נושא מעצר עד תום ההליכים הפליליים – “העמדה לדין”, הוא נושא מורכב עד למאוד! למרות שמדובר בהליך נלווה להליך העיקרי – תיקים רבים מאוד יוכרעו בשאלת המעצר או אי המעצר של הנאשם. (Vמדיב בבקשה).

לאור העובדה שהוא מכריע תיקים פליליים – לא אחת – הוא “זוכה” להחלטות רבות מספור של בית המשפט העליון.

 לכאורה מדובר ב”בקשה” נלווית להליך העיקרי שמטרתה הטלת תנאים לצורך השמירה על ההליך המשפטי או, לחלופין, לצורך ההגנה על הציבור בזמן ניהול ההליך הפלילי – לבטח שלא מקדמה על חשבון העונש!
בפועל – בתוצאות הבקשה למע”ת מוכרעים, פעמים רבות, התיקים הפליליים (גם בשאלת הענישה)!
עורך דין פלילי מוטי אדטו הוא בעל ניסיון ניכר בניהול תיקים של בקשות למעצר עד תום ההליכים – היינו טיפול בבקשות לעצור את הנאשם – עד לסיום משפטו.

תיקי מעצר עד תום ההליכים

תיקים של מעצר עד תום ההליכים מאופיינים בכך שהם שונים מאוד אחד מהשני – לא רק במעשה אלא, לא פעם, בהסברים שמספק המשיב! כך יש שחרורים בכול מגוון העבירות – ולהפך!

ראוי רק לציין שחלק ניכר מההישגים בסיומם של ההליכים פליליים נבע מהעובדה שהנאשם היה משוחרר ממעצר ו/או ללא תנאים לאורך ההליך הארוך של המשפט הפלילי –  וכך קל יותר היה לנהל את התיק באופן משוחרר מלחצים.

ניתן לשוחח אישית עם עורך דין פלילי מוטי אדטו בטלפון: 052-23-32-651.


מעצר עד לתום ההליכים: חוק סדר הדין הפלילי מעצרים קובע

דגשים לא במקור! כותרות לא תמיד במקור!

מעצר לאחר הגשת כתב אישום (תיקון מס’ 11) תשע”ה-2014

21.   (א)  הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, ובכלל זה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, אם נתקיים אחד מאלה:

(1)   בית המשפט סבור, על סמך חומר שהוגש לו, כי נתקיים אחד מאלה:

(א)   קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

(ב)   קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה;


סיכון לפי סוג העבירות – עבירות המצריכות מעצר עד תום ההליכים לפי החוק!

(ג)    הואשם הנאשם באחד מאלה:

(1)   עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;

(2)   עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);

(3)   עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל”ג–1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;

(4)   עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם;

(5)   עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א–1991,

חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן (ב), אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת.


ערובה (בד”כ למעצר בית) שלא ניתנה

(2)   בית משפט ציווה על מתן ערובה והערובה לא ניתנה להנחת דעתו של בית המשפט או שהופר תנאי מתנאי הערובה, או שנתקיימה עילה לביטול השחרור בערובה.

           (ב)  בית המשפט לא ייתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולענין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה:

(1)   לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;


חובת ייצוג במעצר עד תום ההליכים

(2)   לנאשם יש סניגור, או שהנאשם הודיע שברצונו שלא להיות מיוצג בידי סניגור.

           (ג)   לא היה לנאשם סניגור והוא לא הודיע כאמור בסעיף קטן (ב)(2), ימנה לו בית המשפט סניגור ויחולו לענין זה הוראות פרק ב’ לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב–1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), או הוראות חוק הסניגוריה הציבורית, תשנ”ו–1995 (להלן – חוק הסניגוריה הציבורית), לפי הענין; כל עוד לא נתמנה סניגור, רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של הנאשם לתקופות שלא יעלו על 7 ימים כל פעם, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 30 ימים.


דחייה של דיון המעצר עד לתום ההליכים לצורך לימוד החומרים

(תיקון מס’ 1)  תשנ”ז-1997

           (ד)  על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנאשם או סניגורו, לדחות את הדיון, כדי לאפשר לנאשם או לסניגורו לעיין בחומר החקירה ולצוות שהנאשם יהיה במעצר לתקופה שלא תעלה על 30 ימים.

           (ה)  צו מעצר לפי סעיף זה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת; על צו מעצר לפי סעיף זה לא יחולו הוראות סעיף 20.


קביעת תנאים גם במקום בו אין סמכות מעצר (או שחרור).עורך דין פלילי במרכז

בש”פ 1332/21: פלוני: “הפסיקה הבחינה בין שני סוגי מקרים שאליהם מתייחס חוק המעצרים:

“האחד בגדרו של סעיף 21 לחוק המעצרים חל על מי שהוא בר מעצר מאחר שהוגש נגדו כתב אישום, קיימות נגדו ראיות להוכחת האשמה לכאורה וקיימת בעניינו עילת מעצר בגין מסוכנות. יחד עם זאת, בית המשפט לא יורה על מעצר כאמור, אם שוכנע כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.

מסלול השחרור השני מצוי בגדרו של סעיף 44(ב) לחוק, המסמיך את בית המשפט לצוות על שחרורו בערובה של נאשם כאשר אין סמכות להורות על מעצרו לפי סעיף 21 לחוק המעצרים וזאת כדי להבטיח התייצבותו למשפט” (השופטת ארבל בבש”פ 3056/06 חנוכייב נ’ מדינת ישראל, בפסקה 4 (16.4.2006) (להלן: עניין חנוכייב).

           סעיף 44(ב) לחוק עניינו אפוא בנאשם שבית המשפט “אינו מוסמך להורות על מעצרו לפי סעיף 21”. הסעיף מסמיך את בית המשפט לצוות על נאשם כזה לתת ערובה “כדי להבטיח את התייצבותו למשפט”. סעיף זה נמצא במוקד דיוננו.”.

היינו יש סמכות לקבוע תנאים – גם שאין סמכות למעצר! (מומלץ לקרוא פסקי דין במקור).

“….רק מקרים שבהם לא קמה מלכתחילה עילת מעצר כנגד הנאשם (ולו עילת מעצר פוטנציאלית), ולא ניתן לראות את הנאשם כ”בר מעצר”, ייכנסו לגדרן של המילים “אף אם אינו מוסמך להורות על מעצרו לפי סעיף 21″, ורק באותם מקרים לא ניתן יהיה להטיל תנאים החורגים מהתנאים שנועדו להבטיח את התייצבותו של הנאשם למשפט”.


מעצר עד לתום ההליכים: השלב שאחרי מעצר ימים – והגשת כתב האישום

עורך דין פלילי אדטו מוטי
עורך דין פלילי אדטו מוטי 052.23.32.651 חירום 24/7
שלב “מעצר הימים” הוא שלב דינמי מאוד! יש חקירה במשטרה! תרגילי חקירה, עימותים ועוד ועוד. הכול “רץ” באנרגיה אין סופית.
הנאשם עולה ובא מחדרי החקירות, בין החקירות יש דיוני מעצר, כל מספר ימים צנוע !
במציאות זאת, נפגשים שוב ושוב בבית המשפט ובתחנת המשטרה ! הכול זז ללא הרף ! יש “עניין”!
השלב של הבקשה למעצר עד לתום ההליכים שונה בתכלית!
הכול מתחיל עם הגשת הבקשה בשילוב להגשת כתב האישום! פעם ראשונה אנו נחשפים לחומרי החקירה. לאישומים המדויקים, לסיכונים המיוחסים.
חשוב לזכור : משפט פלילי יכול להימשך זמן רב! החשיבות של תוצאות הבקשה עצומה!
שוב אין דינמיות וסערות – אלא זהו השלב לקרוא היטב את החומרים שמועברים להגנה – מיד אחרי הגשת האישום!
ראוי לציין במידה וייעצר אחרי תשעה חודשים תערך בדיקה של שאלת המשך המעצר! (קודם לכן בעיונים חוזרים).

בנסיבות אלא חשוב מאוד לא להיות נמהרים! לחשב את המסלול היטב, לבנות את התוכניות להמשך התיק הפלילי – ורק אז להציב את הטיעונים להמשך ההליכים.


כנגד מי תוגש הבקשה להעמדה לדין? 

