ערעור פלילי – הוא למעשה השגה על החלטת בית המשפט הראשון במשפט הפלילי .
הערעור יכול ויהיה בין ביחס להרשעה עצמה, בין בייחס לעונש שהוטל ובין בייחס לשני הדברים יחדיו.
הערעור הפלילי הוא הרצון לשנות את שהחליט בית המשפט הראשון.
הזכות לערעור (אחד) היא זכות בסיסית ביותר – אבל … אין מדובר במשפט פלילי מחודש!
למעשה בערעור פלילי נדיר ביותר להביא ראיות חדשות – כך שההתבססות היא על מה שהיה במשפט הראשון!
לבטח בכול הקשור על הראיות.
קיימת מחשבה פעמים רבות אצל נאשמים שיש להם את האפשרות לנהל את המשפט בעתיד בערעור – חובה לעקור את המחשבה הנ”ל. בכול שלב יש את הצורך לבצע את המרב (אלא אם יש החלטה אסטרטגית מראש, עם הסבר מלא לה).
ערעור פלילי – “טעה בית המשפט”
הגשת הערעור מתבססת על קריאה של הכרעת הדין וגזר הדין-הרצון לערער הוא תמיד גדול שהתוצאה היא לא כמצופה, אולם חובה לנוח לרגע, לנשום, רק אז להחליט מה עושים. יש את הצורך לקרוא לנוח על העובדות ורק אז להחליט.
לכול אדם שניגזר דינו או הוא הורשע- אני מציע לנוח לילה אחד לפני ההחלטה להגיש ערעור.
הודעת הערעור
הערעור מתבסס על הגשת מסמך בכתב שמפרט את הטענות, לעיתים באריכות רבה, לעיתים בקצרה תוך התבססות על הדיון בבית המשפט לצורכי ההרחבה.
המסמך של הערעור הפלילי צריך למצוא סיבות ל”טעות” בהחלטה, או טעות בהתנהלות!
לא פעם אנו ניצור את הסיבות לאותה הטעות במהלך הדיונים בתיק בבית המשפט! הדרך היא בכך שנוביל להחלטות רבות בסוגיות מפתח, חלקן ישמשו לטיעונים משפטיים מורכבים, במציאות זאת סביר מאוד שחלקן יהיו מוטעות.
הדבר יבנה מתוך מטרה שיישאר בסיס לערעור.
מתוך: ע”פ צגאי מאיר ע”פ 1503/21:
“סעיף 203 לחסד”פ (אותו ציינה גם באת-כוח המערער) המקנה סמכות מפורשת לרשם ליתן הוראה בקשר לנימוקי הערעור, בהאי לישנא:
“הודעת ערעור תפרט את נימוקיו, ואולם, לא ניתנו בהודעה נימוקים או לא פורטו במידה מספקת, רשאי רשם בית המשפט להורות למערער להגיש נימוקים, או נימוקים מפורטים יותר, במועד שיקבע; לא מילא המערער אחר הוראת הרשם, רשאי בית המשפט, בתחילת הדיון בערעור, לדחות את הערעור מטעם זה בלבד.”
מסמך ארוך, ומעניין?
הערעור לא חייב להיות ארוך אבל הוא חייב להיות מעניין.
הערעור חייב להציג את הפגמים בהכרעת הדין ולגעת בבעיות של התיק.
חובה להבין- הודעת הערעור חייבת להיות מסודרת עם הפניות טובות על מנת להקל על השופט ובדוק את הדברים של הערעור.
ערעור אינו משפט מחדש!
מתוך ע”פ 6277/20 דניאל:
“יש לזכור כי הליך הערעור מיועד מעיקרו לבחינת פסק-הדין של הערכאה הדיונית. במצב העניינים הרגיל, הליך הערעור איננו מיועד לפתיחת ההליך הדיוני מחדש, ולעריכת ‘מקצה שיפורים’ לדיון שהתנהל בו. התשתית העובדתית הנדרשת לקבלת ההכרעה בתיק, נקבעת בערכאה הראשונה, שבידיה הכלים המתאימים לכך, ואילו ערכאת הערעור מעבירה תשתית זו – כמו גם כמובן את ההכרעה עצמה – תחת שבט ביקורתה. שינויים ב’חלוקת עבודה’ בסיסית זאת, אף שלעיתים הם אפשריים, צריכים ככלל להיעשות בזהירות יתרה על מנת שלא לשבש את האיזון הראוי בין תפקידי הערכאה הדיונית וערכאת הערעור…” (ע”פ 3338/99 פקוביץ נ’ מדינת ישראל, פסקה 6 (20.12.2000)).
הטיעון בעל פה בערעור
אחרי הגשת הודעת הערעור- מתקיים דיון של הערעור.
