פרק בבניה, הפרק בנוי לאדם הרגיל, ולא לעורכי דין.
האם ההליך של רענון זיכרון בעת המפגש עם עד התביעה, על ידי התביעה, מטיל אימה והוא פתח לעיוות דין?
מה המשמעות של אותו "רענון זיכרון" על ידי התביעה?
האם העדים מעידים לפי זיכרון? או אולי לפי אותו הרענון זיכרון?
האם אפשרי לרענן בעדות שמועה?
או לרענן את רענון הזיכרון שהעד על הדוכן?
מה על המסמך שמקבל עורך הדין הפלילי כסיכום של ההודעות החדשות שנמסרו בעת רענון הזיכרון?
למה החקירה חייבת להיות מוקלטת, ואילו רענון הזיכרון לא, היינו יש כשל מובנה ברענון הזיכרון, והכשל קיים לבטח שיאן אמון בין התביעה להגנה.
עליית העדים לדוכן העדים
המשפט מתחיל, עדי התביעה צפויים לעלות אחד לאחר השני להעיד, להעיד בחקירה ראשית.
העדים אמורים לעמוד בסדרה של כללים של משקל, כמו להעיד לפי הידיעה שלהם – אבל … במשטרה לא פעם העידו מתוך מה שהיה ידוע להם מאחרים, היינו עדות שמועה.
מצד שני – למה נחוץ אותו רענון זיכרון?
האם יש ציפייה ששוטר תנועה לדוגמה יזכור את כל הדוחות שהוא נתן גם שנים אחרי?
לצורך כך יש את הכתב בו הדברים רשומים, השוטר מעיין בדוחות שהכין – וזהו ההליך של רענון זיכרון. לפחות זה מה שאמור להיות.
מה מתקיים שיש חובה להקליט את העד בעת חקירתו המשטרה, האם יש חובה דומה ביחס לרענון הזיכורן?
למרות שהייתה החלטה שיפוטית של הקלטה של אותו הרענון, המדינה עתרה כנגדה וההחלטה בוטלה.
היינו לכל ברור שיש משהו באותו הרענון, שלא תמיד המדינה אפילו מספרת על היקפו (לא מספרת).
האם אפשרי לרענן זיכרון מספר ימים על עדות קצרה יחסית? למרבה ההפתעה התשובה היא כן.
מתקנות פרקליטת המדינה: "תרשומת שעורך פרקליט מראיין עם עד:
25: "ראיון עדים לקראת עדותם בבית המשפט הינו מרכיב חיוני בעבודות הפרקליט, הנדרש כדי להבטיח שעדי התביעה יוכלו למסור בבית המשפט עדות אמת מלאה ומפורטת, ככול שהדברים רלוונטיים לתיק הנדון בבית המשפט ובהתאם לכללים המקובלים……. ככלל, תרשומת ראיון של פרקליט עם עד אינה בגדר חומר חקירה. עם זאת, אם מעלה העד בראיון פרטים חדשים ומהותיים שלא נזכרו בהודעתו במשטרה, יש חובה להעביר פרטים אלו לידיעת ההגנה. העברת פרטים אלה תהיה, ככלל, בדרך של גביית הודעה נוספת מהעד במשטרה ביחס לפרטים אלה, והודעה תימסר להגנה: עניין מסיקה".
הליכי רענון הזיכרון
מיותר לציין, אסור לעד אחד לדעת מה העד השני צפוי לומר.
לא פעם העדים מעידים חודשים ושנים, לא פעם כמה וכמה שנים אחרי האירועים.
האם העדים זוכרים את העדות שנתנו בעט החקירה במשטרה? האם הם זוכרים את האירוע עצמו?
האם יש ציפייה משוטר סיור לזכור אירוע בודד שנים רובת אחרי, אולם באם מדובר בעדה שחוותה אירוע מסעיר באופן חד פעמי בהחלט – האם הציפייה שונה?
ההליך רענון העד בפועל
כאן הפרקליט חייב למעשה לבצע הליך של רענון זיכרון לעד – להציג בפניו את הדברים שאמר בעת החקירה.
לא אחת באותו המעמד יעלו ויצופו דברים נוספים בהם העד "ניזכר" או אפילו אלה יעלו בתשובה לשאלות – זהו הליך של רענון זיכרון.
במצבים אלה יש את הכלל שקבוע למעלה.
מיותר לציין, לא אחת ההליך של רענון זיכרון מתקיים ממש דקות לפני העדות – ואז אני חווים כסנגורים "הפתעות" בעת העדות.
הליך רענון הזיכרון
תכליתו העיקרית של ראיון שתובע רשאי לקיים עם עדו היא לרענן את זיכרונו של העד בקשר לדברים שנמסרו על-ידיו בשלב החקירה בשל הזמן הניכר שלרוב חולף מאז המועד שבו העד מוסר את הודעתו בחקירה ועד למועד שבו הוא מוזמן להעיד לפני בית-המשפט.
ברם למוסד הראיון יש גם תכליות נוספות: הוא מאפשר לפרקליט התביעה למלא את חובתו המקצועית, לעמוד באופן בלתי אמצעי על טיב עדיו ועל תרומתם לבירור האמת במשפט. כן הוא מאפשר לו להכין את עדיו לקראת הצפוי להם במשפט כדי להבטיח כי בעלותם על דוכן העדים ימסרו עדויות אמת מלאות ומפורטות.