הבקשה הנ”ל תוגש ברגיל כנגד עצורים במעצר ימים לצורך המשך מעצרם גם אחרי הגשת כתב האישום וסיום החקירה הפלילית !
הבקשה יכולה להיות מוגשת גם בייחס למשוחררים לצורך המשך ההגבלות שנקבעו קודם לכן כנגדם. לדוגמה – אדם שוחרר במעצר הימים ויש רצון להמשיך ההליך כנגדו שהוא בתנאי ההגבלה שכבר נקבעו !
הבקשה גם יכול ותוגש בייחס לאלא שמפרים את התנאי שחרור, כמו גם בהשתנות מערך הסיכונים. (אחרי הרשעה לדוגמה – ולפני הטיעון לעונש).
לדוגמה : האדם הורשע, ולמרות שהיה משוחרר תגיש המדינה בקשה לעוצרו ולנהל את פרשת הענישה שהוא עצור.

מעצר משוחררים אחרי הגשת כתב האישום

נדיר מאוד שאדם ששוחרר במעצר ימים ייעצר עם הגשת הבקשה – אולם הדבר אפשרי!
בש”פ 8665/19 : “אמנם נקבע בפסיקה כי לשם החזרתו למעצר של מי ששוחרר ממנו נדרשים טעמים כבדי משקל (ראו למשל: בש”פ 6100/13 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 15 והאסמכתאות שם (17.11.2013); בש”פ 8015/09 קוניוף נ’ מדינת ישראל, פסקה 28 (20.10.2009));(דגשים לא במקור – מ.א).

ואולם בענייננו התקיים שינוי נסיבות מהותי בדמות הפקתן של ראיות פורנזיות בעניינו של המבקש שחיזקו במידה רבה את החשדות נגדו, בעוד המבקש מצידו מכחיש את המיוחס לו.

על כן, לנוכח המסוכנות הנשקפת מן המבקש בהינתן עבירת החזקת הנשק שבה הוא נחשד ומשהוא עדיין נדרש לצורכי חקירה בשלב זה כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי – אזי חרף התנהלותה של המשיבה שיש בה כדי לעורר תהיות, בשלב זה יש להותיר את המבקש במעצר עד ליום 31.12.2019 שעה 12:00 כפי שהורה בית המשפט.


מעצר עד לתום ההליכים-היבט רגשי

הבדלי השוני בין הדינמיות של “מעצר הימים” ל”מעצר עד לתום ההליכים” בולט!

קשה לנאשם להמתין לצורכי צילום התיק, לצורכי התסקיר ועוד.

כל אחת מהפעולות יכול ותימשך מספר ימים ויותר – והתחושה שהוא יכול להשתחרר באופן מידי – מקשה על ההתמודדות!

בנסיבות אלו פעמים רבות הוא יפעיל לחץ במטרה לקיים את הדיון בהקדם ! מיותר לציין, פעמים רבות קיומו של דיון מוקדם ככול האפשר הוא בפועל – הובלה למעצר!


בסיסים: לצורכי העמדה לדין 

מעצר עד תום ההליכים
מעצר עד תום ההליכים
יש צורך במספר בסיסים לצורכי המעצר עד לתום ההליכים :
ראיות לכאורה  עילת מעצר  העדר חלופה המקטינה סיכונים באופן ראוי!
בין שלושת היסודות הנ”ל מתקיים סוג של משולש, שם את ההובלה תיקח כל פעם נקודה אחרת. סוג של מקבילית כוחות.
הסבר : באם הראיות חלשות – יש צורך בעילה חזקה והעדר חלופה על מנת להוביל למעצר.
מצד שני – באם הראיות חזקות – והעילה חלשה – לא סביר שיתקיים הצורך במעצר.
באם הראיות חזקות – והעילה חלשה, נירצה סוג של חלופה אפשרית – באם זאת לא קיימת – יש מציאות שנאשם יעצר גם בעבירה “פעוטה” יחסית!

מעצר עד תום ההליכים: דוגמה קיצונית

עבירה חמורה ביותר, עילת המעצר של מסוכנות.

יש ראית לכאורה קשות.

באם תהה חלופה חסרת תקדים – יש אפשרות לדון בשחרור!

זה המקום לציין גם בתיקי רצח שוחררו עצורים למעצר בית ! (בד”כ הוגדר תחילה כמעצר באיזוק אלקטרוני).


שחרור לתנאים הקלים ביותר האפשריים

מדובר באדם משוחרר! בנסיבות אלו יש צורך בהטלת התנאים הקלים ביותר האפשריים! כאלו שיבטיחו את החברה אבל ואפשרו לאדם שלא הורשע בדין להיות ברווחה אפשרית.

זהו האיזון הנדרש בין התנאים!

בש”פ – 165/20 מוראד : “סעיף 1(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996, מנחה אותנו, במצבים של ספק ממשי, למקסם את חירותו של נאשם בעודו נהנה מחזקת החפות (ראו: בש”פ 1000/05 חסיד נ’ מדינת ישראל, פ”ד נט(6) 385, 391 (2005); בש”פ 3362/19 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 10 (22.5.2019)).”.


מעצר אדם

מעצר אדם הוא צורה (בד”כ) קלה יחסית שם האדם משוחרר אבל צריך להימצא יחד עם אדם אחד, או רשימה של אנשים שחתמו עליו ערבות.

עם אותו האדם/אנשים הוא יכול לנסוע/ללכת לכול מקום.


הדיון במעצר עד לתום ההליכים

הדיון בהעמדה לדין
הדיון בהעמדה לדין

בבקשות המעצר האלא יש סיכוי גדול יוכרע התיק הפלילי.

בשעה שמוטלים תנאי שחרור “קשים” קשה לראות את היכולת של הנאשם להחזיק מעמד ולא להסכים להסדרי טיעון שהתיק נמשך שנים !

לדוגמה:

תיק בניהול המשרד (אמיר) שם הושג זיכוי מ 21 עבירת סחר בסמים!

היו שני עדים שטענה שהלקוח מכר להם את הסמים – היינו יש ראיות לכאורה – וחזקות.

הייתה עילה – עבירת סחר בסמים מייסדות עילה.

כאן בית המשפט שחרר את המשיב מכול המגבלות (ללא מעצר בית רק חובה לבוא לדיונים). הדבר היה לאחר המחשת האיש!

בנסיבת אלו ניתן היה לנהל תיק פלילי ארוך, לחקור עדים, לא להיות לחוצים!

התוצאה – זיכוי! (מובא באתר).


עבירות פליליות שמאפשרות שחרור

בכל עבירה, עולל רצח יש מקרים בהם יתקיימו התנאים המאפשרים שחרור.

הרבה תלוי גם ביחס לאירועים בשלבי החקירה, מה שיכול ללמד על מסוכנות כמו גם עבר פלילי, נסיבות האירועים ועוד.

מתוך בש”פ 5418/20 “רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות. מטבע הדברים, אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לביטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו… את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים – יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו…”  (בש”פ 2646/97 עודה נ’ מדינת ישראלפ”ד נא(1) 526, 528-527 (1997)).

            וראו גם: בש”פ 2291/15 ‏עדנאן עלא אדין נ’ מדינת ישראל, פסקה 11 (27.4.2015); בש”פ 5725/18 ‏‏מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 8 (2.8.2018); בש”פ 1777/19 מדינת ישראל נ’ טאהא, פסקה 10 (24.3.2019); בש”פ 5391/20 מדינת ישראל נ’ ג’בארין, פסקה 10 (4.8.2020) ועוד רבים זולתם.


אחרי ההכרזה על המעצר 

אחרי ההכרזה על המעצר יכול ה”עצור” לעתור לתסקיר שירות שיבחן שיבחן את היכולת שלנו לשחררו באיזוק אלקטרוני !
שחרור אינו המילה הנכונה להליך – זהו מעצר בית באיזוק אלקטרוני – אולם עבור מרבית עצורים (לפחות בשלב הראשוני) הדבר מתקבל כשחרור ממש !

למה חשוב להיות משוחרר בזמן ניהול התיק הפלילי?

למרות שזה לא אמור להיות כך – העונש בסיומו של ההליך כמו גם ההצעות להסדרי הטיעון הם שונים לחלוטין (באותה עבירה ואותן הנסיבות) בין עצורים למשוחררים ! (במקרים זהים).

