה, אירוע שהתקיים או שלא התקיים לפני שנים רבות. לא פעם יש שני אנשים שהזמן שחלף משנה את נקודת הראיה שלהם לאירועים בזמן עבר.
אירועים שהיו בהמשך משנים את נקודת המבט לעבר.
חשוב לציין, בתיק פלילי של מילה מול מילה, אנו מפעילים כלים של אמון באדם מסוים, שלא פעם יודע להציג את עניינו בצורה טובה הרבה יותר- ולא תמיד אומר את האמת, או אפילו לא תמיד מודע לאמת שהייתה בזמן האירועים לאור ההתפתחות ביחסים.
האומנם זה המקום להאמין מעבר לכול ספק סביר?
לא אחת תעלה השאלה, האם מדובר במבחני העדה? או מבחני אמת?
האומנם העובדה שאנו מוכנים להאמין לעד יחיד לא מובילה למקום בו המשטרה לא מבצעת חקירה ראויה? שהמשטרה מראש מוכנה לסכם את התיק אחרי עדות"משכנעת" אחת ויחידה?
סעיף 53 לפקודת הראיות
משקלה של עדות 53.
"ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט."
עבור רבים הסעיף הוא בעייתי, הוא למעשה משאיר שיקול דעת רחב מאוד לגורם השיפוטי בהערכת העדות.
מכאן יש סידרה של כללי עזר לצורך בחינה של העדות.
כלל בסיס – כל עד עומד בפני עצמו.
אנו נבחן בכל עדות אחידות, רציפות וקוהרנטיות.
כל עדות היא חלק מהפאזל, כך שניתן לקחת חלק מהעדות ולדחות חלק אחר.
_____________________________________________________________________________________________________________
סוגי תוספת ראייתיות
יש מספר תוספות ראייתיות לעדות יחידה שללא אותה התוספת אין דיות ראיות, היינו אין דרך להרשיע אדם ללא אותה התוספת. בתור עורך דין פלילי תמיד ננסה לבחון את אותה התוספת, לא פחות מכך לאתגר את העדות בסיס.
חובה להבין – התוספות מובחנות אחת מהשנייה, ולא תמיד כוללות אחת את השנייה שם שיש עליה במדרג התוספת.
חשוב לא לשכוח בסיכומים בתיק הפלילי לטעון לכך.
התוספות הראייתיות לעדות יחידה הן
חובת נימוק – בהסתמכות על עדות יחידה.
דבר מה.
חיזוק
סיוע
חובת הנמקה – לא מדובר בתוספת אלא הצורך לנמק ברמה גבוהה יותר את הסיבות להחלטה.
חובת הזהרה עצמית: כאשר מדובר בעדות יחידה, הצורך בתוספת היא רק במקום בו יש עדות יחידה. המשך למשפט המושבעים שם הושפט צריך להזהיר את עצמו.
חובת הנמקה
דומה במקצת לחובת הזהרה עצמית, אין מדובר בתוספת ראייתית "קלאסית" אלא במצב בו יש לנמק, הנימוק הוא גם סוג של תוספת.
עדות קורבן בעבירת מין כעדות יחידה במשפט.
עדות קטין שלא בנוכחות הנאשם.
עדות שלא בפני הנאשם-בעבירות מסוימות.
תוספת מסוג – דבר מה נוסף – מאמתת.
- תוספת להודיית חוץ של נאשם. (תוצרת של הפסיקה).
מאמתת? תומכת בתוכן.
כאשר הנאשם כמובן חוזר בו מהאמירה הנ"ל שמסר בחקירה הפלילית בבית המשפט.
מדובר בתוספת של אימות הדברים ולא מעבר לכך. היינו תוספת בסיסית ביותר.
בשל אותה תוספת קלה יחסית, תוספת לא משכנת נאשמים רבים לא מוצאים את הכוח להילחם במה שאמרו בחקירה במשטרה, הם רואים בהודיה שם את "מלכת הראיות" והם חסרי הכוח הנפשי לבוא ולטעון בשם האמת.
חשוב לציין, משרדי יצא למלחמה לא אחת גם במקומות שהנאשם הודה בחקירה במשטרה.
לא תמיד הסיבה להודיה הייתה אלימות ישירה או עקיפה, אפילו סוג של בלבול.
