פרק בשלבי בניה.
ההיגיון, המערכתי במשפטי, אומר שעונש צריך לשאת האדם מידי שהוא הופך לחלוט. זהו לבטח ההיגיון המשפטי. האומנם?
האם רק לאחר סיום כל הליכי הערעור ופסק הדין הוא חלוט. רק אז מגיעים לשאלת הענישה?
הרי מצב במסגרתו בשל עיכובים בשמיעת הערעור יסתיים העונש מחד, ומאידך הנאשם יצא זכאי בערעור.
– זאת מציאות שלא ניתן להעלות על הדעת! גם במציאות הזאת יש חריגים שבנויים על בסיס בחינה אישית :
כאן יבחנו :
נסיבותיו האישיות של המבקש.
אורח חייו התקין. היעדר עבר פלילי. ההליך השיקומי שעבר וכיו"ב – כל אלה בכוחם להיות כאלה המצדיקים מציאות במסגרתה ביצוע רכיב המאסר בפועל שנגזר עליו יעוכב.
האם הערעור הוא משולל יסוד? או בעל סיכוי?
לא כל הערעורים הם ערעורים שבאים לזכות!
יש מציאות שהגשת הערעור הפלילי נועדה לא על מנת לזכות, אלא, על מנת לשנות חלקים מהכרעת הדין, או אפילו לשנות את הענישה באופן מתון זה או אחר.
חשוב לעורך דין פלילי להיות ממוקד היטב בבקשות – על מנת שהודעת הערעור הפלילי תזכה להתייחסות מלאה.
הדבר מודגש בעוצמה ייתרה בבקשה לרשות ערעור פלילי!
האם הגשת כל ערעור פלילי ראוי שתדחה את הענישה?
במציאות שכזאת הדבר יוביל לעידוד ערעורי סרק שכל מטרתם לדחות את הקץ. ללא ספק מערכת המשפט לא הייתה רוצה מציאות שכזאת.
בחינה של הערעור יכול ותיתן תשובה לשאלות אלא.
מצד שני – החשש הוא לא אחת שהנאשם ישא בעונש במקום בו הוא יתהפך בערעור. בנסיבות אלא לפי ההלכות יש מספר דברים שהם מחויב בדיקה :
הלכת שוורץ – התנאים לעיכוב ביצוע עונש מאסר
מתוך פסק דין : ע"פ 5386/19 פלוני:
לפי הלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000)), ביצוע עונש המאסר חייב, ככלל, להיות מיידי;
שאם לא כן, ייפגע האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק (שם, בעמוד 267).
כלל זה חל ביתר שאת מקום שמדובר בעונש מאסר אשר הוטל בגין עבירות מין, מאחר שאלו הן עבירות חמורות שקשה לגלותן, ושביצוען, למרבה הצער, קל יחסית, במיוחד כשהקורבן הוא קטין חסר ישע
(ראו ע"פ 8560/18 זבורוף נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (26.12.2018) (להלן: עניין זבורוף)).
עיכוב ביצוע – בחינת ממצאי מהימנות
הטעמים להחלתו של כלל הביצוע המידי הולכים ומתחזקים כאשר מדובר בהכרעת דין המושתתת על ממצאי מהימנות, שבהם ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב (ראו הלכת שוורץ, בעמודים 280-279).
…כאשר מדובר בגזר דין חמור שמטיל על המבקש מאסר ממושך (שם, בעמוד 278).
טענות מהותיות להכרעת הדין – או גיל מבוגר
יחד עם כך, מדובר בכלל שיש לו חריגים, דוגמת גילו המבוגר של המבקש ומצבו הבריאותי (ע"פ 7440/16 פלוני נ' מדינת ישראל (6.10.2016))
או ערעור על הרשעה שבמסגרתו מועלית "טענה מוגדרת וכבדת-משקל לכאורה, שאין לה מענה ברור אשר מניח את הדעת".
(ראו עניין זבורוף, פסקה 10; וכן ע"פ 5735/18 גודובסקי נ' מדינת ישראל (9.1.2019)).
"………..אעבור אפוא לטענות המבקש שעניינן נסיבות מיוחדות שאינן קשורות למצב הראיות ולסיכויי הערעור.
המבקש טוען בהקשר זה כי אכיפה מידית של עונש המאסר שהושת עליו איננה נדרשת מבחינת האינטרס הציבורי – זאת, מאחר שהעבירות בהן הוא הורשע בוצעו בעבר הרחוק;
שאלת המסוכנות לציבור
מאחר שאין לו שום הרשעה קודמת בעבירות מין, דבר המלמד על כך שאיננו מסוכן לציבור;
ומאחר שמתחילת משפטו הוא לא היה נתון תחת תנאים מגבילים כלשהם, למעט איסור יציאה מהארץ, ועל כן אין חשש שיימלט מאימת הדין.
