נוסחת העבירה הפלילית היא פשוטה : פרק בבניה 2020
חוק העונשין קובע : נוסחת העבירה הפלילית
דרישת מחשבה פלילית (תיקון מס' 39) תשנ"ד-1994
19. אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם –
(1) נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או
(2) העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
יש צורך בשילוב של המעשה או המחדל שזהו החלק הפיזי של האירוע – בכוונה לעשות את אותו המעשה (או המחדל).
מחשבה פלילית (תיקון מס' 39) תשנ"ד-1994
20. (א) מחשבה פלילית – מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולענין התוצאות גם אחת מאלה:
(1) כוונה – במטרה לגרום לאותן תוצאות;
(2) פזיזות שבאחת מאלה:
(א) אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;
(ב) קלות דעת – בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.
(ב) לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן.
(ג) לענין סעיף זה –
(1) רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם;
(2) אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות.
עיקרון המזיגה
חשוב להבין – המטרה היא איחוד (מזיגה) בין שני השלבים הנ"ל ! בזמן אחד !
זאת היא סימולטניות בפלילי, במשפט הפלילי ! רק כך מתגבשת עבירה פלילית.
הכל בשל ההנחה שאדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו – אנו מניחים בדרך כלל ששני החלקים הם יחד !
במאוחד משולבים. סימולטניות בפלילי ! שיש פירוק – לא בטוח שהעבירה מתקיימת.
חשוב לדעת – בעת החקירה הפלילית, חשוב לנחקר להיות מסוגל להפריד בין שני החלקים הנ"ל – במקרים זה נכון וראוי לעשות כך !
עורך הדין הפלילי אמון על הבחינה של אותה ההבחנה במתן דגשים והכוונות בעת ההכנה לחקירות במשטרה.
דוגמה לסימולטניות בפלילי
הדוגמה הפשוטה ביותר היא עבירת מרמה.
אדם נותן שטר דחוי על תשלום לאחר. שמגיע המועד לתשלום השטר אינו מכובד.
האם עבירת מרמה ?
באם מראש הייתה הכוונה שלא לשלם – ברור שיש עבירת מרמה מושלמת.
אולם … באם המטרה היא לשלם, ורק שינוי זה או אחר בעולם הוביל לחוסר יכולת לשלם – הרי אין באותו הרגע את הכוונה ואת המעשה. בנסיבות אלא אין עבירה פלילית.
דוגמה סימולטניות בפלילי
אדם הסתכסך עם אחר, בתגובה הוא זז ועובר את הכביש.
האחד שנסער מקלל ומסתער לעברו. הוא בתגובה צועק לו, תיזהר ממני, אתה לא יודע מה אני יכול לעשות לך. אני אהרוג אותך.
האחר רץ מחליק, מקבל מכה בראש ומת.
העובדה של המוות מנותקת באופן חד משמעי מהצעקות ! הרי האירוע שהתקיים של החלקה היה אירוע בלתי צפוי ולו מתוכנן.
גם באם יש כוונה – אין מעשה.
דוגמה ביחסי מין
הדוגמה מתוך תיק בו ייצגתי :
זוג מתמזמז באירוע, במקום נמצאת גם חברה של הבחורה – שהיא גם בת זוג מינית של הבחורה.
באופן חד משמעי המתלוננת הסכימה ליחסים (שאלה ישירה).
אבל …. בבוקר מאוד לא נעים לעמוד מול החברה שלה עצמה – שהיא גם הבת זוג. יש לשער שגם האלכוהול וגם החרמנות הובילו להסכמה המינית. אולם אלה לא היו בשליטה של הלקוח, אלא בשליטה של הבחורה עצמה – והיא הייתה ברמת קשב לעולם ורמת קשר שהסכמתה כדין !
בנסיבות אלא היא חשה חרטה עזה על מעשיה – וההסכמה של ליל אמש נשכחה.
העובדה שעתה היא לא הייתה מסכימה – אינה משנה לדבר.
אנו בוחנים את האירוע בזמן הביצוע – ושינוי המצב שהיא עברה – אינו מעניין איש בפן הפלילי.
דוגמה לניסיונות למזיגה
ראיה עתידית של אירועים יוצרת אצל אנשים מסוימים את ההבנה שהאירוע היה מתוכנן מרצון – והם מתקשים להבין את ההפרדה הנ"ל.
