המשפט מתחיל, לאחר שלבים ראשוניים של גישושים, מפגשים, טענות מקדמיות, בעיות בחומרי חקירה – התגובה לאישום – מתחיל העיקר – חקירת העדים.
משפט פלילי מתחיל (בדרך כלל ללא נאום תביעה כלל) – הוא מתחיל בשמיעת העדים (דרכם הגשת המסמכים באם יש צורך ולפי הכללים).
עדי התביעה.
לא אחת המסמכים הרלוונטיים יוגשו עוד לפני הדיון בתיקי חומרים – לצורך הנוחות בין שזאת תחשב להגנה – ובין שההגנה תהה לפי כל עד ועד בהמשך.
חקירה ראשית במשפט פלילי היא החקירה במסגרתה עד (נתעלם מעד שהוא הנאשם) מוסר את עדותו ותיאורו מכלי ראשון בייחס לאירועים. אירועים שהוא חווה מכלי ראשון.
על מה מעידים?
עד אמור להעיד על מה שראו עיניו או נקלט בחושיו שלו. באם הוא עד תביעה, הרי הוא אמור להעיד על משהו שאמור להיות כזה שיסייע בהוכחת עובדות כתב האישום.
באמצעותו אפשר להגיש מסמכים בהם הוא מעורב או לפרש מסמכים עליהם הוא נחקר – ונוגעים לו ישירות.
כאשר העד עומד על הדוכן – חובה לדאוג לצד האחר (להגנה) לראות שהעדות היא רלוונטית לכתב האישום, שלא מדובר בסיפורים שזכרם לא נימצא בכתב האישום, שהוא דיבר על כך בחקירות, ואין הרחבה של הסיפורים.
העדות צריכה להיות לא רק רלוונטית – אלא על דרך של קליטה חושית אישית שלו.
קליטה של ממש – לא באופן של השערות, הסקות והבנה לפי פרשנות אישית של המציאות. יודגש, מה שהוא קלט ממש. לא "שמע", לא "הסיק" – קלט ממש בחושיו שלו!
עדויות שמועה
באם יש התייחסות מכלי שני (עדויות שמועה) ראוי להתנגד – צריך לבחון האם ההתנגדות היא לאמירת הדברים או לשימוש בהם כראיה. (יש מקרים בהם לאחר ההתנגדות העד ימשיך להעיד, על מנת שיהיה ברור מהם האירועים בהמשך, והדברים ששמע הם לא ראיה).
עדות פסולה:
חובה לדעת, באם יש עד שעדותו אינה כשירה (לדוגמה, הורה נגד ילדו, או בעל כנגד אישתו) אין לאפשר מצב שדרך עד אחר נכנסת עדות אחרת, הפסולה.
הגשת מסמכים
בעת העדות, התובע, בסיוע העד, מגיש לתיק בית המשפט את החומרים שהוא קשור אליהם. חשוב להיות ערני שלא יכנסו לתיק חומרים שהם חזרה של העדות, אלא חומרים שהוא יצר בנסיבות אלה ואחרות. את העדות במשטרה לא מגישים, כי הרי הוא על הדוכן והוא אמור להעיד על הדברים.
יש דרך להגשת העדות במשטרה והיא דרך סעיף 10 א לפקודת הראיות – אולם זה לא המקום להרחיב על כך. רק יצויין שאז יש לקבל גרסה אחת – וגובה האימרה אמור להיחקר.
קבלת מסמכים בטעות
מה עוישם שמסמך מסוים או ראיה מסוימת נכנסו לתיק ע"י עד אחד, אולם בהמשך מתברר שלא היה זכאי להיות בעלים של אותו המסמך והוא גנב אותם?
החוק – פקודת הראיות:
בית המשפט הדן במשפט פלילי רשאי שלא לקבל ראיה שהושגה שלא כדין, ובכלל זה הודעת נאשם או עד, חפץ או כל ראיה אחרת, אם שוכנע שקבלתה במשפט תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן, בשים לב לאופייה ולחומרתה של ההפרה, למידת ההשפעה של ההפרה על הראיה שהושגה ולעניין הציבורי שבקבלת הראיה או באי-קבלתה; בסעיף קטן זה, "הפרה" – השגת ראיה שלא כדין.