פעמים רבות ההבדל הוא במוטב (בית המשפט) שהוא בעל דגשים שונים.


החיסרון מלהיות משוחרר בעת התיק – בתנאים

מה לעשות שיש גם “חיסרון” לשחרור. אחרי שפרשית ענק מסתיימת. ויש מעצרים לרוב.
אז מתברר שאת ארבעת השנים האחרונות שהעברת כמשוחרר (מאסר בית מלא לדוגמה) לא מחשיבים (בד”כ) כחלק מהעונש !
מכאן יצא שהעצורים ממש משתחררים – והזוטרים שהיו משוחררים יכול ויאסרו ! (ברור שיש התחשבות בעצם מעצר הבית).

 דוגמה להתגברות על הבעיה

עורך דין פלילי אדטו מוטי
עורך דין פלילי אדטו מוטי 052.23.32.651 חירום 24/7

תיק של המשרד.

הייתה החלטת שחרור שלא מומשה. היינו למרות ההסכמה בפועל לשחרור – האיש נישאר עצור.

לקראת דיון ההוכחות הראשון (לאחר תשעה חודשי מעצר ) מומשה החלטת השחרור.

כך יצא שהאיש הגיע משוחרר לדיונים בתיק.

למה הדבר היה חשוב ? בהמשך שנדון האדם לעונש מסוים – נוכו מאותו העונש תשעת החודשים שכבר ישב. חודשים שברור היה שיוטלו עליו – כך הוא הרוויח פעמיים מצד אחד היה משוחרר בעת הניהול של התיק בפועל, ומצד שני הזמן שנאלץ להפסיד קטן ביותר.


כמה זמן אדם יהיה עצור עד לתום ההליכים? 

המעצר הוא לתקופה של תשעה חודשים ואז אמור להתקיים הליך להארכתו  – באם הדבר נידרש ! אין הגבלה על כמות הארכות.

אולם עם הארכות על הערכות עולים הנימוקים לשחרור.

בפועל יש כל הזמן בתיקים חמורים הארכות מעצר.

אולם בתיקים גבוליים, או בתיקים של המדינה לא הייתה יעילה בניהול התיק משלל סיבות – יש שחרורים כבר מהשלב של בקשת הארכה הראשונה.

מיותר לציין – עם המשכות ההליכים יש עוד ועוד שחרורים  לתנאים אלא או אחרים.


עיון חוזר בבקשה למעצר עד תום ההליכים 

עורך דין פלילי אדטו מוטי - מעצר עד לתום ההליכים
עורך דין פלילי אדטו מוטי – מעצר עד לתום ההליכים
עם השתנות המציאות כמו גם ההתפתחות בתיק הפלילי  – אפשרי לעתור שוב (אותו בית משפט) לשחרור !
(גם במקום בו לא התקיים דיון, ויש חילופי סנגורים עם השקפה שונה ניתן לעתור).
לדוגמה לשינוי המצב : המתלוננת עלתה לדוכן העדים ועדותה לא ממש מחזקת את כל בסיסי העבירה הפלילית!
לדוגמה : החשש המרכזי היה מהשפעות על המתלוננת – אחרי עדותה אין עוד חשש שכזה !

דוגמה : אדם הואשם ברצח אביו. עם החבלה בראיות בהתקדמות התיק שוחרר למעצר בית.

ההמשך זיכוי.


עשית דין עצמי ושינוי מקום השהות

חשוב לדעת, אחרי השחרור יש שמנסים את המערכת בעשיית דין עצמי – ובכך שהם קובעים עובדות בשטח, לדוגמה חזרה לבית האישה או מעבר מקום למרות שזה נאסר.

כמו כל דבר – יש פעמים שזה מצליח, אבל פעמים אחרים ממש לא – והם נעצרים.

בש”פ 6472/20 פלוני (דגשים לא במקור): “אין מנוס, כך נקבע, ממעצר עד תום ההליכים נגדו. לצד זאת, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי “ככל שהמשיב [המבקש] יגיש בקשות לעיון חוזר על מנת לאפשר שחרור בתנאים הולמים אשר יהא בהם לאיין את המסוכנות הנובעת ממנו, חזקה שבקשה זו תבורר בהקדם האפשרי, בלב פתוח ובנפש חפצה על ידי בית משפט קמא”.


הבקשה למעצר עד לתום ההליכים

על הבקשה שמתלווה לכתב האישום לפרט את הבסיסי החשדות כלפי כל משיב ! בדיוק כמו שכתב אישום דן בכול נאשם, בקשה למעצר חייבת להיות מובחנת לכול משיב ומשיב.

בש”פ פלוני – 2869/19 : “..בהקשר זה, מקובלת עליי טענת בא-כוח העורר, לפיה לא היה מקום לכרוך את עניינם של העורר ומוחמד יחדיו בבקשה למעצר עד תום ההליכים. כפי שעולה מחומר הראיות שהוצג לעיוני, קיים הבדל ברור בין טיב הראיות העומדות לחובתו של מוחמד, לבין טיב הראיות העומדות נגד העורר”.


בדיקת מהימנות העדויות: ראיות לכאורה

בש”פ 2869/19  פלוני : …… ראיות לכאורה הן ראיות גולמיות שלאחר עיבוד ובחינה בהליך העיקרי עשויות להוביל לראיות שיבססו אשמה (בש”פ 8087/95 זאדה נ’ מדינת ישראל, פ”ד נ(2) 133, 147 (1996); בש”פ 2584/19 עבאסי נ’ מדינת ישראל, פסקה 18 (30.4.2019)). 

בש”פ 1072/0 : “כידוע, בהליך הבקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר כי בראיות הלכאוריות המצויות בחומר החקירה יהיה בבוא העת, לאחר שיישמעו הראיות כולן, כדי להביא להרשעת הנאשם.

            יודגש, כי בשלב זה אין בית המשפט נדרש להכריע במהימנותם של עדים ובמשקלן של עדויות, אלא במקרים בהם קיימות סתירות גלויות ומהותיות בחומר החקירה, המכרסמות באופן מהותי בעוצמת הראיות הלכאוריות (ראו לאחרונה: בש”פ 7923/19 אבו דיב נ’ מדינת ישראל, פסקה 13 (15.12.2019))”.


אמונה לראיות התביעה
בש”פ 5430/19 – “יומן של ראיות לכאורה, לצרכי מעצר עד תום ההליכים, נקבע, כידוע, לפי הלכת זאדה (בש”פ 8087/95 זאדה נ’ מדינת ישראל, פ”ד נ(2) 133, 167-163 (1996)). לפי הלכה זו, בכגון דא חל המבחן של ״אם נאמין״: “אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המעשה המיוחס לו?״ (ראו, למשל, בש”פ 215/19 סלאימה נ’ מדינת ישראל, פסקה 15 (‏22.1.2019)).
לפי ההלכה אין בוחנים מהימנות של העדויות, אבל נהוג להציג את הבעיתיות בראיות שוב ושוב על מנת להוביל למציאות של אפשרויות שחרור. אולם רק סתירות מהותיות ביותר – יזכו להתייחסות.
לדוגמה : העד מסר מספר גרסאות שונות. בנסיבת אלו יש סוג של חבלה פנימית בעדויות.
הצגת החבלה תאפשר למעשה להקטין את האירוע כך שבהמשך החלופה תצליח להתגבר על המסוכנות ולהוביל לשחרור.


שתיקה בחקירה

שאין תשובות לשאלות בחקירה – קשה יותר לסתור ראיות גם שהן לא מוחלטות.

בש”פ 2439/21 נחמן:” שעה שהעורר לא סיפק הסבר מניח את הדעת כיצד סרטון הירי מזירת האירוע הגיע למכשיר הטלפון הנייד שלו ולא שלל כי הוא הוא הדמות הנראית בו – אלא שמר לאורך החקירות כולן על זכות השתיקה – מצאתי כי המשיבה ביססה תשתית ראייתית לכאורית מספקת.”


מע”ת – קבילות ראיות? האם תיבחן?

ככלל אם יש טעות בדבר קבילות הראיות ראוי שאלא יעלו כבר בשלבים הראשונים – ברוב המקרים.

אולם – חשוב לזכור – המקום המרכזי לחלק גדול מהטענות הוא בתיק העיקרי: דגשים לא במקור.

