איסור פרסום

איסור פרסום  – פרק בבניה 9/20.

בקשות לאיסור פרסום הן כמעט מתבקשות על ידי כל חשודים בזמן החקירות במשטרה, לבטח בעבירות מוסר ומין, אבל לא רק.

הכלל:

בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה:

פומביות הדיון

3. בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק.

"בעשותו במלאכת השיפוט, לעולם יראה עצמו שופט כמו יושב הוא בבית זכוכית או בחלון ראווה הנשקף אל הרחוב; כל עובר-ושב רשאי להתבונן בו, לבחון אותו ולבקר אותו. וגם לשבחו ולהשתבח בו" (בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 662 (2004) (להלן: עניין תורג'מן)).

---

פרסום שם של חשוד/נאשם

פרסום השם שהתיק "חם" היינו זוכה לתקשורת – הוא אירוע מזיק ביותר.

הבקשה ברורה – לכל אדם ברור שהוא מוקד של העולם בשלבי המעצר של התיק הפלילי שהחקירה רק מתפרסמת – כל דבר שהוא יעשה יראה על ידי רבים.

לאורך השנים, משרדי הוציא איסורי פרסום בשלבים אלא של התיק בשלל עבירות פליליות! בשל שלל סיבות ונסיבות.

חשוב לציין – ניתן להוציא איסורי פרסום שם/פרטים אחרים/נוספים לא רק בעבירות מין ומוסר ולא רק בשלבי החקירה – לא אחת גם בשלבים המתקדמים של התיק (היינו אחרי הגשת האישום הפלילי ואפילו בסיומו).

חובה להבין – הנזק בשלבי החקירה הוא חמור במיוחד לאור העובדה שלא אחת מתברר לאחר זמן שלא היה כלום ואין כלום – וחבל רק שהפרסום על החקירה ימשיך להיות לנצח באינטרנט.

---

איסור פרסום – הנזק כפונקציה של בכירות

סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט

איסור פרסומים

(1) בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום; הורה בית המשפט על איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת;

יש הסבורים שהנזק בפועל הוא רק לאנשים שיוגדרו "בכירים" אבל זה לא המצב, כל אדם זכאי לשמו הטוב.

אנשים בכירים ברור שנפגעים באופן אנוש מעצם החשיפה של האירועים בהם הם מעורבים.

הנזק. לבטח בשלבי החקירה הוא קריטי.

אולם גם אנשים מהציבור הכללי, נפגעים פגיעה קשה מעצם החקירה בעניינם!

שום דבר לא יתקן בהמשך את הפרסום הראשוני – ובעידן הגוגל – התחושה של החשודים היא שגם אחרי סגירת התיק הפלילי – הפרסום ירדוף אותם עד לקץ הימים.

בנסיבות אלא חובה במקרים רבים להטיל איסור פרסום בשלבי החקירה. כיום גם המערכת גמישה יחסית בנקודה זאת.

---

מץןף 243/24 בש"פ: "בש"פ 1262/19)); בעניינה של שופטת (עניין שופטת אלמונית, בפסקה 14); ועוד.

38.         גם אם עמד המבקש בנטל הראשוני להוכחת חשש מפני גרימתו של נזק חמור, עליו להצביע על קשר-סיבתי צפוי בין פרסום שמו לבין גרימתו של נזק זה. לאחר מכן, על בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי הגלום בפרסום שמו של המבקש, ולאזנו אל מול הנזק האמור. ודוק: בית המשפט נדרש למלאכת איזון זו, רק בתנאי שהמבקש עמד בנטל הראשוני המוזכר לעיל (עניין תורג'מן, בעמוד 668)".

---

הליכים בהם יש איסור פרסום

קיימים הליכים שם האיסור פרסום מובנה. חובה.

מדובר בהליכים שבכוחם לחשוף את פרטיו או את שמו של קורבן עבירת מין וכו.

לדוגמה באם מדובר בתוקף שהוא קרוב משפחה שעצם חשיפת פרטיו בכוחה לחשוף גם את פרטי המתלוננת, לדוגמה בשל שם זהה, או הכרות זאת או אחרת.

כמובן גם בתיקים של קטינים – שם יש בחוק את החובה לנהל את התיק גם התיק העיקרי ולבטח המעצר, באיסור פרסום.

המטרה היא שמירה על שמו הטוב של הקטין. הגנה זאת חלה, במרבית המקרים, לנצח – היינו גם שהוא הופך לבגיר.

החוק לטיפול בעבירות נוער וקטינים שם למטרה להגן על הקטין באופנים רבים (דלתיים סגורות לדוגמה) וגם לשמור על שמו הטוב.