הטיעון בעל פה הוא לא חזרה על הטיעון בכתב!
צריך לתפוס את העיקר-לא לחזור על טיעונים, חובה למקד וליצור את הרושם אצל השופטים שאפשר וחובה לפרש את הראיות אחרת.
אולי הצורה של השופט נכונה, אבל יש גם צורה אחרת- מה שמוביל לספק.
הדבר קיים לבטח בייתר שאת בראיות נסיבתיות.
ערעורים פליליים מהותיים מול טכניים
קיימים ערעורים פליליים שבמהותם הם “טכניים” אחרים עוסקים במהות!
בנסיבות חריגות אפילו בשאלות של אמון בעד!
חובה לדעת, בערעור פלילי קשה יחסית לתקוף החלטה של אמון.
קל הרבה יותר לטעון לחוק ולהלכות -לבטח שמדובר בטעות משפטית בולטת.
ערעור על הכרעת הדין
ערעורים על הכרעת הדין חייבים להוביל לבסיס של טעות, היינו אירוע משפטי, משהו שיציג שיש ספק.
האם יש תחושב של ספק ואנו מסוגלים להציג את אותה התחושה של הספק.
חובה להבין שהערעור הוא ערעור חסר בסיס, על הכרעת הדין, הדבר יכול להוביל גם לנזק בשאלת האשמה.
לכן צריך להוביל בערעור שיהיה במה לדון, שהשופטים של הערעור יאלצו לנמק, להסביר.
חובה לדעת, ערעור סרק על הכרעת הדין פוגע גם בערעור על פסק הדין.
ערעורים ללא טעות מהותית על בית המשפט
ערעור על אירוע טכני!
ככלל ביתך המשפט אינו מתערב בערעורים על צורת ניהול המשפט – אלא במקרים חריגים.
ע”פ ריקי כהן 9053/20: (דגשים וכותרות לא במקור).
“דיון והכרעה:
13. טענותיה החלופיות של המערערת משיגות על שתי החלטות הערכאה הדיונית בעניינים הנתונים לשיקול דעתה, ושבהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב: הטענות בעניין התסקיר מתייחסות להחלטה הנוגעת לאופן ניהול ההליך (ראו למשל רע”פ 149/19 פפיאשוילי נ’ מדינת ישראל, פסקה 12 (10.1.2019)); “.
עיכוב ביצוע עונש מאסר
עצם הגשת ערעור פלילי על עונש אינה מובילה באופן אוטומטי למציאות של עיכוב ביצוע הענישה שנגזרה – ויש להגיש בקשה מתאימה !
מתוך ע”פ 3256/19: אברז’ל. (דגשים לא במקור).https://supreme.court.gov.il/Pages/SearchJudgments.aspx?&OpenYearDate=null&CaseNumber=null&DateType=1&SearchPeriod=4&COpenDate=null&CEndDate=null&freeText=null&Importance=0
“הלכת שוורץ אשררה, כידוע, את “[…] הכלל הרחב בדבר ביצוע מיידי של עונש המאסר [אשר] נשען על האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק” (שם, בעמ’ 267). כלל זה קובע כי הגשת ערעור איננה עוצרת את אכיפת הדין הפלילי נגד מי שכבר לא נהנה מחזקת החפות (שם, בעמ’ 277-276). כמו כן מורה לנו הלכת שוורץ כי “כאשר הערעור נסב על חומרת העונש […] הפרכת חזקת החפות – היא חלוטה. […]
עיכוב ביצוע עונש של קנס
הלכה היא כי בית המשפט לא יעכב את ביצועו של עונש תשלום קנס אלא אם כן המבקש הראה כי תשלום הסכום טרם ההכרעה בערעור יגרום לנזק בלתי הפיך או כי ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ע”פ 2928/19 בנאי נ’ מדינת ישראל, פסקה 5 (30.4.2019)).
ערעור של המדינה
ראוי להגיש ערעור ביום האחרון.
אחת הסיבות היא ההנחה שיש סיכוי מוגבר להגשת ערעור על ידי המדינה- ולו בתחושה.
שמדובר בערעורים של המדינה-יש את הצורך להביא הרבה פסיקה.
הסיבה המרכזית היא שלמדינה סטטיסטית יש הצלחה רבה הרבה יותר בערעורים שלה.
ערעורי הגנה
חובה לדעת שיש סיכוי לערעור של המדינה-תמיד טוב שיש גם ערעור שלך כנאשם. הדבר כמובן לא יכול להתקיים שיש זיכוי מלא, אולם תמיד טוב הדבר, במקום בו הוא אפשרי.
בחינת טיב הערעור הפלילי
“….בחינת טיב הערעור וסיכוייו תיעשה בשים לב לכללים בדבר מידת התערבות ערכאת הערעור בענישה שגזרה הערכאה הדיונית ולשאלת היחס בין הזמן הצפוי לבירור הערעור לבין תקופת המאסר שהושתה על הנידון.