בש”פ 1495/20 דניאל קגן : “….. ככלל, מקומן של טענות בדבר קבילות ראיות להתברר במסגרת ההליך העיקרי (בש”פ 5612/18 גבאי נ’ מדינת ישראל, פסקה 27 (23.8.2018); בש”פ 7234/18 שושן נ’ מדינת ישראל, פסקה 13 (25.10.2018)).

לעומת זאת, בשלב המעצר אין מניעה להסתמך על ראיות אשר קבילותן מוטלת בספק, אך קיימת אפשרות כי הן ייחשבו לראיות קבילות בהליך העיקרי (בש”פ 4306/09 אבו ואסל נ’ מדינת ישראל, פסקה 17 (4.6.2009); בש”פ 2514/09 מזרחי נ’ מדינת ישראל, פסקה ו (29.3.2009); בש”פ 6346/12 אטיאס נ’ מדינת ישראל, פסקה 13 (13.9.2012); בש”פ 6718/14 סוויסה נ’ מדינת ישראל, פסקה 14 (31.12.2014)).

שאלת קבילותה של ראיה גולמית במשפט נבחנת אפוא בהליך מעצר על פי רמת ההסתברות להפיכתה לקבילה במשפט גופו, בהתחשב בנסיבות המקרה הספציפי (עניין זוארץ, פסקה 10)”.


חשוב להבין – גם ראיות שהשגתן אינה כדין יכול ויהיו מוכשרות להליך הפלילי !

בש”פ קגן: “צד כל המפורט יש לציין את כלל הפסילה היחסי אשר הותווה במסגרת הלכת יששכרוב (ע”פ 5121/98 יששכרוב נ’ התובע הצבאי, פ”ד סא(1) 461 (2006)), שהיטיבה הנשיאה ד’ בייניש לתמצתו בעניין בן חיים (שם פסקה 34), כך:

 “הנה כי כן, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין יששכרוב בעצם השגתה של ראיה שלא כדין אין די כדי להביא באופן “אוטומטי” לפסילתה. בית המשפט שבפניו מתעוררת שאלת קבילות הראיה שהושגה של כדין נדרש להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות המקרה, לערוך איזון בין הערכים המתנגשים בהתאם ולבחון את עוצמת ואופי הפגיעה הצפויה בזכות להליך הוגן כתוצאה מקבלת הראיה.” 


החלפת הייצוג והשפעתו על הראיות לכאורה

עורך דין פלילי אדטו מוטי
עורך דין פלילי אדטו מוטי 052.23.32.651 חירום 24/7

בש”פ פלוני – 6185/19  דגשים לא במקור : “הערה ראשונה נוגעת לעניין קביעתו של בית המשפט קמא לפיה לאחר שסניגורו של נאשם נתן את הסכמתו לעניין קיומן של ראיות לכאורה בשלב מוקדם של הדיון בהליך המעצר, לא ניתן לשוב ולבחון סוגיה זו מחדש בהמשך ההליך.

           בקביעה זו הסתמך בית המשפט על פסיקתו של בית משפט זה, לפיה משנתן נאשם את הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, אין לאפשר לו לפתוח את הדיון בסוגיה זו מחדש עם החלפת ייצוגו, מבלי שנתחדש דבר בחומר הראיות, אלא בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות זאת (בש”פ 9049/17 אבו סיאם נ’ מדינת ישראל, בפסקה 5 (27.11.2017); בש”פ 2196/15 רבי נ’ מדינת ישראל, בפסקה 14 (6.4.2015)).


דעתו של בית המשפט – בתיק למעלה

“…. כשלעצמי אני סבור, כי דברים אלו נכונים במקרים בהם שאלת קיומן של ראיות לכאורה נדונה ונבחנה לגופה על ידי בית המשפט. במצב דברים כזה, אין בהחלפת ייצוגו של נאשם לבדה כדי להצדיק דיון מחודש בסוגיה זו.

           להבדיל מכך, במקרה בו הסכים סניגורו של נאשם לקיומן של ראיות לכאורה בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ובית המשפט הורה על מעצרו של הנאשם בהתבסס על הסכמה זו, מבלי ששאלת התשתית הראייתית הלכאורית תיבחן לגופה, דעתי היא כי ניתן יהיה לדון בשאלה זו מחדש בשלב מתקדם יותר של הליך המעצר. זאת, על מנת לשמור על זכויותיו המהותיות של הנאשם בניהול ההליך, ולמנוע פגיעה בזכותו החוקתית לחירות בטרם הוכרע דינו, אשר מטבע הדברים נשללת עם החלטת המעצר”.


סיבות להסכמה – לראיות לכאורה – התיק למעלה

 “….. הניסיון מלמד, כי לעתים ניתנת הסכמת סנגור לקיומן של ראיות לכאורה בשלב ראשוני עם הגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לאו דווקא לאחר בחינה יסודית ומעמיקה של ראיות אלו, המביאה למסקנה חד משמעית בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית.

במקרים רבים הסכמה זו ניתנת מטעמים טקטיים שונים – אם כדי לא לחשוף את בית המשפט בשלב זה למלוא חומר הראיות, אם כדי למקד את הדיון בשאלת היתכנותה של חלופת מעצר ואם בשל היקף רב של חומר הראיות.

           דבר ידוע ומקובל הוא כי עורכי דין הרגילים להלך בנתיבי המשפט הפלילי ומרבים להופיע בבתי המשפט בהליכים אלה מצהירים לא אחת כי אין בהסכמה זו כדי למנוע מלשוב ולבקש מבית המשפט לבחון את קיומן של הראיות הלכאוריות לגופן.

           החלטה אסטרטגית זו של הסניגור, כאשר היא נעשית לטובת הנאשם, היא בוודאי לגיטימית, ואין זה מן הראוי שהיא תפגע בעתיד באפשרותו של נאשם למצות את הגנתו – ובכלל זה את הדיון בשאלת היתכנותה של חלופת מעצר – בהמשך דרכו של ההליך הפלילי”.


קיומן של ראיות לכאורה

בש”פ 2562/21 שמואל: “התקיימות ראיות לכאורה, עליהן לא חלק המבקש, מקטינה את חזקת החפות; משקמה חזקת מסוכנות, בשל עבירת האלימות במשפחה המיוחסת לו, הנטל הוא עליו להפריכה; ואין די בעבר פלילי “לא מכביד” או אפילו נקי לשם כך – בשונה מהמלצה חיובית, חד-משמעית ובלתי-מסויגת של שירות המבחן, שברגיל תענה על הדרישה (עניין פלוני, בפסקאות 14-13, 19-18 והאסמכתאות שם)”.


ראיות לכאורה לכל האישומים?

ש”פ 2546/21 פלוני: “…. אין בית המשפט נדרש להכריע אם קיימות ראיות לכאורה לביסוס כל פרט ופרט בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם (בש”פ 7003/20 סילבר נ’ מדינת ישראל, פסקה 17 (20.10.2020); בש”פ 7859/19 ג’ארושי נ’ מדינת ישראל, פסקה 13 (8.12.2019)). כל שנדרש להכריע בבקשה למעצר עד תום ההליכים הוא שאלת קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר”.

חובה לזכור – דגשים וכותרות לא במקור. פסקי דין קוראים במקור.


מסוכנות עקרונית ומסוכנות קונקרטית

בש”פ 2500/21 ועקנין: “כידוע, כאשר בית המשפט בוחן אפשרות שחרור נאשם לחלופת מעצר, עליו לבחון תחילה את מסוכנותו ברמה העקרונית, ואת האפשרות להפיג מסוכנות זו באמצעות חלופה המצמצמת את החשש להישנות עבירות. לאחר מכן, ובהנחה שהתשובה לכך חיובית, יש לבחון ברמה המעשית האם בחלופת המעצר המוצעת יש כדי לאיין את מסוכנותו של הנאשם (בש”פ 450/19 גנאל נ’ מדינת ישראל (31.1.2019)).


עילת מסוכנות: מעצר עד לתום ההליכים

מסוכנות מעצר עד לתום ההליכים
מסוכנות מעצר עד לתום ההליכים

קיימים אירועים שמעלים חזקת מסוכנות -ואחרים שלא, גם שם אפשרי שהנסיבות של האירוע או של המציאות הכוללות יובילו לחזקת מסוכנות (בין בנפרד ובין בנוסף).