סדר העדים החוק (חוק סדר הדין הפלילי)
תמיד החוק הוא הכלי לבחינת האפשרויות של החקירה.
174 – עד נחקר תחילה בידי בעל הדין שביקש את שמיעת עדותו; אחריו רשאי בעל הדין שכנגד לחקור את העד חקירה שכנגד, ואחריו רשאי בעל הדין שביקש את שמיעת העד לחזור ולחקרו חקירה חוזרת; בית המשפט רשאי להרשות לבעל הדין להציג לעד שאלה נוספת גם בתום חקירתו כאמור.
175 – סיימו בעלי הדין את חקירתם, רשאי בית המשפט לחקור את העד; ורשאי הוא לשאול עד שאלה גם במהלך חקירתו בידי בעלי הדין להבהרת ענין שנתעורר בה.
- חקר בית המשפט עד, רשאים בעלי הדין לחקור את העד חקירה נוספת להבהרת ענין שנתעורר בחקירתו של בית המשפט.
רענון עדות כחקירה?
על צד שמביא עד לרענן את זיכרונו לפני העדות.
היינו להציג לו את החומרים שמסר בעת החקירות/העדות שמסר.
חובה לזכור, אסור לפרקליט/תובע להראות לעד חומרים שלא הוצגו בפניו בעת החקירות, שאם לא כן מדובר בהשלמת חקירה. אלה בחקירה חדשה.
מיותר לציין באם יש חומרים שיש להציג לעד ואלה לא הוצגו מדובר בהליך שצריך לעבור השלמת חקירה במשטרה. הדבר נובע בשל היכולת להעיד את השוטר החוקר, מה שלא מקובל ביחס לפרקליט.
באם מדובר בעד תביעה – אז העדות אמורה להיות כמו שהיא עולה בחקירות במשטרה או במזכרים שהוא ערך, המסמכים חייבים להיות כאלה עם קשר ישיר אליו.
המטרה היא לשמוע את העד! להציג דרכו את מה שהוא קלט בחושיו, או יצר בעצמו.
עד עם מספר גרסאות?
באופן עקרוני אמורה להיות לעד גרסה אחת.
באם לעד במשטרה יש מספר גרסאות – הדבר צריך להיות מיושב עוד בחקירות במשטרה.
בפועל – לא אחת אנו נתקלים בעד עם מספר גרסאות, כאן חשוב לציין, שקימות מספר גרסאות – בלפי אפשרי להגיש את הגרסאות לפי סעיף 10 א. לפקודת הראיות, היינו להגיש את הגרסאות במשטרה כאמיתיות. (בכפוף לכללים מסוימים).
הכרזה על עד עוין היא פשוטה (יש הרחבה בהמשך) – עד אשר עוין את הצד שזימנו לעדות, בין בהתנהגות ובין באמירה זאת או אחרת. אולם הגשת הגרסה מהמשטרה מחייבת שיש גרסה אחת ברורה ורציפה, ולא מספר גרסאות.
מטרת החקירה הראשית של עדי התביעה
העד אינו מגיע מטעם עצמו – אלא מטעם התובע/פרקליט.
המטרה של התובע/פרקליט היא להוביל להוכחת האישום.
הדרך היא עדים וראיות שיובאו בפני בית המשפט.
הסיבה שהעד עולה היא להציג את גרסתו המלאה של העד כמו גם להגיש דרכו מסמכים.
החקירה הראשית היא ללא לחצים וללא הנחיה כמו גם להגיש באמצעותו חומרים לתיק הראיות. (לפעמים זאת המטרה הראשית).
הגרסה והחומרים אמורים להשתלב במארג הראיות של התובע. לספק בין לבד ובין בצירוף עדויות אחרות או לבסס את האשמה או לבטל טענות הגנה אפשריות.
תמיד לזכור בסיומה של העדות הראשית – יש עדות מול חקירה נגדית! היינו חקירה של הצד האחר – חקירה עם כללים שונים לחלוטין – חקירה נגדית!
לאור ההנחה שהעד הוכן היטב לעדותו (חובה) השאלות אסור שיהיו מדריכות אלא שאלות "פתוחות".