כאשר על פניו אין מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה המקובלת, וכאשר מידת הענישה המקובלת במקרים דומים עולה על משך הזמן הצפוי לבירור הערעור, לא יעוכב ביצוע המאסר אלא במקרים חריגים שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש” (ראו שם, בעמ’ 282; ההדגשה הוספה – א.ש.(.
עיקרי טיעון בערעור
בחלק גדול מהערעורים יש להגיש עיקרי טיעון קודם לדיון – הודעת הערעור אינה עיקרי טיעון!
ע”פ 1503/21 ציגי: “עיקרי טיעון הם כלי דיוני המבטא גרסה מקוצרת וסדורה של הטענות בערעור, אשר נועד לסייע ליעילות הדיון בבית המשפט ולניצול משאבי הזמן השיפוטי באופן מיטבי. הם מסייעים לבית המשפט בכך שהם מאפשרים מיקוד הפלוגתאות שיידונו, על מנת להגביר את יכולתו המעשית של בית המשפט לקיים דיון שיסוב על הנושאים שבמחלוקת ויתרכז בהם. הם תורמים לכך שהדיון יהיה ענייני, יעיל ותמציתי יותר, וכתוצאה מכך נחסך זמנו של בית המשפט. אף באי-כוח הצדדים, המכינים את עיקרי הטיעון כראוי ומבעוד מועד, יוצאים נשכרים בכך שבעת התייצבותם לדיון ובהשמיעם את טיעוניהם, קל להם לערוך את הדברים ולהתמקד בשאלות הדרושות לעניין בצורה בהירה ומסודרת, תוך התייחסות לאותן אסמכתאות המונחות כבר לפני בית המשפט (ע”א 780/80 דדש נ’ חונוביץ, פ”ד לו(1) 500, 503 (1982); ר”ע 551/83 ברגר נ’ ונטורה, פ”ד לח(1) 266, 273 (1984) (להלן: עניין ונטורה))”.
התייצבות לדיון בערעור פלילי
סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי)קובע, ביחס לערעור בהליך פלילי, כדלקמן:
“הדיון בערעור יהיה בפני בעלי הדין; אולם אם הוזמן בעל דין ולא התייצב, רשאי בית המשפט לדון בערעור לא בפניו, או, אם המערער הוא שלא התייצב – לדחות את הערעור מטעם זה בלבד”.
סעיף 208א(א) לחוק סדר הדין הפלילי מסמיך את בית המשפט לבטל את ההחלטה על דחיית הערעור מחמת אי התייצבות של המערער, אם השתכנע כי: “...היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המערער או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין”.
ערעורים פליליים על העונש
מתוך פסק דין של בית המשפט העליון: “……כידוע אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים שבהם העונש שנגזר סוטה באופן ניכר מן העונש הראוי והנוהג במקרים דומים, או כאשר פסק הדין לוקה בטעות מהותית שיש לתקנה (ראו, למשל, ע”פ 4949/15 מקדסי נ’ מדינת ישראל, בפסקה 10 (17.3.2016)).
ע”פ 6277/20 דניאל: “גזר הדין:
33. הלכה היא, כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית, או שעה שהעונש שנגזר חורג באופן ממשי מרמת הענישה הנוהגת או הראויה בנסיבות דומות (ראו מיני רבים: ע”פ 1872/16 דז’לדטי נ’ מדינת ישראל (18.5.2017); ע”פ 3090/11 ענתבאווי נ’ מדינת ישראל (18.10.2012); ע”פ 3793/18 פלוני נ’ מדינת ישראל (3.5.2020)).”.
ע”פ 6962/17: קשת פסקי דין קוראים במקור.
“9. נקודת המוצא לדיון בערעור על מידת העונש נעוצה בהלכה המושרשת, לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם מדובר בעונש החורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מדובר בטעות בולטת שנפלה בגזר הדין (ראו, מבין רבים, ע”פ 6095/10 יחיא נ’ מדינת ישראל (18.7.2012); ע”פ 1066/12 חדיר נ’ מדינת ישראל (17.5.2012); ע”פ 5810/13 לוי נ’ מדינת ישראל (22.12.2013)).
החמרה במקרה מסוים
בית המשפט של הערעור הפלילי לא נוטה להתערב בענישה – אלא שיש נסיבות חריגות, אבל מה עושים שהענישה חמורה הרבה יותר מהמקובל ?