במיוחד הדברים אמורים שיש היבט כלכלי או מוסרי לאירוע.
לדוגמה -זוג מקיים יחסי מין.
בסיום יחסי המין, יש שיחה, אז מספר הבחור לגברת שהוא לא מעוניין בקשר, לא מעט בשל העובדה שהיא מכוערת וחסרת כישורים מיניים.
הגברת נעלבת ומסבירה שהיא בכלל לא הייתה מעוניינת ביחסים.
הדוגמה הנ"ל של דיבור היא מעט מטרידה – אבל דוגמאות כאלה יש עד האין סוף.
במשרדי היה תיק של אונס, של המתלוננת סיפרה את הסיפור הבא :
א. באה לאסוף את החבר שלי בשנתיים האחרונות שחזר מהצבא.
ב. הייתה פרידה שבוע קודם.
ג. הוא הלך עם חברים למועדון – והיא הגיע לשם.
ד. במועדון הוא הלך עם נשים אחרות.
ה. היא שכנעה אותו לבוא לביתו – שם היינו גרים עד שבוע קודם לאירוע.
ו. שהוא התקלח היא נכנסה עירומה למיטה.
ז. קיימו יחסי מין.
ח. למחרת בבוקר הוא הודיע לי שהם נפרדים – הפעם סופית. היא בתגובה טוענת לאונס בליל אמש ( לא הייתי מסכימה אפ הייתי יודעת שאתה מתכוון להיפרד).
ט. הוא בתגובה הסכים שתבוא איתו לבילוי.
י. בסיום הבילוי הוא ניפרד ממנה, שוב.
זאת תלונה על אונס ! היא מסכימה עם כל מה שכתוב כאן – אבל טוענת שהוא אנס אותה.
ההבדל בגרסאות – סימולטניות בפלילי
לדבריו יש הבדל אחד קטן – הוא רצה להיפרד ממנה – היא סוג של כפתה את עצמה – אחרי המין שהוא רצה להיפרד היא איימה בתלונה.
הוא הציע שתבוא עמו לבילוי – והיא שכחה את התלונה.
הטיעון הוא שבעת יחסי המין – הייתה הסכמה מלאה ליחסים !
הגברת רואה את הנושא מעט אחרת. היא מעבירה את היחסים להסכמה ליחסים ארוכי טווח ! נושא שונה לחלוטין. חשוב ביותר להיות מסוגל להסביר את הדבר לחוקרים במשטרה.
בתחומי עבירות המרמה
אדם שמקבל צ'ק וזה חוזר בטוח שרומה.
הוא יחשוב כך בייתר שאת שמתברר שלו שמוסר הצ'ק היה בחובה בחשבונו – אולם על מנת שהאירוע יחשב לפלילי אנו צריכים לבחון את מוסר הצ'ק בעת מסירתו האם ידע על הבעיה בשטר ?
בתחומי המין הדבר חריף עוד יותר
לדוגמה זוג מקיים יחסי מין.
עבור כל אחד מהם המטרה שונה.
האישה נמצאת עם בן זוג שאינו בן זוגה הקבוע. זה לא האיש, היא נכנסת לנסיבות מיניות ללא מחשבה כלל !
הם שותים, הם רוויי יצרים, הם נכנסים לאירוע המיני.
בבוקר שאחרי – המציאות חוזרת. לא פעם זה לא רק בבוקר אחרי, זה מיד בסיום ! היא לא מאמינה על עצמה שהסכימה ! או שאפילו לקחה חלק בשת"פ הזה. עבורה מדובר בעבירת מין קשה !
יש לה בן זוג בבית. איך היא תסביר מה שהתקיים ? בעיני הפיכחון – יש יחסי מין שהיא לא ממש רצתה בהם – בראיה של הבוקר אחרי. ראיה של השנייה אחרי !
כאן, במקרים רבים ההסבר יהיה פשוט – "סם אונס". או כפייה אחרת !
הגברת תסביר את התנהלותה בכך שהיא למעשה לא גיבשה רצון ליחסי המין לאור העובדה שמישהו שם "סם אונס" בכוס השתייה שלה. קשה לה לקבל את ההתנהלות שלה – וההסבר ברור בעיניה הוא זה.
חשוב לציין – אנו בוחנים את המציאות ברגע האירוע -היינו ברגע ההסכמה – ולא בראיה עתידית. כך שבעת החקירה במשטרה אנו בוחנים את המציאות בעת האירוע ! לא באופן עתידי.