עד תביעה שהוא חוקר
חוקר משטרה אשר נחקר על מעשיו – החקירה הראשית באה , לא פעם, למטרת הגשת מסמכים וכמו כן – ניטרול חלק מהטענות שיעלו בחקירה הנגדית.
חובה לבחון את השאלה של ההכנה שביצע העד במסגרת ההכנה לעדות.
עוצמת העדות (שאלת משקל).
המטרה של הצד שהביא את העד היא שהיא תוכל לקבל אמינות גבוהה מבית המשפט.
רק בכך לשמש כחלק מהתיק הפלילי והראיות בו. בין היא באה כעדות מטעם התביעה ובין והיא באה כעדות מטעם ההגנה.
בעת העדות הצד שזימן את העד שואל שאלות את העד.
מטרת השאלות היא למקד את העד ולא להוביל את העדות מעבר לרמה מסוימת בסיסית מאוד. (הכל בהתאם ליכולות של העד).
מטרת השאלות "הפתוחות" על מנת לנטרל לחצים או הנחיה ישנם כללים לשמירה על טוהר העדות.
בעת עדות עדי התביעה, עורך הדין הפלילי (הסנגור) חייב להקפיד שהתובע/פרקליט לא מנחה את העדים מעבר לרמה מסוימת, הנחיית יתר מחייבת התנגדות שתירשם ותוביל להחלטה שיפוטית.
עוד חשוב לדאוג שהעדות לא חורגת לתחומים שהם לא חלק מהעדות!
על מה מעידים?
עד מעיד על מה שהוא קלט בחושיו.
שיש עד שלמעשה הוא גם נאשם ולכן נחשף לכול התיק כולו – השאלה היא תמיד האם הוא מעיד מתוך התיק ? או אולי מתוך מה שהוא קלט בחושיו שלו, ומתי.
עד (ברשימה) אשר לא יעיד בפועל
קיימים עדים רבים שמוכנים הכנת ייתר. רואים את זה עליהם, הם באים וממש משננים את העדות שלהם.
מחזיקים את מה שאמרו במשטרה – ורק רוצים לחזור.
בעדים מסוג זה, פעמים רבות, אני מציע שהעדות שלהם במשטרה תוגש כחקירה ראשית – והם יחקרו רק בנגדית.
לכאורה תובע לא יכול להתנגד לכך – בפועל התובעים מתנגדים, אז ברור שהוא עומד לומר הרבה מעבר – דבר שהוא אסור.
צורת השאלה בחקירה ראשית
צורת השאלה היא שאלה פתוחה – היינו לא שאלה של תשובה בין כן/לא.
אלה שאלה "פתוחה" המאפשרת לעד לענות תשובה רחבה בהרבה מהשאלה עליה הוא נישאל. היינו התשובה יכולה לגרום נזק לצד שזימן אותו.
חשוב לכן לזכור האם אתה רוצה לזמן את העד כעד תביעה? השאלה חייבת להישאל עוד לפני המחשבות על החקירה הנגדית.
החקירה של עדי תביעה אמורה להיות על מה שהם מסרו בחקירת המשטרה.
האם מותרת שאלות מדריכות?
מתוך ע"פ השופט גרוניס: ע"פ 3250/10.
"14. "שאלה מדריכה" היא שאלה הכוללת או הרומזת על התשובה הרצויה לשואל, במישרין או בעקיפין (קדמי – חלק רביעי, בעמ' 1934). על-מנת לסווג שאלה כמדריכה יש לבחון "האם נוּסחה השאלה כך שכל עד סביר מבין מהי התשובה לשואל" (אליהו הרנון דיני ראיות – חלק ראשון 93 (מהדורת 1987) (להלן – הרנון))".
מתי נאפשר שאלות מדריכות לעד בחקירה ראשית?