העיקרון לפי הדין:

ע"פ 1216/21 לארי אביתר : "…..נקודת המוצא היא כי החלטות שיפוטיות, כמו גם שמות בעלי הדין הנוטלים חלק בהליך השיפוטי, יפורסמו לאור עקרון פומביות הדיון, הקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט. חריגה מעקרון זה תיעשה במשורה, ובלבד שקיימת הוראת חוק המאפשרת זאת, שאחרת – ידו של עקרון פומביות הדיון על העליונה (ראו: בש"פ 1659/11 שטנגר נ' מדינת ישראל (26.4.2021); ע"פ 1965/14 אילני נ' מדינת ישראל (15.5.2018); ע"פ 9695/10 אבו ערישה נ' מדינת ישראל (23.1.2011)). "פרסום שמותיהם של עבריינים, ובכללם עברייני מין, נעשה כדבר שבשגרה, הגם שהדיון בעניינם מתנהל בדלתיים סגורות" (ע"א 6356/20 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 (21.10.2021))".

---

איסור פרסום בזמן המעצר

בימים בהם התיק הוא "חם" היינו הפרסומים עליו רבים ביותר – אלה בדרך כלל ימי החקירה במשטרה והמעצר.

כאן חשוב ביותר להוביל לאיסור פרסום – מה שבהמשך שהפרסום יותר – פעמים רבות כבר רמת העניין בתיק תרד ביותר.

בכך יש כדאי להקל.

עורך דין פלילי מטעמך חייב להיות מודע לצרכים שלך. הלקוח.

הלקוח לא אחת ישוחרר מיד בסיום החקירה – אולם הפרסום יוכל להמשיך לנצח.

חובה להבין – באם יש הגשת ערר על הפרסום – סביר להניח שתינתן ארכה של איסור פרסום.

מקובל להניח שיש את הצורך להראות נזק מהותי.

– אולם – בשלבים של החקירה והמעצר לא אחת קשה להציג את מלוא הנזקים האפשריים.

בנסיבות אלא חשוב להיות בעל היכולת להראות נזקים סבירים שאינם רגילים – לצורך הוצאת הצו.

https://www.mako.co.il/news-law/2020_q1/Article-60f8e8d8e46ef61026.htm

https://www.ynet.co.il/wheels/publictransport/article/r1CzesaZ8

---

ההלכה באיסורי פרסום

מתוך בש"פ 9089/23 פלוני:

"3.            במסגרת החלטה על הארכת מעצרו של המבקש, נדחתה בקשתו להטיל צו איסור פרסום על שמו בשל הנזק שלטענתו עלול להיגרם לפעילות החברה שבבעלותו. בית משפט השלום עמד על כך שלפי סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק או חוק בתי המשפט), צו לאיסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום יינתן רק במקרים שבהם הוכח כי עלול להיגרם לו נזק חמור מהפרסום ויש להעדיף את מניעתו של נזק זה על פני האינטרס הציבורי בפרסום שמו. צוין, כי בית המשפט שוכנע בדבר "תשתית ראייתית הקושרת את החשוד [המבקש – י' א'] לעבירות המיוחסות לו", ונקבע כי בשים לב לטיב החשדות ולנסיבות המקרה, גובר האינטרס הציבורי לפרסום שמו של המבקש".

פרסום ביום 31.1.24. למעשה האדם הצליח להשיג איסור פרסום מכוח הדיונים לזמן לא קצר. רק לשים לב שהבקשה הוגשה עוד בשנת 2023. היינו חלק עצום מהעיניין הציבורי ירד – מכוח העתירה.

---

איסור פרסום עד יעבור זעם

איסור פרסום פעמים רבות מכוון לזמן קצר במסגרתו יש סוג של "זעם ציבורי" כלפי החשוד/ים וכך שהפרטים לא יפורסמו באופן מידי – ויינתן פרסום בזמן עתיד, או במקרים אחרים באם יוגש כתב אישום הדבר יפורסם אז.

חובה להבין, מהרגע שהסיפור כבר אינו מסעיר, השמות והפנים כנראה לא יפורסמו, ואם יפורסמו יזכו למעט מאוד איזכורים.

https://www.mako.co.il/news-law/2020_q1/Article-60f8e8d8e46ef61026.htm

---

זהו מקרה של חוסר הבנת תגובת הנגד – תכול מעשה ביקום יש תגובת נגד, חבל ליפול לתוך תגובה זאת.

לדוגמה:

https://www.mako.co.il/women-women_news/Article-ff44a34f21fd471027.htm

"4.        ביום 26.8.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר בקבעו כי הצורך להגן על ביטחון המשיבות גובר בשלב זה על עקרון פומביות הדיון והאינטרס הציבורי.