חשוב לדעת : גם באירועים שיש בהם חזקת מסוכנות וגם שיש מסוכנות מעצם האירוע –  אפשרי להפריך, או, להחליש את המסוכנות!

הדבר מתבצע בעצמאות הבניה של חלופה או לפי נסיבות האירוע  – לפעמים ביחד ולפעמים גם די בהצגה של אחד מהם לביטול המסוכנות לרמה שאנו כחברה מסוגלים להכיל.

יודגש: מצד שני גם בעבירות שם אין מסוכנות מובנית – אפשרי להוכיח מסוכנות בפועל ! לפי הנסיבות או בכלל לפי המציאות הכוללת.

בש”פ 5524/19 טורק: “מסוכנות מהי? איך מכמתים אותה? תהיה התשובה אשר תהיה, מתוך מודעות לכך שאין שיטת כימות קלה ומדויקת, נראה כי העורר גילה במעשיו מסוכנות גבוהה. די לציין את נחישותו לעבור החמורה בעבירות בחוק העונשין…”.


חומר מודיעיני בעילת המסוכנות

אדם שוחרר, מנהל תיק כבר מזה שנים ועולה מידע חסוי מודיעיני על חשש להמלטות, האם אפשרי לעושת שימשו במידע, בלי לחשוף אותו?

בש”פ 5818/20 ברמלי: דגשים לא במקור.

“2.            ציינתי את השתלשלות ההליכים מאחר והמקרה איננו שכיח. העורר נמצא משוחרר ממעצר לתקופה של 4 שנים, עד שנעצר לאחרונה. זאת, הגם שאין טענה פורמלית שהפר את תנאי השחרור. משפטו התקדם והצדדים ממתינים כעת להכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. תיק החקירה החדש, למעשה, הגיע לקיצו. החלטת המעצר מבוססת על העילה של הימלטות מאימת הדין, שאכן רלוונטית להליך העיקרי. בהקשר זה, הוגש חומר חסוי במעמד צד אחד. אודה, כי יש לי הסתייגות מסוימת מהשימוש בחומר חסוי בשלב הבקשה למעצר עד לתום ההליכים. ואולם, הפסיקה הכירה בכך במקרים חריגים בהם תחושת הצדק מחייבת זאת (ראו: בש”פ 597/93 מדינת ישראל נ’ אבוטבול, פ”ד מז(1) 340 (1993)). בכל זאת, הייתי נזהר משימוש יתר בחומר כזה, כאשר בקשת המעצר נלווית לתיק העיקרי שהנאשם רשאי לקבל בו את כל חומר התביעה, לרבות חומר שלא הוגש לבית המשפט, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982 (למעט חריגים מפורטים כמו תעודת חיסיון). ברם, יש לזכור כי החומר החסוי לא מתייחס לעוצמת הראיות, אלא לעילת המעצר, בדמות הימלטות מאימת הדין. עוד צודקת הסניגורית כי קשה לטעון נגד חומר שלא מגיע לעיונה.

 3.            עיינתי בחומר, וחלק ממנו – יחד עם חלק מהחומר הגלוי – אכן מבסס תשתית לחשש שהעורר ימלט מאימת הדין.


שיבוש הליכים – עבירות במשפחה ומין

מעצם הקשרים בעבירות במשפחה – יש את החשש לשיבוש.

בש”פ שמואל 2562/21 : “שיקולים נוספים שהוכרו בפסיקה בהקשר זה, ורלוונטיים גם לענייננו, הם מניעת מפגשים ומגעים כלשהם בין נאשם למתלוננת (שם), וכן מניעת הזדמנויות להשפעה פסולה, אפילו לאחר מסירת העדות (בש”פ 3220/19 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 11 (26.5.2019)) – וכל זאת, בין השאר, מאחר שהחשש לשיבוש בעבירות מין ואלימות במשפחה הוא חלק בלתי-נפרד ממצב הדברים, כך שלא נדרשת אינדיקציה קונקרטית לניסיונות שיבוש (בש”פ 3883/19 מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 5 (11.6.2019)), אפילו כדי לפסול שחרור לחלופת מעצר מרוחקת (בש”פ 6958/19 מדינת ישראל נ’ פלוני (30.10.2019)).


הקלה בתנאים – שאין המלצה בתסקיר

כאן מדובר בהקלה שהמצב הקיים הוא איזוק אלקטרוני, היינו מעצר, ולאור חלוף הזמן ונסיבות נוספות הוא יוכל לצאת לעבודה…. למרות שהמעסיק אינו “אידאלי” ואין המלצה.

בש”פ חדקה 5711/20: (דגשים לא במקור).

16.      היעתרות לעבודה שהציע העורר אמנם אינה אידיאלית. אולם, דומה שבתקופה לא פשוטה זו שבה אנו מצויים, לא ניתן לבטל את יתרונותיה. זאת, על רקע פרק הזמן המשמעותי שבו שוהה העורר במעצר בפיקוח אלקטרוני (כשנה ושמונה חודשים), גילו הצעיר וההזדקקות הכלכלית המשמעותית של משפחתו, אשר כאמור נהגה להסתמך עליו.

הדברים נאמרים ביתר שאת בהתחשב בצפי ביחס להמשכו של ההליך.

אני מייחסת משקל אף למחויבות שמגלה המעסיק המוצע, שעבד עם העורר בעבר, מכיר אותו ואף נכון לקחת על עצמו את הסעתו לעבודה ובחזרה, חרף ההכבדה המסוימת הכרוכה בכך מבחינת שעות העבודה שלו.

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שהמעסיק הורשע בעבירה אחת בלבד לפני מספר שנים, אני סבורה כי לא נכון היה לקבוע כי הוא אינו מתאים למשימת הפיקוח. במכלול השיקולים, אני סבורה שכלל הנסיבות שפירטתי מגבשות את החריג הנוגע לסטייה מהמלצתו השלילית של שירות המבחן (ראו: בש”פ 4289/18 סיאד נ’ מדינת ישראל, פסקה 21 (17.6.2018)). לא למותר לציין, כי מהתסקיר האחרון שהוגש בעניינו של העורר מצטיירת תמונה לפיה כיום הוא מצליח לכבד גבולות חיצוניים שמוצבים לו, ויתכן שיציאה לעבודה אף תסייע לו לשקם את דרכיו”.


ניסיונות למניעת תסקיר?

מה מתקיים שהמשיב (הנאשם) מתנגד לתסקיר לאור ההבנה שלו שהתסקיר יכול ויחשוף חלק שהוא לא רוצה לחשוף?

מיותר לציין, הזמנת תסקיר היא פרווילגיה של בית המשפט ולנאשם אין את השליטה על הזמנת התסקיר.

בש”פ 6103/20 פלוני:

42.         ובאשר לעצם התנגדות העורר לקבלת תסקיר בעניינו. הזמנת תסקיר מעצר היא עניין שבשיקול דעת בית המשפט. כשם שאין מקום להזמין תסקיר מעצר כאשר הדבר לא יקדם את יכולתו של בית המשפט להחליט בסוגיית המעצר (בש”פ 2740/18 אזולאי נ’ מדינת ישראל, פסקה 9 (16.4.2018)); כך נכון להזמין תסקיר מעצר במקרה בו הוא עשוי לסייע לבית המשפט להחליט בדבר (בש”פ 7677/19 ססונוב נ’ מדינת ישראל (19.11.2019); בש”פ 144/19 קנפו נ’ מדינת ישראל, פסקה 2 (8.1.2019)).

לשם קבלת ההחלטה בדבר הזמנת תסקיר, בית המשפט אינו זקוק להסכמת הנאשם והוא אינו חייב לשעות להתנגדותו להזמנת תסקיר (בש”פ 577/18 אבו סבית נ’ מדינת ישראל, פסקה 5 (19.1.2018)).

43.         ונחזור על מושכלות יסוד. תסקיר שירות המבחן מהווה אמנם כלי עזר חשוב ומשמעותי, אך בסופו של דבר מדובר בהמלצה שאימוצה כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט (בש”פ 8636/19 צ’רוינסקי נ’ מדינת ישראל, פסקה 5 (13.1.2020); בש”פ 6145/16 אבוחצירא נ’ מדינת ישראל, פסקה 16 (15.9.2016); בש”פ 5309/05 צמח נ’ מדינת ישראלפסקה 6 (29.6.2005)).