מתוך פסק הדין למעלה: "15. לצד זאת חובה לציין, כי לבית המשפט נתון שיקול דעת אם לאפשר הצגת שאלות מדריכות בחקירה ראשית (ראו והשוו, ע"פ 233/55 גרין נ' היועץ המשפטי, פ"ד ט' 1877, 1880-1879 (1955)). התרת שאלות מדריכות תיעשה רק במקרים חריגים. זאת, למשל, כאשר אין מתקיים בנסיבות העניין החשש מפני השפעה אפשרית על תשובות העד; אם העניין נשוא השאלה אינו שנוי במחלוקת (הרנון, עמ' 94); או כאשר אין בהצגת השאלות המדריכות כדי לקפח את הנאשם בהגנתו (קדמי – חלק רביעי, בעמ' 1935). זאת ועוד, כאשר לא ניתן "'להציל' מפי העד תשובה" (קדמי – חלק רביעי, שם), למשל בשל מאפיינים סובייקטיביים ייחודיים, נתון לבית המשפט שיקול דעת אם להתיר הצגת שאלות מדריכות. מאפיינים סובייקטיביים אלו יכולים להיות, למשל, היותו של העד קטין או בעל לקויות שונות (ראו Wigmore, בעמ' 170-169; והשוו, בנוגע לאפשרות להציג שאלות מדריכות במהלך חקירת קטין על-ידי חוקר נוער, ע"פ 433/77 מדינת ישראל נ' חג'ג', פ"ד לב(1) 548, 551 (1978); ע"פ 812/65 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 4.12.1986)). גם פערים תרבותיים וקשיי התבטאות עשויים להצדיק שאלות מדריכות".
החובה לתת ביטוי לעצם צורת השאלה:
במקרים שיש שאלות מדריכות – בית המשפט חייב התיחס לנושא בעת סיום ההליך
18. . איני מבקש להרהר אחר החלטתו של בית המשפט המחוזי לאפשר שאלות מדריכות במקרה שלפנינו (על שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית להתיר שאלות מדריכות ראו Wigmore, בעמ' 162-157). סבורני, כי המקרה דנא נמנה עם המקרים בהם מוצדק היה לפעול כך. …………. כי כאשר עד תביעה מרכזי נשאל שאלות מדריכות בחקירה ראשית, ושאלות אלה עוסקות בסוגיות שנויות במחלוקת בליבת האישום, חובה ליתן לנתון זה ביטוי בשלב הערכת הראיות (ראו והשוו, ביחס למשמעות הראייתית שיש להצגת שאלות מדריכות בחקירה במשטרה או בהכנה לקראת העדות במשפט, ע"פ 7104/96 מדינת ישראל נ' פלוני, פיסקה 9 ([פורסם בנבו], ".
הכרזה כעד עוין
- (חוק סדר הדין הפלילי) קבע בית המשפט כי עד שקרא לו בעל דין הוא עד עויין לאותו בעל דין – בין מפני שמסר בבית המשפט עדות הסותרת את עדותו בחקירת המשטרה ובין מטעם אחר – רשאי הוא להרשות לבעל הדין לחקור את העד בחקירה הראשית כאילו היתה חקירה שכנגד ולקבוע סדר חקירתו בידי בעלי הדין האחרים.
שיש עד שלא חוזר על מה שהוא מזומן להעיד עליו יש אפשרות להכריז עליו כעד עוין. הצורך הוא בסתירה מהותית (סטייה מהותית) ממה שנאמר (בדרך כלל בחקירת המשטרה).
משום מה הדבר הזה מפחיד את העדים באופן לא ברור – נכון, יש אפשרות להגשת כ"א על עדויות סותרות, אבל אני לא מכיר אירועים שכאלה.
הדגש הוא על סטייה הוא "סטייה מהותית" (המילה "מהותית" לא נמצאת בחוק אלא היא יציר הפסיקה).
היינו החוקר (תובע בד"כ) מתאפשר לו לשאול אותו שאלות של חקירה נגדית – ובאם יש צורך לבצע רענוני זיכרון – בסיומו של הליך גם לבקש להגיש את הדברים שהוא אמר במשטרה – בין אם על ידי הכרזה כעד עוין או לפי צרכים אחרים.
בהמשך לבקש להעדיף את האמרה במשטרה על האמור בעדות. סעיף 10 א לחסד"פ.
חשוב לשים לב – דרישת הבסיס היא "עדות הסותרת את עדותו בחקירת המשטרה" אבל באם יש מספר עדויות במשטרה, יש בעיה קשה למדינה. לכן יש את החובה למדינה להוביל עד לגרסה אחת, היינו במהלך החקירה לבחון ולהעלים סתירות בין עדויות.