לא אחת הובלתי תיקים של הנאשם הודה תחת הלחצים לזיכוי מלא, או לשינוי בעובדות ואמון בית המשפט במציאות שהצגתי, שסתרה את ההודעה מהחקירה במשטרה.
חשוב לזכור – סיוע אינו מכיל את דבר מה נוסף.
עד לפני כמה שנית שתיקת נאשם יכולה הייתה להיות סיוע אולם לא דבר מה נוסף. אולם כיום שתיקה יכעולה להחשב גם דבר מה נוסף.
תוספת מסוג – דבר לחיזוק
מהו חיזוק: (סעיף 54 א לפקודה).
פעם דבר לחיזוק דומה לדבר מה, שהרי שתיהן תוספות מאמתות (לא מסבכות).
מדובר בתוספת מאמתת הרחבה יותר מדבר מה. היינו די בכך שבכוחה לחזק את אמינות העדות. ואין צורך שתאמת אותו ממש.
חובה להבין אין צורך ב"דבר לחיזוק" לכול עבירה שבכתב האישום בכתב אישום מרובה עבירות, אלא אפשרי גם לתוספת למספר עבירות ובלבד שהן קשורות. הדבר ממחיש את החובה לא לטעות בעדות ולא להעיד שקרים.
דבר לחיזוק נידרש במספר מקרים
- הודיית חוץ של עד- 10 א לפקודת הראיות.
- עדות שותף לעבירה. שותף תמיד הוא בעל אינטרס, לכן דבריו לבדם לא מספיקים ללא תוספת ראייתית. (בעבירות שוחד הימורים והגרלות אין צורך בחיזוק).
- קטין מתחת לגיל 12, שכן אין לו אחריות פלילית.
- עדות מוגבל שלא הוזהר, מהטעם שאינו מבין את מהות ההזהרה. בנסיבות אלא שהוא לא מבין את ההזהרה, אין בה טעם ולכן יש צורך בחיזוק.
- התיישנות בעבירות מין בקטינים. שהתלונה היא שנים רבות אחרי שקטין מגיש תלונה אחרי שבגר ועבר את גיל 18 ועברו מעל ל 10 שנים מיום האירוע.
עד מדינה לשיטתו
אדם שסבור שהוא עד מדינה – היינו שיש לו הנאה מהדברים, ואין לנו הסכם.
שותף שמעיד נגד שותפו – לפני שנגזר דינו.
התוספת היא בין חיזוק לסיוע, היינו חיזוק מחוזק או סיוע מוחלש.
יש מקרה נוסף של אמרת חוץ בכתב של עד. שאימרת חוץ מוגשת כחריג. כאן חיזוק פלוס חובת הנמקה. (לבדוק את ההבדל מסעיף 10 א לפקודה).
תוספת מסוג – סיוע
תוספת ראייתית מסוג סיוע שונה על פי סוגה ושאר התוספות.
התוספת ה"חזקה ביותר. מדובר בתוספת מסבכת ששאר התוספות הן תוספות מאמתות בלבד.
ראיה מסבכת: תומכת ומשלימה את מידת האמון בראיה המרכזית.
חשוב לדעת יש מקרים בהם ראיית הסיוע תכריע את הכף במקום בו העדות המרכזית לוקה לכשעצמה במהימנותה.
תוספת מסבכת – ועצמאית!
הסיוע אינו מכיל בתוכו תוספת מאמתת!
הסיוע נדרש בעד מדינה, שוחד משחקים אסורים ועוד).
משקלה של ראיית הסיוע
משקל ראיית הסיוע ישתנה לפי משקל העדות שבה היא באה לתמוך.
חשוב לציין לפי החוק יש מקרים מיוחדים שם נידרש סיוע – גם לעשות שבבסיסה הוא אמין!
- מוגבל שאינו מעיד ומעיד במקומו חוקר מיוחד. אז אין די בעדות החוקר המיוחד. (הפטור מבית המשפט).
- עד מדינה. שותף לעבירה שקיבל/עומד לקבל טובת הנאה בתמורה לעדות. (יש עבירות שאין צורך בתוספת).
- עבירת עדות שקר. בעדות שקר אין די בעד תביעה אחד. שכן, עדות שקר היא מילה מול מילה – וכאן יש צורך בסיוע.
- עבירת המרדה. בכול עבירת המרדה.