ע”פ 6823/18 רומן לווין : בהקשר זה ראוי להדגיש את האינטרס הציבורי בהקפדה על עיקרון אחידות הענישה, המהווה עיקרון יסוד במשפט הפלילי, ומורה כי בנסיבות דומות מבחינת אופי העבירות, חומרתן ונסיבות ביצוען, יש להחיל – כל כמה שניתן – ענישה אחידה, שוויונית ועקיבה. זאת, על-מנת למנוע שרירות בענישה ולהבטיח שוויון בפני החוק (ראו למשל: ע”פ 419/81 פייביש נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(4) 701, 708-707 (1981); ע”פ 4450/11 עספור נ’ מדינת ישראל, פסקה 8 (8.2.2012); ע”פ 2918/13 דבס נ’ מדינת ישראל, פסקה 6 (18.7.2013); ע”פ 2580/14 חסן נ’ מדינת ישראל, פסקה 19 (23.9.2014)).
מצד שני יש ערעורים שם לערכאה הראשונה אין שום יתרון!
“ראשית, הגם שככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שאותם קבעה הערכאה הדיונית, ובממצאי מהימנות בפרט, הרי משעה שהמתלוננת כלל לא העידה בפני בית המשפט קמא, אשר התרשם מגרסתה באמצעות קלטות החקירה,תמלילי הקלטות ועדותה של חוקרת הילדים, הרי שלמעט עדותה של זו האחרונה, אין לבית המשפט קמא יתרון בהערכת מהימנותה של המתלוננת על בית משפט זה“ ע”פ 7150/06 פלוני.
כללי אי ההתערבות בשאלות של אמון
שיש קביעת מהימנות הדבר קשה לתקיפה. אולם פעמים רבות בית המפשט משתמש בכללי אי ההתערבות כתירוץ והסבר ולא כמסקנה.
אפשרי לתקוף נושאים שכאלה.
לא לפחד מנושאים אלא – שיש חומרים פורנזיים לבטח.
ע”פ עפ 9612/10 אברהם קוגמן נ’ מדינת ישראל
התערבות בממצאי מהימנות (דגשים וכותרות לא במקור).
“בפסק הדין בע”פ 8146/09 אבשלום נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.9.2011) עמדתי על כלל אי ההתערבות וציינתי כי למרות החריגים הרבים, הכלל עדיין “עומד על מכונו, לא נס ליחו וכוחו וטעמו עוד במותניו” וכי:
“כלל זה הוא כחומר ביד היוצר בידי ערכאת הערעור, ברצותה משתמשת בו וברצותה מוצאת את הדרכים והחריגים להתגבר עליו. כלל אי ההתערבות הוא אך תחילת הדרך של ערכאת הערעור אך לא סופה. קיימת מעין תנועת מטוטלת הסמויה מעינו של הקורא, בין כלל אי ההתערבות לבין בחינת ערכאת הערעור את חומר הראיות שבפניה, וכאשר נמצא כי פסק הדין של הערכאה הדיונית מעוגן בחומר הראיות, אזי נעשה שימוש בכלל. כלל אי ההתערבות לא חוסם א-פריורי את דרכה של ערכאת הערעור מלבחון את חומר הראיות. גם מקום בו ייכתב בפסק הדין של הערכאה המבררת כי בית המשפט האמין לעד פלוני, אין זה סוף פסוק, אם וככל שהערכאה הדיונית לא תגבה את התרשמותה בחומר הראיות או בהנמקה משכנעת … מכאן, שלעיתים כלל אי ההתערבות הוא כלל ‘מצדיק תוצאה’ יותר מאשר כלל ‘מכתיב תוצאה’. דהיינו, כאשר הכרעת הדין ניצבת על פניה איתנה ומעוגנת בחומר הראיות, בית המשפט משתמש בדוקטרינת אי ההתערבות כדי לנמק ולהצדיק את אי התערבותו וכדי לחסוך במשאבים שיפוטיים הנדרשים לבחינה פרטנית וארכנית של מכלול הראיות בפסק הדין” (שם, פסקה 21).
— סוף עמוד 10 — בחינה מחדש
אין תפקידה של ערכאת הערעור להיכנס לפני ולפנים ולבחון את הדברים מחדש, בבחינת שמיעת המשפט מחדש (ע”א 916/05 כדר נ’ פרופ’ יוסף הרישנו [פורסם בנבו] (28.11.2007); ע”פ 7477/08 גץ נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.11.2011)). הדברים נכונים במיוחד מקום בו ניכר כי בית משפט קמא צלל לפרטי העובדות והראיות, כמו במקרה דנן. זה המקום לומר, כי הכרעת הדין, המשתרעת על 380 עמודים, בנויה לתלפיות בבחינת דבר דבור על אופניו. הכרעת הדין כוללת הן סקירה פנורמית של הראיות ושל הדמויות המעורבות בפרשה באופן כללי, והן ניתוח מדוקדק של כל אישום ואישום על הראיות התומכות בו, תוך הצלבת הראיות זו עם זו אל מול כל אחד מהמערערים ואל מול פרטי האישום הרבים.