האם העד מאוים?
האם העד עוין?
לא אחת לתובע קל לנסות להכריז על העד כאוין כך שעל דרך הפשרה יאפשרו לו לחקור את העד בחקירה נגדית מבלי להכריז עליו כעוין.
דוגמה קלאסית לכך ראינו בתיקי ראש הממשלה נתניהו שם ממש בתחילת העדות שהעד (מר דוד שרן) סיפר שהוא מאוים על ידי התביעה (בשלל כובעיה). במקום לברר את הנושא של האיומים עליו, ולסתור את הדברים, לבחון האם הם נכונים או שלא, ביקש התובע להכריז על העד כעוין.
https://www.maariv.co.il/news/law/Article-966518
להבנתי זהו שימוש לא ראוי בכוחות, ראוי קודם לנסות לברר האם העד מעיד לפי היגיון ואומר דיברי אמת, לפני כל הכרזה, אולם עלמה בהמשך שהוכנה רק חקירה נגדית.
מיותר לציין חקירה נגדית "קלה" בהרבה.
החקירה הנגדית 
תמיד חובה לזכור אחרי החקירה הראשית תבוא חקירה נגדית.
במסגרת אותה חקירה נגדית הצד האחר עוד יעמת את העד עם דברים שהוא אמר בין הייתה במשטרה, במקוות נוספים ומול דיברי עדים אחרים.
חקירה ראשית נבנית תמיד מתוך מטרה שהעד ישכנע – ולא שבהמשך תהה חבלה בעדות בעת החקירה הנגדית.
חשוב לדעת שקרים שהיו בעת החקירה במשטרה, או שקרים בחקירה בכלל שעלו – חייבים התמודדות מראש ! לא להניח שהצד האחר "ישכח" מהם.
הערות שוליים חקירה ראשית
מטרת התובע שמעלה עד לחקירה ראשית היא להוביל למידע בפני בית המשפט מצד העד שיוביל להרשעה.
בין כעדות בסיס ובין כחלק ממארג הראיות הכולל. מארד שצירוף עדויות והגשות רבות יובילו להוכחה של סעיפי האישום מעבר לכול ספק סביר.
העד על הדוכן אמור לספק את גרסתו לאירועים – כמו שהם עולים מהמסמכים שערך כמובן גם להגיש בעמצאותו מסמכים לתיק המוצגים.
לתובע כמובן יש הנחה שהעד יתמוך בקו התביעה – ויסייע בהוכחה של יסודות העבירה לצורך הוכחת האשמה.
עד תביעה, שמשום מה משנה את גרסתו ממה שרשום במסמכים, הדבר צריך להתגלות במרבית המקרים עוד לפני העדות, הדבר יתגלה שהוא יבוא להכנה לעדות שם הוא אמור לבצע סוג של רענון זיכרון אצל הפרקליט.
במידה ואין בכך די יכול הפרקליט לבקש להגיש את אמרתו מהחקירה במשטרה על תקן של עדות (יש לכך כללים רבים, שלא יפורטו כאן).
הכנת העד לעדות ראשית
כל צד מכין את עדיו – התובע/פרקליט חייב לתת לעד לעיין בחומרים שהוא ערך.
לא פחות חשוב : אסור בתכלית האיסור לחשוף עד לעדויות של עדים אחרים, או לחומרים נוספים.
אסור לעורך הדין (כמובן גם לתובע/פרקליט) נסות ליצור עדות אלא להקשיב לעדות ולתת לעד להעיד.
לדוגמה :
באחד התיקים שבהם פעלתי הגיע עד הגנה והסביר לי שהוא רוצה לדעת מה לומר. היינו שאני אצור עבורו עדות.
מיותר לציין – הדבר אסור לחלוטין והעד לא עלה.
זאת הציפייה גם מכול תובע.
בעת החקירה הנגדית מקובל לבחון את רמת ההכנה של העד, מה סיפר למי שהביא אותו ולנסות להבין למה נושא זה או אחר עלה או לא עלה בעת העדות. (או עלה או לא עלה בעת רענון העדים).
הכנת יתר לחקירה ראשית
חשוב שלא ליפול בהכנת יתר לעדות (עיין פרשת אולמרט).