… ואולם על בתי המשפט לתת משקל נכבד לממצאים ולהמלצות שירות המבחן לעניין הערכת מסוכנות (בש”פ 397/15 מורדי נ’ מדינת ישראל, פסקה 15 (28.1.2015);

…………… אף הודגש בפסיקה כי ככלל לא יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית של שירות המבחן אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל המצדיקים זאת (בש”פ 6277/16 מדינת ישראל נ’ ששון, פסקה 21 (12.9.2016);


התמודדות מול תסקיר

את התסקירים אנו קוראים – ולא פעם מתמודדים מול מציאות שאינה אפשרית. אולם שירות המבחן אינו חזות הכל – ואפשרי לתקוף את האמור בתסקיר. מץוך בש”פ 2562/21 שמואל: (דגשים לא במקור).

“18.         מטבע הדברים, שירות המבחן אינו חף משגיאות ותסקיריו אינם חסינים מטעויות, אולם ההגבלה הנטענת אינה הדרך למנוע או לתקן זאת. בסופו של יום, “תסקיר שירות המבחן אינו חזות הכל. תסקיר המעצר נועד לסייע לבית המשפט בבחינת שיקולי מעצר, ואין הוא מחליף את שיקול דעתו במסגרת ההכרעה השיפוטית, בה נבחנת מערכת שיקולים רחבה וכוללת” (בש”פ 2434/21 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 8 (13.4.2021)); ובהתאם, “ככלל בית המשפט אינו כבול להערכתו של שירות המבחן והוא נדרש להפעיל שיקול דעת עצמאי” (בש”פ 9217/20 ‏אבו דקה נ’ מדינת ישראל, פסקה 18 (3.1.2021)).

           על כן, ניתן וצריך להעלות בפני בית המשפט הדן בבקשה או בערר טענות ממשיות ביחס לאמור בתסקיר המעצר – וחזקה עליו שיבחן אותן בקפידה. כך, במקום להסתפק בטענות כלליות ביחס לתקינות וחוקיות התסקיר, יכול היה המבקש לטעון לאי-נכונות הקביעות הפרטניות – הן לגבי אירועי ילדותו והן לגבי יחסיו הזוגיים עם המתלוננת – אולם משלא עשה כן, וסיבותיו עמו, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו”.


“מקדמה על חשבון העונש”

עורך דין פלילי אדטו מוטי
עורך דין פלילי אדטו מוטי 052.23.32.651 חירום 24/7

מעצר עד לתום ההליכים אינו מקדמה על חשבון העונש!

מעצר הבית גם הוא נדיר שיספר (גם במקום בו ניראה שזה יתקיים).

גם שאלת ההרתעה החברתית הכוללת – היא לא עתה – בנסיבות אלא חשוב למקד את הטיעונים היטב.

בש”פ 470/20 : “לא אכחד כי קצה נפשו של בית משפט זה באלימות, בשימוש במטענים, בנשק, בזיקוקים וכיוצא בזה במסגרת סכסוכי חמולות, אלא “שמקומה של ההרתעה אינו בשלב המעצר אלא בשלב העונש”.


העדר אחידות במעצרים עד לתום ההליכים

בבקשות של מעצר עד תום ההליכים – באולמות שונים יש גישות שונות ! כך שחלק גדול משאלת המעצר היא “מזל” לתחושת העצורים!

הדבר נוצר בעיקר בשל העובדה שהעררים לבית המשפט העליון נלקחו ממרבית התיקים ה”קטנים” ! כך שמערכתית יש גישות רבות ושונות למקרים דומים.

כדוגמה : חשוב לציין שבמשרדי יש תיקי גידול סמים שם בחלקם, בכמויות גדולות, לא הוגשה בקשה למעצר כלל – ולעומתם בתיקים קטנים הרבה יותר של גידולים קטנים הרבה יותר – הוגשו בקשות למעצרים ולאחר מיכן הוטלו תנאים אלא ואחרים.


המבחן לשחרור ממעצר

לאחר שיש ראיות לכאורה – ברורות – יש את הצורך במבחנים נוספים.

בש”פ 5230/19 עופר בוהדנה (דגשים לא במקור)  : “שקילת האפשרויות לחלופות מעצר של נאשמים מחייבת בחינה דו-שלבית:

תחילה, בית המשפט נדרש לבחון אם חלופת המעצר עשויה, לכל הפחות ברמה העקרונית, להפיג את מסוכנותו של הנאשם ואת החשש לשיבוש מהלכי משפט.

ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית, מוטלת על בית המשפט החובה לבדוק את מידת ההתאמה של חלופות המעצר המוצעות לנסיבות הקונקרטיות שלפניו ואת מידת התאמתן להשגת תכליות המעצר (ראו למשל: 4327/15 פלוני נ’ מדינת ישראלפסקה 17 (25.6.2015); בש”פ 7829/16 דעדוש נ’ מדינת ישראל, פסקה 13 (31.10.2016)).


הצורך בבחינת חלופה:

יודגש כי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה כי בית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם, אלא לאחר שנוכח כי “לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה.

היינו יש תא החובה לחפש חלופה – וחלופה שמורידה את הסיכון לרמה סבירה – לא מעלימה את הסיכון כליל.

חשוב להבין – כבר בעת החקירה במשטרה אנו יוצרים את התנאים של הטיעונים לעונש כמו גם את התנאים של השחרור בין באם במעצר לצורכי חקירה (מעצר ימים) ובין בבקשה למעצר עד לתום ההליכים. בנסיבות אלה שב ומציע לא להיחקר בטרם ישיבה עם עורך דין פלילי, וקבלה של ייעוץ משפטי פלילי מקיף. ייעוץ שברכוחו להפוך את תרגילי החקירה הפלילית להזדמנות להפחתת המסוכנות ועוד.


שחרור לשיקום  – בנסיבות חריגות

חשוב להבנות את השיקום המתבקש כבר במהלך החקירות – ולבנות את הסיבות ואת הנסיבות לשחרור מראש.

בש”פ 8141/19  (בקשת רשות ערעור שהתקבלה).

“אינני סבור כי ניתן לקבוע באופן קטגורי בעניינו של המבקש, אשר מימיו לא נטל חלק בהליך שיקומי, כי לא קיים כל פוטנציאל להליך הטיפולי. אכן, מספר כתבי האישום שהוגשו בעניינו בקשר לאלימות כלפי בנות זוג שונות, מלמד על מסוכנות. ואולם, מעובדה זו לא ניתן להסיק, והדבר אף לא עולה מהתסקיר, כי ההליך השיקומי בעניינו נידון מראש לכישלון”.


מניעת שיקום לאור המצב של הקורבן

בעבירות מין ימנע השחרור פעמים רבות לשיקום, לא בשל המסוכנות עליה יש דרך להתגבר, אלא בשל השפעת השחרור על הקורבן:

בש”פ 6588/20: מנחם מנדל קליין (דגשים לא במקור) : “…בית משפט זה קבע חזור ושנֹה כי בבואנו לבחון את מסוכנותו של הנאשם בעבירות מין, כדוגמאת אלה המיוחסים למשיב, יש מקום לשקול את השפעת שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר על מצבו הנפשי של נפגע העבירה; וגם את ההשלכה הנוגעת לשחרור לחלופה על יכולתו של נפגע העבירה להעיד במשפט ללא חשש ומורא. לנוכח הדברים שנשמעו מפי באת כוח העוררת ומפי בא כוח נפגע העבירה שהתייצב לדיון בערר, ובהינתן תסקיר שירות המבחן בהתייחס למאפייניו האישיותיים של העורר מחד גיסא ולחששותיו של המתלונן מאידך גיסא, נחה דעתי כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופה קודם שתישמע עדותו של המתלונן.”. 


המפקחים וחקירתם בפני בית המשפט

חקירת מפקחים
חקירת מפקחים

על מנת להשתחרר באופן שמקטין את המסוכנות יש מפקחים שאמורים להשגיח על המשוחרר (יש מעצרי בית או תנאים גם ללא מפקחים בנסיבות אלא ואחרות).

נהוג שבית המשפט רואה את המפקחים – ובוחן אותם בחקירת הצדדים ולא אחת גם שאלות של בית המשפט על מנת להבין את החובות שיש עליהם.

יש מקרים שהנושא יועבר לבחינה של שירות המבחן.