נסיבות שלא קשורת לסיכויי הערעור
לטענת המבקש, נסיבות אלו מיוחדות דיין כדי להצדיק את עיכוב הביצוע המבוקש ולאפשר לו לנהל את ערעורו כשאיננו נתון במאסר.
מנגד, המדינה טוענת כי אינטרס ציבורי כאמור קיים גם קיים, מאחר שהעבירות בהן הורשע המבקש הינן חמורות מאד ומצב קורבנותיו יוטב אם יגיעו לסגירת מעגל (closure) מהר ככל שניתן.
הגעתי למסקנה כי מן הדין לעכב את ביצוע המאסר בשל נסיבות מיוחדות שאינן קשורות למצב הראיות ולסיכויי הערעור.
הרכבה של מכלול השיקולים
מיותר לציין – פסקי דין קוראים במקור – והדגשים לא במקור..
ע"פ 2832/21 פלוני: "לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון לפניי, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל. נקודת המוצא היא שמי שהורשע בפלילים, חזקת החפות אינה עומדת לו עוד, ועליו לשאת מייד בעונשו.
אולם בנסיבות מיוחדות אפשר לעכב את ביצוע העונש לאחר איזון בין כמה שיקולים:
חומרת העבירה ונסיבות ביצועה;
אורך תקופת המאסר;
טיב הערעור וסיכוייו;
עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו לאורך ההליך המשפטי;
ונסיבות אישיות ייחודיות של המבקש (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ)).
….המבקש מתמקד בערעורו בקביעות מהימנות, ובאלו כידוע אין ערכאת הערעור נוטה להתערב; לצד זאת, לאחר בחינת הטענות בערעור ברמה שנדרשת בשלב זה, אין לומר שהן אינן מעלות שאלה הראויה לדיון, וכמובן איני נוטע מסמרות בסוגיית סיכויי הערעור. בהינתן האמור ראיתי ליתן משקל לשיקולים האחרים הנשקלים בגדר הלכת שוורץ.
מדובר באדם בן 59 שלא הורשע בעבר בעבירה פלילית. הוא מושעה מעבודתו, ולא נטען שקיים בנקודת זמן זו סיכון למעשים דומים. נוסף על כך, הוא התייצב לדיונים בעניינו, ואף שב בזמן מחו"ל כמה פעמים במהלך משפטו, ולא הפר את התנאים המגבילים שנקבעו לו (לכל השיקולים הללו ראו למשל ע"פ 7440/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (6.10.2016); ע"פ 2955/19 מוקמל נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (5.5.2019); ע"פ 64/21 מרגלית נ' מדינת ישראל (10.1.2021)). בנסיבות אלו ראיתי לאפשר למבקש להשמיע את טענותיו בערעור קודם לכך שיתחיל לשאת את המאסר שנגזר עליו".
המדינה מנסה למנוע ריצוי עונש קל
אני מציג כאן את הדעה של ערעור על עונש מצד המדינה על מנת שלא להוביל לכך שהעונש של של"צ ירוצה – מוגש כאן הערעור, על מנת שיתקיים דיון מלא בענישה הראויה (מניח שהמדינה שם רוצה עונש של מאסר).
מתוך : ע"פ 5593/19 מדינת ישראל נ' פלוני : "עיכוב ביצוע השל"צ מוצדק נוכח ההלכה שנקבעה ברע"פ 6374/08 גנני נ' מדינת ישראל (6.2.2012) (להלן: הלכת גנני),
לפיה "עונש מאסר ועונש של"צ אינם יכולים לדור בכפיפה אחת" (שם, בפסקה 11).
במצבים שבהם חלה הלכת גנני, יִטה בית המשפט להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע השל"צ, על מנת לא לאיין, מראש, אפשרות להטלת עונש מאסר במסגרת הערעור (ע"פ 3261/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (5.11.2015))".
עיכוב ביצוע שלא במסגרת הילכת שוורץ – נימוקים מלבד סיכויי הערעור
ע"פ 8120/19 פלוני: (דגשים שלא במקור).
"מקרים בהם ניתן צו עיכוב ביצוע ביחס לעונש מאסר ממושך בנסיבות דומות, וזאת מבלי להידרש לסיכויי הערעור (ראו באחרונה החלטתו של כב' השופט יוסף אלרון בע"פ 5660/19 פלוני נ' מדינת ישראל (10.10.2019)).
ויודגש, ניתן למצוא בפסיקה גם החלטות המשקפות מגמה אחרת (ראו, למשל, החלטתו של כב' השופט ג'ורג' קרא בע"פ 9882/17 פלוני נ' מדינת ישראל (18.2.2018)), וברי כי כל מקרה צריך להיבחן לגופו בהתאם להלכת שוורץ.