חשוב שההכנה לא תיצור עדות חדשה ולא תיתן לעד את כל תרחישי החקירה הנגדית.
ההכנה אמורה להיות לחקירה ראשית!
ביחס לחקירה נגדית אפשרי להסביר את התהליך אבל לבטח שלא לתת תשובות לשאלות אלה ואחרות – זהו שיבוש הליכי חקירה. למעשה מדובר באירוע פלילי. נכון מדינת ישראל לא אוכפת את החוק על פרקליטים, אולם בסיומו של הליך גם זה יתקיים.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000569004
נאום התביעה לפני תחילת העדות של עדי התביעה
לתובע יש את הזכות לנאום תביעה לפני תחילת השמעת העדים – מדובר בזכות שלא תמיד עושים בה שימוש – למעשה יש בשימוש סוג של סיכון בשל העובדה שלא אחת בית המשפט שואל שאלות – ולא תמיד נוח לענות על שאלות בית המשפט בשלב הזה.
עד תביעה שמשנה את גרסתו (בראיון ליפני העדות)
כל צד חייב להביא את העדים מטעמו למציאות שהם מבינים מה צפוי להתקיים.
תובע/פרקליט חייב לשוחח עם עדי התביעה קודם לעדותם.
לא אחת העד שאמור להופיע משנה את גרסתו !!!
ככלל שעד תביעה משנה את גרסתו – וזה קודם לחקירה הראשית בתיק – יש לכך כללים – ההגנה חייבת לדעת על כך – ומראש.
על הפרקליט להכין תרשומת מתאימה – ובמידה והשינוי גדול – להוביל לחקירת משטרה.
מתקנות פרקליטת המדינה: "תרשומת שעורך פרקליט מראיין עם עד:
25: "ראיון עדים לקראת עדותם בבית המשפט הינו מרכיב חיוני בעבודות הפרקליט, הנדרש כדי להבטיח שעדי התביעה יוכלו למסור בבית המשפט עדות אמת מלאה ומפורטת, ככול שהדברים רלוונטיים לתיק הנדון בבית המשפט ובהתאם לכללים המקובלים……. ככלל, תרשומת ראיון של פרקליט עם עד אינה בגדר חומר חקירה. עם זאת, אם מעלה העד בראיון פרטים חדשים ומהותיים שלא נזכרו בהודעתו במשטרה, יש חובה להעביר פרטים אלו לידיעת ההגנה. העברת פרטים אלה תהיה, ככלל, בדרך של גביית הודעה נוספת מהעד במשטרה ביחס לפרטים אלה, והודעה תימסר להגנה: עניין מסיקה".
כללים לחקירה ראשית
לאור העובדה שהתובע מכין את העדים אנו מצפים מהתובע (מחייבים) שהשאלות לא יהיו שאלות מנחות – אלא שאלות כלליות שלא שמות מילים בפיו.
על העדות להיות לפי הזיכרון ולא לפי הזיכרון מרענון הזיכרון.
באם מבוצע רענון זיכרון – היינו מאפשרים לעד על הדוכן לעיין בחומרים, הדבר יכול ויפגום בעדות.
בחינת ההכנה לעדות
חלק מהותי מתחילת החקירה הנגדית מוקדש להבנה מה הייתה ההכנה של העד לעדות.
זה כמובן במקומות בהם יש את התחושה של הכנת ייתר.
מיותר לציין אסור להכין את העד באופן שהוא מקבל שאלות ותשובות מוכנות. אסור שההכנה תשנה את התשובות, אסור לעצור את הדיונים ולשבת עם העד לאחר התחלת העדות!
כאשר העדות נמשכת מספר ימים – לא מבצעים הכנה תוך כדאי ובין הדיונים!
רענון העד על הרענון של המדינה.
האם אפשרי לרענן עד על הרענון?
הרי בפועל, באם יש מעשה של חוקרים, אמירה לחוקרים, יש אפשרות להעלות את העד החוקר לדוכן ולחקור אותו על גביית העדות. כאן חובה להבין, פרקליטים נדיר ביותר להעלות לדוכן. (שלא יהיה ספק פעם העליתי תובע על הדברים שנאמרו לו בעת הרענון). מדובר בהליך נדיר ביותר.