צוין כי האיומים שהמשיבות מקבלות ברשתות החבריות, כמו גם כתובות הנאצה נגדן – מחריפים וכי המשיבות אף נתונות לאיומים פרונטליים (דוגמת התגודדות סביבן עד כדי הטלת אימה עליהן ועל בני משפחותיהן).

עוד צוין כי הנסיבות בבקשה הנוכחית שונות לחומרה מאלו שעמדו בפני בית משפט השלום, וזאת על רקע שחרור המשיבות למעצר בית.

על רקע כל האמור, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו איסור פרסום על זהות המשיבות ופרטיהן, וזאת עד ליום 10.9.2020, או עד להגשת כתב אישום, לפי המוקדם מבניהם".

שוב יובהר, אחרי הסערה, רמת העניין בפרסום תהה לגמרי שונה. כך שבמקרה זה הבקשה מוצדקת לחלוטין.

---

דחיית בקשה לאיסור פרסום – תיק עיקרי

חשוב לדעת – דחיית הבקשה לאיסור פרסום מובילה (במקרים מסוימים) לפרסום ייתר ומיקוד העניין באירוע שבמוקד.

לאורך השנים גם שייצגתי בתיקים רבים של עבירות מין – לא אחת לא ביקשתי איסור פרסום. אולם במקום בו היה מותר לפרסם – איש לא התעניין בתיק.

הגשת בקשה שתידחה הייתה מובילה לעניין עודף בתיק !

לציין: בעבר גם הוצאתי איסור פרסום בתיק יבוא סמים – לאור הנזק המיוחד לאדם שם. הצו היה על שמו של האדם, דרכי הגעתו לארץ וכו.

לאחר מספר שנים נתפס עוד בן משפחה של אותו האדם באותה דרך הגעה – גם שם הוצא צו איסור פרסום לאור התקדים הקודם בתיק.

---

פסק דין מהותי על איסור פרסום

בש"פ 8108/19 :

".. עקרון פומביות הדיון, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, הוא עקרון יסוד, המעוגן גם בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט, ומכוחו מתפרסמת אף זהותם של הצדדים להליך.

(בש"פ 1039/19 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' שופטת אלמונית, פסקה 8 (13.3.2019) (להלן: עניין עיתון הארץ);

…….. החריגים לכלל זה מנויים בסעיפים 68(ב) ו-70 לחוק בתי המשפט וניתנה להם פרשנות פסיקתית מצמצמת (בש"פ 9999/17 זורנו נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (27.12.2017)).

כך, מקום בו מדובר באיסור פרסום שמו של חשוד (עניין עיתון הארץ) וכך ביתר שאת מקום בו מדובר בנאשם (בש"פ 6160/15 אברהם נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.10.2015) (להלן: עניין אברהם)).

עוד יש לציין, כי בכתב אישום שעניינו עבירות מין, קיים אינטרס ציבורי בפרסום שמו של נאשם על מנת לאפשר לנפגעים אחרים, ככל שיש כאלה, להגיש תלונה, כמו גם על מנת להזהיר את הציבור מפני פגיעות נוספות (עניין פלוני, פסקה 7; עניין אברהם).

---

 נזקים רגילים מהפרסום

9.        לא מצאתי כי המערער עמד בנטל להראות כי הנזק שייגרם לו עולה על הנזק האינהרנטי הנלווה לפרסום, כך שעניינו אינו בא בגדרם של החריגים המנויים בחוק בתי המשפט.

אמנם, בנסיבות המתוארות ברי כי פרסום שמו של המערער עלול להסב למערער נזק כבד, הן במישור המשפחתי, הן במשלח ידו ובפרנסתו והן ביחס לשמו הטוב.

אולם נזק מסוג זה נלווה לכל הליך פלילי, לא כל שכן שעה שמדובר באישום בעבירות מין (בש"פ 197/12 חדד נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (16.2.2012)).

מטבע הדברים, מצב זה מטיל את כובד משאו ואת רישומו על משפחתו של המערער, בכל מעגליה, ויש להצטער על כך..

…..  עוד יצוין, כי החלטות דומות, המורות על פרסום, בענייניהם של רופאים שהוגשו נגדם כתבי אישום בגין עבירות מין במטופלות, ניתנו לאחרונה בבית משפט זה (בש"פ 2571/19 חורי נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (5.5.2019) (להלן: עניין חורי);

בש"פ 1262/19 פלוני נ' מדינת ישראל (27.2.2019)) ועניינו של המערער אינו שונה מכך.   

---

פסק דין תורג'מן 

בש"פ 5759/04 

עיקרון העל המשפטי הוא פומביות ופרסום.