14. לאחר שקראנו את תילי התילים של הטיעונים שהכבירו הצדדים בערעורם, מצאנו כי פסק הדין מעוגן בחומר הראיות וכלל אי ההתערבות עומד יציב על רגליו”.
ערעורים פליליים משולבים
שיש ערעור הן על ההרשעה והן על העונש – יתקיים תחילה הדיון על ההרשעה.
חשוב לזכור שחלק מהנימוקים שידחו – יכול וישמשו לשאלת העונש!
לדוגמה : הגנה מהצדק, אכיפה בררנית, סוכן מדיח וכו.
עיקרון הענישה האישית
אני מביא מתוך פסק דין מהותי – אחד אשר “נחבא” אל הכלים ע”פ 3544/17 פלוני: כזה שממחיש את החשיבות של הערעור – ולא פחות מכך את החשיבות של הליכי השיקום שניבנים באופן ראוי ונכון : (הדגשות וכו אינן במקור).
“פסק דין זה מדגיש את העיקרון של ענישה אינדיבידואלית במשפט הישראלי. עסקינן במלאכת מחשבת ולא במלאכת מחשב. גם אם התוצאה הינה בגדר יוצא מן הכלל, כך ראוי במקרה המתאים – ומקרנו אכן מתאים.
המערער הורשע על פי הודאתו, ונדון למאסר בפועל של 18 חודשים. המערער הוא אדם עם “נסיבות חיים מורכבות” (כלשון התסקיר). מבנה אישיותו “מוחלש” לעומת רבים אחרים. כך ברבדים שונים ומגוונים. חרף האמור, הוא סיים – במאמץ רב – טיפול שארך קרוב לשנתיים ימים. חרף מאפייני אישיותו הייחודיים, הוא עבר בהצלחה הליכי שיקום וטיפול משמעותיים. הוא בנה לעצמו חיים עצמאיים ותקינים והשתלב בצורה טובה בקהילה טיפולית. הוא אף זכה לטיפול במערכות בריאות הנפש, שאפשר לו להשתלב במסגרת תעסוקתית.
דווקא בשל המטען האישיותי והאישי הכבד של המערער, נכון להעריך את מאמציו, כפי שציינה הסנגורית. בא כוח המשיבה הסכים להמלצת שירות המבחן, מתוך הכרה במסע הארוך, המרשים והבונה של המערער בתיק זה. עולה אפוא כי הצדדים הסכימו להמלצה זו. התוצאה היא כי תחת עונש המאסר בפועל, ועל פי סעיף 71א לחוק העונשין, התשל”ז-1977, המערער ירצה עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות בעיריית עפולה,”…
ביטול היתרון בשל חקירת ילדים (אין עדות הילד בבית המשפט):
כאן דובר במשפט שבנוי על העדויות שיש בפני חוקרת ילדים (אין עדות ישירה של הנפגעת במשפט עצמו). בערעור פלילי יש לכןך משמעות רבה!
“... תיתכן ביקורת ערעורית על קביעת עובדתיות המתבססות על ראיות שבכתב, להבדיל מאלו המתבססות על דיבריהם של עדים. חריג זה מתבסס על העובדה שראיות מסוג זה מונחות בפני ערכאת הערעור בדיוק כמו שהיו מונחות בפני הערכאה הדיונית, “.
ע”פ 37/07 משה פרג.
אפשרויות הענישה בערעור פלילי
רע”פ 404/17 בני עובדיה: ” וכיום מורה סעיף 213 לחסד”פ כי אם קיבל בית המשפט ערעור:
“רשאי הוא להטיל על הנאשם כל עונש שהערכאה הקודמת היתה מוסמכת להטיל, בין אם הנאשם החל לשאת את העונש שהטילה עליו הערכאה הקודמת או סיים לשאתו, ובין אם לאו” (ההדגשה הוספה – ח”מ) (ראו: חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס’ 77), התשע”ז-2017, ס”ח 2598 מתאריך 16.01.2017 בעמ’ 338).
יש גם אפשרות לקבוע סדר בין העונשים בתיקים שונים.
לדוגמה שיש שני עונשים בשני תיקים עבודות שירות ומאסר בפועל.