ראיון מוקדם עם עד עשוי לתרום גם לייעולו של ההליך השיפוטי, ואף מבחינה זו יש לקיומו תכלית ראויה" (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 845 (2005), להלן: ענין בורוביץ).
השלמת חקירה בעת רענון העד
מיותר לציין מדובר בנוהל פסול לחלוטין, לפחות לפי הכללים שנקבעו.
השלמת החקירה אינה יכולה לחול בעת רענון העדות אלה המקום לה הוא במשטרה.
בתיקי נתניהו – אלה שם הפרקטיקות שנעשו אינן מייצגות את המציאות (החוקית והרצויה), שם הוצגו לעדים חומרים שלא הוצגו להם בעת החקירות במשטרה.
הדבר מתנהל שם שוב ושוב.
משקל מול קבילות בעדות
האם עדות שניסו לשבש בחשיפה היא קבילה? או רק חסרת משקל?
"עד אינו הופך לבלתי כשר להעיד, וראיה אינה הופכת לבלתי קבילה, בשל כך שניסו להשפיע על עד שלא כדין. אך אם לדעת בית המשפט נשאה ההשפעה פרי, יש בכך כדי להשפיע על משקלה של העדות" (ענין אהרוני, בעמ' 689; וראו גם בענין גבריאלי, בעמ' 376).
הסכנות ברענון זיכרון
ההליך החקירתי מתועד היטב.
בעברות פליליות חמורות יש בפועל צילום ותיעוד מוסרטים של על עדות ועדות.
חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן: חוק חקירת חשודים) קובע חובת תיעוד קולי או חזותי בחקירת חשודים במשטרה, זאת עקב הצורך למנוע מחלוקות עובדתיות מיותרות בדבר אופן התנהלות החקירה ועל רקע חששות מקיומן של הודאות שווא אשר נבעו מלחץ פסול. הציטוטים בפרק זה יובאו מתוך – מתוך בג"ץ 841/19
מצד שני בעת רענון זיכרון בפרקליטות אין שום תיעוד ואני נאלצים להסתמך על היושרה של הפרקליט שיקבע שהוא פעם לפי החוק, מהו החוק?
האם הפרקליט יכול למעשה להציג לעד חומרים שהוא לא ראה? או אולי להציג לו עדויות אחרות? שלא לדבר על האופן בו הוא יכול ללתרגל עמו חקירה נגדית?
כל אלה צפויים לשבש לחלוטין את העדותו של העד – באופן שהחוק לא היה רוצה.
מהו רענון? ומהי הבנהי של העדות?
מתוך הבג"צ : "הקפדה על הגבול שבין ריענון זיכרון לבין הבניית זיכרון וזיהום העדות, כלשון בית משפט קמא. עם זאת נקבע כי לא ניתן לקבוע לעניין זה כללים נוקשים, והדרך לעמוד על כך שהגבולות נשמרו היא באמצעות החקירה הנגדית של העד".
האם לא הגיע הזמן לרענון זיכרון מוקלט?
חשוב לזכור – בית המשפט המחוזי תל אביב – מפי כבוד השופטת אגמון גונן היה סבור שיש לבצע רענון עדים – מוקלט. המדינה הצליחה בסיוע בג"צ לבטל את רוע הגזירה.
הסכנה ברענון
ד"ר ואקי בספרו "דיני ראיות":
"במפגש של התובע עם עדיו ]טמונות[ גם סכנות והוא מעורר שני חששות עיקריים.
הראשון, חשש פן יגלוש הריאיון להליך חקירה, בהיעדר מנגנוני פיקוח וכללים מרסנים הנוגעים להליך החקירה. השני, עניינו בחשש מפני הדרכת העד או למצער הבניית הזיכרון שלו, באופן שיקשה על בית המשפט
175
להתרשם נכוחה ממהימנות העדות, ואם נבעה העדות מזכרונו של העד או הושפעה מהריאיון.
מעבר לחששות הללו, שעניינם פגיעה אפשרית בחשיפת
האמת, טמונה במפגש המוקדם עם העד גם סכנה לפגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן, ודאי כאשר עולים בריאיון פרטים חדשים ומהותיים שאינם מועברים לידיעת ההגנה" )יניב ואקי דיני ראיות, כרך ב, בעמ' 4444( 2020 .
בלמים ואיזונים?
כך התייחסה לכך הפסיקה:
"מוסד הראיון נעדר אותם בלמים ומנגנוני איזון מוסדיים )המובנים בדפוסי הפעולה של הרשות החוקרת(, שנועדו להבטיח את הליך בירור האמת בשלב המשפט עצמו במעמד הצדדים, כגון: חובת רישום החקירה, חובת חתימת
החוקר על ההודעה, חתימת העד על ההודעה, החובה על הנחקר להשיב נכונה ]…[". )ת"פ )מחוזי י-ם( 97/417 מדינת ישראל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
)
.עמד על כך ד"ר ואקי בספרו:
"ניתן לקבוע באופן קטיגורי את גבולות האסור בריאיון. כך, ניתן לקבוע כי אסור בכל מקרה להדריך את העד באשר לתוכן עדותו, לשים מילים בפיו ולהורות לו את אשר יאמר בעדותו. אסור לתובע לנצל במכוון את הריאיון להשלמת חקירה.
ריאיון עד אינו חלק מן החקירה והמפגש לא נועד לאסוף ראיות חדשות" )ואקי, דיני ראיות, שם, בעמ' 3333.