ואולם, נוכח הצטברות הנתונים שצוינו לעיל, ובמיוחד התמשכות משפטו של המבקש בערכאה הדיונית שלא באשמתו, סברתי כי ניתן לנהוג בו כבית הלל".
עיכוב ביצוע קנס
בקנסות קל לתקן ולהשיב את המצב לקדמותו (קופת המדינה).
ע"פ 5805/19 מיכל קליינמן: "הכלל הוא כי תשלום קנס, ככל עונש אחר, יש לבצע באופן מיידי, ובית המשפט יימנע מעיכוב ביצועו באשר ניתן לגביו להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור
(ע"פ 2318/19 עבדאלקאדר נ' מדינת ישראל (18.4.2019); ע"פ 8288/18 אלעד נ' מדינת ישראל (18.3.2019); ע"פ 2450/18 קהמוז נ' מדינת ישראל (31.7.2018))".
עיכוב ביצוע פיצוי
המשך ציטוט מפסק הדין הקודם :
"…החיוב בפיצוי כחלק מגזר הדין בהליך הפלילי הוא בעל סממנים אזרחיים מובהקים, כך שבחינת השאלה האם יש מקום לעכב את ביצועו שואבת השראה מן השיקולים המנחים בעניין עיכוב ביצוע פסק דין בהליך אזרחי (ע"פ 4867/13 מואטי נ' מדינת ישראל (17.10.2013);
ע"פ 9744/16 פלוני נ' מדינת ישראל (29.5.2017); ע"פ 3190/13 זאדה נ' מדינת ישראל (4.6.2013)).
במסגרת שיקולים אלו, יבחן בית המשפט האם הסיכויים לקבלת הערעור הינם גבוהים, והאם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש,
במובן שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך.
בענייננו, מלבד ציון קשייה הכלכליים (אף מבלי לפרטם בתמצית) ועובדת היותה של המערערת במאסר, לא ניתנה לשיקולים אלו כל התייחסות בבקשתה. זאת ועוד, מתן הסעד הכספי בטווח קצר הוא אחד מתכליותיו העיקריות של פיצוי לנפגעי עבירה
(ע"פ 8745/08 פלוני נ' מדינת ישראל (30.11.2011)), והוא נועד להטבת הנזקים שנגרמו להם, כך שבהיעדר נסיבות חריגות – אין עילה להיעתר לבקשה לעכבו".
מתוך 4549/23 פלוני
"ע"א 6273/19 אלטר נ' בן אבו, פס' 13-12 (2.12.2019)) – נקבע כי נקודת המוצא היא שמימוש חיוב כספי אינו יוצר, ככלל, נזק בלתי הפיך. לפיכך, כלל מושרש הוא כי בבקשות מעין אלו, אין לעכב את ביצועו של פסק הדין, למעט במקרים חריגים בלבד, שבהם עולה חשש כי המערער ייתקל בקושי ממשי להשיב את סכום פסק הדין אם יזכה בערעור, או שמימוש פסק הדין יגרום לו להתמוטטות כלכלית (ראו, למשל: ע"א 2234/23 ניר אביב חברה לבניין בע"מ נ' שמואלי, פס' 9 (10.5.2023); ע"א 4603/22 הפועל ניר רמת השרון נ' פקיד שומה כפר סבא, פס' 8-9 (10.7.2022)).
עיכוב ביצוע לנוכח העובדה שהיה משוחרר וחלף זמן ניכר
ע"פ 5660/19 פלוני : דגשים לא במקור :
"בנסיבות המקרה דנן, מצאתי כי קיימים טעמים המצדיקים את עיכוב ביצוע עונש המאסר, אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור.
המבקש משוחרר כיום ללא תנאים מגבילים למעט איסור יציאה מהארץ, ואף היה משוחרר ללא תנאים מגבילים כלל מאז הגשת כתב האישום נגדו ועד שנגזר דינו. זאת, בהתאם להחלטות בית המשפט המחוזי מיום 6.9.2016 ומיום 26.6.2019.
כמו כן, המעשים בגינם הורשע המבקש בוצעו כ-12 שנים לפני מועד הגשת הבקשה המונחת לפניי, כאשר מאז ועד היום לא היה המבקש מעורב בפעילות פלילית מכל סוג, לא הטריד את המתלוננים,
והתייצב לכל הדיונים המשפטיים בעניינו. במהלך תקופה זו אף הקים משפחה וכיום הוא נשוי ואב לשני ילדים קטינים.