” המשך פס”ד עובדיה מלמעלה (כאן הדגש במקור): 40. בהתאם להוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין, יש להורות כי המערער ירצה את עונש המאסר בגין הליך זה, לאחר שיסיים לרצות את עונש המאסר שהושת עליו במסגרת ההליך הנוסף. די אם אציין בהקשר זה כי בהליך שלפנינו ניתן עיכוב ביצוע של עונש המאסר בפועל והעיכוב נמשך תקופה ארוכה, בהתאם לבקשתו של המערער. היעתרות לפנייתו האחרונה של המערער בהקשר זה – כי יינתן לו לרצות את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח, בחופף לעונש המאסר שהוא מרצה עתה בגין ההרשעה בהליך הנוסף, עלולה איפוא בנסיבות אלו, להביא את המערער לצאת נשכר שלא כדין, מהאופן בו ‘תוזמן’, לבקשתו, מתן פסק-הדין בהליך שלפנינו (וראו: רע”ב 8731/19 גראח נ’ שירות בתי הסוהר, בפיסקה 6 (15.01.2020)).
מי זכאי לערער פלילי
אני מביא חלקיק מהחלטה של בית המשפט העליון שממצא את הנושא.
מיותר לציין – הנאשם זכאי לערר – אבל השאלה פעמים רבות היא בייחס לצדדים אחרים שלקחו חלק בהליך הפלילי באופן זה או אחר או ששמם אוזכר – ולא תמיד הם בעלי הזכות לערר.
בש”פ 3027/19 זכי כמאל – “זכות ערעור על פסק דין נתונה למי שלא היה צד פורמלי להליך המשפטי רק בהתקיים שני תנאים מצטברים:
האחד, שהתקיים בעניינו “הליך”, כלומר בירור עובדתי ומשפטי המהווה בפועל “הליך נלווה” להליך העיקרי, במסגרתו המערער היה בעל דין בפועל וניתנה החלטה שיפוטית אשר קובעת סופית את המצב המשפטי בין הצדדים בשאלה מסוימת;
השני, ההכרעה באותו “הליך” פגעה באופן משמעותי בזכויותיו של המערער.
היינו, אותה הכרעה הביאה לשינוי מערך הזכויות שהיו נתונות לו או החובות שחלו עליו. מדובר בשינוי שהוא בעל נפקות משפטית מעבר להשפעה על אינטרסים גרידא (פגיעה זו כונתה בפסיקה כפגיעה ב”זכות הופלדיאנית” של המבקש לערער; וראו: בש”פ 658/88 חסן נ’ מדינת ישראל, פ”ד מה(1) 670 (1990) (להלן: עניין חסן);
דוגמה ערעור פלילי
“טעה בית המשפט”
עיוות דין כטיעון לערעור פלילי
מי שטוען לעיוות דין עליו להציב תשתית עובדתית סדורה :
חשיבות ערעור הפלילי
חשיבות הערעור הפלילי למערכת המשפט הפלילי רבה – הוא יוצר מערכת בקרה על בית המשפט בכך שהערעור מוציא הלכה מחייבת כלפי בתי המשפט. הערעור הפלילי הוא מערכת הבחינה של כל הצדדים – כך שניתן גם לכוון התנהלות לאורו.
כאן חייבים לדעת – מערכת המשפט היא מערכת היררכית – בית המשפט העליון קובע, בתי המשפט האחרים חייבים לציית!
כאשר בית המשפט המחוזי קובע – הקביעה היא סוג של הוראה ברשות (מנחה) לבתי המשפט המחוזיים האחרים – אבל מחייבת את בתי המשפט השלום!.
דרך הציות הם הערעורים וההבאה למודעות כל סטייה ובכך יש כדי ליצור סוג של האחדה במערכת המשפט הפלילי.
לדוגמה ערעור פלילי
מהו ערעור פלילי
הוספת ראיות בערעור היא אירוע נדיר – ויש מקרים בהם אף הדיון יוחזר לבית המפשט הראשון על מנת לאסוף ראיה זאת או אחרת !
בית המשפט קמא מול הערעור
ערעור על מתחמי ענישה שנקבעו:
7. לאחר עיון בגזר הדין, ושקילת טענות הצדדים, בכתב ובעל פה, המסקנה היא כי דין הערעור להידחות. הרף התחתון של מתחם הענישה הועמד על 18 חודשי מאסר. לטענת גיא מדובר ברף מחמיר. טרם ניכנס בעובי הקורה, ונבחן את טענתו של גיא, מן הראוי לחזור ולהזכיר מושכלות ראשונים, שלפיהם “טענות המערער בדבר פגם שנפל בקביעת מתחם העונש, ממילא אין בהם כדי לחייב התערבות בעונש שנקבע, כל עוד אין בעונש שהושת משום סטייה קיצונית מרמת הענישה הראויה” (ע”פ 6479/18 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 13 והאסמכתאות שם (23.6.2019))”.
ערעור פלילי אינו משפט מחדש!
במהלך המשפט הם רוצים לראות מה הנזק האפשרי לפני שיפרסו את הגנתם – הכול מתוך מחשבה שניתן לערער על הכול – כך שהמשפט הפלילי ינוהל שוב – רק ש”הפעם” הם יעשו הכול ויספרו על מלוא האירועים – אז זהו שלא.