מניעת פרסום הוא שימוש באחד החריגים.

בית המשפט מוסמך לאסור פרסום שמו של חשוד וכול פרט שיש בו כדאי לזהותו, אם ראה שהדבר עלול לגרום לו נזק חמור, ובית המשפט סבור כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום.

הנטל על החשוד לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות עניינו אין זה ראוי כי שמו יפורסם ברבים.

---

 נטל השכנוע באיסור פרסום

מתוך רע"פ 8328/21 מוחמאד.

"9.        פרסום שמותיהם של חשודים ונאשמים נובע מעיקרון פומביות הדיון. הכלל בדבר פומביות הדיון הוא כלל המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). על כן, וכפי שעולה מסעיף 70 לחוק בתי המשפט, הכלל הוא פרסום שמו של חשוד, ואיסור פרסום הוא החריג. על מנת לגבור על כלל זה, על החשוד להראות כי פרסום שמו עלול לגרום לו נזק חמור, העולה על זה הנגרם לכל חשוד באופן מובנה כתוצאה מניהול הליך פלילי נגדו, וכי יש להעדיף את עניינו שלו על פני העניין הציבורי שבפרסום (סעיף 70ה1(1) לחוק בתי המשפט; רע"פ 7276/13 פינטו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (12.11.2013)). נטל זה הוא נטל כבד ומשמעותי (רע"פ 6792/21 בן יהוד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (18.10.2021)). שתי הערכאות הקודמות מצאו כי אמת מידה זו אינה מתקיימת בעניינו של המבקש. איני מוצאת שנפל פגם בקובען כך, לא כל שכן כזה המצדיק התערבות "בגלגול שלישי". 

           בנסיבות המקרה דנן, איני סבורה שהמבקש הרים את הנטל להוכיח כי עלול להיגרם לו או למשפחתו נזק חמור מפרסום שמו. זאת בראש ובראשונה מהטעם שזהותו של המבקש ידועה זה מכבר למשפחת המנוח, כפי שעולה מתצהירו של האח ומתגובת המשיבה. יש בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענותיו של המבקש, ונדמה שאין כל טעם באיסור פרסום שמו מעת ששמו כבר ידוע לאלה שמפניהם הוא חושש…".

---

הסכמה לפרסום וניסיון להתכחש להסכמה.

לא אחת כחלק מהליכים טרום כתב אישום יש הסכמה לאיסור פרסום – עד להגשת כתב האישום. אבל מה מתקיים שכבר מוגש כתב אישום?

בש"פ 1484/21

7.            לאחר שעיינתי בתגובת המבקש, ולאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה שהובאה בה בכובד ראש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות על הסף. בדיון שהתקיים לפנַי, ייצגו את המבקש עו"ד …. \\\\\\\\\\\\\\\\. במהלך הדיון בבקשה, נרשמה לפרוטוקול הצהרה מפי בא-כוח המבקש, עו"ד …בזו הלשון: "אני מציע שאם יוחלט בתיק הזה להגיש כתב אישום, שיתפרסם. […] אנו מצהירים בריש גלי – שיתפרסם". הצהרה זו ניתנה בנוכחות המבקש, מבלי שהובעה מצדו, 'בזמן אמת', כל הסתייגות ממנה. אדרבה, כזכור, ההסכמה שנתגבשה, היתה לפנים משורת הדין. יש להצר על כך שבבקשתו העדכנית של המבקש, אין אזכור כלשהו לאותה הצהרה. מכל מקום, כך או אחרת, משניתנה הצהרה ברורה מפי ב"כ המבקש, שלפיה ניתנת הסכמת המבקש לפרסום פרטיו, אם וכאשר יוגש נגדו כתב אישום, המסקנה ברורה; על-פי סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, איסור הפרסום על שמו של המבקש אמור לפקוע עתה, נוכח הגשת כתב האישום נגדו – זו ברירת המחדל, וכך ראוי שיֵעשה במקרה זה. אמנם, לבית המשפט נתונה סמכות להורות אחרת, אך גם לאחר שהפכתי והפכתי בבקשתו העדכנית של המבקש, לא מצאתי בה 'שינוי נסיבות'; כל האמור בה נטען זה לא מכבר, במסגרת הבקשה הראשונית. הדברים נפלו אז כזכור על אוזניים קשובות. הווי אומר, המבקש עצמו סבר, כבר בתחילה, כי הטעמים הנזכרים בבקשתו, אין די בהם כדי למנוע את איסור הפרסום בשלב שלאחר הגשת כתב אישום. משכך, משהוגש כתב אישום, יעמוד המבקש בדיבורו, כמתחייב גם מן החוק.".