לנוכח האמור לעיל, מצטמצם באופן ניכר החשש מפני מסוכנותו של המבקש והימלטותו מאימת הדין
(וראו והשוו: ע"פ 6072/17 ורון נ' מדינת ישראל (1.8.2017); ע"פ 5386/19 פלוני נ' מדינת ישראל (18.8.2019)).
יחד עם זאת, בנסיבות בהן המבקש משוחרר ללא כל תנאי מגביל (למעט צו עיכוב יציאה מהארץ) מתחילת חקירתו, דרך ההליך הפלילי שהתנהל נגדו ועד היום, אני סבור כי נכון יהיה ליתן תנאים וערבויות נוספות אשר יבטיחו את מניעת הימלטותו מאימת הדין, התייצבותו לדיון בערעורו וכן מניעת קירבה כלשהי למתלוננים.
שם יש עיכוב ביצוע גם על הפיצוי!
שיקולי לעיכוב ביצוע במציאות מיוחדת
בש"פ 8191/19 "….נסיבותיו האישיות של המבקש – אורח חייו התקין, היעדר עבר פלילי, ההליך השיקומי שעבר וכיו"ב – מצדיקים להתרשמותי הליכה לקראתו
במובן זה שביצוע רכיב המאסר בפועל שנגזר עליו יעוכב עד שיידון ערעור גזר הדין שהגיש. מובהר בזאת כי אינני מביע עמדה ביחס לסיכויי הערעור".
ביטול החלטת עיכוב ביצוע בשל התנהלות המעוכב
מה מתקיים שיש הפרה של הבסיס של עיכוב ביצוע, לדוגמה למורשע באונס שלא ליצור קשר עם המתלוננת? כאן איתשו יצרה קשאר אחרי גזר הדין – התוצאה מאסר מידי.
לפי ע"פ 5849/20 פלוני יש לבחון את הכללים הביאם: דגשים לא במקור כותרות שלי!
ראיה נסיבתית
האחת, אכן אין הוכחה ישירה כי העורר ידע על מעשי אשתו. ואולם, הרף הראייתי בכגון דא אינו מעל לכל ספק סביר. בעילות מעצר, למשל, יש להצביע על חשש, שחייב להיות מבוסס ולא בעלמא, אך יכול להיות גם נסיבתי.
פעולות על מנת לשנות את העדות:
…. בית המשפט אף ציין, בהכרעת הדין, כי העורר "פעל באופן אינטנסיבי, ללא לאות וללא מורא, על מנת להביא את המתלוננת לחזור בה מתלונתה [...], הן במהלך החקירה והן במהלך המשפט, וזאת למרות שהיה מודע לאיסור יצירת הקשר עם המתלוננת, כבר מחקירתו הראשונה". כלומר, ניסיונות שיבוש ההליך אינם חדשים לעורר.
הלכת שוורץ
השלישית, על פי הלכת שוורץ – הכלל הוא כי אין לעכב ריצוי עונש מאסר כדי שלא לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט הפלילי (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769 (2000)).
מנגד, עומד השיקול כי אין לתת החלטה שעשויה לייתר את ההליך הערעורי. כאן, כזכור, מדובר בעונש מאסר בפועל של 8 שנים; ומהכרעת הדין עולה, מבלי לקבוע מסמרות, שההרשעה מבוססת על ממצאים מהימנות שונים. לכן, עולה, לכאורה, כי לא היה בסיס להורות על עיכוב הביצוע עד לשמיעת הערעור.
שאלה נפרדת היא עיכוב לתקופה קצרה, וכאן לולא האירוע שהתרחש – היה מקום לאפשר לעורר להתארגן לתקופה קצרה. הרי, הלכת שוורץ לא קובעת כי בכל מקרה שאין לעכב ביצוע, נכון לדרוש מהנאשם להתייצב תוך שבוע ימים, למשל. נקודה זו חשובה כי החלטת בית המשפט, במובנים מסוימים, מקדימה את המאוחר. העורר אינו נהנה, בשלב זה, מחזקת החפות.
עיכוב קצר?
5. ועדיין, יש לשאול מדוע אין לעכב את הביצוע לתקופה קצרה, מסוימת, מעבר למספר ימים. כאן, הייתי מדגיש את מרכזיותה של המתלוננת בהליך פלילי שנסוב סביב עבירת מין.
המשפט הפלילי נוטה לטובת הנאשם, במובן רמת ההוכחה הנדרשת על-מנת להרשיעו והדאגה לכך שיזכה במשפט הוגן. אך בד בבד, יש לכבד את המתלוננת, ואף לה זכויות בהליך המשפטי. הדין התפתח לכיוון האמור בעשרות השנים האחרונות. המתלוננת בתיק עבירות מין אינה חייבת להיות קורבן להתפרצויות רגשניות של העורר או משפחתו…".