התערבות בית המשפט במהלך ערעור הפלילי
אין כמו הפסיקה להסביר זאת :
ע”פ 8902/11 חזיזה נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.11.2012) (להלן: עניין חזיזה):
“ההלכה הפסוקה היא ברורה ומושרשת ולפיה על ערכאת הערעור למעט להתערב בקביעות עובדה ובממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, שהרי בידי הערכאה הדיונית הופקדה מלאכת ההתרשמות מהנאשם, מהמתלונן ומיתר העדים, משפת גופם ומהתנהגותם של העדים כמו גם מאופן מסירת דבריהם.
התרשמות ראשונה
להתרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית, הרואה והשומעת את העדים, יתרון מובן מאליו על פני התרשמותה העקיפה של ערכאת הערעור. נוכח העדיפות הברורה שיש לערכאה הדיונית בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות, נקבע הכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, בעיקר מקום שבו העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. יכולתה של הערכאה הדיונית לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויות ולהסיק מהם מסקנות בעניינים של מהימנות, מצדיקה כי בית המשפט שלערעור ימשוך ידו מהתערבות בממצאיה, למעט במקרים חריגים“.
יתכנו, כמובן, מצבים שבהם ערכאת הערעור תתרשם כי בכל זאת יש מקום לסטות מכלל אי-ההתערבות בממצאים העובדתיים, שאותם קבעה הערכאה המבררת. ב-ע”פ 10100/07 מדינת ישראל נ’ שחאדה [פורסם בנבו] (24.03.2010) התייחסתי לסיטואציות אלה אלה, וקבעתי כדלקמן:
“עם זאת, הכלל האמור איננו כלל בל יעבור, ובמשך השנים נדונו לא פעם הנימוקים העשויים להצדיק התערבות כזו (ואין המדובר ברשימה סגורה). כך נקבע, למשל, כי יש מקום לביקורת של ערכאת הערעור על
ממצאים שבעובדה — סוף עמוד 21 —
ממצאים שבעובדה שנקבעו בערכאה המבררת, כאשר אלו מתבססים על שיקולים של הגיון, או סבירות העדות ביחס למכלול הראיות; כאשר ההתערבות היא במסקנות שהסיקה הערכאה הדיונית מן הממצאים העובדתיים שנקבעו, להבדיל מקביעת הממצאים העובדתיים עצמם; וכאשר נמצא – במקרים יוצאי דופן –
כי ישנן סתירות בעדות היורדות לשורש העניין, אשר הערכאה הדיונית לא נתנה דעתה להן, או כאשר מתגלה טעות מהותית בהערכת המהימנות (לסיכום ההלכות בענין זה ראו: ע”פ 2977/06 פלוני נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.3.08) – בסעיף 4 לחוות דעת המיעוט של השופט א’ א’ לוי, והאסמכתאות שם; כן ראו: ע”פ 5937/94 שאבי נ’ מדינת ישראל פ”ד מט(3) 832 (1995), בחוות דעתו של השופט צ’ א’ טל)”.
מה קורא שיש הסתמכות שברור שהיא טעות?
יש מצבים שיש טעות שמשנה את התמונה – במצבים אלא פשוט בוחנים את הראיה – ולבי מילים רובת משנים את המציאות :
ע”פ 2921/18 : דגשים לא במקור :
“כפי שהראה חברי השופט א’ שטיין, נפלה שגגה עובדתית בהכרעת הדין בניתוחם של מחקרי התקשורת, וזו משליכה על שאלת נוכחותו של בצלאל במהלך התקיפה.
בית המשפט המחוזי הסיק כאמור כי איכונו של בצלאל בשעה 20:54 בצומת אשדוד נוטה לתמוך בגרסת ההגנה, לפיה עזב את מקום האירוע עובר לשעה 20:25 – עוד בטרם החלה התקיפה.
בית המשפט הניח, כי לא ניתן היה לקחת חלק בתקיפה, כולה או חלקה, לעזוב את מקום האירוע, ולהגיע אל צומת אשדוד עד השעה 20:54. אלא שכפי שהראה חברי, האיכון הנ”ל מתייחס לרון עייש; לא לאביב בצלאל….”.