מ”ת 49353-10-15  -בוקובזה – בעת החקירה לא ישאלו על תיקים סגורים במשטרה. מדובר במידע שאין לחשוף אליו את בית המפשט (סעיף 11 א לחוק המרשם הפלילי).

חקירה שכזאת תרתיע מפקחים פוטנציאליים – ותפגע בפועל בסדר החברתי.

עמ”ת באר שבע – 47630-09-14 – אמסעד – אין קשר בין מצב תעסוקתי לביןם היכולת להיות ערב.

עצם החקירה בזמן עבר במשטרה אינה מטילה רבב. בנסיבות אלא לא מדובר בשאלה לגיטימית.


תסקיר שירות מבחן 

חלק גדול מהשחרורים יתקיימו רק אחרי בחינה של שירות המבחן את הנסיבות באיש ואת המסוכונת הנובעת ממנו !

(התסקיר רק אחרי הסכמה לראיות לכאורה – או דיון בנושא).

בתי משפט לא בקלות יכריעו במקום בו התסקיר שולל ! יש צורך בטעמים חריגים לצורך כך !

בשפ 5248/19 : “כבר נקבע לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על אף שבית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצת שירות המבחן, סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה באופן חריג ובמקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל (ראו למשל: בש”פ 6626/10 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 7 (21.9.2010)).

בש”פ 5339/19 – בית המשפט העליון : ” במלוא הכבוד לטענות העורר – אין בידי לשנות את התשתית העובדתית שעליה עומדת ההחלטה קמא; וכוונתי היא לא רק לראיות המאמתות לכאורה את האמור בכתב האישום ולאופן שבו הן פורשו על ידי השופט ד’ פיש בתיק אחר, אלא גם לאמור בתסקיר המעצר שנתן שירות המבחן ביום 25.7.2019. בתסקיר זה הודגש כי העורר מתקשה “להעריך באופן חד משמעי את רמת הסבירות להישנות עבירות דומות בעתיד”, על רקע המתיחות שקיימת בין העורר וחבריו לבין המתלונן; וכי העורר הותיר עמימות באשר למסוכנות הנשקפת ממנו. ברי הוא, כי מדובר בתשתית עובדתית שכמה ממרכיביה לוטים בערפל. כדי להסיר ערפל זה חייב העורר להגיש בקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא”.

הדגשות לא במקור!


חוסר ההמלצה בתסקיר

שאין המלצה בתסקיר (אחרי שיש ראיות לכאורה, ומסוכנות) הסיכוי לשחרור נמוך.

בש”פ 6499/20 מועטאז: (דגשים לא במקור): “….משלא המליץ שירות המבחן על שחרור לחלופה לאחר בחינת המפקחים ומהטעמים שהזכרתי, וכך גם סבר בית המשפט המחוזי, אינני רואה מקום לשעות לערר והוא נדחה. יצוין כי ככל שיהיה בידי העורר להציע בעתיד חלופה מהודקת ומתאימה, פתוחה הדרך בפניו להגיש בקשה לעיון חוזר”.;


מתי לא יתקיים דיון בראיות?

הדוגמה הבולטת ביותר היא אירוע במסגרתו הראיות צועקות וכואבות – ועדיף לעורך הדין להסכים להן ורק לא להוביל לעיון של בית המשפט בהן.
דוגמה נוספת היא לאור חוסר התכליתיות – בית המשפט הרי לא בוחן סתירות ועוד – המטרה היא להציג את המסוכנות וסתירת המסוכנות – כך שדיון בראיות הוא פעמים רבות מיותר.

עבירות פליליות קשות 

מעצר עד תום ההליכים – בתיקי רצח – למרות שיש בפועל גם שחרורים (לדוגמה באיזוק אלקטרוני של הגב’ הילי סובול שנאשמה ברצח אחותה).
שם יש מקרים שנעדיף לא לפרוס את כל קו ההגנה בעת הדיון בב”ש – על מנת לא להכין את המדינה לתיק העיקרי.

בנסיבות אלו נסכים: מעצר עד תום ההליכים!


מצב רפואי קשה

בש”פ 6176/20 ברלאנד: “14.         בידוע הוא, כי “יש במצב בריאותו של הנאשם, העשוי לסכן את חייו, כדי להצדיק את שיחרורו בערובה של הלה במקרים מתאימים” (כדברי השופט ג’ בך בב”ש 359/85 מדינת ישראל נ’ חן, פ”ד לט(2) 53, 56 (1985) (להלן: עניין חן))”.

15.         כפי שצויין על ידי השופט א’ דראל בפסקה 53 להחלטתו מיום 5.4.2020, היעדר אפשרות לתת בעצור אמון מינימאלי, משמעו אי-התקיימותו של תנאי סף “לשחרור לכל חלופה, גם אם זו כוללת מעצר בפיקוח אלקטרוני, מפקחים, מעטפת של חברת אבטחה ובטוחות”. ברם, הכלל הזה אינו חל כאשר העצור סובל ממחלה קשה המסכנת את חייו אשר בה ניתן לטפל באופן מיטבי רק מחוץ לכותלי הכלא – זאת, בין היתר, מאחר שסעיפים 1 ו-2 חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מכירים בקדושת חייו של אדם גם כשהאדם הוא רמאי חסר תקנה.”.


תמיכה ראייתיית 

שאומרים ראיות “חלשות” שכן יבחנו אנו מביטים בראיות שמחייבות תמיכה – ואין אותה.
לדוגמה – עדות עד המדינה.

פגמים בראיות כמו לדוגמה בעיות במסדרי הזיהוי – לא יבחנו במסגרת הב”ש !


הפרת תנאי השחרור 

הפרת תנאי השחרור יכול ותוביל למעצר – אבל זה לא נושא מתחייב.

הפרת תנאי השחרור יכול ותוביל לפגיעה בערבים, בדמות חילוט הערבות, או לא אחת גם בחילוט חלק מהכסף (או כולו שהופקד).

בנסיבות מסויימות יוטלו גם שלל אמצעים החל מחילוט ערבות, דרך מעצר ועד חילוט ההפקדה.

בש”פ 6033/19 דכה : “שופט הדן בעינינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות […]”.

            סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט הערבות, משמצא כי הופרו תנאי השחרור, היא סמכות שבשיקול דעת. משכך, רשאי הוא אף להורות על חילוט חלקי של הערבויות, תוך שיובאו בחשבון שיקוליו נסיבות העניין וטיב ההפרה של תנאי השחרור (י’ קדמי, על סדר הדין בפלילים חלק א’ 373 (2008); עניין אביטן). 


זכות השתיקה בחקירה           

זכות השתיקה - השפעתה על המעצר
זכות השתיקה – השפעתה על המעצר
בפועל אין זכות שתיקה בעת החקירות במדינת ישראל – הדבר בולט במיוחד בסוגיית המעצר עד תום ההליכים.

נאשם ששותק – מכאן אנו נסיק הגברת המסוכנות!

בנסיבתו אלו הוא ייעצר בסיכוי רב הרבה יותר! לאור ההשפעה של הנושא גם בשאלת התיק הפלילי – אין זכות שתיקה במדינה!

מיותר לציין השתיקה יכולה לשמש לא רק בשאלת העילה – אלא גם בשאלת הראיות!

למרות האמור כאן – מוטב לשתוק מאשר לדבר שטויות או חמור אף יותר לשקר! בנסיבות רבות שתיקה היא האופציה היחידה האפשרית – אולם – חובה להבין יש לשתיקה מחירים!

בש”פ – 5430/19 : “שתיקתו של העורר בחקירתו במשטרה עומדת לו לרועץ גם בעניין זה. כפי שאמר השופט י’ זמיר בבש”פ 8638/96 קורמן נ’ מדינת ישראל, פ”ד נ(5) 200, 207 (1996):

 “נאשם שיש נגדו ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירה חמורה […] אינו יכול ליהנות משני העולמות בעת ובעונה אחת: גם לשתוק, על-אף הנטל הרובץ עליו להפריך את חזקת המסוכנות, וגם להשתחרר מן המעצר אף-על-פי שהוא נותר בחזקת מסוכן”.