סימולטניות בפלילי
מה מתקיים שאין מזיגה ? שאין סימולטניות בפלילי?
מה מתרחש שהכוונה הייתה מוקדמת למעשים, אבל פגה לפניהם?
או שהכוונה הייתה מאוחרת למעשה ?
באופן הגיוני – כוונה מאוחרת לא יכולה להוביל לאירוע פלילי בזמן עבר – כאן חייבים להכיר את הנושא בפסיקה.
על עיקרון הסימולטניות בפלילי נאמר בפסיקה : (עליון – רע"פ 45763/1).
"במקורו, עקרון 'הסימולטניות' ("עקרון המזיגה") במשפט הפלילי, מחייב, כי היסוד העובדתי והיסוד הנפשי הקבועים בעבירה פלונית, ישתלבו האחד בשני, ויתקיימו בעת ובעונה אחת. בתפיסה הקלאסית של עקרון הסימולטניות נדרשה, אם כן, צמידות במימד הזמן, כמו גם יחס של "נביעה עניינית" בין היסוד הנפשי שבעבירה לבין היסוד העובדתי שבה (ראו, בין היתר, יובל לוי ואליעזר לדרמן עיקרים באחריות הפלילית 150-128 (1981); גבריאל הלוי תורת דיני העונשין כרך ב 428-426 (2009); יורם רבין ויניב ואקי דיני העונשין כרך א 541-527 ((מהדורה שלישית, 2014), וההפניות שם). ברם, ברבות השנים, נמתחה ביקורת על גישה דווקנית זו, לפיה ייתכנו מצבים בהם תתקיים דרישת הסימולטניות, אף אם לא הוכחה צמידות מוחלטת בין היסוד העובדתי לבין היסוד הנפשי הקבועים בעבירה."
".. לפיכך, יתכנו מצבים בהם התנהגותו של הנאשם נמשכה על פני רצף זמנים (ולא כמעשה רגעי), בעוד שהמחשבה הפלילית התגבשה במהלך ביצוע המעשים, ולאו דווקא בתחילתם. במקרים מסוג זה, נקבע, כי עקרון הסימולטניות יתקיים, גם אם היסוד הנפשי התגבש בשלב מאוחר, ובתנאי שההתנהגות הפלילית עדיין נמשכת (ראו, בין היתר, ע"פ 236/88 איזנמן נ' מדינת ישראל פ"ד מד(3) 485, 508-509 (1990); ע"פ 867/85 מרחבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 802, 808-809 (1988)).\
כוונה פלילית
מתוך עפ 4626/20 גולדשטיין:
- "כמו כן, ראיתי לדחות את טענתו החלופית של המערער לפיה יש להמיר את הרשעתו לעבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, הנוגעת למעשי פזיזות ורשלנות, חלף עבירת הסיכון.
סעיף 332(2) לחוק העונשין, מעגן את עבירת הסיכון כדלקמן:
"העושה אחת מאלה, בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו, דינו – מאסר עשרים שנים:
…
(2) מטפל בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או בכל דבר שעליהם או בקרבתם בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החפשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים" (ההדגשה הוספה, י.ו.).
לעומת זאת, בסעיף 338(א)(1) לחוק העונשין נקבע כי:
"העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו – מאסר שלוש שנים:
(1) נוהג רכב או רוכב בדרך ציבורית" (ההדגשה הוספה, י.ו.).
- הנה כי כן, ההבחנה בין שתי העבירות המתוארות טמונה, בין היתר, ביסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה בביצוען. כך, עבירת הסיכון מחייבת הוכחת יסוד נפשי חפצי מסוג של "כוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו", ואילו העבירה המעוגנת בסעיף 338(א)(1) מתייחסת ליסוד נפשי של פזיזות, ולכל הפחות רשלנות. עוד יצוין כי זה מכבר נקבע בפסיקה כי ניתן להחיל את הלכת הצפיות על עבירת הסיכון, כך שזו תשתכלל אף עקב נסיעה לא בטוחה או מסוכנת בנתיב תחבורה מתוך צפיות קרובה לוודאי של פגיעה "בנוסע בנתיב תחבורה או בכלי תחבורה או של סיכון בטיחותם" (ראו: ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 לפסק דינו של הנשיא א' ברק (29.6.2005); ע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (15.12.2008))."