כישלון בחקירה ראשית
שלא יהיה ספק – סט הכלים לחקירה ראשית שונה לחלוטין מסט הכלים לחקירה נגדית.
למרות שיש תחושה ש"קל" להכין עד לחקירה ראשית – הדבר לא תמיד כך.
לא אחת אנו נתקלים בעורך דין שמיומן בחקירות נגדיות ולא מצליח לחלץ מהעד שהוא מעלה לדוכן – את מה שמתבקש שיאמר, את מה שהוא מחשיב לאמת פשוטה.
הדבר בולט במיוחד בעדים שמנסים להבין ולנחש את מלוא התפקידים במשפט – ולא מוסרים את הדברים שהם ראו בלבד.
עד עוין
עד עוין הוא עד שפועל בעוינות למי שזימן אתו.
יש צורך לצד המזמן להציג את העוינות – ואז לבקש רשות לחקור את העד תחת שאלות מנחות (כמו השאלות בחקירה נגדית).
בקשה כאמור חייבת לקבל החלטה שיפוטית, או הסכמה של הצד שכנגד לצורת השאלה.
לאחר מיכן יש לתביעה – את האפשרות להגשת חומרים לפי סעיף 10 א. לחסד"פ.
אז יוגשו העדויות כהוכחה לתוכן. לפחות לתוכן שם הדברים נאמרו.
מכאן הצד שכנגד יכול לחבל במשקל של העדות שהשופטים לא שמעו בפועל. עצם ההגשה אינו מתן משקל מלא – אלא הנושא נפתח להמשך.
עד מרצה
עוד לציין – ישנם עדי ראשית שהמטרה שלהם היא לעשות הכול, ואני מתכוון הכול, על מנת לרצות את מי שמביא אותם לבית המשפט.
באחר התיקים בהם הייתי מאורב הגיע העד ושאל אותי מה אני רוצה שהוא יגיד – היינו הוא מבטל את אמירתו, ומוכן לאמץ כל אמירה שהיא.
מיותר לציין – מדובר, באם העד היה עולה, בעבירה פלילית בעצם העלאתו.
עד שיש לו עדות בתיק
קיימים עדים שהתובע מודע לעדותם – לדוגמה עדים שהעידו בחקירה במשטרה, אולם לא נרשמו ברשימת עדי התביעה, ועכשיו יש מטרה להביאם כעדים.
חשוב לזכור שהתובע מכיר את העדות – ולא אחת ינסה להבין למה יש שינוי מהותי בעדות בבית המשפט מול העדות במשטרה.
כאן יש את הצורך (לדעתי) להתמודד עם שינויים בעדות באופן ממוקד ובעת החקירה הראשית – על מנת למנוע סוג של "ניצחון" והסברים מפותלים מידי בעת החקירה הנגדית.
התנגדויות בעת החקירה הראשית
החקירה הראשית לא מתנהלת על מי מנוחות,פעמים רבות, שהעד מתחיל לא לספר ולא לתאר את הדברים באופן מיטבי, לצד שהביא אותו – גולש זה, פעמים רבות להדרכה.
הדרכה היא שאלת שאלות מדריכות ולא פתוחות.
כאן מתחילות להישמע התנגדויות של הצד שכנגד.
חשוב לדעת מתי להתנגד – ומתי לא למרות ההדרכה.
בעיה מרכזית מתקיימת שהעדים מתחילים להעיד לפי השמועה.
היינו דברים שהם לא קלטו במערך הראיה/שמיעה/מישוש של חושיהם – אלא שמעו עליהם מצדדים שלישיים, או רבעיים.
כאן יש את החובה להתנגד – שכן באין התנגדות הדבר ניכנס לתיק.
עד שהתובע ויתר עליו
בייחס לעד שהתובע ויתר עליו (עד שעבר חקירה במשטרה, או הכין חומרים והתובע רשם אותו ברשימת עדי התביעה שבסיום כתב האישום) יש חוקים שונים וניתן לחקור אותו ישירות באופן מידי כנחקר נגדית.
היינו לשאול אותו שאלות מנחות ועוד ועוד.
חקירה ראשית נאשם
נאשם הוא חקירה ראשית מעט מוזרה, מצד אחד הוא מכיר את כל התיק עד לרגע שהוא עולה לעדות.