מועד הדיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים

בש”פ 2546/21 פלוני: “כאן המקום לציין כי המועד לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים אינו קבוע בחוק. אולם, לגישתי, על בתי המשפט לדון בבקשה למעצר עד תום ההליכים מוקדם ככל הניתן (ראו והשוו בש”פ 2580/16 מדינת ישראל נ’ וואהל, פסקה 33 (12.4.2016); בש”פ 1281/18 מדינת ישראל נ’ כחלון, פסקה 14 (11.3.2018); בש”פ 537/95 גנימאת נ’ מדינת ישראל, פסקה 11 (6.4.1995)).

 דחיית ההחלטה?

           “על בית המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים לתת דעתו לכך שכל יום שבו נדחית החלטתו, והנאשם נותר במעצר מאחורי סורג ובריח – לעיתים בתנאים קשים – קיים חשש שמא אין בראיות לכאורה כדי להצדיק פגיעה בזכויותיו; או לחילופין כי ניתן היה לצמצם פגיעה זו, ולשחררו לחלופת מעצר או להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. על כן, כל עת שבו מתעכבת החלטת בית המשפט בבקשה למעצר עד תום ההליכים, והנאשם שוהה במעצר בטרם נבחנו הראיות לכאורה לביסוס המיוחס לו, ובטרם נבחנו חלופות למעצרו, עלול לבסוף להתברר כיום נוסף שבו קופחו זכויותיו”.

 אישומים רבים?

           “בהקשר זה, ראוי להדגיש כי אין בעצם העובדה שלנאשם מיוחסות עבירות רבות כדי להצדיק עיכוב בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים”. 

חובה לזכור – דגשים וכותרות לא במקור. פסקי דין קוראים במקור.


מעצר עד תום ההליכים ועבירות מין במשפחה

אין שום משמעות (כמעט) לסתירות ובעיות בעדויות של המתלוננת ! אולם יש חשיבות רבה לשאלה כיצד הציב הנאשם את גרסתו מולה (העימות בחקירת עבירת מין ).

בחינת ראיות של ההגנה 

כן מתייחסים לראיות של ההגנה – אבל אלו צריכות להיות ברורות מספיק ! היינו לא לדקויות קטנות מהסוג שאמורים לבחון בעת הדיונים בתיק גופו – אלא לדברים מוחלטים וחד משמעיים. (יש צורך בדיון האם לחשוף את הכול).
הכלל בעבר היה שהראיות של ההגנה צריכות להיות מצויות בחומר הראיות – כיום גם אם אינן בחומר – יש עיון בהן.

מעצר עד תום ההליכים : קבילות ראיות 
גם ראית שיש ספק בקבילותן – נבחנות!

פגיעה בזכות היועצות

הדבר יכול להיחשב כפגיעה בראיות לכאורה – בנסיבת מסוימות.  בנסיבות אלו חשוב לנחקר לתעד פגיעות כאמור.


חופשות ממעצר עד לתום ההליכים

הכלל ידוע ופשוט בש”פ – 5458/19 : “נסתפק בכלל לפיו אין מקום לאפשר חופשות מיוחדות לעצור עד סיום הליכים אך הפסיקה הכירה בסמכות של בית המשפט לעשות זאת במקרים מיוחדים ומתאימים”.

ישנן חופשות שהן עם ליווי שב”ס וכאלה שהן ללא ליווי אלא בסיוע מפקחים. לצורך הבנת התמונה יש להבין את הסיבות ואת המדוכנות ועוד נסיבות רבות – אולם הכלל ברור וידוע.


מפקחים ראויים

אחרי שעברנו את המכשול של ראיות לכאורה (יש) ועילת מסוכנות  (יש) יש קרים שיש אפשרות לשחרור לחלופה ! (או איזוק).

בהתאם לסוג העבירה אנו ניבחן את סוג המפקחים האפשריים.

חלק עצום מהאירועים המטרה היא להרחיק את המשוחרר ממקום העבירה, או מקרבה מסוכנת לנפגעים. הכול בשים לב למכלול האירועים.

בש”פ 5290/19 יוסף: “הלכה היא, כי אישור קרובי משפחה כמפקחים בעבירות נשק מהווה חריג יוצא דופן (וראו לעניין זה: בש”פ 454/18בותסאז נ’ מדינת ישראל (28.1.2018); בש”פ 9713/17 שקיר נ’ מדינת ישראל (27.12.2017)).”.


עצור שהורשע כבר

לא אחת יש אדם שהוא עצור (אפילו באזוק אלקטרוני) זה מודה בתיק העיקרי (או מורשע אחרי ניהול הוכחות) מרגע זה התיק עובר למוטב שדן בתיק העיקרי.
נכון, יש סמכות מקבילה לשופט הב”ש – אולם תמיד ראוי שהשופט של התיק העיקרי יוביל.
בש”פ 5280/19 קארין : “בנסיבות העניין אני אף סבור כי מן הדין שבית המשפט אשר יגזור את דינה של העוררת, ולא שופט הדן בענייני המעצר לבדם, ייתן את דעתו על מכלול העניינים הקשורים בה, כמו גם הקלה בתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני במידה ויראה לנכון לעשות כן לפני גזירת העונש (ראו גם: בש”פ 1981/11 מדינת ישראל נ’ סויסה, פ”ד סד(3) 101 (2011)).

מעצר עד תום ההליכים סמים

מתוך פסק דין שממחיש את הנושא של מעצר בעבירות סמים :מעצר עד תום ההליכים

ככלל, עבירות פשע על פקודת הסמים המסוכנים מקימות עילת מעצר סטטוטורית, שכן בסעיף  21 (א)(1)(ג)(3) לחוק נקבעה חזקת מסוכנות. על כן, ככלל, עבירות אלו מחייבות מעצר עד לתום ההליכים למעט במקרים חריגים.

“כלל זה נובע מהחשש מפני הישנות עבירות שחלופת מעצר שאינה “הרמטית” לא תצליח למנוע, כמו גם מהסיכון לציבור הנובע מעבירות סמים. לצד זאת נקבע כי בנסיבות ייחודיות ובמקרים מתאימים, ניתן יהיה להורות על שחרור לחלופת מעצר גם נאשמים בעבירות סמים, ובלבד שיימצא בכוחה של חלופת המעצר המוצעת, לאיין את המסוכנות במידה מניחה את הדעת” (בש”פ 5396/16 ערן ברכה נ’ מדינת ישראל).

“…הפסיקה הכירה בקיומם של חריגים לכלל זה, ובפרט באותם מקרים בהם מדובר במשיבים צעירים, נעדרי עבר פלילי, שחלקם היחסי במעשים היה מצומצם מזה של שותפיהם. (ראו למשל בש”פ 3702/15 ברק נ’ מדינת ישראלבש”פ 2196/15 רבי נ’ מדינת ישראלבש”פ 8155/15 קלר נ’ מדינת ישראל (9.12.15), בש”פ 8800/10עלי אלטלאקה נ’ מדינת ישראל (14.12.10), בש”פ 5678/18 מדינת ישראל נ’ שבו (26.7.18), בש”פ 8262/18 אבו קרינאת נ’ מדינת ישראל (4.12.2018) בש”פ 8667/18 מדינת ישראל נ’ מיעראי (7.12.18), בש”פ 592/19 שחר יחזקאל נ’ מ”י (3.2.19) , בש”פ 577/19  שמעיה דוד דולב נ’ מ”י (3.2.19).


מעצר עד לתום ההליכים עבירות תעבורה קשות

https://www.justice.gov.il/Units/StateAttorney/Guidelines/05.22.pdf

חשוב להבין – גם בעבירות תעבורה יש אפשרות שאדם יעצר עד לסיום ההליכים במשפטו – לא רק יהיה תחת שלילה של רישיון הנהיגה, אלא במעצר של ממש.

חשוב לדעת 
נחקר חכם שותל את הבסיסים לשחרורו כבר מהחקירה הראשונה ולבטח בדיוני המעצר כמו גם בכל הליכי החקירה.
הכלי המרכזי להבנת התמונה בעת החקירות הוא הייעוץ בעורך דין פלילי  – החל מתחילת התיק הפלילי.

חומר חסוי
בתיקים פליליים רבים יש שימוש ייתר בחומרים חסויים, עם תעודות חיסיון!
בעת דיוני מעצר עד לתום ההליכים חומר חסוי יכול לגעת לנושאי העילה למעצר בלבד! (גם תביעה וגם הגנה).