מתוך פסק דין כרמלי – ע”פ 1280/06
“מושכלות ראשונים הם, כי בית-המשפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים” (ע”פ 7033/04 יחזקאל יאיר נ’ מדינת ישראל (טרם פורסם) – השופט ג’ובראן; ראו גם ע”פ 5386/05 בילל אלחורטי נ’ מדינת ישראל (טרם פורסם) וההפניות שם. אכן, כטענת המערער “אין זה כלל בל-יעבור, ומצויים בו יוצאים מן הכלל” (ע”פ 190/82 שאול מרקוס נ’ מדינת ישראל, פ”ד לז(1) 225, 230 – השופט, כתארו אז, אלון; ע”פ 111/99 ארנולד שוורץ נ’ מדינת ישראל, פ”ד נד(3) 769), אך אלה –
יתרון לבית המשפט הראשון — סוף עמוד 15 —
כשמם – יוצאים מן הכלל. לערכאה הראשונה יתרון מובהק בכל הנוגע לקביעת מהימנותן של עדויות, ובמקרה שלפנינו מקבלים הדברים משנה תוקף ביחס לעדותה של גב’ הלמן, שכן אינה דומה קריאת הפרוטוקול להתרשמות ישירה ממצבה ההכרתי של העדה. עוד אוסיף כי בית המשפט קמא קבע שעדות המערער היתה רצופה סתירות והתחמקויות, דבר שיש בו “כדי להשליך במידה רבה על אמינות דבריו” (עמ’ 365, ראו גם עמ’ 371-370).
מתי בית המשפט של הערעור פלילי יטה להתערב בסוגיות אמון?
ב. שהבניה של האמונה בעד זה או אחר – ברורה – ומוטעה.
לדוגמה ערעור פלילי:
לדוגמה ערעור פלילי:
לדוגמה ערעור פלילי:
דוגמה : ערעור הפלילי בפרשת מר אהוד אולמרט
ערעור פלילי אינו עוצר את הענישה (ללא בקשה מתאימה)
לדוגמה ערעור פלילי
לכן חובה להגיש בקשה לאי קיומו של העונש.
דוגמה ערעור פלילי
קנסות וחלוקה מחדש
הגשת ערעור הפלילי
ערעור פלילי כ”הגנה”
הטיעון בערעור פלילי
על מה מערערים?
“טעה בית המשפט”
ניסוח הודעת הערעור הפלילי
סיכומים בתיק הפלילי
ערעור על העונש: החמרה יתרה
טעות בהכרעת הדין
יש טענה שהרשעה במשפט פלילי על סמך ראיה זאת או אחרת – בערעור מוכיחים שהראיה פגומה. בית המשפט יכול ויסביר שישנם בסיסים רבים להרשעה במקרה זה – ולתת קו נוסף של טיעון בדרך להרשעה.
העדר התייחסות בית המשפט לטענה מהותית!
בקשות לחומר ראיות במסגרת ערעור פלילי
תסקירי שרות מבחן: במסגרת ערעור פלילי
בבית המשפט העליון-באם היה תסקיר במחוזי- באופן אוטומטי יהיה גם תסקיר בעליון.
בבית המשפט המחוזי- אין חובה לתסקיר ונהוג להגיש בקשה לתסקיר. (לא תמיד תענה). הדבר חשוב במיוחד בתסקירים על העונש.
בית המשפט של הערעור יכול
קיימים שני סוגים מרכזיים של ערעורים פליליים
ערעור פלילי על העונש
באם בית המשפט יבחר בעונש שנימצא בתוך הטווח – לא פשוט לערער.
על מה מתבסס טווח הענישה ואיך הוא הוגדר
סיכונים בערעור פלילי
ראוי להגיש בקשה מתאימה לכך – לפני הערעור עצמו.
ערעור פלילי על ההרשעה
דוגמא חיסיון:
בערעור נפרסה המציאות וגזר הדין הופחת באופן ניכר ביותר.
הסיבות לערעור על נסיבות משפטיות
לאור המציאות: המטרה היא להימנע מהכרעה שהיא על בסיס אמון בלבד – שם קשה הרבה יותר לבית המשפט של הערעור להתערב – יודגש – שיש טענה משפטית אין כל יתרון לבית המשפט הראשון ולכן בית המשפט של הערעור יכול בקלות יתרה להתערב בערעור במציאות משפטית.
דיון נוסף פלילי
קיימים מקרים בהם מוגשת לאור יחודיות הנושא בקשה לדיון נוסף פלילי.
חשוב להביט בנושא המועדים. לא תמיד הבקשה יכולה להרשם בזמנים – ולכן אפשרי לעתור לבקשה להארכת מועד בנושא.
מתוך בש”פ 2857/21 : “ראשית, הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לדיון נוסף, באופן שציפייתם של המשיבים לסופיות הדיון לא נפגעה (מה גם שהמשיבה 2 הסכימה כאמור לבקשה);
שנית, יש ליתן משקל גם לאילוצי באי-כוח המבקש בנסיבות המקרה דנן כמו גם למהות ההליך (השוו, בש”מ 1431/20 רשות האוכלוסין משרד הפנים נ’ פלונית (24.2.2020) והאסמכתאות שם);
ושלישית, אין מדובר בארכה ממושכת יתר על המידה”.