מצד שני יש לו את הגישה שאפשרי אולי להצליח בחקירה הנגדית של התובע גם באמצעות אמירה של שטויות מוחלטות.
בתור הלקוח – לא אחת הוא כופה סוג של גישה שאין דרך לעמוד מאחוריה.
חובה להבין – עד זה יכול ויהיה חשוף לחקירה נגדית עם חומרים אליהם אנו לא הכנו את עצמינו.
פרקליט חכם ידאג להכין לעצמו חומרים כמו הורדה של רשתות חברתיות, תיקים קודמים ועוד חומרים אלא ואחרים. הכול מתוך מטרה להוביל לחוסר אמון בגרסה שמעלה העד.
שטויות של נאשמים
קשה עד בלתי אפשרי לשפוט נאשם על המצב הרגשי שבו הוא נימצא.
אבל… כאשר נאשם מתחיל לדבר על דברים כלליים הדבר חושף אותו לראיות לסתור! חובה לזכור זאת.
לדוגמה:
הנאשם מצהיר שמעולם לא היו אירועי אלימות עם אישתו.
המדינה כאן יכולה להציג לו תכתובת קודמת על אירוע אלימות בזמן עבר שלא היה בביית המשפט מעולם, או אפילו שכן היה. האם בנזק כאן אינו אין סופי לקווי הגנתו?
חקירה נגדית
בעקבות החקירה הראשית תבוא חקירה נגדית. מטרתה על ידי הנאשם היא לחבל בחקירה הראשית.
חובה אולם לזכור תמיד – המטרה היא לא הוכחת יכולת חקירה אלא הגעה ליעדים – לאור זאת תמיד כל צד ישאל את עצמו במה אני רוצה לחבל, ולמה ?
הימנעות מחקירה ראשית לנאשם
הנחיות פרקליטות המדינה בנושא :
הנחיות פרקליט המדינה (הפניה).
הנחיה מס' 3.7 – תוצאות הימנעות התביעה מעריכת
חקירה נגדית לנאשם
בעניין גדבאן – ע"פ 15/7915 ראמי גדבאן נ' מדינת ישראל )פורסם בנבו, 2017.7.9.)
נקבע עוד כי הימנעות התביעה מלחקור נאשם בחקירה נגדית אינה מבטאת
פגיעה בזכויותיו החוקתיות. ברם, במישור המעשי הימנעות כאמור היא נתון שיש לתת לו משקל שלעתים עשוי להוביל לזיכוי, אף כי אינה "'ג'וקר' הטורף את הקלפים כולם". באותו
עניין נקבע כי:
"באשר לפן היישומי של הדברים… הימנעות מחקירה נגדית של נאשם תשפיע על המשקל
שיש לייחס לעדותו, עד כדי מתן משקל משמעותי לגרסתו של הנאשם במקרים המתאימים.
מקובל עלי הדגש כי החקירה הנגדית של נאשם צריכה להיערך באופן הוגן, כך שיופנו אליו
שאלות שיאפשרו לו להציג בצורה נאותה את גרסתו ביחס לסוגיות הנתונות במחלוקת, מבלי
להיות 'מופתע' בשלב הסיכומים.
אולם המשקל שיינתן לחריגה מחקירה נגדית כזו צריך
להיקבע בהתאם למכלול הנסיבות, ובכלל זה הראיות האחרות בתיק והשאלה האם ניתנה
לנאשם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני האישומים נגדו."
6 .לפיכך, ככלל, על התביעה לעשות שימוש בכלי החקירה הנגדית ולחקור את הנאשם לגבי כל
הסוגיות השנויות במחלוקת.
יחד עם זאת, אם התובע אינו מעוניין להרחיב בחקירה הנגדית
לגבי כל פרטי העדות הראשית, משום שנראה בעליל כי לא תצמח מכך כל תועלת, כי אז, רצוי
שהתובע יסביר לבית המשפט מפורשות שאינו רואה תועלת בקיום חקירה שכנגד על כל
הנושאים שעלו בחקירה הראשית וינמק עמדה זו )במהלך עדות העד,
ובלית ברירה במסגרת הסיכומים(.