- ילד שאינו מעיד במשפט. לדוגמה חוקרת הילדים מעידה. או שהילד מעיד בעדות מוקדמת, ולכן עדותו אינה מספיקה. (הפטור מהחוקר ילדים). חשוב לציין, הימנעות הנאשם מלהעיד לא יכולה להיות סיוע לא בילד ולא במוגבל.
התנאים לראיית סיוע
פסקי דין קוראים במקור. הדגשים באתר אינם מפסק הדין, אלא נעשים על ידי.
ע"פ 4203/19 פלוני "נקבע כי על הראייה המסייעת לקיים שלושה תנאים מצטברים: עליה להגיע ממקור נפרד ועצמאי ביחס לעדות הטעונה סיוע;
עליה "לסבך" את הנאשם, במובן זה שאין היא מתיישבת עם גרסתו;
ועליה לסייע בהוכחת נקודה מהותית השנויה במחלוקת בין הצדדים.
אולם, נקבע גם כי משקלו הראייתי של הסיוע עשוי להשתנות בהתאם לטיבה ולמשקלה הראייתי של העדות הטעונה סיוע.
בהתאם לכך, ככל שניתן לעדות הטעונה סיוע משקל רב יותר, כך ניתן להסתפק בראיית סיוע שמשקלה מועט; וככל שהכחשתו של הנאשם את המעשים כללית וגורפת, כך היקפה של ראיית הסיוע הדרושה מצומצם (ראו למשל ע"פ 8631/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (10.3.2016); ע"פ 7508/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 19–20 (27.8.2012); ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (25.6.2012)).
על המשמעות של סיוע
ע"פ 5209/20: "סיוע שנדרש על פי דין אינו רק עניין פורמאלי, אלא הוא מהותי. כך במובן הבא: ללא סיוע, מקום בו הוא נדרש, בית המשפט אינו רשאי להרשיע את הנאשם. זהו תנאי מקדמי הכרחי להרשעה, אך לא סוף פסוק. בית המשפט חייב לשקול אם השילוב של הראיה המרכזית עם תוספת הסיוע שנדרש, מוכיחים את האשמה מעל כל ספק סביר".
כל שהראיה המרכזית מתקבלת, השאלה השנייה היא האם קיים סיוע לראיה זו על פי תנאי הפסיקה. היה ואין סיוע – יזוכה הנאשם.
החובה בחוק לסיוע – המשך
באשר למשמעות של דרישת הסיוע במשפט הפלילי באופן רחב יותר, נגיד זאת. אף אם בית המשפט סבור כי הראיה העיקרית כה איתנה עד שניתן לסמוך עליה לצורך הרשעה, המחוקק אינו מאפשר ליישם מסקנה זו. שיקול הדעת של בית המשפט במקרה כזה, מוגבל. הדין אומר לבית המשפט – רק אם ישנה ראיית סיוע, ניתן להרשיע. נתון זה אינו עניין של שיקול דעת שיפוטי, אלא הוא קביעת הדין. ודוקו: קביעה ולא חזקה. קביעה בלתי מתפשרת ולא כלל שלצדו יוצא מן הכלל. בכך יש מסר ומענה. המשפט הפלילי דורש קיומו של הליך הוגן. ההליך ההוגן בא לידי ביטוי, במקרים המתאימים, גם בדרישה לתוספת ראייתית – יהא זה דבר מה נוסף, דבר לחיזוק, או סיוע. הדרישה למשפט הוגן וכמוה רף ההוכחה של מעל כל ספק סביר, נועדו למנוע את הרשעת החף. תכליתם להעניק ביטחון רב יותר לתוצאת ההרשעה מזה שמתבקש למשל במשפט האזרחי. כך במקרה שלנו, וכך בתיקים אחרים בהם נדרש סיוע. המסר במשפט הפלילי הוא שסדרי הדין ודיני הראיות נועדו לא רק לייעל את ההליך אלא גם לוודא כי הנאשם כצד החלש בהליך לעומת המדינה, ייהנה מחזקת החפות העומדת לו כל עוד לא הוכח אחרת במסגרת הליך שרגיש למצבו ולמעמדו. כמובן, שיטה משפטית אינה יכולה ליצור מנגנון שימנע את הרשעת הנאשם בכל מקרה. אך לצד זאת, לא בכדי, המחוקק קבע את אשר קבע בדין המהותי, בסדרי הדין ובדיני הראיות.